25 הסרטים הגדולים של היצ'קוק – הדירוג של עופר

עבורי, ההצדקה היחידה לקיומן של רשימות המדרגות סרטים היא על מנת שאוכל להתווכח עימן. זה נכון, אגב, גם לרשימות שאני מעורב בהן או אפילו כותב בעצמי. וכך גם ניגשתי אל רשימת 25 הסרטים הגדולים של היצ'קוק, שערכה אן תומפסון יחד עם חבריה לבלוג באינדיוויר. כמו כל רשימה, כמה דברים בה נראו לי תמוהים במיוחד – מה שהפך אותה למסקרנת. בייחוד שהדירוג שלהם הוליד הפתעות עד לרגע האחרון. את הרשימה שלי אני עורך לבד ולכן היא לא תולדה של דעה משותפת, היא בקושי תולדה של הדעה שלי. ובכל אופן, הנה הדירוג שלי בתוספות הסבר קצר, כאשר בסוגריים הדירוג אצל תומפסון.

-25-
מארני | Marnie
(13 אצל תומפסון)

הסרט דורג גבוה אצל תומפסון, בעוד אצלי כמעט ונדחק אל מחוץ לרשימה. מבחינתי הסרט הוא נקודת החיבור בין תקופת השיא של היצ'קוק בשנות החמישים ותחילת הששים, לבין השנים המאוחרות והבעייתיות שלו כיוצר, שנים אשר הניבו רק סרט גדול אחד (בהמשך). "מארני" נפתח בצורה נהדרת ומציג גיבורה בעייתית – גנבת כפייתית. מי שמנסה לעזור לה הוא גבר שבאחד מרגעי השיא אף אונס אותה (לאחר שהם התחתנו). הזוג הזה מהווה בחירה אפלה לגיבורים, גם עבור היצ'קוק. אבל יש משהו גס מדי בעיצוב הדמות הראשית של מארני ובטראומה שמלווה אותה, גסות המובילה לכך שדקות הסיום של הסרט הן חלשות יותר ממה שקדם להן. למרות הפגמים, הסרט מהנה למדי לצפייה והוא גם אחד מן הסרטים שחוקרי קולנוע הכי אוהבים לנתח.

-24-
סירת הצלה | Lifeboat
(24)

כמו עוד כמה סרטים של היצ'קוק, הסרט הזה מתרחש בלוקיישן אחד (נחשו מהו), אבל מבחינת כמות הדמויות, זהו סרט יחסית רחב: תשע דמויות נמצאות על הסירה הבודדת, מכל שכבות החברה וההשכלה, כולל תפקיד לאפרו-אמריקאי. אבל העיקר הוא סיפור מתח פשוט אך אפקטיבי (כרגיל) על רקע מלחמת העולם השנייה. התסריט משלב בין פשטות לבניית דמויות משנה מורכבת מהרגיל אצל היצ'קוק, תודות לכך שאת התסריט כתבו אנשים בעלי רקע של כתיבה על נושאים חברתיים: הסופר ג'ון סטיינבק והתסריטאי ג'ו סוורלינג (משתף פעולה קבוע עם פרנק קפרה), כאשר גם בן הכט מוסיף ליטוש ורעיונות.

-23-
מר וגברת סמית' | Mr. & Mrs. Smith
(לא מדורג)

לפעמים אני אוהב כשבמאים יוצאים מאזור הנוחות שלהם, והרבה מן הסרטים הפחות מוכרים ברשימה שלי מהווים סוג של ניסוי קולנועי עבור היצ'קוק. אבל זה כנראה הסרט הכי יוצא דופן בקריירה שלו בארה"ב: קומדיה רומנטית של ממש, מן הזאנר בו זוג נשוי נפרד ויש סיכוי שהוא יתחתן מחדש. במקרה זה, בגלל שהם מגלים שהם לא באמת נשואים, זמן לא רב אחרי שהבעל אמר כי אולי הוא לא היה מתחתן לו היה צריך לעשות את הבחירה שוב. הומור משובח תמיד היה בסרטים של היצ'קוק, והאישה הצריכה לבחור בין שני גברים היא בעצם סוג של עלילת מתח. קרול לומברד, השחקנית האידיאלית לקומדיה רומנטית קלאסית, מככבת באחד מתפקידיה האחרונים. הסרט לא נופל בהרבה מן המיטב של הז'אנר, שהיה באותה תקופה בפריחה של יצירות משובחות.

-22-
כתב זר | Foreign Correspondent
(17)

סמוך לתחילת מלחמת העולם השנייה, היצ'קוק מוצא את עצמו עובד בהוליווד. רוב האולפנים מתרחקים מעיסוק ישיר במלחמה, אבל היצ'קוק בוחר כבר בסרטו האמריקאי השני לעשות סרט שפחות או יותר קורא לאמריקאים להצטרף למלחמה, כי הם האור היחיד שנותר לדמוקרטיה. בגלל התקופה, הנאום הפטריוטי בסיום הסרט בעיקר מרגש. עד אליו, מדובר בסרט מתח המעמיד במרכזו דיווח חדשות אשר הופך למאבק של ריגול צבאי, עם אחד מן השימושים המבריקים הראשונים של היצ'קוק באתר המזוהה עם ארץ כלשהי כזירה לסצנת מתח. במקרה של סרט זה, מדובר בשימוש נהדר בטחנות רוח בהולנד.

-21-
חבלה | Sabotage
(לא מדורג)

כבר באמצע שנות השלושים, הנאצים היו האויב בסרטי היצ'קוק. בסרט הזה יש טרוריסט גרמני מושתל בלב החברה הבריטית, במקום בו צופי הקולנוע חשים הכי מאוימים: בית קולנוע אשר מהווה את אתר ההתרחשות העיקרי של הסרט, כאשר הפילם עצמו משמש כנשק פוטנציאלי וכמקור לסכנה. יש כאן אמירה ארס-פואטית על עוצמת המדיום ותפקידו, ויש כאן גם את הסצנה הכי מזעזעת בכל סרטי היצ'קוק, סצנה שהיצ'קוק הגדיר פעמים רבות כטעות משום שהיא מנוגדת לסוג המתח שהוא אהב לייצר ולא מאפשרות הרפייה של המתח. אבל בגלל היותה חריגה, הסצנה הזו חזקה ומצמררת אף יותר. לא להתבלבל עם "חבלן", סרט אחר של היצ'קוק אשר נוצר מעט מאוחר יותר.

-20-
חשד | Suspicion
(16)

הסרט הזה הוא סוג של גרסה צנועה יותר ומפחידה לא פחות של ״רבקה״: ג'ואן פונטיין, שמגלמת את התפקיד הראשי בשני הסרטים, מתחתנת עם גבר שרמנטי, ויש דברים שהיא לא יודעת עליו. בסרט הזה, היא בעיקר חוששת שהוא רוצה לרצוח אותה על מנת לקחת את כספה. היא גם עדיין מאוהבת בו, בכל זאת, זה קארי גרנט. בסרט הזה היצ'קוק מדגים עד כמה כוס חלב יכולה להיות דבר מפחיד.

-19-
החבל | Rope
(9)

מדובר בסוג של ניסוי קולנועי של היצ'קוק: סרט בשוט אחד. רק בגלל שהיצ'קוק לא סמך על זריזות הידיים של המקרינים, יש בסרט חמישה קאטים בהם קל להבחין. ובגלל שיש הגבלה על כמות חומר הגלם לגלגל צילום, יש עוד 5 קאטים מוסווים במהלך הסרט (השראה לטכניקה של "בירדמן", למשל). אולם, מאז היו הרבה במאים שניצלו את השוט הארוך בצורה מרהיבה יותר. אבל הסרט הזה נותר סרט מתח עם מימד פילוסופי ועם הרבה דמויות משנה קומיות, על בסיס הסיפור האמיתי של לאופולד ולוב, שרצחו אדם רק על מנת להוכיח את עליונותם. זו גם הפעם הראשונה בה ג'ימי סטיוארט מופיע בסרט של היצ'קוק בתור גיבור מהוסס, שהוא מרשים ואנטי-גיבור בו זמנית. חפשו הופעות אחרות של סטיוארט בצמרת הגבוהה אצלי.

-18-
הדייר | The Lodger
(לא מדורג)

קולנוע אילם הוא אמנות שונה לגמרי, עם כללי מבע אחרים. גם אני וגם הבלוג של תומפסון הכנסנו סרט אילם אחד בלבד לרשימה, כאשר הם הלכו על סרט שקיים גם בגרסה מדברת בעוד אני הלכתי על הסרט הזה. שני הסרטים הם בין סרטי המתח הבודדים אשר היצ'קוק ביים בראשית דרכו, אבל הסרט הזה מביא לשיא את ההשפעות הגרמניות על היצירה של היצ'קוק והשימוש שלו בתאורה טוב כפי שיהיה גם בשיאו כבמאי מנוסה. סיפור על רוצח סדרתי, בלש וחשוד – תבנית עלילתית שתחזור בעתיד בעוד הרבה מאוד סרטים.

-17-
אליבי | Dial M For Murder
(19)

היצ'קוק היה הבמאי הבכיר ביותר אשר השתמש בתלת-מימד בגיחה הראשונה של האפקט לקולנוע, בשנות החמישים. כיאה לבמאי ששמח להתנסות, ובו זמנית היה אירוני כלפי כל חידוש, במקום סרט עתיר פעולה היצ'קוק ביים סרט המתרחש ברובו בדירה אחת וכלל בעיקר אנשים מדברים, עם סצנה אחת של רצח בעזרת מספריים. אבל היצ'קוק השתמש בתלת-מימד לא על מנת להפחיד או להדהים את הקהל, אלא ככלי בקומפוזיציה ובהעמדת הדמויות זו מול זו ומול הריהוט בחדר, כולל סצנת משפט מופשטת לקראת סיום הסרט. חבל רק שמעט מאוד אנשים ראו את הסרט בתלת-מימד, הן בפעם הראשונה בה הופץ והן בעותק משוחזר לפני מספר שנים.

-16-
בכבלי השכחה | Spellbound
(7)

הבמאי אשר הכי הרבה ספרים המבצעים ניתוחים פסיכואנליטיים לסרטיו נכתבו, מטפל בנושא באופן ישיר, באורח שהוא יותר פארודי מחוקר לעומק בכל הנוגע לתיאור הטכניקה הרפואית. לצד הריפוי, שני קווי עלילה שהיצ'קוק עושה עימם פלאים מספר פעמים, מובילים את הסרט קדימה – הבחורה הטובה, המאוהבת בגבר שמבצע פשעים, והגיבור, הרודף אחר טראומה שהופכת אותו לאדם אחר. יש גם סיקוונס חלום שעוצב על ידי סלוודור דאלי, שגם נראה מעט כמו פארודיה עצמית של דאלי. הסרט עובד יותר טוב כמחקר על דמויות מאשר כסרט מתח.

-15-
לתפוס גנב | To Catch A Thief
(14)

סרט בו היצ'קוק לקח את גרייס קלי למונאקו וסידר לה שידוך לא צפוי, הוא גם שעתיים קלילות של הנאה מכל סיקוונס. קארי גרנט בתור גנב צמרת הזועם על כך שהוא מופלל בגניבות שהוא עצמו ביצע, בעוד גרייס קלי הופכת את זה למשחק של מאבקי חיזור ושל דומיננטיות בין המינים, תוך שהוא יכול לגנוב ממנה וגם היא יכולה לגנוב משהו ממנו.

-14-
רבקה | Rebecca
(10)

סרטו הראשון של היצ'קוק בארה"ב הוא דרמת מתח גותית ומאוד בריטית, המציגה אישה אשר לא יכולה להשתחרר מן הצל של האישה הקודמת של בעלה, שלמרות מותה מעוררת עדיין הרבה כבוד באחוזה בה גרים הגיבורים. סרט על אישה בלי שם אשר חיה באימה מול השם של האישה הקודמת, שנותנת את שמה לסרט ועדיין זוכה לאמון ולאהבת הצוות. ״רבקה״ מפורסם בתור הסרטי היחיד של היצ'קוק שזכה באוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, אם כי את פרס הבמאי הפסיד היצ'קוק לג'ון פורד. גם להיצ'קוק וגם לפורד היו שני סרטים בעשיריית המועמדים לפרס הסרט באותה שנה.

-13-
פחד במה | Stage Fright
(לא מדורג)

לא רק בדירוג של הבלוג של תומפסון הסרט הזה לא מופיע – מדובר באחד מן הסרטים הפחות ידועים של היצ'קוק, שגם הבמאי עצמו הסתייג ממנו, דווקא בגלל מהלך עלילתי די יוצא דופן שהופך את הסרט למפתיע גם, אם לא בעיקר, למי שמכיר היטב את סרטי הבמאי. זה גם סרט נשי מאוד, מובל על ידי ג'יין ויימן בתור אישה שמנסה להוכיח את חפותו של ידיד שלה המואשם ברצח, כאשר התפקיד הנשי המיסתורי והמעניין יותר מגולם על ידי מרלן דיטריך. כמו לא מעט גיבורות של היצ'קוק, הדמות הראשית נקרעת בין רחשי ליבה לבין הערכים של רדיפה אחרי צדק ואמת, רק שבמקרה של הסרט הזה האמת היא מאוד נזילה. וכפי שמרמז שם הסרט, היצירה גם עוסקת במהות של מקצוע המשחק מול קהל.

-12-
הציפורים | The Birds
(5)

רבים וטובים ממני דירגו את הסרט במקום גבוה יותר, קרוב לפסגה. אורי קליין, למשל, בחר בו כאחד מן הסרטים הגדולים בכל הזמנים – ומי אני שאתווכח. בכל זאת, כמדומני, הסרט התיישן יחסית לשאר סרטי הבמאי ולא רק בגלל האפקטים. עיצוב הדמות הראשית מעט לוקה בחסר וטיפי הארדן שמגלמת אותה היא שחקנית מוגבלת למדי. מאבק המינים הוא הנושא המוביל את הסרט והיצ'קוק תמיד דן בו באופן מעט מרומז, אך כאן הדבר מעט מסבירני מדי לפרקים. אבל בכל זאת, לא סתם הפך הסרט לקלאסיקה – האימה הלא מוסברת מאיתני הטבע מותירה את ״הציפורים״ אקטואלי, וחלק מסיקוונסי תקיפת הציפורים הם מופת של עריכה ועיצוב פריים.

-11-
39 המדרגות | The 39 Steps
(11)

סוג של מודל של הסרט ההיצ'קוקיאני: גיבור נחשד בפשע שאנו יודעים כי לא ביצע, יוצא למסע חובק ארץ למציאת האשם, וגם מוצא זוגיות על הדרך. הסרט, שאחריו היצ'קוק התמקד רק במותחנים, דחוס מאוד ומכיל הרבה מאוד דמויות משנה שמגיעות לסצנה נהדרת אחת. ייתכן והיצ'קוק מעולם לא היה מהנה יותר, אך סרטי העשיריה שלי מכילים גם רבדים נוספים.

-10-
אני מתוודה | I Confess
(לא מדורג)

אחד מן הסרטים הכי קודרים והכי לא מוערכים של היצ'קוק, עם מונטגומרי קליפט בתור כומר החשוד ברצח. הוא דווקא יודע מי הרוצח כי זה התוודה על הפשע. אבל הכומר נאמן לשבועה שלקח והוא לא יכול לחשוף מה שנאמר לו בשעת וידוי. הרבה פחות הומור מן הנהוג אצל היצ'קוק, אבל דמות ראשית מרתקת בסרט מטריד ונטול רגעים דלים.

-9-
פרנזי | Frenzy
(23)

סרטיו המאוחרים של היצ'קוק לרוב פחות טובים, אבל ב-1972 הוא חזר לאנגליה והניב יצירת מופת אחרונה. עוד סיפור של רוצח סדרתי וחשוד לא נכון, אבל הפעם היצ'קוק מראה לנו הרבה יותר לפרקים (כולל סצנת אונס) וברגע השיא נותן לקהל להשלים מה לא בסדר בתמונה בה המצלמה יוצאת מבניין לרחוב. הבלש החוקר את הרצח ואשתו מספקים הפוגה קומית בלתי פוסקת ודומה כי היצ'קוק נהנה לשוב ולתאר את התרבות הבריטית.

-8-
הנודעת | Notorious
(1)

אומנם רק במקום השמיני אצלי, אבל יש משהו מרענן בכך שהסרט הלא מספיק ידוע הזה נבחר למקום הראשון אצל תומפסון. כפי שהיא כתבה, זהו כנראה הסרט הכי רומנטי של היצ'קוק בחלקו הראשון – אלא שאז, למען המדינה, הגבר שולח את האישה לחיות עם פושע נאצי בעל מרתף יינות מאיים במיוחד. הדבר הופך את ההקרבה העצמית למען המדינה/אהבה לקיצונית במיוחד, מה גם שכלל לא בטוח מה הם המניעים של הגיבורה, אשר הולכת ושולחת את עצמה לעבר מה שנראה קרוב יותר ויותר למוות – תפקיד שאולי מגדיר את הקריירה של אינגריד ברגמן.

-7-
צל של ספק | Shadow of a Doubt
(8)

עוד סיפור של בחורה טובה שמאוהבת בגבר שהוא רוצח. אלא שהגבר הזה הוא דודה, נושא את השם שלה ודומה לה בעוד מספר דרכים. יש לבחורה גם אופציה רומנטית מעודדת יותר, אך היא הרבה פחות מסעירה מרצח, וגם אביה של הגיבורה נהנה לשחוח עם חברו על דרכי רצח מסביב לשולחן. הכל קורה בעיירה כל-אמריקאית טיפוסית, בסרט בו השלווה נראית אפלה גם ברגעים בהם לא מתרחש כל פשע. עם צילום מסוגנן והופעה מצויינת של ג׳וזף קוטן בתור הנבל, זה הסרט של היצ'קוק שהכי נראה כמו סרט של אורסון וולס.

-6-
מזימות בינלאומיות | North by Northwest
(12)

לו הייתי צריך לשים סרט תחת ההגדרה של "סרט של היצ'קוק" במילון, זה היה הסרט הזה. קארי גרנט במאמץ להוכיח שהוא לא ביצע רצח, מנסה להוכיח כי אינו אדם שכלל אינו קיים, מה שמוביל לעוד בריחה ברחבי ארה"ב, החל מבניין האו"ם ועד הר ראשמור. הסרט עמוס בקטעי מתח קצרים ומתוזמרים היטב, כולל הסצנה המפורסמת בה הגיבור בורח ממטוס בשדה נטוש. אבל הסצנה בה הגיבור מתעורר ומוצא את עצמו נוהג ברכב העומד בפני תאונה מבריקה לא פחות. יש גם את אווה מרי סיינט בתפקיד שופע מיניות, מה שמעניק לסרט מימד של קומדיה רומנטית שמפריעים לה מדי פעם קטעי פעולה.

-5-
פסיכו | Psycho
(3)

אחד מן הסרטים הכי מצליחים בתולדות הוליווד הוא גם סרט שחותר לא מעט נגד המוסכמות. למשל, זהו סרט בו הגיבור המניע את הסרט מתחלף מספר פעמים. סרט החודר מתחת לחלון של אמריקה, ומגלה שמאחורי חזית של אישה מהוגנת מסתתר רומן מחוץ לנישואין – זוהי רק נקודת הפתיחה, עוד בטרם נתקלנו בשילוש הלא-קדוש של נורמן בייטס, המלון, והאמא.

-4-
זרים ברכבת | Strangers on a Train
(6)

סרט "החלפת הרציחות" הקלאסי שמוסיף וצובר סרטים מושפעים ורימייקים. כרגיל, הגיבור הטוב מוצב כסוג של כפיל לנבל, שנותן לנורמן בייטס קרב על תואר הנבל הכי טוב בסרטי היצ'קוק, והמעשה המוסרי נראה פחות ופחות משתלם. סיקוונסי מרדף מרהיבים בפארק שעשעועים ומשחק טניס בו אחד מן הצופים כלל אינו מתוח, מהווים את השיא של הסרט המהוקצע והמרהיב הזה.

-3-
חלון אחורי | Rear Window
(4)

הסרט הכי מטא-קולנועי של היצ'קוק, בו ג'יימס סטיוארט מביט פצוע על המציאות בחלונות שונים מול דירתו. וגם מביים את גרייס קלי, שהיא גם חברתו וגם מהווה את הייצוג של כוכבת קולנוע, כולל הבטה מבחוץ על הגיבור וחסרונותיו. סיפור הפשע הנגלה מבעד לחלון גם הוא עשוי היטב, כמו גם מספר גדול של עלילות משנה.

-2-
האיש שידע יותר מדי | The Man Who Knew Too Much
(20)

הפער הכי גדול בין הדירוגים, למרות שבסך הכל הורדתי אפס. שוב ג'יימס סטיוארט בתור גיבור ממש לא מתפקד, אשר מצליח לפרש את המציאות לא נכון כמעט בכל הזדמנות – הוא אולי יודע יותר מדי, אבל למעשה הוא חסר מושג. הוא גם כולא את אשתו המוכשרת (דוריס דיי, בתפקיד לא אופייני) בנישואין אשר מסרסים את כישרונה, ואת הילד הם מאבדים. היצ'קוק עושה רימייק לסרט שיצר בתקופה הבריטית ומבקר בסרט את היחס של האמריקאים לתרבויות אחרות, כולל ערבים, צרפתים ובריטים. קומי, מותח דרמטי וגם מוזיקלי, הסרט מכיל כמות בלתי נתפסת של סיקוונסים בלתי נשכחים. סיקוונס בו זוג הגיבורים מנסה למנוע רצח במהלך קונצרט הוא הנודע ביותר, אבל רגע לפניו, סטיוארט בורח מכנסייה בה הוא כלוא, בסיקוונס לא פחות טוב. ומי שלא ראה את הגיבור מנסה לאכול במסעדה מרוקאית מסורתית לא ראה מהו משחק קומי משובח.

-1-
ורטיגו | Vertigo
(2)

כן, בכל זאת הבחירה הבאנלית. וג'יימס סטיוארט סוגר את שלושת המקומות הראשונים ברשימה (למרות שגם מקארי גרנט היצ'קוק הוציא פלאים). ויש עוד הרבה מה לומר, הסרט נפתח לפרשנות חדשה בכל צפייה. אבל כבר אמרנו הרבה על הסרט בפודקאסט עם פבלו ועם נחמן אינגבר.