4 ביוני 2024 מאת אור סיגולי
שנה בדיוק לאחר האירוע חסר התקדים בו סרט זכה באופיר אבל לא נשלח לאוסקר, והנה זה קרה שוב. עם זאת, בשונה מהסיטואציה המביכה אליה נקלעו "אדמה משוגעת" ו"אביבה אהובתי" ב-2006, זו של השנה הרודפת הייתה עמוסה בהרבה יותר אינטריגות ומילים קשות. כזו שאולי עדיין יש אנשים בתעשיית הקולנוע הישראלי שטרם התאוששו ממנה. מכיוון ששום דבר מזה לא קשור לאיכויותיו של… להמשך קריאה
9 בפברואר 2024 מאת אור סיגולי
ישנן שתי דרכים להסתכל על הקולנוע הישראלי של 2001, לפחות דרך פריזמת פרסי הקולנוע המקומיים – הראשונה מדכדכת מעט, והשנייה אופטימית מאוד. המדכדכת, מכיוון שאחרי שנה שבה הוגשו לתחרות 11 סרטים, לא מעט מהם אהובים וזכורים עד היום, ב-2001 נרשמה נחיתה. רק תשעה סרטים הושלמו והתמודדו על פרס הקולנוע, כשרובם המוחלט התפוגגו מהתודעה לאחר מכן. האופטימית, מכיוון שפה אנחנו בנקודה… להמשך קריאה
27 באוגוסט 2023 מאת אור סיגולי
את הפרק הזה אני מבקש להקדיש לזכרו של המפיק איתן אבן, שלפני כמה ימים התבשרנו בצער רוב על מותו בגיל 75. אבן לא קשור ישירות לזוכה "שחור", אבל לא רק שהוא מפיק רב פעלים שתרם רבות לקולנוע הישראלי, וכמה מסרטיו עוד יוזכרו בהמשך הפרויקט ("עץ הדומים תפוס", "מסוכנת" והזוכה "אביבה אהובתי"), הוא גם היה יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בין… להמשך קריאה
30 ביולי 2022 מאת עופר ליברגל
התלבטתי כיצד לסכם את פסטיבל ירושלים השנה ובסופו של דבר החלטתי לא לבצע סיכום. לא לנסות למצוא מגמות או מכנים משותפים בינתיים, לא לדרג את הסרטים שהכי אהבתי (לאור יש דירוג כזה). התוצאה צמודה מדי, לניתוח מעמיק דרוש עוד זמן. מה גם שהידיעה על מותו של אורי קליין ז"ל שהגיע רגע לפני שעמדתי לכתוב את הפוסט הזה הוציאה אותי סופית… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2021 מאת עופר ליברגל
לפעמים די בנקודת המוצא של סרט על מנת לעורר התרגשות. "מחברות שחורות" הוא סרט אותו הרכיב שלומי אלקבץ מסרטי וידאו ביתיים שצילם במשך כשלושה עשורים, כמחווה לאחותו ושותפתו ליצירה רונית אלקבץ ז"ל אחת מן השחקניות והאושיות הכי חשובות בתולדות הקולנוע בישראל. איכשהו, מרגיש לי כי ההצהרה הזו לא מעבירה מספיק את הייחוד שלה כאמנית וכסוג של תופעה תרבותית נדירה במחוזותינו.… להמשך קריאה
12 ביולי 2021 מאת אורון שמיר
פסטיבל הקולנוע ה-74 של קאן חצה את נקודת האמצע שלו, אבל כבר ברור שייזכר כהיסטורי. לאו דווקא בגלל הסרטים, למעשה אני מקווה ומאמין שטרם הוקרן הזוכה השנתי בדקל הזהב אחרת מצבנו חמור. מה שהופך את הפסטיבל לזכיר כבר עכשיו הוא הלוגיסטיקה הלוליינית הנדרשת מבאי האירוע, בעיקר עיתונאים. החוקים לחבישת מסכה ברורים (במבנים סגורים כן, בחוץ לא) אבל כל השאר שרירותי.… להמשך קריאה
19 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
נפנוף לשלום, מלא בתחושה של הכרת תודה, רצון להמשיך את המפגש, שספק אם היה או לא היה. זהו הדימוי הבולט בסצנה הכמעט-מסיימת של סרטו של ערן קולירין, "ביקור התזמורת", אחד מן הסרטים הישראלים הכי מצילחים אי פעם. רונית אלקבץ מגלמת בסרט את דינה, בעלת מסעדה בעיירה קטנה ונידחת אשר מעניקה לינה ופתיחות רגשית לתזמרות מצרית אשר הגיעה למקום בעקבות טעות. הקשר… להמשך קריאה
3 באוקטובר 2014 מאת פבלו אוטין
ז'אנר סרטי המשפחה הוא אחד הז'אנרים המובילים אם לא המרכזי ביותר בקולנוע הישראלי מאז תחילת שנות האלפיים. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומרובות. אפשר לטעון שמדובר בתופעת לוואי של הנטייה של היוצרים המקומיים ליצור קולנוע אוטוביוגרפי, ואפשר להגיד שגם משפיעה התחזקותה של המגמה החברתית הכללית לשים בראש סדר העדיפויות את הפרט לפני נושאים לאומיים וחברתיים. סיבות רבות יכולות לעלות, אך… להמשך קריאה
22 בספטמבר 2014 מאת אור סיגולי
[caption id="attachment_18523" align="aligncenter" width="640"] צילום: אני. לא שזה משהו להתגאות בו.[/caption]טקס פרסי אופיר 2014 הולך להיות זכיר לזמן רב מכמה סיבות. בראשונה, זה היה אחד הטקסים הכי לא צפויים ומוזרים שהיו אי פעם - עם כמה דברים ששברו כל חוק שהכרנו ב-25 שנותיו. שנית, כי זה היה אחד הטקסים הכי מבוצעים רע שאנחנו זוכרים. אני לא בטוח איך נחווה השידור… להמשך קריאה
19 בספטמבר 2014 מאת אור סיגולי
לפני כמה חודשים התארח אצלי חבר מלונדון, שעובד בחברת ההפצה "פקאדילו". רק כמה ימים לפני זה הוא הסתובב בפסטיבל קאן, ולכן הדבר הראשון שעשה כשהגיע היה לחלוק את את כל רשמיו מהפסטיבל. "אני חושב שראיתי את כל הסרטים הישראלים שהיו בקאן," הוא אמר. "ראיתי גם את "גט". הוא היה הכי טוב." "הכי טוב מהסרטים הישראלים?" שאלתי. "לא," הוא אמר, "זה… להמשך קריאה
שנה בדיוק לאחר האירוע חסר התקדים בו סרט זכה באופיר אבל לא נשלח לאוסקר, והנה זה קרה שוב. עם זאת, בשונה מהסיטואציה המביכה אליה נקלעו "אדמה משוגעת" ו"אביבה אהובתי" ב-2006, זו של השנה הרודפת הייתה עמוסה בהרבה יותר אינטריגות ומילים קשות. כזו שאולי עדיין יש אנשים בתעשיית הקולנוע הישראלי שטרם התאוששו ממנה. מכיוון ששום דבר מזה לא קשור לאיכויותיו של… להמשך קריאה
ישנן שתי דרכים להסתכל על הקולנוע הישראלי של 2001, לפחות דרך פריזמת פרסי הקולנוע המקומיים – הראשונה מדכדכת מעט, והשנייה אופטימית מאוד. המדכדכת, מכיוון שאחרי שנה שבה הוגשו לתחרות 11 סרטים, לא מעט מהם אהובים וזכורים עד היום, ב-2001 נרשמה נחיתה. רק תשעה סרטים הושלמו והתמודדו על פרס הקולנוע, כשרובם המוחלט התפוגגו מהתודעה לאחר מכן. האופטימית, מכיוון שפה אנחנו בנקודה… להמשך קריאה
את הפרק הזה אני מבקש להקדיש לזכרו של המפיק איתן אבן, שלפני כמה ימים התבשרנו בצער רוב על מותו בגיל 75. אבן לא קשור ישירות לזוכה "שחור", אבל לא רק שהוא מפיק רב פעלים שתרם רבות לקולנוע הישראלי, וכמה מסרטיו עוד יוזכרו בהמשך הפרויקט ("עץ הדומים תפוס", "מסוכנת" והזוכה "אביבה אהובתי"), הוא גם היה יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בין… להמשך קריאה
התלבטתי כיצד לסכם את פסטיבל ירושלים השנה ובסופו של דבר החלטתי לא לבצע סיכום. לא לנסות למצוא מגמות או מכנים משותפים בינתיים, לא לדרג את הסרטים שהכי אהבתי (לאור יש דירוג כזה). התוצאה צמודה מדי, לניתוח מעמיק דרוש עוד זמן. מה גם שהידיעה על מותו של אורי קליין ז"ל שהגיע רגע לפני שעמדתי לכתוב את הפוסט הזה הוציאה אותי סופית… להמשך קריאה
לפעמים די בנקודת המוצא של סרט על מנת לעורר התרגשות. "מחברות שחורות" הוא סרט אותו הרכיב שלומי אלקבץ מסרטי וידאו ביתיים שצילם במשך כשלושה עשורים, כמחווה לאחותו ושותפתו ליצירה רונית אלקבץ ז"ל אחת מן השחקניות והאושיות הכי חשובות בתולדות הקולנוע בישראל. איכשהו, מרגיש לי כי ההצהרה הזו לא מעבירה מספיק את הייחוד שלה כאמנית וכסוג של תופעה תרבותית נדירה במחוזותינו.… להמשך קריאה
פסטיבל הקולנוע ה-74 של קאן חצה את נקודת האמצע שלו, אבל כבר ברור שייזכר כהיסטורי. לאו דווקא בגלל הסרטים, למעשה אני מקווה ומאמין שטרם הוקרן הזוכה השנתי בדקל הזהב אחרת מצבנו חמור. מה שהופך את הפסטיבל לזכיר כבר עכשיו הוא הלוגיסטיקה הלוליינית הנדרשת מבאי האירוע, בעיקר עיתונאים. החוקים לחבישת מסכה ברורים (במבנים סגורים כן, בחוץ לא) אבל כל השאר שרירותי.… להמשך קריאה
נפנוף לשלום, מלא בתחושה של הכרת תודה, רצון להמשיך את המפגש, שספק אם היה או לא היה. זהו הדימוי הבולט בסצנה הכמעט-מסיימת של סרטו של ערן קולירין, "ביקור התזמורת", אחד מן הסרטים הישראלים הכי מצילחים אי פעם. רונית אלקבץ מגלמת בסרט את דינה, בעלת מסעדה בעיירה קטנה ונידחת אשר מעניקה לינה ופתיחות רגשית לתזמרות מצרית אשר הגיעה למקום בעקבות טעות. הקשר… להמשך קריאה
ז'אנר סרטי המשפחה הוא אחד הז'אנרים המובילים אם לא המרכזי ביותר בקולנוע הישראלי מאז תחילת שנות האלפיים. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומרובות. אפשר לטעון שמדובר בתופעת לוואי של הנטייה של היוצרים המקומיים ליצור קולנוע אוטוביוגרפי, ואפשר להגיד שגם משפיעה התחזקותה של המגמה החברתית הכללית לשים בראש סדר העדיפויות את הפרט לפני נושאים לאומיים וחברתיים. סיבות רבות יכולות לעלות, אך… להמשך קריאה
[caption id="attachment_18523" align="aligncenter" width="640"] צילום: אני. לא שזה משהו להתגאות בו.[/caption]טקס פרסי אופיר 2014 הולך להיות זכיר לזמן רב מכמה סיבות. בראשונה, זה היה אחד הטקסים הכי לא צפויים ומוזרים שהיו אי פעם - עם כמה דברים ששברו כל חוק שהכרנו ב-25 שנותיו. שנית, כי זה היה אחד הטקסים הכי מבוצעים רע שאנחנו זוכרים. אני לא בטוח איך נחווה השידור… להמשך קריאה
לפני כמה חודשים התארח אצלי חבר מלונדון, שעובד בחברת ההפצה "פקאדילו". רק כמה ימים לפני זה הוא הסתובב בפסטיבל קאן, ולכן הדבר הראשון שעשה כשהגיע היה לחלוק את את כל רשמיו מהפסטיבל. "אני חושב שראיתי את כל הסרטים הישראלים שהיו בקאן," הוא אמר. "ראיתי גם את "גט". הוא היה הכי טוב." "הכי טוב מהסרטים הישראלים?" שאלתי. "לא," הוא אמר, "זה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות