סרטים חדשים: ״שלגיה״, ״זכרונות של חילזון״, ״נעול״, ״היורשת״, ״היום הראשון של חיי״

מעבר חד התקיים השבוע בין סיומו של חג פורים, שללא ספק היו מי שניצלו אותו כדי לשמוח לרגע, לבין ״בוקר טוב, המלחמה שלך חזרה״. מעבר כה חד, באמצע השבוע, עד כי החלטנו להשתהות לרגע עם כל מה שתכננו לפרסם. האמינו או לא, יש תכנון בסריטה. יחד עם השאלות הקבועות של מה הטעם בכתיבה על קולנוע, השארנו את אתמול ריק ומדור סרטים חדשים עולה מעט מאוחר. נראה איך נרגיש מחר, ואיזה באסה שבכלל צריך להפעיל שיקולים כאלה אחרי שבוע מלא טקסטים שלנו. שתי סקירות סטרימינג, של לירון על אפל+ ושל רוי על נטפליקס, בין לבין הפרויקט של אור, ולפני כל זה טקסט של עופר על הקולנוע של פאיאל קפדיה, לכבוד עליית סרטה השני לאקרנים בשבוע שעבר. נוכח הצרות המוחשיות מאוד במציאות, אני מקווה שנמצא רגע וסיבות להתייחס בכל זאת גם אל המצטרפים הטריים אל בתי הקולנוע, ושכולנו נמצא פנאי לצפות בסרטים גם בתקופות המייאשות ביותר. אני יודע שלי זה עוזר, ואני באמת לא יודע לעשות שום דבר אחר, בטח לא כרגע כשכבר היינו בסרט הזה ויותר מפעם אחת.

זכרונות של חילזון (Memoir of a Snail) – הסרט שהכי הייתי רוצה שתראו השבוע הוא יצירת האנימציה של אדם אליוט. כ-15 שנים אחרי ״מרי ומקס״ (עם סרט קצר אחד ביניהם), זהו סרטו השני באורך מלא של האנימטור האוסטרלי הכישרוני לאין שיעור, שמצטיין בעיקר בקולנוע קצר ובסיפורי חיים המוגשים בקריינות. הפעם הוא משלב כמה וכמה נושאים וגחמות ותיקות שלו, כולל המילה ״ממואר״ בכותרות הלועזית, וגם איסוף חלזונות שלמדנו להכיר כתחביב ב״מרי ומקס״. גיבורת הפלסטלינה הפעם היא גרייס (שרה ״שיב״ סנוק), אישה צעירה שמספרת את כל הסיפור לנו ולשבלולה שלה, בתור קורות חייה שהם גם סיפוריהם של אנשים נוספים במשפחתה הביולוגית ובאנשים שהפכו להיות משפחתה לאורך הדרך. נורא חבל לי לגלות כל פרט עלילה שהוא אבל אפשר לציין שרוב הסיפורים עגומים ואז פתאום נורא מצחיקים, כמצופה מסרט של אליוט. בצוות המדבבים אפשר לשמוע גם את ג׳קי וויבר בתור פינקי הקשישה הכי מגניבה אי פעם כנראה, אריק באנה, קודי סמית מקפי וניק קייב. למה זה לא מדובב לעברית? כי זה בשום אופן לא סרט לילדים. עופר המליץ עליו לפני פסטיבל חיפה, ובחר בו כאחד מסרטי השנה של 2024. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

שלגיה (Snow White) – טכנית זה הכי קרוב לסרט ישראלי השבוע אז אולי הייתי צריך לשים אותו ראשון. יש אפילו גרסה מדובבת לעברית, על אף שמדובר בעיבוד לייב אקשן לקלאסיקה של דיסני ולא בסרט אנימציה. אבל זה לא סרט ישראלי, אחרת רייצ׳ל זגלר כנראה לא הייתה מסכימה להשתתף, וחוסכת לאולפני דיסני את אחד ממסעות השיווק הכי מסויטים שאני זוכר סביב סרט שאמור למכור אגדה קסומה לכל גיל. זגלר היא שלגיה (בדיחות על צבע עור לא תמצאו אצלי), נסיכה שיודעת לשיר כך שאפילו חיות היער נהנות.
היער הוא המקום בו תמצא את עצמה, לאחר שאמא החורגת, המלכה הרעה (גל גדות), מתייעצת עם ראי הקסמים העיוור שלה שטוען בפניה כי שלגיה יפה ממנה. גם זה ככה בכל עיבוד, אני מזכיר ששרליז תרון קינאה בקריסטן סטיוארט (זה עדיין מצחיק אותי) בפעם הקודמת שסבלנו את הסיפור הזה על המסך. שלגיה תחבור אל שבעה גמדים כמובן, אבל כיוון שהתקינות הפוליטית עיקמה את ידי האולפן, הפעם אלו שבעת ביעותי CGI שמתחברים איתה. הגברים בחייה הם הנסיך (אנדרו ברנאפ), שכנראה לא יציל אותה מכלום כי אנחנו ב-2025 וכמובן הצייד (אנסו קביה, שזה שם מצער בעברית). מארק ווב, שהיה פעם במאי (״500 ימים עם סאמר״) והיום הוא מרבד בכניסה למשרדי דיסני, נאלץ לביים. את התסריט כתבה ארין קרסידה וילסון, גם היא הייתה מגניבה פעם (״המזכירה״, ״פרווה״).

נעול

נעול (Locked) – נעבור למותחנים והלחצות. ביל סקארסגארד, שזה כבר מפחיד, מגלם גנב שלא מאמין למזלו הטוב כאשר רכב יוקרה החונה בסמטה מתגלה כבלתי נעול. שזה לא מה שמבטיח שם הסרט, אבל מיד תתוקן הטעות כאשר המזל של גיבורנו יתהפך והוא יינעל ברכב. הכל בכוונת מכוון כפי שיסביר לו הבעלים, אנטוני הופקינס, שישוחח איתו דרך הדיבורית ויפעיל מרחוק את הרכב, ללא שום שליטה מצד הגנב הכלוא בפנים. האם הבעלים של המכונית המופלאה מנסה ללמד אותו לקח, להתעלל בו באקראי, או שיש הסבר מרתק יותר לעלילת סרט על אדם שיושב באוטו? אני רוצה להניח שכן, משום שכבר עשו סרט כזה בארגנטינה בשם ״4 על 4״ ולפנינו בעצם הרימייק שלו, בהפקת סם ריימי. הבמאי הוא דייויד יארובסקי (״ברייטברן״) ואת התסריט עיבד מייקל ארלן רוס, שכתב כל מיני סרטי אימה שאולי אור ולירון שמעו עליהם, אני לא.

היורשת (Inheritance) – מותחן מסוג אחר, הפעם ריגול. אבל כבר בשוט הראשון של הטריילר התגנבה המחשבה ״אוי לא, למה זה נראה ככה״ וככל שנחשפו עוד ועוד פריימים כבר היה ברור לי שלפניי עוד סרט שצולם באייפון. ספק אם אייפון חדש, אם יורשה לי. בהתעלם מן ההיבט הטכני, שאולי אפשר להתרגל אליו בסרט שלם, פיבי דינוור מגלמת את הגיבורה, צעירה שמגלה כי אביה (ריס איפנס) הוא מרגל. מרגע שזה קורה, היא עצמה מסתבכת בקנוניה חובקת עולם, אבל איזה כיף שלא צריך היה לטוס עם ציוד צילום מלוקיישן ללוקיישן, הא? הבמאי הוא ניל ברגר (״אמן האשליות״ ועוד המון סרטים עוד פחות טובים), שגם כתב את התסריט יחד עם אולן סטיינהאואר (״תחנת ברלין״).

היום הראשון של חיי (Il Primo Giorno Della Mia Vita  / The First Day of My Life) – נסיים בסרט איטלקי שביים פאולו ג׳נובזה על פי ספר שהוא כתב. אם כי לעד הוא כנראה יהיה מזוהה עם ״זרים מושלמים״, על אף שכבר יש לו עוד סרטים מאז וזה אפילו לא הכי חדש שלו, אלא סרט מ-2023 (הוא הספיק כבר לביים עוד סדרה וגם עוד סרט). טוני סרבילו מגלם דמות מסתורית שמעניקה לארבעה זרים שעומדים להתאבד הזדמנות לראות את החיים בלעדיהם, ואולי גם הזדמנות להתחרט. האם הוא מלאך? אולי אפילו אלוהים? האם יש צורך להזכיר את ״אלו חיים נפלאים״ שבדקתי וזה לא רימייק רשמי שלו? לא חובה, אבל הנה הזכרתי.