פרסי אופיר 2021: המועמדים

הערב (16.8) הוכרזו המועמדים לפרס אופיר, במהלך משדר קצרצר בהנחיית שי אביבי, שהוקרן בכאן 11 (ומשם התמונות בפוסט זה). כפי שאפשר היה לשים לב, הסיקור שלנו בסריטה את פרסי הקולנוע הישראלי אינו כתמול שלשום. למעשה, אפשר לקשר מפוסט זה רק אל טקסט אחד שלנו טרום השלב הדי-מכריע הזה של העונה, ותודה לעופר על אותו טקסט מקיף. הסיבות למצב אליו הגענו רבות וידועות, כפי שפירטנו לאורך השנים ובעיקר אשתקד. אחת מהם היא שזו דווקא האקדמיה שמתעקשת לקחת את עצמה רק חצי ברצינות. דוגמה טריה הגיעה בהודעה לעיתונות של היום, בה נעדרו לחלוטין שמות מפיקי הסרטים, כאשר בקטגוריות הגטו (תיעודי וקצר) אין אפילו קרדיט למי שביימו את הסרטים. עוד נכתב באותו קומוניקט שהזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ייצג את ישראל ב"פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר", כך לשון ההודעה לעיתונות. כאילו הקטגוריה לא נקראת כבר שנים ״הסרט הבינלאומי הטוב ביותר״ (ובעבר הייתה ״הסרט הטוב ביותר בשפה זרה״ ולא ״הסרט הזר״).

יש עוד המון על מה לקטר, החל מההתעקשות הזו להמשיך לחבר בין פרס הסרט והכרטיס לאוסקר וכולל העובדה שהציבור הרחב לא מכיר את רוב הסרטים וכנראה גם לא יכיר אותם עד הטקס, שיתקיים בפעם ה-30 בתולדותיו ב-5 באוקטובר (הידוע גם בשמו ״אחרי החגים״). אבל יום המועמדויות הוא יום חג אז אשתדל להידבק באווירה, לשמוח עם המועמדים והמועמדות, כי באמת יש סרטים מעולים השנה, ולבכות את מי שנותרו מאחור. אגב, מבחינת האקדמיה כל הסרטים שהוגשו השנה הם ״מועמדים״, בעוד אלה שכאן למטה הם ״העולים לגמר״. כי אנחנו באולימפיאדה, או במונדיאל. סליחה, הבטחתי פחות מרמור ויותר חגיגיות, אבל תסלחו לי אם לא איישר קו. בהמשך היום אעדכן את הפוסט עם קצת סטטיסטיקות ומחשבות ראשונות (ובתקווה לא אחרונות), בינתיים הנה הרשימה במלואה ובכל הקטגוריות. חברות וחברי האקדמיה יוכלו לצפות בעולים לגמר החל מיום שלישי ה-24.8 ועד יום שלישי ה-14.9 בהקרנות מיוחדות, לאחר מכן יערכו ההצבעות ויהיו לנו גם זוכים וזוכות (או אולי הארכה ופנדלים?). אני מקווה שלפחות את השם ״זוכים״ לא שינו השנה.

המועמדים והמועמדות לפרסי אופיר 2021

הסרט העלילתי הארוך הטוב ביותר
״אגדת חורבן״ – הפקה: אמיר הראל, איילת קייט, גידי דר
״הברך״ – הפקה: טליה קלינהנדלר, אסנת הנדלסמן קרן
״ויהי בוקר״ – הפקה: יהונתן פארן, נדב פלטי, תמי מוזס בורוביץ, רענן גרשוני, קרן מיכאל
״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״ – הפקה: סתיו מרון מורג, דני רוזנברג
״תמונת הנצחון״ – אהוד בלייברג, דני ורוני בן ארי, משה וליאון אדרי, אלעד גביש, אלעד נגר, נשאת חלים

חמישה סרטים שיש להם קייס לזכות, גם לפי ההערכות (השגויות מיסודן) של הצלחה אוסקרית. אבי נשר חוזר להתחרות באופירים אחרי ברוגז קצר ומקבל את כל המועמדויות האפשריות לסרטו ״תמונת הנצחון״. כמוהו גם ״ויהי בוקר״ של ערן קולירין שניקה את הלוח אף הוא. צמד החברים מימי הלימודים, נדב לפיד ודני רוזנברג, מקבלים הרבה אהבה מהאקדמיה על סרטים שבהם קולנוען מתמודד עם מוות של הורה ושותף ליצירה, ב״הברך״ ו״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״, בהתאמה. את החמישייה משלים ״אגדת חורבן״ שאינו שגרתי משום בחינה, בטח בהיותו סרט המורכב מציורים אך אינו מונפש ברובו, אבל היצירה של גידי דר הוותיק דיברה אל האקדמיה עד מאוד כפי שאפשר להיווכח. רק בבקשה אל תשאלו אותי מי יינצח בסוף.

בימוי
גידי דר – ״אגדת חורבן״
נדב לפיד – ״הברך״
ערן קולירין – ״ויהי בוקר״
דני רוזנברג – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״
אבי נשר – ״תמונת הנצחון״

אותה החמישייה כמו בפרס הסרט וזה הזמן לדבר על מי שלא כאן – הבמאיות. רק שני סרטים מבין 18 המתמודדים הראשוניים בוימו בידי נשים, ״אחד בלב״ של טליה לביא (שיוזכר בהמשך) ו״מישהו יאהב מישהו״ של הדס בן ארויה, שזכה להתעלמות מפתיעה לרעה מצד האקדמיה. זו הפעם הראשונה מאז 2015 שאין סרט של במאית בשלב הבא של האופירים, כאשר צריך לחזור עד 2009 כדי למצוא התעלמות גם מתסריטאיות. זה חבל במיוחד נוכח השליטה של ״אסיה״ והצוות הנשי שלו בשנה הקודמת.

שחקנית ראשית
אביגיל הררי – ״אחד בלב״
אנה דוברובצקי – ״יותר ממה שמגיע לי״
ג׳וי ריגר – ״תמונת הנצחון״
ג׳ונא סולימאן – ״ויהי בוקר״
נור פיבק – ״הברך״

הנה סרטה של לביא עולה על הלוח, וכמוהו גם ״יותר ממה שמגיע לי״ של פיני טבגר, שיתחרה בקרוב בפסטיבל ירושלים. את המועמדת של ״ויהי בוקר״ תוכלו למצוא גם בקטגוריה נוספת בהמשך.

שחקן ראשי
אבשלום פולק – ״הברך״
אימרי ביטון – ״הבית ברחוב פין״
אלכס בכרי – ״ויהי בוקר״
אמיר חורי – ״תמונת הנצחון״
מיכה פרודורובסקי – ״יותר ממה שמגיע לי״
מרק רוזנבאום – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״

התיקו היחיד באופירים השנה, שהוביל לשישה מועמדים במקום חמישייה. בהחלט היה צפוף כמו תמיד בתחום המשחק הגברי השנה, עם נציגים לארבעה מתוך חמשת המתמודדים המרכזיים (״אגדת חורבן״ מתהדר במשחק קולי משובח, אבל באקדמיה לא מחשיבים את זה כנראה, מצער מאוד). סרטו של פיני טבגר ממשיך לצבור מועמדויות בעוד אפשר למצוא כאן הצטרפות ראשונה ולא אחרונה למירוץ לסרט של עמיר מנור, ״הבית ברחוב פין״.

שחקנית משנה
אורלי זילברשץ – ״אחד בלב״
איזבל רמדאן – ״ויהי בוקר״
משי קליינשטיין – ״תמונת הנצחון״
נועה קולר – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״
ריימונד אמסלם – ״הבית ברחוב פין״

לצד שלוש ותיקות אופיר אפשר למצוא כאן שתי מצטרפות חדשות. ברוכות הבאות איזבל רמדאן ומשי קליינשטיין. כל חמש המועמדות מחזקות מאוד סרטים שכבר הוזכרו, וכמו תמיד באופירים אציין שאני מסרב להאמין בהצבעות אוטומטיות.

שחקן משנה
איהאב אליאס סלאמה – ״ויהי בוקר״
יעקב זדה-דניאל – ״יותר ממה שמגיע לי״
מאיר סויסה – ״אחד בלב״
עלא דקא – ״תמונת הנצחון״
רוני קובן – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״

עוד נתון מעניין לגבי קטגוריות המשחק הוא ריבוי של שחקניות ושחקנים ערבים, תחום שבו האקדמיה דווקא מתקדמת לרוב ועדיין טעון שיפור (למשל החוק השרירותי על דרישה להוכחת אזרחות/תושבות ישראלית על מנת להיות מועמד/ת). השנה אין טענות.

תסריט
אבי נשר – ״תמונת הנצחון״
גידי דר, שולי רנד – ״אגדת חורבן״
דני רוזנברג, איתי כוחי – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״
ערן קולירין – ״ויהי בוקר״
פיני טבגר – ״יותר ממה שמגיע לי״

שינוי אחד בולט מקטגוריות הסרט-בימוי הוא היעדרו של נדב לפיד, לטובת טבגר. מצד אחד אני מבין איך אפשר להיכנע לסנטימנט לפיו הכוח של סרטיו של לפיד הוא בבימוי, מאידך אני גם סבור שזה אחד התסריטים החזקים שלו. מצד שלישי, יש רק חמש משבצות ואם כבר אז כואב לי שוב ויותר על ההיעדרות של טליה לביא.

צילום
ירון שרף – ״אחד בלב״
מוש משעלי – ״תוכנית א׳״
עמית יסעור – ״תמונת הנצחון״
שי גולדמן – ״הברך״
שי גולדמן – ״ויהי בוקר״

מועמדות ראשונה (וגם אחרונה) לסרט של האחים יואב ודורון פז, ״תוכנית א׳״. מעבר לזה הקטגוריה ממשיכה להיות אחת הבולטות בטיבן בקולנוע הישראלי, עם צלמים ותיקים וזוכי אופירים. אחד מהם גם מועמד נגד עצמו.

״ויהי בוקר״ – מוביל במספר המועמדויות, יחד עם ״תמונת הנצחון״

סרט תיעודי מעל 60 דקות
״אהבה זאת לא היתה״ – הפקה: ניר סער, בימוי: מיה צרפתי
״דני קרוון״ – הפקה ובימוי: ברק הימן. במאי שותף: לוקאש קונופה
״להיות ענת קם״ – הפקה: עמרי עזרד, יואב זאבי ואהוד בלייברג, בימוי: שלומי אלדר
״קופסה כחולה״ – הפקה: אסף אמיר, אורי שמאלי, איינה פישמן, אריק גוסנס ופרדריק ניקולאי, בימוי: מיכל ויץ
״שפאר בדרך להוליווד״ – הפקה: ונסה לאפא ותומר אליאב, בימוי: ונסה לאפא

כתבנו כאן בסריטה על שלושת הסרטים הראשונים, של צרפתי, הימן ואלדר. שניים מהם גם זמינים ומדוברים בימים אלה, כמו גם סרטה של ויץ המוקרן בסינמטקים. תורה של לאפא יגיע בקרוב עם פסטיבל ירושלים. ובניגוד לקטגוריה העלילתית, כאן יש דווקא רוב נשי כמו גם בקטגוריה האחות והבאה.

סרט תיעודי עד 60 דקות
״איך אומרות שתיקה״ – הפקה: עוזי קרין, בימוי: שיר ניומן
״המשימה: חברון״ – הפקה: עידית קליגר וקובי מזרחי, בימוי: רונה סגל
״לילות קיץ״ – הפקה ובימוי: אוהד מילשטיין
״מרפסת״ – הפקה ובימוי: אלעד דוידוביץ' שיקוביץ'
״על כסא הבמאי יושבת אישה״ – הפקה: חגי ארד ואלעד פלג, בימוי: סמדר זמיר

הפעם תוכלו למצוא טקסט שלנו על כל חמשת הסרטים מאת ניומן, סגל, מילשטיין, דוידוביץ' שיקוביץ' וזמיר. זאת משום שרובם ככולם נחשפו לציבור בהזדמנויות שונות, הוצגו וזכו כבר בפסטיבלים, וכך צריך להיות גם בשאר הקטגוריות. האופיר הוא סיבוב ניצחון, לא קו הזינוק של סרט.

סרט עלילתי קצר
״דבק״ – הפקה: טל בכר, בימוי: אוריה הרץ
״התאונה״ – הפקה: יובל גורביץ' ואמרי דקל קדוש, בימוי: אמרי דקל קדוש
״מגלשה שחורה״ – הפקה: עמית גיצלטר ואנדרו לורד, בימוי: אורי לוטן
״פיל בסנטר״ – הפקה: סתיו מורג מרון, בימוי: זיו ממון
״פרדייז״ – הפקה ובימוי: אסף סבן

בתיאום מעניין עם הקטגוריה האחות הגדולה, גם בסרטים העלילתיים הקצרים יש ייצוג בודד לסרט אנימציה, של אורי לוטן. על הסרטים של דקל קדוש, של הרץ ושל סבן יצא לנו לכתוב כאן בסריטה, משום שהיו בפסטיבלים מקומיים. מבחינת טריוויה הכי מעניין הוא הסרט של ממון, משום שגם למפיקה שלו, סתיו מורג מרון, וגם לתסריטאית שלו, רונה סגל, יש סרטים נוספים בקטגוריות אחרות והן יכולות לסיים את טקס האופיר עם פרסים על יותר מסרט אחד.

ליהוק
אורית אזולאי – ״הברך״
אסתר קלינג – ״תמונת הנצחון״
ג׳ונא סולימאן – ״ויהי בוקר״
מאיה קסל – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״
ריטה בורודיאנסקי – ״הבית ברחוב פין״

אזולאי, מייסדת הקטגוריה, מועמדת כהרגלה (ותמיד בצדק) ואיתה גם קלינג וקסל הוותיקות והמעוטרות. נקבל בברכה גם את סולימאן, שהבטחתי את שובה מאז קטגוריית המשחק, ואת בורודיאנסקי, שמועמדות לראשונה.

איפור
אור ספיר – ״אחד בלב״
אינגריד זיברט – ״יותר ממה שמגיע לי״
אמלי פאודהם – ״תמונת הנצחון״
טניה ירושלמי – ״ויהי בוקר״
מירב שחר-בשושה – ״הבית ברחוב פין״

הכל נראה לי נכון, אולי אפשר לתהות על היעדר של סרט תקופתי דוגמת ״תוכנית א׳״ (שחוק התושבות של האקדמיה מנע ממנו להיכלל בקטגוריה, אם חושבים על זה בעצם).

עיצוב תלבושות
דורון אשכנזי – ״ויהי בוקר״
חן כרמי – ״תמונת הנצחון״
ירון אריה, ים ברוסילובסקי – ״הבית ברחוב פין״
ליטל לילו גולדפיין – ״אחד בלב״
ליטל לילו גולדפיין – ״יותר ממה שמגיע לי״

אותה טרוניה כמו מקודם, אבל גם חשוב לציין לטובה את תשומת הלב של האקדמיה גם לסרט עם ביגוד עכשווי כמו ״הבית ברחוב פין״. עוד שווה לפרגן לדאבל של גולדפיין, בתקווה שזה לא יותיר אותה בידיים ריקות כפי שקורה לעתים עם מועמדויות כפולות.

עיצוב אמנותי
אמיר ירון – ״ויהי בוקר״
ברק ואזן – ״הבית ברחוב פין״
דוד פולונסקי, מיכאל פאוסט – ״אגדת חורבן״
רון זיקנו (זיק) – ״אחד בלב״
שחר בר-אדון – ״תמונת הנצחון״

כמו בכל קטגוריה בה הסרט של דר נמצא, הכי בולט כאן בפרוגרסיביות של האקדמיה הוא ״אגדת חורבן״. שני האמנים הרשומים כאן הם אלה שציירו את הפריימים הרבים והמושקעים לפרטי פרטים המרכיבים את הסרט, היכללות לא שגרתית בקטגוריה ועל כך כל הכבוד.

עיצוב פסקול
אביב אלדמע – ״הברך״
אביב אלדמע, איתי אלאוהב – ״ויהי בוקר״
מיכאל גורביץ׳ – ״ברנשטיין – הפרטיזן האחרון״
נתי זיידנשטנט, רונן נגל – ״אגדת חורבן״
רונן נגל, אשר מילוא – ״תמונת הנצחון״

קטגוריית הדאבלים הקבועה לא מאכזבת, עם שני סרטים של אלדמע ושניים של נגל. גורביץ׳ מעניק ל״ברנשטיין״ את המועמדת הבודדה של הסרט, אותו ביים רומן שומונוב.

מוסיקה מקורית
אסף תלמודי, יונתן אלבק – ״אגדת חורבן״
חביב חנא – ״ויהי בוקר״
יובל סמו – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״
קרני פוסטל – ״הבית ברחוב פין״
תום אורן – ״תמונת הנצחון״

פוסטל, זוכת השנה שעברה, חוזרת לרשימה (ובצדק רב בעיניי). אם מחליפים אותה ב״הברך״ מתקבלת שוב חמשיית הסרט-בימוי. עם זאת, ״הברך״ לא יכול להיות מועמד כאן בשל ההעדפה של נדב לפיד לשיבוץ שירים על פני מוזיקה מקורית.

עריכה
אריק להב ליבוביץ׳, חיים טבקמן – ״ויהי בוקר״
יוסף גרינפלד, אורי בן דב – ״אגדת חורבן״
יצחק צחייק – ״תמונת הנצחון״
נילי פלר – ״הברך״
נילי פלר, גיא נמש – ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״

עוד קטגוריה חזקה שגם נוטה שלא לאכזב בעירוב בין ותיקים וחדשים ובין עורכות ועורכים. וגם כאן יש דאבל, של פלר.

״תמונת הנצחון״ – חזרה מוצלחת של אבי נשר אל חיק האקדמיה

סיכום מועמדויות (ולינקים לסרטים שכבר כתבנו עליהם):
ויהי בוקר – 15 (כל האפשריות)
תמונת הנצחון – 15 (כל האפשרויות)
מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם – 9
הברך – 8
אגדת חורבן – 7
אחד בלב – 7
הבית ברחוב פין – 7
יותר ממה שמגיע לי – 6
ברנשטיין – הפרטיזן האחרון – 1
תוכנית א' – 1

נותרו בלי מועמדות וניפרד מהם בשלב זה:
עלילתי – ״אבו עומאר״, ״אל תחכי לי״, ״בגידה״, ״הארוחה״, ״ליידי עמר״, ״מישהו יאהב מישהו״, ״נתראה בשמחות״, ״תל אביב״.
קצרים – ״אמנה״, ״גפן״, ״הביקור״, ״הכוכב״, ״מאחורי הדלת״, ״מולוטוב״, ״מזל טוב״, ״מחיקה מלאה״, ״קונקשן״, ״שליחות״.
תיעודי מעל 60 דקות – ״אהובה עוזרי – צלצולי פעמונים״, ״אולמרט – האיש שרצה יותר מדי״, ״ארבע אמהות״, ״בין חומות״, ״הגורם האנושי״, ״החלון הרביעי״, ״הטיפול״, ״הלהבה הנצחית״, ״המלכה שושנה״, ״המסע״, ״התזמורת עם הכלים השבורים״, ״ואני הייתי שם״, ״ויראלי״, ״ילדים״, ״לא גיבור״, ״לגיטימי״, ״לעזוב את גן עדן״, ״מה היה אילו? אהוד ברק על מלחמה ושלום״, ״נאצי רע. נאצי טוב״, ״סוסיתא״, ״סיפורים מהמספרה״, ״צל כבד״, ״ריימונד אל בידאוויה״, ״שיר ערש לעמק״, ״תוצרת חוץ״.
תיעודי עד 60 דקות – ״אילת ממי״, ״בדילוגים קלים״, ״בית״, ״גיבורות״, ״הברכה של יאמנה״, ״ילדים על תנאי״, ״לכי לך״, ״נזירות בערבה״, ״ניקו החולם״, ״סיבה לחיות״, ״עיניים של אבא״, ״עשרה ימים באוקטובר״, ״פישטייל״, ״שלמה בר – מחזמר דוקומנטרי״.