סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״, ״קינגסמן: מעגל הזהב״, ״אמהות בהפרעה״, ״מר שטיין און ליין״, ״מקס סטיל״

שנה טובה וחגי תשרי שמחים לכולם, קודם כל. הרשתי לטקס פרסי אופיר לעמוד עוד קצת במרכז תשומת הלב של הבלוג לפני פרסום פוסט נוסף, אבל שעות הערב ובואו של ראש השנה העברית מזכירים שזה גם הזמן לקבל לא רק את השנה החדשה אלא גם חמישה סרטים חדשים אל בתי הקולנוע. הראשון שבהם יחזיר אותנו מיד אל האופירים שסיימו אמש עונה 28 במספר, אבל נדמה לי שזו הפעם האחרונה שנתעסק בה בזמן הקרוב. זאת משום שמאגר הטיוטות של הבלוג פשוט מתפקע מרוב טקסטים שרוצים להתפרסם, ביניהם פוסט ההמלצות המתבשל שלנו על פסטיבל חיפה שעוד רגע גולש מהסיר. מה שמזכיר לי שהשבוע פורסם סרט הפתיחה של הפסטיבל החיפאי – ״בלייד ראנר 2049״, מהסרטים היותר מצופים של עונת הסתיו. כאילו שאני צריך סיבות להתבאס על שלא אוכל להגיע לכרמל השנה, מגיעה טרום הבכורה לסרטו של דני וילנב והעלתה את מפלס הפומו למקסימום. נחזור להתמקד בסרטים המגיעים אל בתי הקולנוע בסוף השבוע, אולי זה יסיח את דעתי.

״פוקסטרוט״, סרטו השני של שמוליק מעוז כבמאי, מגיע אל הקולנוע בתזמון מושלם. אמש הוא זכה בשמונה פרסי אופיר, ביניהם פרס הסרט הטוב ביותר שמחייב אותו לשבוע של הרצה באולמות עד סוף ספטמבר, לפני שיהיה יכול לנסות את מזלו באוסקר האמריקאי כנציג ישראל (קראתי בכל מיני מקומות שיש הפועלים לפסילתו וצחקתי בקול רם). לפני כן הוא קטף את ״אריה הכסף״ בפסטיבל ונציה, הכבוד השני הכי גדול שהוענק לסרט ישראלי בפסטיבל היוקרתי, אחרי ״אריה הזהב״ שהלך אל…״לבנון״, סרטו הראשון של מעוז. בעוד שבועיים יבקש הסרט לשחזר את ההישג גם בתחרות העלילתית של פסטיבל חיפה, אליה הוא מגיע כפייבוריט מובהק. בין לבין, שווה להזכיר שיש פה גם סרט קולנוע מאחורי כל הכותרות והכתרים, עליו כתב עופר כשהוצג בפסטיבל ונציה. נדמה לי שראוי להרחיב עליו את הדיבור משום שזה מסוג הסרטים שדורשים ניתוח, או אפילו עושים זאת בעצמם תוך כדי ההקרנה, אבל בינתיים נישאר בתחום המעורפל מחשש ספוילרים. מספיק לדעת שליאור אשכנזי, שרה אדלר, יונתן שיראי ושירה האס מגלמים משפחה ישראלית המתמודדת עם סיטואציה מורכבת, בין אם בבית המשפחה או במחסום דרכים באמצע שומקום שם משרת הבן החייל. אולי זה גם המקום לציין כי למרות ההתפעלות שלי מן ההישגים האמנותיים הסרט לא כבש אותי לחלוטין, כפי שניסיתי להסביר בביקורת הקצרה מדי שלי בעכבר העיר, ואני מבטיח לנסות להרחיב על כך אחרי צפייה נוספת.

״קינגסמן: מעגל הזהב״ (Kingsman: The Golden Circle) מגיע שלוש שנים אחרי קודמו שהחל את מותג מרגלי-העל, עם אותו הצוות פלוס תוספות. טארון אג׳רטון שב לגלם את אגזי, סוכן חשאי צעיר בארגון הביון הסודי והעצמאי ״קינגסמן״, מן שילוב בין סיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול לבין מיתוסים עכשוויים יותר כמו סרטי ג׳יימס בונד או ״משימה בלתי אפשרית״. הפעם הוא יאלץ להציל את העולם מתוכנית זדונית כלשהי ללא מפקדת הקינגסמן שמוחרבת עד היסוד, ובחבירה אל סוכנות אמריקאית מקבילה שנקראת סטייטסמן. את הכוכב הצעיר מקיפים בין היתר קולין פירת׳, ג׳וליאן מור, מארק סטרונג, מייקל גמבון, צ׳נינג טייטום האלי ברי, ג׳ף ברידג׳ס וסר אלטון ג׳ון בתפקיד עצמו. מתיו ווהן שב אל כס הבימוי וחתום גם כתסריטאי יחד עם שותפתו ג׳יין גולדמן על העיבוד לקומיקס של מארק מילר ודייב גיבונס. לירון תהיה אחראית על הסקירה אצלנו, אני אכתוב גם על הסרט הזה לעכבר העיר.

״אמהות בהפרעה״ (Fun Mom Dinner) אינו קשר לסרט ״אמהות רעות״ שחוזרות למסכים מאוחר יותר השנה, אלא מציג חבורת אמהות פרועה נוספת ומגביר את הטרנד הבולט בקומדיות השנה: ״נשים בוגרות משתטות״. ארבע הדמויות המרכזיות מגולמות בידי קייטי אייזלטון, טוני קולט, מולי שאנון וברידג׳יט אברט (שזרחה השנה ב״פאטי קייקס״, בקרוב גם בקולנועים בישראל), אמהות לילדים באותו הגן שמחליטות להיפגש לארוחה מהנה. איכשהו זה הופך לקומדיה מטורפת, לפחות על פי ההבטחות. אלת׳יאה ג׳ונס ביימה על פי תסריט הביכורים של ג׳ולי ראד (זוגתו של פול).

״מר שטיין און ליין״ (Un Profil Pour Deux) היה אמור לזכות בתואר השם העברי הלא-קשור של השבוע, אבל: יש משהו כל-כך מטופש וארכאי בביטוי ״און ליין״, ככה עם רווח כאילו שנות התשעים לא נגמרו מעולם ואני צריך לצעוק ״תפסיקו להשתמש בטלפון זה מנתק לי את האינטרנט ועכשיו ייקח למודם שעה להתחבר שוב!״, שזה דווקא חמוד. מה גם שכך בחרו לתרגם את שם הסרט לאנגלית, אז זו לא המצאה ישראלית, וכנראה שהיא עדיפה על ״פרופיל לשניים״ או ״פרופיל זוגי״. מר שטיין הוא פייר רישאר הוותיק והנהדר, אלמן בן 75 שמגלה את נפלאות הדייטינג האינטרנטי. זאת משום שהוא משתמש בתמונת פרופיל של החבר של נכדתו, וכשהוא מקבל הזמנה לדייט לוהט שולח את הבחור במקומו. מדובר בסרט צרפתי כפי שאפשר לנחש, מאת אדם שמעולם לא התנסה בדייטינג וירטואלי על פי התקציר הנ״ל, ושמו סטפן רובלאן (״בואו נגור ביחד״).

״מקס סטיל״ (Max Steel) הוא הוותיק מבין סרטי המדור להפעם, שכן את בכורתו הוא ערך במולדתו האמריקאית לפני כשנה. בן ווינצ׳ל מגלם את מקס, צעיר שעובר עם אמו (מריה בלו) למקום חדש בפעם המי-יודע-כמה. נדמה שכולם בעיירה יודעים על עבודתו של אביו המנוח, החל ממורהו וחבריו לספסל הלימודים, המשך במדען (אנדי גרסיה) שמספר לו על פריצת הדרך של אביו בתחום האנרגיה, וכלה ברובוט/חייזר מעופף בשם סטיל (קולו של ג׳וש ברנר) המלמד אותו להשתמש בכוחות העל החבויים שלו. סטיוארט הנדלר (״נקמה כפולה״) ביים, על פי תסריט של כריסטופר יוסט, אחד מהכותבים הקבועים של סרטי וסדרות מארוול וגיבורי העל שלה, שהתנסה הפעם בחומר מקורי משלו.

שנה טובה לדוד גיבור אשר על המשמרת – גרסת ״פוקסטרוט״