1 בדצמבר 2020 מאת עופר ליברגל
סרטה של אלייזה היטמן, "אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד" (Never Rarely Sometimes Always), הוא אחד מן הסרטים הכי מוערכים ביקורתית בשנה המוזרה שהיא 2020. הוא החל את השנה עם שבחים ופרסים בפסטיבלים של סאנדנס וברלין, כאשר ההפצה שלו כללה ימים ספורים בבתי הקולנוע בארה״ב, לפני שנסגרו ואז זמינות ב-VOD בתשלום. לאחרונה זה גם המצב בישראל דרך סלקום tv ואז… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2020 מאת עופר ליברגל
בשנת 2017 יצרה הבמאית גארט ברדלי את הסרט התיעודי הקצר זוכה הפרסים "לבד" (Alone), אודות אישה צעירה העומדת להתחתן עם אסיר לפני משפט שכנראה יכניס אותו לכלא לתקופה ארוכה. מאוד אהבתי את הסרט הקצר הזה שלא התפשר על תפיסה אסתטית ושימוש מורכב בפסקול על מנת להעביר סיפור פשוט ומצב רגשי. מצב הן של אישה פרטית והן של הקהילה האפריקאית-אמריקאית בדרום… להמשך קריאה
16 באוקטובר 2020 מאת אורון שמיר
בניסיון לגוון מעט את פלטפורמות הצפייה שאנחנו מתייחסים אליהם כאן בסריטה, אני סורק בכל שבוע את ספריות ה-VOD לטובת מדור סרטים חדשים (שהפך בזמן המגפה ל״במקום סרטים חדשים״). אפשר לומר שהמקום היחיד עם דופק יציב הוא נטפליקס, שמקפידים לפחות על סרט מדובר אחד בתדירות של פעם בשבוע, גם אם על האיכות אפשר להתווכח. וזה רק יתגבר מעכשיו ועד סוף השנה… להמשך קריאה
3 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
כשיצא לאקרנים בארצות הברית ״אישה עובדת״ של מיכל אביעד, נאמר עליו שהוא סרט המי-טו הראשון. כלומר סרט מהעידן והאקלים החברתי הנוכחיים שמיטיב להביא את נקודת מבטה של אישה במרחב עבודה מתעלל, מטריד, או אפילו כזה שפוגע, הכל על רקע מיני. החל מהשנה יש לו בן-דוד רחוק, ששונה ממנו למדי בהרבה מובנים אבל עונה להגדרה ובוחר זווית מרתקת בעיניי. קוראים לו… להמשך קריאה
23 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
סרט המופץ בהפתעה הוא קונספט שקשה לסמוך עליו. אלא אם מדובר במשבצת של ״סרט הפתעה״ שהיא חלק מפסטיבל קולנוע, כפי שנהוג בפסטיבל חיפה למשל, אז אפשר להיזכר או להבין עד כמה חשובים יד מכוונת והאמון באוצרוּת כשבוחרים איזה סרט לראות. אבל מה לגבי סרטים שפשוט מופצים ללא שום שיווק מקדים? כאלה שההודעה הראשונה על קיומם היא ״בואו לצפות״. דוגמה מפורסמת… להמשך קריאה
15 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
עבר בדיוק חודש מאז שהייתי בפעם האחרונה בבית קולנוע. בתקווה שזו הייתה הפעם האחרונה רק לזמן הקרוב, לא הרחוק ובטח שלא אי פעם. ובידיעה שאלו צרות של עשירים, או פריבלגים, או איך שתרצו לקרוא לזה, בעולם שבו אנשים מתים, חולים, מפוטרים או סובלים הרבה יותר מהמצב הנוכחי. למזלי ולשמחתי, הדבר הכי קרוב לחסך נפשי שאני חווה עכשיו הוא היעדר בית… להמשך קריאה
9 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
לאמריקאים יש יותר סרטים על חגים מאשר ימי חג בלוח השנה, בעוד נדמה שעבור ישראלים המצב הפוך. תמיד תהיתי על חוסר החיבה של הקולנוע הישראלי למקם את עלילות סרטיו בזמנים של חגי ישראל, אז נחמד שלפעמים יש לנו עזרה מחו״ל בנושא. ההמלצה שלי לסרט חדש לכבוד הפסח הייתה אמורה להיות ״יהלום לא מלוטש״, סרטם של האחים ספדי עם אדם סנדלר,… להמשך קריאה
10 במרץ 2020 מאת אורון שמיר
מה אם הייתי אומר לכם ולכן שיש סרט חדש באורך מלא המוקדש לדמות של ג'יזס קווינטנה מ״ביג ליבובסקי״? טוב, האמת שאלה לא ממש חדשות כי הרעיון צץ מדי פעם באתרי בידור ואז מופרך בידי האחים כהן, וחוזר חלילה, כבר 20 שנה. אבל נסו להיזכר בתגובה שלכם ושלכן למשמע הרעיון עצמו, במקרה ועצם קיומו של הסרט ״The Jesus Rolls״ לא מפתיע.… להמשך קריאה
20 בפברואר 2020 מאת עופר ליברגל
"פרשת המים" (Dark Waters) הוא לא רק סרט שנוצר בהשארת המציאות, הוא סרט שמבקש לצעוק דבר מה שהתרחש, ועדיין מתרחש, במציאות. הסיפור האמתי בו עוסק הסרט הוא קודם כל נושא סביבתי, אבל הוא גם מראה כיצד תאגידים מנצלים לרעה את הכוח שלהם וחומקים מעונש. גם במקרים בהם הם מרעילים ביודעין אנשים שעובדים עבורם ובדיעבד גםאת הסביבה האנושית כולה. זה גם… להמשך קריאה
18 בפברואר 2020 מאת עופר ליברגל
גרטה גרוויג נמצאת כעת בדרגת ההערכה הכי גבוהה, פחות או יותר, שניתן להגיע אליה בקולנוע אמריקאי. בעשור הקודם זכתה להכרה הולכת וגדלה הן כשחקנית והן כשותפה לתסריט בפרויקטים של בן זוגה נואה באומבך. לאחר מכן, שני הסרטים הראשונים שכתבה וביימה לבדה, "ליידי בירד" ו"נשים קטנות", הפכו לחביבי הביקורת והיו מועמדים לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. הם גם זיכו את גרוויג… להמשך קריאה
תגובות אחרונות