המלצות סינמטקים – פברואר 2020
2 בפברואר 2020 מאת עופר ליברגלהסינמטקים השונים עורכים החודש מחוות לתסריטאי (ולפעמים גם שחקן או במאי) באק הנרי. חפשו את הקלסיקה המוכרת שהוא כתב, "הבוגר", בתל אביב. בחולון תמצאו בחירה פחות צפויה אבל כזו אשר מבטאת היטב אל היכולת של הנרי לעסוק בתבונה בנושאים פרובוקטיביים וגם להקדים את זמנו – "פיתוי קטלני" (To Die For). גאס ואן סנט ביים סרט שהקדים את זמנו בדיון שלו באובססיה לטלוויזיה, ואור סיגולי, המנהל האמנותי של סינמטק חולון וכותב בבלוג זה, מצביע על הדרך על הקשר בין התפקידים של ניקול קידמן וחואקין פיניקס בסרט הזה לבין התפקידים שגילמו ב-2019 בסרטים "פצצה" ו"ג'וקר", בהתאמה.
כמדי חודש, גם לסרט זה יש דוק הנחה מיוחד לקוראי סריטה: במהלך הזמנת הכרטיסים באתר, הקלידו בשורת קוד ההנחה באק הנרי ותוכלו לרכוש כרטיס ב-20 ש"ח במקום המחיר המלא.
הבמאי הגרמני פולקר שלנדורף זוכה למחווה מקיפה בסינמטקים, שתהיה גם עבורי הזדמנות להשלים כמה מסרטיו של אחד מן המצליחים מן הדור של הקולנוע הגרמני החדש של שנות השבעים. לעומת יוצרים כמו ונדרס, פאסבינדר והרצוג, שלנדורף יוצר קולנוע שנראה מסורתי יותר, אבל הדבר מאפשר לו לעסוק ישירות בסוגיות המוסר המטרידות את הגרמנים שנולדו לתוך מלחמת העולם השנייה, וגם לעבד בצורה מזהירה יצירות ספרות מורכבות, כמו "תוף הפח" זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה, סרט שלו שכן ראיתי. מומלץ לא פחות הוא "הכבוד האבוד של קתרינה בלום" ששלנדורף ביים ביחד עם זוגתו דאז, מרגרטה פון טרוטה, שראויה לקבל גם מחווה משלה.
בסינמטק ירושלים ייערך שבוע של קולנוע מן המזרח התיכון, הזדמנות לראות יצירות שנעשו ממש קרוב אלינו, אבל לרוב נותרות מאוד רחוק מן המסכים בארץ. גם אני לא צפיתי כלל, מסיבות שונות, בחלק הארי של סרטי התכנית שנשמעת מרתקת. זה גם הזדמנות נדירה לראות בארץ באופן חוקי את הסרט הלבנוני "העלבון" של זיאד דויירי, מועמד לאוסקר וזוכה בפרסים רבים שאני די בטוח שתאהבו יותר ממני. גם הסרט "סופיה", מבט קשה על מצב הנשים במרוקו מומלץ על ידי, אחרי שהוקרן בפסטיבל חיפה.
ה-14 בפברואר נופל השנה על יום שישי, ובתל אביב הדבר מהווה תירוץ לסוף שבוע ולנטיינ'ס, בו יוצגו מקבץ של סרטים (ואופרה) הבוחנים את הרומנטיקה מזוויות שונות. הוליווד הקלסית תיוצג בידי "חופשה ברומא", הסרט שגילה לעולם את אודרי הפבורן, ויוקרן עוד קודם לכן גם בירושלים. המחווה הולכת גם מעט אחורה יותר בתולדות הוליווד עם המיוזקל ממלחמת העולם השנייה "כל החבר׳ה כאן" (The Gang's All Here) סרט פחות מוכר, אבל כזה המשלב כמה יוצרים אגדיים מתחומים שונים. הבמאי הוא הכוראוגרף המהפכני באזבי ברקלי, המשלב בסרט נאמברים בסגנונו הייחודי ואת אגדות המוזיקה בני גודמן, אליס פיי וכרמן מירנדה בסרט אחד, לא בהכרח בסדר הזה. היכולת של הסינמטק לחרוג מן הצפוי באה לידי ביטוי עם שיבוץ סרטו של ג'ון ווטרס "פוליאסטר". הוא מוגדר כתכניה כסרט המיינסטרים הראשון של הבמאי, אך גם סרט זה מכיל קאמפ, מלודרמה אפקיטיבית ואת חוש ההומור של היוצר המהפכני.
בסינמטק הרצליה תוכלו לחגוג אם יום האהבה עם צמד סרטי מחול מהאיטייז, שסיימו את המסלול המלא – מלהיטים קופתיים הם הפכו לגילטי פלז'ר וכעת הם כבר קליסקות לגיטימות. אלה הם "פוטלוס" ו"ריקוד מושחת".
בירושלים תערך החודש תכנית חוצה אמנויות בשם "על הצליבה", דיון בצליבת ישו באמנויות השונות. בתחום הקולנוע בין היתר תהיה הזדמנות מקרית וראויה לערוך מחווה לענק הקומדיה טרי ג'ונס, שהלך לעולמו בחודש שעבר, עם הקרנה של סרט מופת שביים כחלק מחבורת מונטי פייתון "בריאן כוכב עליון". ג'ונס ומונטי פייתון מקדשים את המגוחך, אבל הם תמיד היו גם חכמים לא פחות משהיו חתרניים, והמחשבה האנושית והפילוסופית עברה בכל היצירה שלהם וגם בסרט זה. גם "הבשורה על מתי הקדוש" של פייר פאולו פאזוליני תוקרן במסגרת, אחרי שבינואר החולף אפשר היה לראות בסינמטקים את חיפוש אתרי הצילום הכושל מראש לסרט בארץ. פאזוליני למעשה תמיד שאף לצלם באיטליה ולהדגיש את הגישה שלו לדמותו של ישו, שהיא מעריצה ומודרנית כאחד. ביוגרפיה פרוקטיבית אף יותר של הצלוב היא "הפיתוי האחרון של ישו" שביים מרטין סקורסזה על פי תסריט של פול שרדר, וזה די סרט חובה למעריצי היוצרים הללו.
שבוע הקולנוע האוסטרי מגיע לסינמטקים, ולמעשה אוצר יחד סרטים שהוצגו בפסטיבלים האחרונים של ירושלים וחיפה. השיא הוא "ליליאן" אחת מפסגות פסטיבל חיפה החולף עבורי וגם עבור אור. שימו לב גם ל"ג'ו הקטן" המסוגנן, ול"האדמה מתחת רגלייך" שניהם מפסטיבל ירושלים האחרון ועל כולם כבר כתבנו. כיוון אחר הוא הסרט הלא בדיוק ביוגרפי "בחיפוש אחר אום כולתום" שהוקרן בחיפה כבר בשנת 2017, וחובר ליתר סרטי השבוע בכך שהוא עוסק גם ביצירה עצמה וגם משחק עם הציפיות מז'אנר או מהגדרה לאומית של קולנוע. למעשה, אף אחד מן הסרטים שציינתי לא מתרחש רק באוסטריה עצמה.
סדרת "קולות העשור" לסיכום העשור הקודם ממשיכה בסינמטקים של ירושלים ותל אביב, כאשר הדגש החודש הוא על קולנוע צרפתי ועל הבמאית מיה הנסן לאב. יוקרנו שני הסרטים עמם סגרה את העשור, "העתיד לבוא" ו"מאיה", שניהם הוקרנו בפסטיבל ירושלים והם בעיניי לא שיא היצירה שלה בעשור החולף, אבל כן הזמנות להכיר יוצרת מרתקת שפחות מוכרת בארץ. "העתיד לבוא" הוא עבורי הטוב מבין השניים.
"בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים" של טוני ריצ'רדסון משלב בין הריאליזם של ז׳אנר סרטי כיור המטבח, שריצ'רדסון היה אחד ממבשריו בתיאטרון ובקולנוע, לבין מבט אקספרסיוניסטי לתוך נפש הגיבור. איך שלא תתסכלו עליו, זו קלסיקה של הקולנוע הבריטי משנות הששים והיא תוקרן בירושלים ב-12 לחודש.
אחת מן הפנינים האהובת של הקולנוע היפני, "טמפופו", תוקרן החודש בירושלים (למעשה ממש היום) ומאוחר יותר גם בהרצליה. סרטו של ג’וזו איטאמי בוחן את הדרך השונה בה האוכל משפיע על החיים ביפן המודרנית ולכן מומלץ לא לבוא אליו רעבים. אם כי חלק מן הסצנות לא בהכרח מעוררת תיאבון במובן המקובל.
פנינה יותר מוכרת מן הקולנוע היפני, "ראשומון" של אקירה קורוסאווה, תוקרן בירושלים ב-28 בחודש. אבל נדמה לי שכבר אמרתי את כל מה שיש לו לומר על הסרט זה לפחות ארבע פעמים ובגרסאות סותרות.
עוד היום בירושלים: "להיות ג'ון מלקוביץ'", הסרט שגילה לעולם את התסריטאי צ'ארלי קאופמן והבמאי ספייק ג'ונז, שני יוצרים מקוריים שחוברים לאחד מן הסרטים הכי מקוריים בקריירה שלהם.
"אבא" סרטו הראשון של אישטבן סאבו, מענקי הקולנוע ההונגרי, יוקרן בירושלים ב-13 לחודש וזו יצירה עשירה בהומניות ואירוניה.
זה מסוג הדברים שאני לא ממליץ עליהם בגלל שזו הקרנה חוזרת, אבל סרט השנה הלא-מופץ שלי לשנת 2019, "זהירות, ילדים", יוקרן בתל אביב ב-15 לחודש.
ראיתי עכשיו את "העתיד לבוא". אם הוא לא שיא היצירה של הנסן-לאב, אני חולה מתשוקה לראות את שיא היצירה שלה.