• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

סרטים חדשים: ״בחשכת הליל״, ״חיפוש״, ״הג'נטלמן והאקדח״, ״חכם בלילה״, ״אל דאגה הוא לא יגיע רחוק ברגל״, ״נורמנדי בעירום״, ״תיק נעדר״, ״מבוך האימה״, ״מפלצות בשלג״

26 בספטמבר 2018 מאת אורון שמיר

בזמן שאור ועופר ממלאים את קיר העיתונות של פסטיבל חיפה, שמונה סרטים חדשים מגיעים אל בתי הקולנוע ברחבי הארץ, ממש כפי שהיה בשבוע שעבר. באוקטובר הקצב צפוי להירגע, עד אז נשתדל להשלים פערים ולא לצבור יותר מדי פיגורים תוך כדי הפסטיבל הכרמלי. מבחינתי זה כולל גם אם לא בעיקר סרט שיופץ בארץ רק בנטפליקס, משהו שלא כללתי בפינה מזה זמן רב, אבל כשמגיע מגיע.

״בחשכת הליל״ (Hold The Dark) הוא סרט הנטפליקס המדובר, שבארצות הברית יזכה גם להפצה קולנועית במקביל להגעתו לכל מנויי ומנויות השירות ברחבי תבל. הוא גם הסרט היחיד מרשימת הציפיות והחששות של סריטה לקיץ שטרם קיבל אצלנו התייחסות, אז אפשר גם לראות בו כסוגר הרשמי של הקיץ וגם כפותח של כמה שבועות מעכשיו ועד סוף השנה בהם נטפליקס עומדת לשחרר את התותחים הכבדים. בסרטו הרביעי, ג׳רמי סולנייה (״נקמה כחולה״, ״חדר מנוחה״) מעבד את ספרו של וויליאם ג׳יראלדי למסך ה…קטן? גדול? אפשר להחליט כבר מה הסטטוס של נטפליקס? בארצות הברית הסרט יצוץ גם בקולנוע אז אשתדל לברר את הסוגיה לגבי גודל המסך האופטימלי, בינתיים דעו שג׳פרי רייט מגלם מומחה לזאבים הנקרא אל ערבות אלסקה כדי לסייע לזוג (אלכסנדר סקארסגארד וריילי קיו) שבנם ספק נטרף בידי זאבים וספק נחטף בידי כת הסוגדת להם.

״חיפוש״ (Searching) מביא אותנו רשמית אל אולמות הקולנוע אבל יש בו גם אלמנטים מן המסכים הביתיים. נדמה לי שזה הדבר הראשון שקמפיין השיווק של הסרט מבליט – הגימיק של התרחשות קולנועית על מסכי מחשב וטלפון בלבד. כבר היו סרטים כאלה, אפילו באורך מלא (אור כתב על ״הסר חבר 2״ ממש לפני שבוע) אבל נדמה לי שזו הפעם הראשונה שהתוכן מתעלה על הקונספט הזה, שקרוי ״סקרין לייף״ ובעיניי הוא סוג של אח חורג לפאונד פוטג׳. הפעם גם לא מדובר במותחן אימה אלא בדרמת מתח עמוסת רגשות, בהובלת אב (ג׳ון צ׳ו) החרד לגורל בתו (מישל לה) שלא שבה הביתה ואיש מחבריה לא יודע על כך דבר. אל החקירה מגיעה בלשית משטרה (דברה מסינג) המבקשת מהאב כל מידע על בתו, מה שמוביל אותו לחטט במחשב האישי שלה ולנהל חקירה מקבילה משלו. זהו סרט הביכורים של אניש צ'אגנטי, שגם כתב יחד עם סב אוהניאן.

״הג'נטלמן והאקדח״ (The Old Man & the Gun) משווק קודם כל בתור הופעתו הקולנועית האחרונה (לכאורה) של רוברט רדפורד, בתור שודד בנקים קשיש המבקש לסחוף אחריו אהובה (סיסי ספייסק) ולנער מעצמו בלש (קייסי אפלק) המצוי צעד אחד אחריו. אך עם כל הכבוד לשמות הנ״ל, ולעובדה שהסרט מבוסס באופן חופשי על סיפור חייו האמיתי של פורסט טאקר, השם הבולט עבורי הוא זה של דייויד לאורי. אחרי ״סיפור רפאים״ המופתי, הבמאי-תסריטאי שב אל סרטי אהובים במנוסה שביים בעבר (״Ain't Them Bodies Saints״, ״St. Nick״), לפני שישוב אל סרטי הילדים בעיבוד חדש לפיטר פן בשנה הבאה. עוד בקאסט: דני גלובר, טיקה סאמפטר, טום ווייטס, ג׳ון דייויד וושינגטון.

״אל דאגה הוא לא יגיע רחוק ברגל״ (Don't Worry, He Won't Get Far on Foot) הוא הראשון מבין כמה סרטים במדור שכבר כתבנו עליהם. זה קרה פעם בפסטיבל ירושלים – טקסט קצרצר שלי בפוסט ההמלצות המקדים, ואז מיני-סקירה של אור מהפסטיבל עצמו. נדמה לי שזו כל ההתייחסות אליה זקוק סרטו החדש של גאס ואן סנט, על פי סיפור חייו של אמן הקריקטורות ג׳ון קאלהן ובשיתופו כתסריטאי. חואקין פניקס (מעולה כתמיד) מגלם את הגיבור, שמתחיל כאלכוהוליסט נהנתן עד שתאונת דרכים מותירה אותו רתוק לכסא גלגלים, בו הוא רוכב בפראות בסגנון ייחודי. אל ציור הקריקטורות הוא הגיע כסוג של תרפיה לתיעול המרמור שלו, בעודו לוקח חלק בקבוצת תמיכה אותה מנחה ג׳ונה היל (מעולה מתמיד). על המסך אפשר יהיה למצוא לכמה רגעים גם את רוני מארה (מיותרת כרגיל) ואת ג׳ק בלאק (רק קומדיות, בבקשה ממך). תמונות מהסרט לעיל ובהמשך.

״חכם בלילה״ (Night School), הזוכה שלי בתואר השם העברי המוצלח של השבוע, הוא קומדיה בכיכובם של קווין הארט וטיפאני האדיש. זה כמעט כל מה שצריך לדעת לגביו כדי להחליט האם לצפות בו, בהנחה שכבר הבנתם או הבנתן מן הכותרת שהקומיקאי המצליח חוזר אל בית הספר והקומיקאית המבריקה לא פחות מגלמת את המורה הקשוחה מדי שלו. יש גם עלילה שלמה על היותו איש מכירות מצליח שפישל ואיבד את מקום עבודתו, מה שגורם לו להיאלץ להשלים בגרויות ולהיקלע לכיתת המופרעים – אבל גם את זה כבר בטח הסקתם או הסקתן לבד. בצוות אפשר למצוא מצחיקנים נוספים כמו רוב ריגל, ועל הבימוי הופקד מלקולם די. לי (״טיול בנות״). בין התסריטאים בולט שמו של ניקולס סטולר, לצד הארט עצמו.

״נורמנדי בעירום״ (Normandie Nue), אחד מבין צמד צרפתי שעורך את בכורתו בפסטיבל חיפה במקביל להגיעו לאקרנים, מותיר אותנו בצד הקומי של הקולנוע. הבמאי-תסריטאי פיליפ לה גי (״הנשים בקומה השישית״, ״מולייר על אופניים״) נוטע את עלילתו בכפר חקלאי זעיר בחבל הארץ של נורמנדי, בו המקומיים מבקשים למחות על מצב התוצרת הצרפתית העגום. ראש העיר (פרנסואה קלוזה) מאמין כי חסימת כבישים לא תשיג יותר את תשומת הלב הראויה, ומן השמיים נופל עליו צלם אמריקאי (טובי ג׳ונס) הנודע בצילומי עירום רבי משתתפים. עכשיו כל שנותר לגיבורנו הוא לשכנע את כל הכפר השמרני להצטלם בשדה המצוי בסכסוך ארוך שנים, להיענות לגחמותיו של האמן ולא להשתגע בדרך. כתבתי על הסרט בפוסט חיפה.

״תיק נעדר״ (Fleuve Noir) הוא סיפור שונה למדי, מלבד השפה, שדומה יותר לסרטים אחרים שעולים השבוע מבחינת עלילה (ממש כאילו המפיצים לא מודעים זה לתוכניות של זה). ונסן קאסל מגלם בלש משטרה בגילופין, המופקד על חקירת היעלמות של נער. אמו של הנעדר (סנדרין קיברלן) היא הנחקרת הראשונה, שמעידה עד כמה לא אופייני לבנה להיעלם כך ולא ליצור קשר, יתר בני המשפחה הם מבוי סתום ומי שנחפז לעזור למשטרה הוא השכן שגם היה מורהו של הצעיר (רומן דוריס). את הסרט ביים אריק זונקה ושווה לציין ששמו העברי הוא למעשה המקורי, שכן הוא מבוסס על ספרו של דרור משעני, שהתרחש בכלל בחולון ועלילתו הובלה בידי בלש בשם אברהם אברהם. גם על הסרט הזה כבר כתבתי.

״מבוך האימה״ (Hell Fest) נוחת במשבצת האימה לשבוע זה, ועל פניו גם הוא נשמע כמו סרט קונספט – פארק שעשועים מבעית שהופך לקצת יותר מדי אמיתי עבור חבורת צעירים הפוקדת אותו. זה קורה כאשר גיבורנו נתקלים באופן קרוב מדי באגדה על רוצח חבוש מסכה המסתובב בפארק ומותיר אחריו קורבנות בנפש, תוך כדי שההמולה סביב גורמת למעשיו להיראות כמו חלק מההצגה כולה. בקאסט אפשר למצוא שמות שלא אמרו לי יותר מדי כמו איימי פורסיית, ריין אדוארדס ובקס טיילור קלאוס, וגם חמשת הכותבים עבדו בעיקר בטלוויזיה עד כה. אבל הבמאי הוא גרגורי פלוטקין, מי שאחראי ל״פעילות על טבעית: מימד הרפאים״ וערך את להיטי האימה של חברת בלומהאוס (״תברח״, ״מז״ל טוב״) – אז יש פוטנציאל.

״מפלצות בשלג״ (Smallfoot) אולי נשמע כמו כותרת מתמאימה לסרט הראשון בפוסט זה, אבל הוא למעשה סרט האנימציה היחיד במדור השבוע. בניגוד לשבועות קודמים, האיכות נראית מבטיחה ותעיד על כך גם ההחלטה להפיץ אותו בדיבוב המקורי לצד הגרסה המעוברתת. אולפני האנימציה של וורנר לקחו את אגדת ביגפוט והפכו אותה על ראשה – הסיפור מובא מנקודת המבט של היצורים הפרוותיים החיים בשלג, ומספרים על ״סמולפוט״, כלומר עלינו בני האדם. בגזרת הדיבוב המקורי אפשר יהיה לשמוע את צ׳נינג טייטום, דני דה ויטו, זנדאיה, ג׳יימס קורדן, קומון, לברון ג׳יימס, ג׳ינה רודריגז, יארה שהידי ועוד. הבמאים הם קרי קירקפטריק (״מעבר ליער״) וג׳ייסון רייסיג וכמות התסריטאים פה היא המוגזמת השבוע, ביניהם צמד שלא בדיוק צפוי למצוא בסרט לכל המשפחה – ג׳ון רקווה וגלן פיקארה (״אני אוהב אותך פיליפ מוריס״, ״טיפש מטורף מאוהב״).

תגובות

  1. פטריק מארי הגיב:

    ראיתי אתמול את בחשכת הליל ולא יכולתי להסיר ממנו את העיניים. האם צפויה סקירה למרות שזה סרט של נטפליקס? מקווה מאוד שכן. אגב הפסקה לעיל שמתארת את הסרט לא ממש מדויקת (אין בסרט שום כת או משהו דומה). לא שזה משנה, ככל שיודעים פחות על הסרט מראש כך נהנים יותר.

  2. ירון הגיב:

    בניגוד לג'נטלמן שהגיב מעליי, אני השתעממתי מ"מי מפחד מהזאב הרע", אההה סליחה… מ"בחשכת הליל". וזה סרט שבאתי אליו עם ציפיות גבוהות כי אהבתי מאוד את Blue Ruin (פחות את Green Room אבל עדיין סרט עם איכויות רבות). "בחשכת הליל" סובל מהתסמונת הידועה של השנים האחרונות – ארוך לפחות בחצי שעה ממה שהוא היה צריך להיות, העלילה נמתחת ונמרחת, וגולת הכותרת: כולם לוחשים. כולם! בלי יוצא מן הכלל. אה, ופאוזות ארוכות ורבות חשיבות בין כל לחישה ללחישה. כי הרי מן הידוע שכך מדברים במציאות. זה כאילו הסרט מנסה להרדים אותך בכוח, כדי שרגעי האקשן יבואו לך יותר בהפתעה…
    מה שכל כך אהבתי ב-Blue Ruin, זה היכולת של הבמאי להפוך סרט נקמה מן הזן השחוק למשהו הרבה יותר מציאותי, רצוף תקלות ומהמורות, עם גיבור שהוא ההפך מגיבור, וקונפליקטים אמינים שהם מעבר לטוב נגד רע. בסרט הנוכחי, אמנם יש כמה הבלחות מהסוג הזה (הבחור כשרוני סך הכול), אבל בסופו של דבר הוא בעיקר מבטיח הרבה ולא מקיים, ועד שכבר קורה משהו באמת, אותי זה הותיר אדיש. היי, זה כמו הילד שצעק "זאב זאב" 😉

    1. פטריק מארי הגיב:

      רק להגיד שלמרות שמאוד אהבתי את הסרט אני מסכים שהוא ארוך מדי והלחישות הן באמת עניין לא מובן. אבל באמת שאין דרך לדון בסרט הזה בלי ספויילרים אז אמתין בסבלנות לסקירה.

    2. לי הגיב:

      גם אני לא אהבתי הסרט היה ממש לא מעניין חוץ מרציחות של כל מי שנקלע לדרך ומרחמים הזויים על החוקר (שזה לא סביר בנסיבות שהסרט מציג) בעיקר הרבה שעמום וסצנה אחת של מעט אקשן רבוי גועל . לא אהבתי בכלל

  3. אורון שמיר הגיב:

    תודה לכולם על ההתעניינות – תהיה ועוד איך סקירה ל״בחשכת הליל״.
    חיכיתי עד שתהיה לי הזדמנות לראות אותו בקולנוע ולא רק במסך הביתי.
    אני מניח שכנראה יהיה חלק אחרון שאולי יכלול ספוילרים, בכל מקרה אם מספיילרים בתגובות אז להזהיר לפני! (כמו שאנחנו עושים בסקירות).

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.