• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

״האפיפיור הצעיר״ וטרילוגיית היופי של פאולו סורנטינו (יחד עם ״נעורים״ ו״יפה לנצח״)

10 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
״האפיפיור הצעיר״ (The Young Pope), סדרת הטלוויזיה הראשונה של הבמאי האיטלקי האהוב על בלוג זה פאולו סורנטינו, שודרה לא מכבר בארץ (ב-HOT) ובעולם. דומני כי למרות המוניטין של היוצר היא כמעט ולא עוררה בארץ שיח, פרט למספר ביקורות שפורסמו עם עלייתה לאוויר. זאת למרות השיח הרב שמעוררת היצירה הקולנועית של סורנטינו בשנים האחרונות, בעיקר סביב סרטו ״יפה לנצח״ שזיכה אותו בפרס האוסקר… להמשך קריאה

לקראת ״מבט נוסף״ – פרוייקט קולנוע אירופאי משוחזר 2017

8 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
פרוייקט ״מבט נוסף״ לקולנוע אירופאי משוחזר חוזר זו השנה החמישית להקרנות בסינמטקים בארץ (החל מה-12 בינואר). עבור סינפילים למיניהם, מדובר באחד מן האירועים שאמורים להיות חגיגיים במיוחד - הקרנה של מיטב התוצרת של הקולנוע האירופאי מכל התקופות ובעותקים חדשים ומרהיבים, אם לשפוט על פי ניסיון העבר. השחזורים נעשים בשיתוף עם האיחוד האירופאי ובכל השנה הפרויקט מקפיד לשמור על חלוקה בין הקרנה של סרטים… להמשך קריאה

״תיקון״, סקירה לקראת יציאה לאקרנים ואירוע טרום-בכורה של סריטה

6 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
ביום ראשון הקרוב (8.1.2017) בלוג זה יערוך הקרנת טרום-בכורה לסרטו של אבישי סיון - ״תיקון״. סרט בו צפיתי לראשונה בפסטיבל ירושלים 2015, אז גם אני וגם אורון סקרנו אותו בקצרה. מאז, הספקתי לצפות בסרט פעם נוספת וההערכה שלי כלפיו, שהייתה שם מן הרגע הראשון, גדלה בהרבה. סרטו של סיון הוא אחד מן הסרטים הכי מאתגרים וניסיוניים שנעשו בארץ לדעתי, אבל כל הימור בו מחושב… להמשך קריאה

״לא פה, לא שם״, סקירה

5 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
במהלך הצפייה הראשונה ב״לא פה, לא שם״, סרטה של מייסלון חמוד, הרבתי לצחוק וליהנות מן העולם אשר הציגה הבמאית. בסיום הצפייה כבשה אותי תחושת ייאוש מן המציאות הקשה שהוא מתאר ומקיפה את העולם בו אני חי. חמוד מייצרת בסרטה הראשון קולנוע תוסס הנע לצלילי מוזיקה אלקטרונית מלהיבה ומתאר במשך חלקים גדולים מן הזמן את חיי המסיבות בתל אביב, כולל דיון… להמשך קריאה

״הנוסעים״, סקירה

1 בינואר 2017 מאת עופר ליברגל
ישנם (עדיין) אנשים אשר סבורים כי מדע בדיוני הוא ז'אנר המיועד רק לחלק מן האוכלוסייה, ושבקולנוע המטרה שלו היא בעיקר לספק בידור קליל. אני דורש מסרטי הז'אנר הרבה יותר - עליהם לומר לקהל משהו לא רק על העתיד או על מציאות אלטרנטיבית, אלא גם להגיד משהו מקורי ומעמיק על העולם שבו אנו חיים. הז'אנר מטבעו מקצין את הקיום האנושי ולכן יש… להמשך קריאה

״אנשים שהם לא אני״, סקירה

28 בדצמבר 2016 מאת עופר ליברגל
יש סרטים שמספרים סיפורי אגדה ויש סרטים שסיפור ההצלחה שלהם דומה לסיפור אגדה. סרטה של הדס בן ארויה משתייך לסוג השני. ״אנשים שהם לא אני״ החל דרכו בתור סרט הגמר של הבמאית בלימודיה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, אבל היא ראתה שיש לה יותר מדי חומר עבור סרט קצר והרחיבה אותו לסרט באורך מלא. מנקודה זו, מסלול ההצלחות של הסרט בעולם עולה… להמשך קריאה

סיכום 2016: מגמות השנה ומשמעותן

26 בדצמבר 2016 מאת עופר ליברגל
האגדה מספרת על כך שיצא השנה סרט כלשהו שלא נתפס כמנבא/מייצג/מוחה/מסביר את עידן דונלד טראמפ. גם אני לא עמדתי בפיתוי והתייחסתי לכך פה ושם במהלך השנה, ולא מפני שאני סבור כי יוצרי הסרטים התייחסו למועמדות של טראמפ, או לזכייה שלו. לא במהלך יצירת הסרטים שאורכת מספר שנים בדרך כלל ולכן לא הייתה יכולה לנחש מה יהיה המצב. אלא שאמנות לרוב מבינה את… להמשך קריאה

"הקורבן", סרטו האחרון של אנדריי טרקובסקי

20 בדצמבר 2016 מאת עופר ליברגל
החודש החלטתי לדחות את הפוסט הבא בפרויקט שלי הסוקר את כל סרטי אינגמר ברגמן, על מנת לעסוק שוב בבמאי לא פחות גדול ומהותי עבורי - אנדריי טרקובסקי הרוסי, שבסוף החודש ימלאו 30 שנה למותו ממחלת הסרטן. אולם, אני עושה זאת באמצעות סרט שהוא בעל קשר ישיר לסרטים של אינגמר ברגמן - סרטו האחרון של טרקובסקי, ״הקורבן״ (The Sacrifice / Offret).… להמשך קריאה

״מסיבת השנה״, סקירה

15 בדצמבר 2016 מאת עופר ליברגל
הסרטים האמריקאים לחג המולד מספקים אתגר תמידי למפיצים בישראל. מצד אחד, מדובר בסרטים בעלי מסורת קולנועית מפוארת, לרוב עם כוכבים שהקהל בארץ מכיר, ומסרים מחממי לב. מאידך - נצרות, האויב הכי גדול של צופי הקולנוע בארץ. לכן, לרוב הסרטים הללו פשוט לא מופצים בקולנוע וכאשר הם כן מופצים, כל זכר לחג המוכר נעלם משם הסרט ומן הפרסום. אולם, דומה כי… להמשך קריאה

״לה לה לנד״, סקירה

9 בדצמבר 2016 מאת עופר ליברגל
הבמאי דמיאן שאזל (״וויפלאש״) אהב כבר מגיל צעיר גם קולנוע וגם ומוזיקה, בעיקר מוזיקת ג'אז. שתי האהבות הללו נכחו ברמה זו או אחרת גם בסרטו הקודם, ובסרט ״התו האחרון״ אותו רק כתב. עם זאת, דומה כי בסרטו הנוכחי, ״לה לה לנד״ (La La Land), הוא מנסח את מכתב האהבה שלו לאמנויות הללו בבהירות ובתשוקה גדולות יותר - זה סרט שכולו הצדעה… להמשך קריאה