• מדריך מקוצר לאירועי ופסטיבלי חודש יוני בקולנוע
  • אימת החודש - יוני 2021
  • מה לראות בפסטיבל סרטי הסטודנטים 2021
  • ״וונדר וומן 1984״, סקירה
  • סקירת פיקסאר כפולה: ״לוקה״ ו״נשמה״
  • מהיר ועצבני 9
  • סרטים חדשים: ״מהיר ועצבני 9״ בא לעבוד
  • פסטיבל דוקאביב 2021: המלצות ואזהרות
  • ״ערים״, סקירת נטפליקס
  • לצאת עם אמבר
  • ״בו ברנהאם: בפנים״, סקירת נטפליקס למופע היחיד
  • לזמן את הרוע 3: בשליחות השטן
  • פסטיבל קאן 2021: מבט על הבחירה הרשמית
  • אונס ונקמה בקולנוע: ״סנטינל״, ״הכוח״, ״חילול״
  • ״קרואלה״, סקירה לסיפור המקור של המרשעת
  • מקום שקט 2
  • ״שומר טינה״, סקירה לסרט של גאי ריצ׳י

סרטים חדשים: ״סתם אחד״, ״מתיאס ומקסים״

6 במאי 2021 מאת אורון שמיר

קודם כל התנצלות על שהמדור הזה עולה ביום איחור, בגלל עניין אישי (אבל הכל בסדר עכשיו). יחד עם ענייני סוף השבוע יצא שהיה לנו שבוע קצת משובש בסריטה וזה מצער אותי למנוע מהקוראות ומהקוראים שלנו אספקה סדירה של טקסטים על קולנוע. מקווה ומאמין שהתגברנו ומרגיש הרבה פחות רע כשאני קורא מה עבר על עמיתיי השבוע מול מפיצי הסרטים וההודעות הכוזבות על פתיחת אולמות הקולנוע או הסרת והשבת אמברגו על ביקורות וראיונות (לסרטים שיצאו בשאר העולם לפני חצי שנה). זה פשוט מדהים בעיניי שאנחנו ב-2021 רק בלוח השנה אבל במציאות מביך אותי לכתוב מה השנה המסתמנת מבחינת התנהלות. אבל אם כמה שזה מתסכל אותי לא לכתוב כאן כל שבוע מחדש תאריך חזרה מלאה לאולמות, אני רוצה להמשיך בקו של כבוד למפיצים ואל בעלי האולמות (בישראל הם כמעט אותם אנשים) ובעיקר חמלה והבנה למצבם. למזלי יש את יאיר רוה שהתמרמר אמש בפייסבוק שלו על מצב אמברגו הביקורת על ״וונדר וומן 1984״, אז אפשר להתרשם איך כולנו חיים כרגע. למזלי הרב אף יותר, יש בתי קולנוע מתפקדים בישראל, במתכונת מצומצמת, ויש סינמטקים שהרבה פעמים מספיקים, יחד עם קצת צפייה ביתית וחדשות פסטיבליות.

סתם אחד (Nobody) – מובילנד ממשיכה להפציץ אבל בשקט, כאשר אל שלושת סניפיה הפועלים בסופי שבוע (חיפה, כרמיאל, נתניה) מתגנב סרט חדש-דנדש. כזה שערך את בכורתו האמריקאית בסוף חודש מרץ, הכי טרי שזכינו לקבל עד כה. ולא סתם אחד, כפי שנרמז בקריצה בכותרת, אלא סרט אקשן בכיכובו של בוב אודנקירק. אין כאן טעות, השחקן המוערך עושה ליאם ניסן ומנסה את כוחו בז׳אנר מותחני הפעולה האלימים. הוא מגלם אב ובעל שפריצה אל ביתו מפעילה אצלו טריגרים ישנים וחושפת את עברו הסודי. בני משפחתו ובעיקר ברון הסמים שבחר להתעסק איתו (אלכסיי סרבריאקוב) יגלו שהוא לא סתם אחד אלא גיבור אקשן נטול עכבות. ודאי לא תופתעו לשמוע שאת התסריט כתב דרק קולסטד, מיוצרי ותסריטאי ״ג׳ון וויק״. על הבימוי אחראי איליה ניישולר המוסקבאי (״הארדקור הנרי״) אז אני מקווה שהוייב מובן. אם לא, סקירה בקרוב.

מתיאס ומקסים (Matthias & Maxime) – סרטו של קזבייה דולן זוכה להקרנות קבועות בסינמטק תל אביב ומבחינתי זו לגמרי הפצה (גם בימים רגילים אבל בוודאי ובוודאי יחסית למה שקורה עכשיו). אור כתב עליו סקירה משלו לקראת הקרנות בפסטיבל הקולנוע הגאה בנובמבר, כאשר TLVFest גם פינקו בהקרנות ספורות נוספות מאז ועד היום, כאשר הסרט מצטרף אל ״עוזרת אישית״ על מסכי הסינמטק מדי יום. בטקסט של אור תוכלו למצוא את מערכת היחסים הפתלתלה של הבלוג עם הקולנוע של הבמאי הקנדי, אני רק אזכיר על מה סרטו הנוכחי. מתיאס (גבריאל ד'למיידה פרייטס) ומקסים (דולן) הם שני חברים ותיקים שנשיקה אחת מאירה באור חדש את מערכת היחסים שלהם. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

פסטיבל דוקאביב – כבר שנה שאנחנו נהנים מדוקוסטרים ושאר המהדורות המקוונות של פסטיבל הקולנוע התיעודי של ישראל, אבל מה עם חזרה לאולמות? בין ה-1 וה-10 ביולי זה סוף סוף קורה, פסטיבל דוקאביב בהקרנות של ממש. אפשר לרכוש כבר עכשיו כרטיסיות משתלמות למיניהן, אם תסמכו על האוצרות ארוכת השנים של צוות הפסטיבל. זאת משום שעדיין אין תוכניה מלאה, מה שיקרה רק בחודש יוני. אבל כבר שלשום פורסמה רשימת הסרטים הישראליים שיתחרו או יוקרנו באירוע ויש כאן סוג של נבחרת אולסטארס. שלא כהרגלי, אדביק את לשון הקומוניקט משום שהוא ממצה בדיוק כמו שאני הייתי עושה, עם תקצירונים ושמות היוצרים כדי שיהיה ניתן להתרשם מבר מצווה של סרטים בתחרות הראשית:

״כל העצים נושבים ברוח״ של תומר הימן על מסעו של ילד מאומץ עם אספרגר למציאת הוריו הביולוגיים בגואטמלה; ״קופסה כחולה״ של מיכל וייץ, נינתו של יוסף ויץ, מראשי הקרן הקיימת לישראל, אשר יומניו חושפים היסטוריה כואבת מאחורי המלחמה על אדמות ארץ ישראל; ״קלף מלוכלך״ של דניאל סיון על השערורייה של אלוף העולם הישראלי שטלטלה את ענף הברידג'; ״החלון הרביעי״ של יאיר קדר על הטרגדיה הכפולה של הסופר עמוס עוז; ״אהבה תלויה״ של צבי לנזמן על עולם טיפולי ההמרה; ״המלכה שושנה״ של קובי פרג' ומוריס בן-מיור על סיפורה של הדיווה הישראלית הראשונה, שושנה דמארי; ״חורים״ של שירלי ברקוביץ' על טרגדיה פתאומית המאלצת את הגיבור להתעמת עם עברו ועם הממסד; ״לילות קיץ״ של אוהד מילשטיין, מסע לילי אל תוך עולמו הפנימי של ילד בן-6; ״ויראלי״ של אודי ניר ושגיא בורנשטיין העוסק בתיעוד החיים של צעירים מרחבי העולם ביוטיוב בצל מגפת הקורונה; ״הברכה של יאמנה״ של אילנית סוויסה על הצדיקה מחוללת הניסים בת ה-82 משדרות; ״איך אומרות שתיקה״ של שיר ניומן סיפור על השתקה בין-דורית של שלוש נשים; ״המלחמה האחרונה של נלסון״ של אבי מאור מרזוק מבט אבסורדי על הסכסוך במזרח התיכון דרך קמ"ר אחד זרוע יצרים; ״להיות ענת קם״ של שלומי אלדר, בו מתלווה הבמאי אל גיבורת הסרט במסעה ברחבי ארה"ב.

כפי שניתן לראות, כמות הבמאיות והבמאים בעלי השם וכן כמות מושאי התיעוד המוכרים והמרתקים יש בהם כדי להעיד על בציר מוצלח. אבל התחרות המרכזית רק חלק קטן מן ההיצע הישראלי. השנה יתווסף פרס ״מעבר למסך״ ע״ש אילנה צור, מייסדת דוקאביב שהלכה לעולמה, מסגרת לסרטי תרבות ואמנות, תחרות עומק שדה (החביבה על בלוג זה), סרטים קצרים וסרטי סטודנטים וסטודנטיות, לצד תחרות NEXT! לפרזנטציות קצרות של ״פרויקטים חדשים שמשתמשים בחומרים תיעודיים באופן מקורי ומרענן״, שוב כלשון ההודעה לעיתונות. עוד נדון בהרחבה בפסטיבל הזה כשייפתחו שעריו ותיחשף גם התוכניה הבינלאומית, בינתיים אפשר להתחיל לפנות מקום ביומנים.

סרטים חדשים ב-VOD

היא תמות מחר

לפני הכל, כמה מילים על הצפת וונג קאר וואי מבורכת שאנחנו בעיצומה. ״מצב רוח לאהבה״ הפציע בסינמטק תל אביב, ובסינמטק של yes תתקיים לאורך החודש מחווה לבמאי הטאיווני המהולל, במסגרתו יהיו זמינים שבעה מסרטיו. לא רק הסרט שהזכרתי במשפט הקודם וגם המשכו, ״2046״, אלא גם ״צ׳אנקינג אקספרס״, ״מאושרים יחד״, ״מלאכים נופלים״, ״אפר הזמן״ ו״הגראנדמאסטר״. כפי שאפשר לראות יש מעט מדי לינקים בפסקה הזאת, אולי זה הזמן לתקן את המחדל ולכתוב עוד על סרטי הבמאי הייחודי הזה. על המוקדמים שבהם עופר כתב בקצרה לקראת אירוע סריטה בו הוקרן ״גרנד מאסטר״, אז זה לא שאנחנו עד כדי כך פאשלונרים. בעניין דומה, במדור הקודם פספסתי סרט חדש לצפייה ביתית ביום האחרון של אפריל אז אתקן את המעוות ואז נמשיך אל הסרטים שמצטרפים רק היום ומחר אל שירותי התוכן השונים.

התלמיד (The Disciple) – בסתיו האחרון אי אפשר היה למצוא פסטיבל קולנוע שמכבד את עצמו בלי הסרט הזה (ונציה, טורונטו, ניו יורק, לונדון, בוסאן – רשימה חלקית). ככה זה כשאתה הסרט החדש של במאי ״בית משפט״ שהיה חביב סצנת הפסטיבלים לפני כמה שנים. לכן הפתיע אותי מעט למצוא את סרטו של צ׳טניה טמהאנה דווקא בנטפליקס ועוד בלי שום התגאות בכל היוקרה בה רחץ הסרט ההודי הזה בסתיו. אבל אולי זה סרט שמקסים גם לגלות לבד, אבן חן בתוך הבוץ והרפש שהוא רוב קטלוג נטפליקס. אדיטה מודאק מגלם מוזיקאי צעיר המקדיש את חייו למוזיקה הודית קלאסית (קאיאל), בין אם בהקרבה סגפנית של חיים פרטיים או באימונים מפרכים על כל סלסול בשירתו. הסרט עוקב אחריו בכמה תקופות חיים ומחולק לשני חלקים מרכזיים, האחד על האמן הצעיר וחסר הפשרות והשני על התמודדות החיים והמציאות שבכל זאת מפריעים לאמנות ולאידיאל. כתבתי על הסרט היפהפה הזה ל״הארץ״ אבל לא נשאיר אתכם ואתכן בלי סקירה גם אצלנו.

היא תמות מחר (She Dies Tomorrow) – סרטה של איימי סימץ מגיע היום (6.5) אל המסך הביתי אחרי בכורת אונליין בפסטיבל ירושלים לפני כחצי שנה, אז כתבה עליו לירון. אפשר יהיה לראותו אצל כולם כולל כולם: יס, הוט, סלקום, פרטנר. כפי שמגלה הכותרת, גיבורת הסיפור (קייט לין שיל) מרגישה שהיא עומדת למות מחר, בלי שום הסבר רציונלי. אבל החרדה אוכלת אותה וכל אדם שהיא מספרת לו על התחושה הקיצונית כאילו נדבק בה, מה שמוביל לעוד ועוד אנשים שבטוחים שגם הם ימותו מחר. כל דמות תיקח את זה למקום אחר והעלילה אינה תמיד מה שחשוב ליוצרת, אלא העברת תחושת החרדה והחידלון, שמתחלפות לעתים בתחושת שחרור או הרהור קיומי. לצורך כתבה שהכנתי בקיץ, על הסיבות האפשריות שהובילו את סימץ ליצירת הסרט (לא המגפה), קראתי גם דעות נוספות שטוענות כי בכלל מדובר בקומדיה ולא באימה בואך ארטהאוס. נשמע מוזר אבל הכל בסרט הזה די מוזר והוא מוציא תגובות שונות מצופים שונים.

קאנטרי שיר אהבה (Love Song) – זוכרים וזוכרות את ערוץ הולמרק? אני לא ידעתי שהוא קיים, אבל סרט חדש בהפקתו מגיע מחר (7.5) אל סלקום tv. סרטו של ברדלי וולש מפגיש בין זמר קאנטרי וכותבת שירים, המצוותים לכתוב יחד להיט עבור זמר מצליח מאותה סוגה מוזיקלית ואם יהיה פה משולש אהבים אני בהחלט לא אתפלא. השחקנים הם ג׳סי שראם, ניאל מאטר ולוקאס ברייאנט ואת התסריט כתבו ברידג׳ט סטייסי וריק ג׳רמן.

מפלצת (Monster) – נישאר עם התאריך של מחר, אבל נקפוץ חזרה אל נטפליקס ואל סרט שמחכה מאז בכורתו בפסטיבל סאנדנס 2018 כדי למצוא קהל. הפקה משותפת של ג׳ון לג׳נד, נאז וג׳פרי רייט נשמעת קצת יותר מפתה מזה, לפחות על הנייר. שני האחרונים גם משחקים בתפקידי משנה, אבל את גיבור הסיפור מגלם קלווין הריסון ג׳וניור שהקריירה הקצרה שלו כבר מלאה בדמויות של צעירים מסובכים. חייו המבטיחים של נער חובב צילום משתנים לפתע כאשר הוא מואשם ברצח וכל מה שמערכת המשפט רואה אל מולה הוא צעיר שחור ומפלצתי. אנטוני מנדלר הידוע בעיקר כבמאי קליפים שעבד עם כל הגדולים, ביים את הסרט על פי ספרו של וולטר דין מאיירס. הקאסט המרשים כולל גם את ג׳ניפר אילי, ג׳ון דייויד וושינגטון, ג׳ניפר הדסון, טים בלייק נלסון, וגם ראקים מאיירס, הלא הוא אייספ רוקי, אם היו חסרים מוזיקאים על המסך.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.