• סרטים חדשים: ״האדם הראשון״ של דמיאן שאזל
  • ״בערה״, ניתוח לסרטו של לי צ׳אנג דונג
  • Won't You Be My Neighbor?
  • ״ארץ ההרגלים היציבים״, סקירת נטפליקס
  • זמנים קשוחים באל רויאל
  • דיווח ראשון מפסטיבל ניו יורק 2018
  • פרס האוסקר לסרט בשפה זרה: הרשימה הרשמית
  • הכהנים הגדולים: פרק 10 - ״אכזריות בלתי נסבלת״
  • ״בחשכת הליל״, סקירת נטפליקס
  • ונום
  • ״הג׳נטלמן והאקדח״, סקירה
  • כוכב נולד
  • ״חיפוש״, סקירה
  • אימת החודש - ספטמבר 2018
  • המלצות סינמטקים: מהדורת אוקטובר 2018

פודקאסטים מומלצים: בעיקר על קולנוע אבל לא רק – חלק 2

28 במאי 2018 מאת אור סיגולי

לא המון השתנה מאז שפרסמתי את פוסט "פודקאסטים מומלצים" לפני שנה וחצי, אבל בכל זאת גיליתי כמה תוכניות חדשות וזנחתי כמה אחרות בשביל להרגיש שהגיע הזמן להמלצות חדשות.
אז לפני החדשים, הנה איזשהו ריקאפ על כמה מהפודקאסטים שהוזכרו פעם שעברה. The /filmcast ממשיך להיות משובח ולשמחת הכלל התווספה לצוות כריסטי פוצ'קו, והיא באמת נפלאה; פודקאסט סרטי האימה Shcok Waves סוף סוף התאפס על הפורמט והביאו פרקים מרתקים ואפילו כמה סקופים. אני באמת מאמין שסיכום השנה שלהם הוא הטוב שאני מכיר; הנציגות הבריטית Empire היא רשמית הדבר שהכי מצחיק אותי בעולם. היה רגע אחד באחת התוכניות בה שלושת המנחים נשאבו לגאג של מה היה קורה אם ארנולד שוורצנגר היה מגלם את הדמות של דניאל דיי לואיס ב"חוטים נסתרים". פרצתי בצחוק כל כך גדול שאני די בטוח שאנשים בקינג ג'ורג' עברו מדרכה.
הפודקאסטים עליהם ויתרתי הם filmspotting ולהפתעתי אני לא מתגעגע כלל, on the media, גיקונומי, והחפירות הבלתי אפשריות של ברט איסטון אליס.

הפעם אמליץ על חמישה פדוקאסטים שמוקדשים לקולנוע, עוד שניים בנושאים כלליים יותר, ובונוס אחד מחוץ למניין.

One Week Only

מה זה: שם הפודקאסט הוא מין קריצה כזו לסרטים המוקרנים לשבוע אחד בלבד, כלומר סרטי ארט-האוס שצצים ונעלמים, וצריך למהר כדי לתפוס אותם. המבקרים קרלוס אגילר וקונור הולט מדווחים כל שבוע על הסרטים הלא אמריקאים והקטנים יותר שיוצאים לבתי הקולנוע בארה"ב לשיחה ביקורתית בגובה העיניים אבל עם המון ידע.

יתרונות: אחד הדברים שתמיד מאכזבים אותי בפודקאסטים אמריקאים הוא חסר הידע של המנחים בקולנוע עולמי. אגילר והולט, לעומת הרוב, הם מומחי על, הם מכירים את הבמאים העולמיים ומסתובבים בפסטיבלים, צוברים המון אינפורמציה והדינמיקה ביניהם מעולה. לקראת האוסקר הם נוברים בקטגוריות ה"זניחות" יותר של הסרט בשפה זרה (אגילר היה מעריץ ענק של "פוקסטרוט" ודחף אותו קדימה ביתר שאת. כאשר הסרט לא הגיע לכדי מועמדות. אגילר סרב לדבר על הקטגוריה מרוב אכזבה), הסרטים התיעודיים, סרטי האנימציה והסרטים הקצרים.

חסרונות: לקהל הישראלי שנחשף לסרטים מהסוג באיחור או רק דרך פסטיבלי חיפה, ירושלים ודוקאביב – אם בכלל – יש משהו קצת מתסכל. זה מסוג הפודקאסטים שצריך לכתוב תוך כדי ההאזנה את הסרטים המוזכרים כי עד שהם יהיו רלוונטיים יחלוף הרבה מאוד זמן.

לאתר הפודקאסט: https://soundcloud.com/one-week-only

Film Daily/

מה זה: מיסודו של האתר film/, שכמובן גם אחראי על the /film podcast, מגיעה תוכנית יומית בהנחיית פיטר סורטה המקבצת כמה מכתבי האתר לשיחה על חדשות קולנוע וטלוויזיה, שאלות מאזינים וכל מיני עניינים בסגנון.

יתרונות: בגלל הפורמט היומי והמהיר של התוכנית אין זמן לבזבז על מוזיקת פתיחה, קרדיטים או פרסומות – זה בסך הכל שלושה או ארבעה חבר'ה שעובדים למחייתם בתחום הסיקור הקולנועי מדברים בסקייפ על מה שחשוב כרגע. זה מעניין מאוד למי שרוצה להישאר מעודכן, ודי מהר המשתתפים מרגישים מוכרים מאוד, וככזה כיף להקשיב להם גם אם הם חופרים על משהו שכבר נכתש לגמרי.

חסרונות: כמו כל תוכנית שתלויה בענייני אקטואליה, גם פה לא בכל פעם יש חומרים מרתקים. המנחים מוכוונים יותר בלוקבאסטרים ואירועים מתוקשרים יותר, ובאיזשהו שלב כבר אי אפשר להקשיב יותר לניתוחי ליהוק וטריילרים של "מלחמת הכוכבים" או סרטי מארוול. הידע שלהם בקולנוע אמריקאי הוא מעל הממוצע, אבל כשזה מגיע לדברים מעט יותר איזוטריים (כמו, נגיד, במאי זר שהוחתם לסרט אקשן חדש) הם לגמרי הולכים לאיבוד. זאת שיחה מאוד בסיסית ברמת הידע, אבל ההנחיה והדינמיקה של המנחים מנצחת את זה.

לאתר הפודקאסט: http://daily.slashfilm.com

The Secret History of Hollywood

מה זה: אדם רוש לוקח דמויות מההיסטוריה של הוליווד, ובונה עליהם פודקאסט סיפורי-כרונולוגי, ממש כמו אודיו-בוק. העונה הראשונה עסקה באחים וורנר, בסיפור שהתחיל כאשר אביהם ברח מאירופה לארה"ב והמשיך עד שכבר לא נותר אף אחד מהם על פני האדמה, במקביל לעלייתו לתהילה של ג'יימס קאגני. העונה השנייה מתחקה אחרי סיפורו של ואל לוטון, אחד המפיקים החשובים בתולדות קולנוע האימה. הזכרתי את הפודקאסט באימת החודש של אפריל.

יתרונות: תייגו תחת "אני לא מאמין שהדבר הזה ניתן לי בחינם וללא תמורה, באיזה עולם נפלא אנו חיים". אני באמת לא מצליח להבין מאיפה רוש מוצא את התקציב והזמן להרים משהו כל כך מדהים. אמנם בתור מישהו שגם מייצר תוכן חינמי באופן כמעט יומיומי אני יכול להזדהות, אבל מה שרוש עושה – מבחינת תחקיר, הפקה וביצוע – הוא ברמה אחרת לגמרי. העונה הראשונה, "קליעים ודם", מחולקת לשלושה חלקים ובמצטבר אורכת כ-19 שעות! זה ממש כמו סדרת דוקו מרתקת שאפשר לצרוך ברחוב, באוטו או תוך כדי פעילויות אחרות.

חסרונות: זה מצריך תשומת לב מרובה. רוש מתקדם קדימה עם הסיפור כל הזמן, לא באמת בודק אם מישהו עוקב, וסומך על המאזינים שלו שידביקו את הקצב. ב"קליעים ודם" יש כל כך הרבה דמויות, ואת כולן הוא מגלם, שלעיתים קשה לשים לב שעברו לקו עלילה אחר. זה לגמרי שווה את זה, אבל זה חווית האזנה שונה לחלוטין מכל פודקאסט אחר שאני מכיר, והקול של רוש ממכר.

לאתר הפודקאסט: https://www.attaboyclarence.com/the-secret-history-of-hollywood/

Pure Cinema Podcast

מה זה: אחד החדשים יחסית. שניים מהסינפילים הגדולים ביותר שיצא לי להיחשף אליהם, אלריק קיין (אחד ממנחי Shock Waves) ובריאן סאוור, חוברים לשיחה ארוכה במין מפורמט שהולך ומתעצב, ובו הם מתקבעים על נושא (ניו יורק, אקספלוייטיישן, סרטי קאלט, תיעודיים, שחור-לבן, כלא, רומנטיקה…) ובוחרים כל אחד חמישה סרטים לרשימה שהם מכנים "סתם ככה". כלומר, אלו לא בהכרח הסרטים הכי חשובים או הכי ידועים, אלא סרטים שחשוב להם לדבר עליהם "סתם ככה". בנוסף, הם לרוב מצרפים עוד המלצת צפייה למין דאבל פיצ'ר.

יתרונות: בשלב זה של חיי אני יכול להגיד שאני מבין בקולנוע ומכיר סרטים. אפשר – ורצוי – לחלוק על הטעם שלי, אבל עם 4,639 סרטים ברשימת הצפייה שלי (שראיתי לפחות פעם אחת) אני מרגיש בנוח להכריז שאני שוחה בחומר, נאמר זאת ככה, מעל הממוצע. ועם זאת, אני כל שבוע מחדש נדהם מכמה, בתאכל'ס, אני לא יודע כלום. הסרטים שקיין וסאוור מציפים לפני השטח הם, בשמונים אחוז מהפעמים, דברים שלא רק שלא צפיתי בהם, אלא מעולם לא שמעתי עליהם. זה נפלא כמו שזה מתסכל. גם אם אתם יודעים שאתם יודעים קולנוע, פיור סינמה פודקאסט ירחיב לכם את האופקים למקומות שלא הכרתם שקיימים. בנוסף, השיח שלהם מצחיק, לא לוקח את עצמו ברצינות, ומלא אהבה אובססיבית ומדבקת לקולנוע.
אחד הפרויקטים המומלצים שלהם הוא מעבר על כל אחד מסרטי ג'ון קרפנטר כרונולוגית. אלו היו שני פרקים נפלאים במיוחד.

חסרונות: הפרקים עמוסים וארוכים מאוד. לאחרונה השניים מוסיפים סינקים מראיונות של במאים ויוצרים על הסרטים שמוזכרים, וזה אמנם מרענן ומעניין לרוב, אבל גם מעמיס עוד יותר. במהלך השמיעה אני תמיד נלהב ונסער מכל מה שאני נחשף אליו, אבל בסוף מרגיש מרוקן ומבולבל.

לאתר הפודקאסט: http://thepinksmoke.com/purecinemapodcast.html

F this Movie

מה זה: פודקאסט DIY שהוא חלק מאתר ביקורות הקולנוע באותו השם, ובו פטריק ברומלי משיקגו מארח חברים לשיחה על סרטים. לעיתים נכנסים לעומק של סרט אחד ישן שהם מאמינים שמגיעה לו צפייה חוזרת, לעיתים הם מדברים על סרט חדש, והרבה פעמים חוזרים לתוכניות בסגנון קבוע כמו "סיכום מחצית", "פסטיבל הקולנוע של פ. ת'יס מובי" שמתקיים בטוויטר, התחקות אחר פרנצ'ייז שלם על כל סרטיו, ו"עשרת סרטי השנה". אוקטובר הוא השיא, כאשר כל החודש מוקדש לסרטי אימה ישנים וחדשים לרגל חג האלווין.

יתרונות: האמת היא שאין לפודקאסט הזה המון ערך מוסף, בטח לא בהשוואה לאחרים שהוזכרו עד כה, אבל אני ממש נהנה ממנו. לקח לי המון זמן להיכנס לוייב שלו, ולמעשה הייתה תקופה ארוכה באמצע שלקחתי ממנו הפסקה, אבל בשלב הזה אני פשוט מרגיש כאילו אני מקשיב לכמה חברים טובים מדברים על קולנוע. ברומלי יודע לאזן מעולה בין השטויות והשיח הרציני, וכשהם נשאבים לאיזו בדיחה פרטית ורוכבים עליה כמה דקות אותי זה קורע.

חסרונות: רוב המרואיינים הם אחלה, אבל יש כאלו שפחות מעניינים. אדם ריסקי ו-בי.ג'יי הם החביבים עלי, השאר לפעמים מפספסים. זה כן מייצר גיוון בדעות, אבל זה בא על חשבון קונסיסטנטיות. וכן, לוקח זמן להיכנס לעניינים. אני אבין כל מי שזה יותר מדי בשבילו.

לאתר: http://www.fthismovie.net

פודקאסטים נוספים על דברים אחרים

Nancy

טובין בל וקתי טו בפודקאסט שבועי ומהולל למדי על כל הנושאים שקשורים ללהטב"קיות: סקס, חברות, זוגיות, משפחה, עבודה, תרבות, ועוד. כל תוכנית כוללת נושא אחד מרכזי, ולעתים עוד תוספת, וכוללת ראיונות עם המון אנשים מעניינים.
בעונה הראשונה לא לגמרי הייתי סגור על דעתי לגביה, אבל העונה השנייה התחילה מצוין, ונראה שמשהו שם השתחרר והשתכלל. קשה לומר שאני לומד דברים חדשים, אבל כן יש כאן שיח מאיר עיניים בדברים מסוימים ואווירה נורא חיובית. לפעמים זה כל מה שצריך.

לאתר הפודקאסט: https://www.wnycstudios.org/shows/nancy

המובן מאליו

את זה אני די בטוח שאני לא צריך להציג, כי אני מאמין שהרבה מכם כבר מכירים. זהו הפודקאסט של דורון פישלר, מייסד "עין הדג" והיום אימפריית הרצאות, בשיתוף פעולה עם עולם הפודקאסטים של תאגיד השידור כאן ׁ(אז הנה, משהו אחד טוב כן יצא משם). בכל פרק פישלר תוקף דברים שכולנו תופסים כ"מובנים מאליהם" ובוחן איך הם הגיעו לסטטוס הזה, וכמה בעצם זה הרבה יותר מורכב ומשונה ממה שאנחנו חושבים.
פישלר מגיש מעולה, הוא מצחיק נורא, וזה נפלא אחר כך לשחות סלוניות אם אתם רוצים להתרברב בזה שאתם יודעים את הסיבה לסדר האותיות על המקלדת העברית או מה הקטע של פיראטים. אבל באמת שמדובר בחצי שעה שהיא גם מהנה מאוד וגם גורמת לנו להרגיש חכמים קצת יותר. הכי לא מובן מאליו שיש.
סליחה. הייתי חייב.

לאתר הפודקאסט: https://www.kan.org.il/podcast/program.aspx/?progid=1017

ואחד מחוץ למניין…

עין לרופול צופיה

הסיבה שאני לא מכליל את הפודקאסט ההזה עם האחרים, למרות שהוא ראוי בהחלט, היא מכיוון שהוא מופק, מנוהל ומוגש על ידי שניים מחברי הטובים ביותר, שהם גם קולגות בעבר ובהווה. ככזה אני חייב לעשות את ההפרדה, כדי להגן על האינטגריטי של כל הנוגעים בדבר.

אז אחרי הגילוי הנאות הזה הנה מה שקורה כאן: אני, כמו רבים וטובות בשנה-שנתיים האחרונות, גיליתי את העולם של רופול, דרך נטפליקס או yes שהחזירו לצופה הישראלי את סדרת הריאליטי הטובה ביותר בכל הזמנים, "מירוץ הדראג של רופול". לחלק זה נותר בגדר תכנית טלוויזיה חביבה, ולאחרים זה הפך להיות חלק משמעותי מהחיים. אני איפשהו באמצע עם נטייה בולטת לשני. רופול מלווה אותי כבר כמעט שנתיים, ואני יכול להגיד די בקלות שהתוכנית הזאת שינתה בי המון דברים לטובה. יש רמות שונות של התאבססות לעניין הזה, שהוא באמת פשוט יקום שלם, שקשה לתאר. דברו פעם עם צופים אדוקים על התוכנית, ותראו איך העיניים שלהם נדלקות.

רעות מרים כהן ("גלובס") ודודו מצוינים ("כלכליסט"), הרימו את הכפפה, וגם את הפאה, את הפדים, את הדבק החם ואת העקבים, ולקראת תחילת העונה העשירית שנפתחה לפני כמה חודשים, התחילו להקליט תוכנית שבועית שהופכת כל אבן בפרק ששודר בין חמישי לשישי, עם חדשות דראג, סטטיסטיקות, מבט מעמיק במה שקרה, וכפועל יוצא מהסדרה הזו, גם שיחות על מגדר, קוויריות, והתרבות המשתנה שלנו. קחו בחשבון שזה לעיתים מביא את הדיונים למקומות קצת רגישים, וככאלה גם יציאות פה ושם שאולי יהיו פרובוקטיביות ולא לעניין לחלק מהמאזינים.

קשה לי להאמין שמי שלא צופה בתוכנית ירוויח משהו מההאזנה ל"צופיה", אבל לאלו שרוצים לדעת יותר על מה שהם ראו, ולהאריך את ההנאה מהפרקים שגם ככה תמיד משאירים רצון לעוד, זאת האזנה מומלצת. מקורות יודעי דבר מסרו לי שהפודקאסט ימשיך גם בתום העונה, ואלו הן חדשות שאותי שימחו מאוד.
כאמור, בעקבות חיבתי האישית לשניים האלו אי אפשר יהיה לומר שאני אובייקטיבי, אבל באמת שהפרקים שלהם מעניקים לי דקות ארוכות של הנאה.

לאתר הפודקאסט: https://zophia.podbean.com