פודקאסטים מומלצים: בעיקר על קולנוע אבל לא רק – חלק 3

עברו שנתיים מאז פוסט המלצות הפודקאסטים הקודם שלי – וארבע שנים מאז הראשון – ועולם ההאזנה בניידים רק הפך להיות שכיח ומוכר הרבה יותר, עם אוקיינוס לא סביר של חומרים. מצד אחד זה נהדר, כי תוכן טוב זה תמיד חדשות טובות, אך מצד שני מצטרפים לכך גם המון אנשים שפשוט אוהבים לדבר ולא לגמרי שוחים בחומר שאותו הם מציגים. אחד הדברים הכי קיצוניים שקרו לי הוא כשנפלתי על פודקאסט שעוסק בסרטים מנקודת מבט קווירית, אני אפילו לא זוכר את השם שלו. בפרק הראשון לו האזנתי שני המנחים החלו את השיחה ואז התוודו, בלי דרמה גדולה מדי, שאף אחד מהם לא ראה את "קברט" של בוב פוסי מ-1972, טקסט מכונן בכל מה שקשור לקוויריות בקולנוע.
עכשיו כמובן שאני לא אומר שכל אדם באשר הוא חייב לראות את "קברט" (אם כי זה סרט מושלם ומאוד כדאי), אבל אם אתה רוצה לייצר שיחה משמעותית על קוויריות בקולנוע… ובכן, יש דברים בסיסיים שצריך לעשות לפני.
זה הדבר שממנו אני הכי חושש כל פעם שאני בודק פודקאסט חדש. הדמוקרטיזציה הזו לפעמים קצת מזנה את התחום. מצד שני זה בדיוק מה שקרה עם בלוגים לקולנוע ורק למקרה שאני מתחיל פה לזרוק אבנים בבית הזכוכית שלי, עדיף שאפסיק עם העניין הזה.

בפוסט ההמלצות הזה אכתוב רק על ארבעה פודקאסטים חדשים (על אחד מהם כבר כתבתי עליו בעבר, אך הוא עבר שינוי משמעותי) פלוס המלצה לא אובייקטיבית. אבל חשבתי שזאת גם תהיה הזדמנות לעדכן אלו פודקאסטים מההמלצות הקודמות אני ממשיך להאזין, כדי לעזור לכם לברור יותר טוב. בימים האלו של בידוד וחיפוש אחר חומר למוח, זה אולי יכול לעזור.

מפוסט ההמלצות הראשון שלי אני ממשיך להיות מאזין נאמן ונלהב של The /filmcast ואני לגמרי מרגיש שאני עובר מסלול חיים מסוים עם שלושת המנחים; אני גם ממשיך להאזין ל-Indiewire Screentalk בעיקר בשביל נקודת המבט של אריק קוהן ואן תומפסון על מצב התעשייה העולמית והעתיד שלה; פודקאסט האימה Shockwaves הוא שמחה שבועית שלי בכל פעם מחדש; וגם את הנציג הבריטי, The Empire Film Podcast, אני עדיין צורך אבל בעיקר בגלל שהמנחה כריס היואיט הוא אחד הדברים שהכי מצחיקים אותי בעולם. מעבר לזה, מבחינת חדשות ושיחות, אין בו הרבה ערך.
את Circuit Breakers החלטתי להגביל רק לתקופת המרוץ לאוסקר כי כל שיח שלהם על קולנוע במנותק מהפרס מעביר אותי על דעתי. מעולם לא נתקלתי באנשים שאני כל כך נהנה להקשיב להם ובמקביל פשוט לא מסכים איתם על כלום. המתקפה שלהם השנה על "נשים קטנות", למשל, הייתה בשביל הרבה יותר מדי. גם את The Next Picture Show אני שומר. השיחות שלהם באמת מחכימות.

מפוסט המלצות הפודקאסטים השני, One Week Only הוא זה שלצערי איבד רלוונטיות הכי מהר כי סרטים חדשים לא יוצאים כעת ונדמה שגם המנחים איבדו קצת את הרצון להמשיך; את film Daily/ אני ממשיך לשמוע בכל יום שהוא יוצא, על אף שעוד שיחה אחת שלהם על "מלחמת הכוכבים" ואני צורח, בעיקר כי את הנוכחות של כריס אוונג'ליסטה בחיים שלי אני נוצר מכל משמר בתקופה המשוגעת הזו; The Secret History of Hollywood עברה כמה שינויים, וגם המנחה אדם רוש התחיל כל מיני פרויקטים אחרים שלא לגמרי התחברתי אליהם. עם זאת, מי שטרם האזין למה שיצא עד כה – אנא מכם, זה נהדר; על Pure Cinema Podcast נדבר עוד מעט; האחרון שנותר רלוונטי בחיי הוא F this Movie, ואני נהנה מהם עדיין אבל קשה לומר שזו התוכנית שאני רץ לשמוע בכל פעם שיוצא פרק חדש.

ארבעה פודקאסטים מומלצים להוסיף לרשימת ההאזנה שלכם

This Had Oscar Buzz

מה זה:
מתנה שקיבלתי מהיקום, אין לי דרך אחרת לנסח את דעתי על הפודקאסט הזה. הרעיון סופר פשוט – בכל שבוע שני מסקרי קולנוע, שניהם גייז, שניהם בערך בגיל שלי, כריס פייל וג'ו ריד, בוחרים סרט שלהגדרתם "היו לו שאיפות אוסקר מרחיקות לכת, אך מסיבה כזו או אחרת הכל השתבש ואנחנו פה כדי לבצע את נתיחת הגופה".

יתרונות:
אתם זוכרים ממש מזמן, בפתיחה של הטקסט הזה, כשכתבתי על מנחי פודקאסט שלא יודעים על מה הם מדברים? פייל וריד הם בדיוק ההפך מזה. הם גדלו על ברכי אנטריינמנט וויקלי בניינטיז, וצברו ידע אובססיבי של שנים. הם באמת מידעני האוסקר הכי רציניים שאי פעם הקשבתי להם. כאדם הוסבל מאוסקרפיליה כבדה בעצמי, היה לי מאוד קל להתעצבן או להיות מתוסכל אם הם היו מועדים או מזייפים, אבל קשה לתאר כמה זה לא המצב. הם מפילים אותי לרצפה בכל שבוע מחדש.
השיחה שלהם מלאה אינפורמציות מטורפות לגמרי (אם יש פה כאלו שעוקבים אחרי חידוני האוסקר שאני עושה בפייסבוק שלי מדי פעם, דעו שלא מעט מהשאלות שלי אני שואב מהם) אבל לרגע לא מבולבלת, ואיכשהו הם מצליחים להיות מצחיקים בטירוף מבלי לייצר תחושת התנשאות או דיסינג. גם הרגישות הקווירית שלהם מייצרת שיח מעניין מאוד.

ובנוסף לשיחה הנפלאה שלהם, כל פרק הם מסיימים עם משחק ה-IMDB, שיום יבוא ואנסה לשכנע את חברי לשחק בו גם. חלום קטן שלי.

חסרונות:
פייל וריד מבטיחים אמנם "לעשות נתיחת גופה" אבל הרבה מאוד פעמים אין כל כך מה לגלות. ברוב המקרים פשוט מדובר בסרטים רעים שהביקורות הרגו בשלב מוקדם. מה גם שהם מתעסקים באופן בלעדי רק בסרטים החל משנות התשעים ואילך, כי רק אז נוצר מה שאנחנו מכנים "קמפיין אוסקר". על כך הם מחפים בצלילה עמוקה אל המרוץ הנקודתי של הסרט לשמו התכנסו, או להיסטוריה האוסקרית של היוצרים והשחקנים.
מעבר לכך, חשוב לדעת שהשיחה כוללת ספויילרים על הסרטים מהשנייה הראשונה בערך, וההאזנה כדאית רק למקרה שכבר ראיתם את הסרט או שאין לכם שום עניין לצפות בו. והאמת, מכיוון שלרוב יש סיבה למה הסרטים האלו נכשלו כשיצאו לעולם, סביר להניח שאם לא ראיתם אותם בשלב הזה הסיכוי שתרצו להשלים אותם די נמוך.

החסרון היחידי מבחינתי בהקשר לפודקאסט הזה, הוא שבכל שבוע מחדש כואב לי שעדיין לא התארחתי אצלם, וכפי הנראה גם לעולם לא אצליח.

http://fightinginthewarroom.com/THOB/

You Must Remember This

מה זה:
בהתחשב בכמות הפעמים שהפודקאסט הזה הוזכר בסריטה במהלך השנים האחרונות, כמעט נחנקתי כשגיליתי שהוא לא היה חלק מההמלצות הקודמות שלי, על אף שהוא מלווה אותי תקופה מאוד ארוכה.
על הפודקאסט המשובח הזה דיברתי לא מעט פעמים במהלך פרויקט כל זוכי האוסקר שלי (בעיקר בסרטים משנות החמישים שעסקו בציד המכשפות של מקארתי, ובאלו של תחילת שנות השבעים לאחר תקופת מנסון), והיוצרת והמנחה שלו, קורינה לונגוורת', הייתה לאחד מאנשי השנה שלנו בסיכום 2017.
בכל עונה, לונגוורת' צוללת לתקופה מסויימת בהוליווד של המאה ה-20 ושוטחת באופן כרונולוגי תהליכים מרתקים שהתרחשו בתעשיית הבידור, יוצרת פרופילים מרתקים של האנשים המפורסמים והמשפיעים ביותר של התקופה.

יתרונות:
לאלו שמתעניינים באבולוציה של הוליווד, הפודקאסט הזה הוא סוג של הכרחי. אמנם לא כל העונות שוות באיכותן, אבל הטובות שבהן פשוט מפוארות. המוצלחת ביותר היא כנראה "הוליווד של צ'רלס מנסון", כזה שעליו נאמר שטרנטינו האזין לו במהלך התחקיר ל"היו זמנים בהוליווד", ועם חיבתי לסרטו של המאסטר, העונה של לונגוורת' משאירה לו אבק. אני גם אהבתי מאוד את העונה שעוסקת בימי רדיפת הקומוניזם של מקארתי בה לונגוורת' התעסקה כל פרק ביוצר אחר שחייו השתנו בעקבות זה, ובזו שעוסקת ב"שיר הדרום" של דיסני.
בעונה האחרונה, Make Me Over, לונגוורת' העניקה את המושכות לכתבים וכתבות שונים, כל אחד מהם כתב והגיש פרק שעוסק באישה הוליוודית שנאלצה להתמודד עם הסטנדרטים הבלתי אפשריים של עולם הזוהר, והמחיר ששילמה על כך.

חסרונות:
ללונגוורת' יש סוג הגשה מאוד ספציפי שמצריך קצת התאקלמות. זה נשמע בהתחלה כמו תוכנית רדיו של רכילאית מהוליווד של שנות החמישים, אבל הפודקאסט רחוק מלהיות צהוב או סנסציוני. למעשה, לונגוורת' מנסה כמה שיותר לתקוע סיכות בבלונים שניפחה הרכילות במהלך השנים. ועדיין, הטונציה הייחודית שלה יכולה קצת להתיש באיזשהו שלב.
כאמור, לא כל העונות מאוד טובות, ולמשל זו שניסתה להפריך את הסיפורים של "הוליווד בבילון", שגם הביאה עימה כמה ניסיונות אומנותיים לא מוצלחים, היא אחת שאפשר לוותר עליה.

http://www.youmustrememberthispodcast.com/

Pure Cinema Poscast

מה זה:
על הפודקאסט הזה כבר המלצתי בהתלהבות בפוסט הקודם, אבל מאז הוא השתדרג וחשבתי שכדאי להכיר לכם אותו מחדש. חלק ממנו נשאר בדיוק כשהיה – אלריק קיין (חלק מצוות Shockwaves במקביל) ובריאן סאוור מרכיבים רשימות ומצעדים בכל פעם בנושא קולנועי אחר, ולאחרונה גם מראיינים כל מיני אושיות שנקרות בדרכם מהתסריטאים של "קוראים לי דולמייט" ו"אד ווד", ועד מייקל מדסן בשעתיים של מור"קים הוליוודיים משובחים.

מה שהשתנה הוא שהשניים קיבלו הצעה שאי אפשר לסרב מבית הקולנוע הלוס אנג'לסי "ד'ה ניו בוורלי", מין סינמטק שמקרין אך ורק סרטים בפילם, לפיה עם יקדישו כל חודש פרק שלם לתוכנייה המרהיבה. מה שמוסיף לכל ההתלהבות, הוא הבעלים של הקולנוע הזה, ועל הדרך גם המנהל האומנותי ובונה התוכנייה, הוא לא אחר מקוונטין טרנטינו.
לא בטוח כמה אנשים יודעים שבין להיות בסגר בתל אביב ולביים זוכי אוסקר, לטרנטינו יש סינמטק פרטי שפועל כל יום בלוס אנג'לס, אבל לי באופן אישי זו הייתה אחת התגליות המפוארות – רוב חיי רציתי להיות קוונטין טרנטינו הבמאי, אבל מסתבר שהחיים שלי לקחו אותי לכיוון מגניב לא פחות, ועכשיו כשאני המנהל האומנותי של סינמטק חולון, אני בכל זאת מקביל לטרנטינו באיזשהו אופן. החיים האלה… אי אפשר לתאר.

וכך, בכל חודש יושבים קיין וסאוור יחד עם מנהל המדיה החברתית של "ד'ה ניו בוורלי", כשלעיתים מצטרף אליהם טרנטינו בעצמו, והם עוברים סרט-סרט מהתוכנייה החודשית, מדברים עליו כמה דקות ארוכות ומספרים על המשמעות שלו.

יתרונות:
האהבה המדבקת של קיין וסאוור לקולנוע, שנע מהטראש הכי איזוטרי בעולם ועד שיאיו של היצ'קוק, היא כזו שגורמת לי לרצות לעזוב כל מה שאני עושה ולהמשיך לחקור ולחפש עוד סרטים שמעולם לא שמעתי עליהם. על אף ההומור שלהם, אלו השיחות הכי חסרת ציניות והכי מלאת כבוד לאומנות השביעית ששמעתי בחיי. הסרטים שהם מדברים עליהם הם לרוב כאלה שבכלל לא ידעתי על קיומם, וזה רק מעצים את התיאבון וההתלהבות.
עכשיו בתקופה שהקולנוע לא פועל, הם מוצאים כל מיני רעיונות חדשים, וכך בפרק האחרון והמשובח שלהם, הם ניהלו עם טרנטינו שיחת תל אביב-לוס אנג'לס על המהות של ביקורת קולנוע. מפואר.

חסרונות:
למאזין ישראלי, מעטים הפודקאסטים שמייצרים תסכול כל כך גדול. כמנהל תוכנייה של סינמטק מקומי, זה מחריף אפילו עוד יותר. כמות הדברים שמסתובבים שם בחוץ, אליהם יש לנו מעט מאוד גישה אם בכלל, על אף האינטרנט ואתרי הסטרימינג, פשוט מחרפנת.
מעבר לזה, הפודקאסט הזה מצריך להיות כל הזמן בהיכון לעשות פאוז ולכתוב את שמות הסרטים שעולים בו במהירות מסחררת, כי הם נשמעים אחלה ואם להודות על האמת – כנראה שלא נשמע עליהם מאף אחד אחר.

https://purecinemapodcast.libsyn.com/

Hardcore History: Addendum

מה זה:
זאת תכנית שהתחלתי להאזין לה ממש לאחרונה, אז אני עדיין עומד על טיבה. קחו את ההמלצה הזו עם הסתייגות הכרחית.
הפרשן והמנחה זוכה הפרסים דן קרלין הרים פודקאסט בשם "הארדקור היסטורי", שמטפל בצורה מאוד ציורית באיזושהי תקופה היסטורית. כל פרק הוא בממוצע 4 שעות. לאלו לא הגעתי עדיין, למרות שזה נשמע מרתק.

מה שאני מאזין לו הוא תכנית בת שהוא יצר לעצמו עם התוספת Addendum, שהיא קצת יותר משוחררת במהותה. יש פרקים בהם קרלין פשוט מדבר שעתיים על איזשהו נושא (נגיד, אמא של אלכסנדר מוקדון), ויש כאלו בהם הוא מראיין היסטוריונים שהוציאו ספר שהוא מצא מעניין כמו למשל על מלחמת ויטנאם או נשק גרעיני.

יתרונות:
בתור מי שלא שוחה בחומר, כמעט כל דבר שקרלין מעלה לפני השטח נשמע מרתק, וגם אם במהלך השיחות המון אינפורמציה נזרקת לאוויר וחלקה לא באמת נרשמת אצלי, כמעט בכל פרק יש איזה רעיון מעניין וחדשני (בשבילי לפחות) ומשהו מרחיב אופקים. דרך ההגשה היא לרוב סיפורית ולכן קלה להאזנה, וההתלהבות של קרלין מדבקת.

חסרונות:
ההאזנה לאיש מבוגר מדבר על היסטוריה היא לא הפעולה הסקסית ביותר שאפשר לחשוב עליה. אני אזהיר שבמהלכה סביר מאוד שתרגישו כמו סבא שלכם ליד רשת ב' בבקרים. אני ממש אהבתי את סבא שלי, אז ספציפית אני חי עם זה בשלום לגמרי.

https://dchhaddendum.libsyn.com/

המלצה מחוץ למניין

בפינת "כדאי לכם, אבל אני לא אובייקטיבי" אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לעולם הפודקאסטים שמרים בחודשים האחרונים ידיד הבלוג רותם יפעת.
כרגע יפעת פועל על שני פודקאסטים מרכזיים: "נבלים זה אנחנו" ו"סרטים זה אנחנו". לא רחוק מאוד מהסגנון של /filmcast, יפעת מדבר עם שותפים קבועים ואורחים משתנים על חדשות קולנוע, סרטים ישנים וחדשים, וגם על עולם הטלוויזיה. הרעיון הוא שיחה די בגובה העיניים, כזו שיכולה להתאים גם לאנשים שלא רואים חמישים סרטים בשבוע, אלא מתעניינים במה קורה מסביב ורוצים לשמוע מה כדאי ומה אפשר לוותר.

אני התארחתי אצלו במסגרת פרקים על "המועדפת", "דוקטור סליפ" ותוכנית מיוחדת לאוסקר האחרון, וגם לירון סיני שלנו מסריטה היא אחת האורחות הקבועות. אז כמובן שנאהב את זה.
כדאי לכם לעקוב אחריו באופן כללי, כי נדמה שעומדים להיות עוד כמה דברים שכדאי להכיר. עכשיו כשכולנו מנסים להתאפס על המציאות החדשה, רותם מוציא המון פרקים בשבוע אז יהיה לכם לא מעט חומר ובעברית, למקרה שהאזנות באנגלית קצת פחות קלות לכם.

https://moviesareus.simplecast.com/