סרטים חדשים: ״בו מפחד״, ״להעיר את השד״, ״החוזה״, ״הסודות של אבא״, ״הבית באיטליה״, ״ריטואל לרצח״, ״צדיק״, ״אחי היקר״

בין ימי הזיכרון והעצמאות, לפנינו כמעט שבוע רגיל, או שני חצאים עם סופש באמצע. באופן מעניין, מפיצי הסרטים החליטו להזיז את כל ההיצע הישראלי המתוכנן אל אחרי יום העצמאות, ולכן שמונת הסרטים שיתכנסו אל בתי הקולנוע החל ממחר נעים בין סרטי ראשית הקיץ הקולנועי לבין כאלו שאולי קשורים לנושאים של השבוע הנוכחי והבא. מי שבכל זאת ירצו לחגוג 75 שנה למדינה עם סרט ישראלי, ״הסירו דאגה מלבכם״ של תום שובל יוקרן בטרום בכורה לאורך הימים הקרובים, לפני שיעלה רשמית לאקרנים בחמישי הבא. נתייחס אליו בהרחבה אז, כרגע יש מספיק על הצלחת והנה ההוכחות. בשל כך אני גם נאלץ לוותר על צפייה ביתית, כי המדור מספיק עמוס וקצת באיחור, אבל גם משום שלא מצאתי משהו מיוחד. כולנו יודעים ויודעים מה נהוג לראות הן ביום הזיכרון והן ביום העצמאות שיגיע לפני המדור הבא, אני משער.

בו מפחד (Beau Is Afraid) – שובו של ארי אסטר, הבמאי-תסריטאי שקנה את שמו בזכות ״תורשתי״ ו״מידסומר״, ומנסה הפעם משהו מעט שונה. את העלילה אפשר לסכם במשפט אחד סתום: גבר ערירי וחרדתי (חואקין פיניקס) יוצא לבקר את אימו ונתקל במכשולים מפתיעים בדרך. כמעט כל דבר אחר הוא ספוילר בעיניי, לכן חשוב יותר לכוון ציפיות. קודם כל, מדובר בסרט בן שלוש שעות ששופך על הצופה דליים של חרדה קיומית. יש בו מוטיבים של אימה, כמו בקודמים של הבמאי, אבל הוא יותר בכיוון של קומדיה סוריאליסטית ומקאברית. הוא גם מתוקצב כמו שני הקודמים של אסטר ביחד, הסרט היקר בתולדות חברת A24, ושאפתני/יומרני משניהם בריבוע. על המסך תוכלו למצוא מלבד המחשות והמשגות של פחדים וחרדות גם את איימי ריאן, נייתן ליין, סטיבן מקינלי הנדרסון, פארקר פוזי, היילי סקווירס ודני מנושה הצרפתי. את אמא של בו מגלמת אגדת ברודווי פאטי לופון, ובפלאשבקים זוהי זואי ליסטר-ג׳ונס. חשוב לי גם לציין שאת בו בגרסת הפלאשבק מגלם ילד-שחקן בשם ארמן נהפאטיאן, שאינו דיפ-פייק של פיניקס הבוגר. עשר נקודות למי שתזהה או יזהה את ״שליח UPS״ (זיהיתי וצחקתי, אז מוכן לחלק את הנקודות).

החוזה (Guy Ritchie's the Covenant) – מזמן לא היה לנו סרט חדש של גאי ריצ׳י. משהו כמו חודשיים-שלושה, תלוי באיזו טריטוריה. הבמאי הבריטי שוב חובר אל התסריטאים-מפיקים שעובדים עימו ברצף מאז ״הג׳נטלמנים״ ו״שומר טינה״, איוון אטקינסון ומארן דייויס, הפעם בסיפור אמריקאי-אפגני. ג׳ייק ג׳ילנהול מגלם את סמל קינלי המפקד על כוח אמריקאי באפגניסטן, הנעזר במתורגמן מקומי. מגלם אותו השחקן הדני דר סאלים, שבנה קריירה יפה מאז ״לך לשלום ג׳מיל״, לרוב בתפקידים דוברי ערבית או מרכז אסיאתים. באקט הירואי שהוא ממש לא חלק מתפקידו בהכרח, המתורגמן מציל את קינלי, שמחכה להזדמנות לגמול לו. זו מגיעה כאשר הוא מגלה שחברו משדה הקרב תקוע באפגניסטן, לאחר שהופרה הבטחה להעניק מקלט לו ולמשפחתו מציפורני הטאליבן. קינלי, שהלוואי שליחידה הצבאית שלו קוראים פשוט ״כוח קינלי״, יוצא בעצמו לחלץ את חברו. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

להעיר את השד (Evil Dead Rise) – לא תדעו על כך מן הכותרת העברית, אבל מדובר בחלק ממותג ״מוות אכזרי״ של סם ריימי. אם כי לא הבנתי זאת גם מהטריילר, שנראה שונה בכל מובן שהוא מקומדיות האימה הפולחניות שהחלו את המותג. כנראה שהוא נאמן יותר לחידוש מ-2013 של ״מוות אכזרי״, גם אותו לא ביים ריימי, כמו את הסרט הנוכחי. לי קרונין הדבלינאי מאחורי ״הבור באדמה״, אחראי הפעם על הבימוי והכתיבה. האימה הפעם לא מתרחשת ביערות אלא בעיר, ספציפית בבית משפחה בו מתאחדות שתי אחיות (לילי סאליבן ואלייסה סאתרלנד) שהקשר ביניהן נותק. מתקפת שדים חובבי בשר אדם קוטעת את האיחוד, וכדי שיהיו על המסך קורבנות אפשריים בית המשפחה מלא גם בילדים של אחת האחיות. לירון בחרה בסרט הזה כמצופה ביותר מבחינתה בקיץ זה, ובפוסט ההכנות של סריטה לקיץ תוכלו לקרוא מדוע.

הבית באיטליה (Made in Italy) – שמו של הסרט הזה עשוי להישמע מוכר לקוראים ולקוראות אדוקים במיוחד, ולא רק כי הוא גנרי. הסרט החל את דרכו בישראל בדיוק לפני שנתיים, בהקרנות סינמטקים לקראת בכורה, לכאורה. כבר אז הוא היה באיחור של שנה, אבל שנתון 2020 מתנהג כרצונו בעולם ההפצה הקולנועית, מסיבות מובנות ולא רק בישראל כמובן. בכל מקרה, היום הגדול הגיע וכעת אפשר לספר על סרטו הראשון כבמאי של השחקן ג׳יימס דארסי. ליאם ניסן מככב לצד בנו במציאות, מיקאל ריצ׳ארדסון. עוד כמו במציאות, השניים נאלצים להתמודד עם מה שהותירה מאחור אם המשפחה. במקרה של הסרט, בית באיטליה שנותר להם בירושה מהאם/רעיה, המאחד בין האב והבן שלא מסתדרים ביניהם.

הסודות של אבא (Les secrets de mon père / My Father's Secrets) – הבטחתי סרטים הקשורים לימי הזיכרון, ושני הבאים בתור מתקשרים ליום השואה שבדיוק חלף. כמו המון סרטים על הנושא בשנים האחרונות, גם ההפקה הבלגית-צרפתית הזו היא סרט אנימציה, אבל עם הקשר ישראלי מובהק: המאייר מישל קישקה, שעל בסיס רומן גרפי שלו נוצר הסרט. הבמאית ורה בלמונט (״לשרוד עם זאבים״) עיבדה למסך את היצירה, המתמקדת בילדים חסרי הדאגות מישל וצ׳ארלי קישקה, שלומדים מדוע אביהם מסתגר בחדרו ומה פירוש המספר המקועקע על זרועו.

צדיק (Pravednik/Tzadik) – הפקה רוסית בעקבות סיפור אמיתי ממלחמת העולם השנייה. כוח פרטיזני בפיקוד ניקולאי קיסליוב (אלכסנדר יאצנקו) נתקל ביער בכמאתיים יהודים שנעקרו מכפרם בבלארוס. גברים ונשים, ילדים וקשישים, כולם מפוחדים ומבקשים את עזרת הכוח החמוש. המפקד בוחר לעזור להם אך מבהיר את המשימה: עליהם לחצות ברגל כ-150 קילומטרים של יער שורץ נאצים, במטרה לעבור את הגבול לשטח סובייטי. המסע מזמן לקהילה כמו למסייעים לה אתגרים אנושיים כמו גם סביבתיים, בלי לשכוח את האויב המאיים בין הצללים. בקאסט תוכלו למצוא גם נקודה ישראלית, השחקן דבל׳ה גליקמן.

ריטואל לרצח (The Ritual Killer) – מותחן פשע על רוצח סדרתי, עוד טרנד חודשי-שבועי לאחרונה, הפעם בכיכובו של מורגן פרימן. הוא מגלם מומחה לתרבות אפריקה ומרצה באוניברסיטה במיסיסיפי, המתבקש לעזור לבלש משטרה מקומי (קול האוזר). זאת משום שקורבנות רצח שנמצאו בידי המשטרה חוללו באופן שנדמה טקסי, והמומחה שלנו אכן מאשר שמדובר במאגיה שחורה, או לפחות ניסיון לבצע טקס אפריקאי הקרוי ״muti״. הרציחות הריטואליות נמשכות ומורגן פרימן כנראה מתחיל לחוש שהוא כבר היה בסרט הזה כשקראו לו ״שבעה חטאים״, אבל לא אומר כלום כי הוא מורגן פרימן, מקצוען עד הסוף. הבמאי הוא ג׳ורג׳ גאלו, שעבד עם פרימן לא מזמן על ״המערב הקרוע״, ולא תאמינו כמה תסריטאים יש (חמישה).

אחי היקר (Kisi Ka Bhai Kisi Ki Jaan) – נסיים עם סרט הודי, עדיין טרנד ועדיין משמח. להבנתי הדלה מקריאה מהירה ברחבי האינטרנט, הכותרת היא משחק מילים שאין לתרגם, כי היא נשמעת כמו ״אח של מישהו / חיים של מישהו״ אבל צופנת גם את שמו של הגיבור, המתקרא באהי-ג׳אן (אחי-חיים). מה שלא הבנתי הפעם זו העלילה, או שילוב העלילות, המבטיחות גם קומדיה רומנטית על בכור האחים במשפחה (סלמאן חאן) המסרב להתחתן כדי לא להפר איזון פנימי, אבל גם סרט אקשן-פשע שובר עצמות. כי בקולנוע ההודי הכל אפשרי.