24 בדצמבר 2022 מאת אורון שמיר
בסוף שנת 2013, או תחילת 2014 בישראל, אחד השמות הקבועים בעונת הפרסים היה ״פילומנה״ (Philomena). במבט ראשון הוא נראה מתקתק ומתנחמד, סיפור על עיתונאי סרקסטי וספקן (סטיב קוגן) שנדרש לכתוב על עניינים אנושיים ומתלווה אל אישה מבוגרת (ג׳ודי דנץ׳) המנסה לפתור את עברה שבמרכזו תעלומה. בן האליטה שפוגש אישה עממית המלמדת אותו להתחבר לרגשותיו, או שמא גברת חובבת רומנים זולים… להמשך קריאה
11 בפברואר 2022 מאת אורון שמיר
האובססיה של התרבות הפופולרית לדמות של הנסיכה דיאנה נמצאת, להערכתי, בנקודת רוויה ושיא של כל הזמנים מאז מותה. היא השתלטה על הסדרה ״הכתר״ בעונותיה האחרונות, שם גילמה אותה השחקנית אמה קורין, ועתידה להמשיך בכך השחקנית שמחליפה אותה, אליזבת׳ דביקי. באותה נטפליקס תוכלו למצוא את ״דיאנה: המחזמר״ (בחיי שזה אמיתי). בכל מקום שאינו נטפליקס, כתבות וסרטים דוקומנטריים המשתמשים בדמותה מילאו את… להמשך קריאה
22 במרץ 2018 מאת עופר ליברגל
לפעמים, אדם נאלץ להודות בטעויות שלו. לכן, במבט לאחור אני סבור כי השבחים שנתתי לפני 3 שנים לעיבוד הראשון של הבמאי פול קינג להרפתקאות הדב פדינגטון, הגיבור הספרותי שברא מייקל בונד, היו מעט מוגזמים. בשורת הסיום של אותה סקירה כתבתי: "איני יודע איך ההיסטוריה תזכור את העיבוד הנוכחי לספרי הילדים הקלאסיים של בונד. אבל במהלך הצפייה תחושתי הייתה כי הסרט… להמשך קריאה
12 בפברואר 2018 מאת אור סיגולי
בניסיון למצות היטב את הזמן עד הטקס, התחלתי (או יותר נכון "חזרתי", כי כבר עשינו את זה בסריטה בעבר, כשהיה יותר זמן לחיות) להיכנס לפרטים קצת יותר מעמיקים של הקטגוריות השונות, ולפרט על המועמדים יותר ממה שהפוסטים בסמיכות להכרזת המועמדים אפשרו לנו. בשבוע שעבר עלה פוסט על פרסי המשחק הגבריים, ולכן זה רק הגיוני שעכשיו ניתן את תשומת הלב לשחקניות.… להמשך קריאה
2 בספטמבר 2017 מאת עופר ליברגל
פסטיבל הקולנוע של ונציה מציין השנה את שנתו ה-74. הוא נפתח ביום רביעי (ה-30 לאוגוסט) ומאז התחלתי צפייה מרתונית בלא מעט סרטים. ביום הפתיחה הוצג גם הסרט הישראלי ״געגוע״ של שבי גביזון, עליו כבר כתבתי כאשר הוצג בפסטיבל ירושלים בבכורה ישראלית, להבדיל מן הבכורה הבינלאומית המתקיימת בוונציה. שלושה סרטים ישראלים אחרים יוצגו בהמשך הפסטיבל בבכורה עולמית ולפחות בחלקם אגע בהמשך. בינתיים,… להמשך קריאה
26 במרץ 2015 מאת עופר ליברגל
את הדוב פדינגטון ברא לראשונה הסופר מייקל בונד בשנות החמישים. מדובר בדוב אשר נראה קצת כמו דוב צעצוע, אבל הוא נע ואף מדבר באנגלית מנומסת ואדיבה. הדוב מאומץ על ידי משפחת בראון הלונדונית ומסתגל בהדרגה לחיים בחברה האנושית. מאז נוצרה הדמות, הפך פדינגטון להרבה יותר ממפעל חייו של הסופר. למעלה מ-20 ספרים נכתבו אבל הם רק חלק קטן מן ההצלחה… להמשך קריאה
16 במאי 2014 מאת אור סיגולי
"גודזילה" הראשון יצא לקולנוע ביפן לפני 60 שנה. הסרט שיצר את הדמות הקאלטית שהפכה לחלק מאוד משמעותי בתרבות הפופ, נודע בעיקר כריאקציה של יפן להפצצות האטום שספגה מארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה. המפלצת - מין לטאה ענקית, ששמה "גוז'ירה" מהשילוב של "גורילה" ו"לוויתן", המחריבה כל דבר שנקרה בדרכה - הייתה אמנם תוצאה של ההפצצה, אבל גם נתנה דרור לחרדה של… להמשך קריאה
18 באוקטובר 2013 מאת עופר ליברגל
כבר אין טעם לצפות לעוד יצירת מופת, או משהו שמנסה להיות יצירת מופת, מוודי אלן. בעשור השמיני לחייו, האיש כבר לא מנסה להיות מעודכן בקולנוע עולמי חדשני או לגוון סגנונית בכל סרט, כפי שעשה מאמצע שנות השבעים עד לסוף שנות התשעים (ויש אנשים שימקמו את הירידה ביצירתו עוד קודם). ובקצב של סרט אחד לשנה, יצא לו בעשור האחרון לעשות לא… להמשך קריאה
17 באוקטובר 2013 מאת אורון שמיר
ארבעה סרטים חדשים עולים היום בבתי הקולנוע. שניים עם דיבורי אוסקר שאופפים אותם, ושניים שמגיעים יותר מהכיוון הבידורי של אקשן זול או אימה טהורה. כולם אמריקאים, ובכולם יש מספיק שמות גדולים בשביל לעורר לפחות גרם של סקרנות, אם לא יותר. "יסמין הכחולה" (Blue Jasmine) הוא התוצרת השנתית של וודי אלן, שכמעט כמו תמיד מגיעה עם התואר "הסרט הכי טוב של… להמשך קריאה
23 בדצמבר 2011 מאת אורון שמיר
בימים אלה אני עמל על סיכומי שנה מסוגים שונים. המעניינים יותר יעלו כאן בבלוג במהלך השבוע הבא, האחרון לשנת 2011. מלבד השלמות של סרטים בולטים שפספסתי, אני מנסה לעבור על רשימת הסרטים שכן ראיתי השנה ושעשו לי משהו, בתקווה להרכיב איזו עשיריה. וכך שוב נזכרתי בעובדה לפיה אין לנו בבלוג שום סקירה או התייחסות אמיתית ל"סאבמרין" ("Submarine"), דרמת ההתבגרות הקומית… להמשך קריאה
בסוף שנת 2013, או תחילת 2014 בישראל, אחד השמות הקבועים בעונת הפרסים היה ״פילומנה״ (Philomena). במבט ראשון הוא נראה מתקתק ומתנחמד, סיפור על עיתונאי סרקסטי וספקן (סטיב קוגן) שנדרש לכתוב על עניינים אנושיים ומתלווה אל אישה מבוגרת (ג׳ודי דנץ׳) המנסה לפתור את עברה שבמרכזו תעלומה. בן האליטה שפוגש אישה עממית המלמדת אותו להתחבר לרגשותיו, או שמא גברת חובבת רומנים זולים… להמשך קריאה
האובססיה של התרבות הפופולרית לדמות של הנסיכה דיאנה נמצאת, להערכתי, בנקודת רוויה ושיא של כל הזמנים מאז מותה. היא השתלטה על הסדרה ״הכתר״ בעונותיה האחרונות, שם גילמה אותה השחקנית אמה קורין, ועתידה להמשיך בכך השחקנית שמחליפה אותה, אליזבת׳ דביקי. באותה נטפליקס תוכלו למצוא את ״דיאנה: המחזמר״ (בחיי שזה אמיתי). בכל מקום שאינו נטפליקס, כתבות וסרטים דוקומנטריים המשתמשים בדמותה מילאו את… להמשך קריאה
לפעמים, אדם נאלץ להודות בטעויות שלו. לכן, במבט לאחור אני סבור כי השבחים שנתתי לפני 3 שנים לעיבוד הראשון של הבמאי פול קינג להרפתקאות הדב פדינגטון, הגיבור הספרותי שברא מייקל בונד, היו מעט מוגזמים. בשורת הסיום של אותה סקירה כתבתי: "איני יודע איך ההיסטוריה תזכור את העיבוד הנוכחי לספרי הילדים הקלאסיים של בונד. אבל במהלך הצפייה תחושתי הייתה כי הסרט… להמשך קריאה
פסטיבל הקולנוע של ונציה מציין השנה את שנתו ה-74. הוא נפתח ביום רביעי (ה-30 לאוגוסט) ומאז התחלתי צפייה מרתונית בלא מעט סרטים. ביום הפתיחה הוצג גם הסרט הישראלי ״געגוע״ של שבי גביזון, עליו כבר כתבתי כאשר הוצג בפסטיבל ירושלים בבכורה ישראלית, להבדיל מן הבכורה הבינלאומית המתקיימת בוונציה. שלושה סרטים ישראלים אחרים יוצגו בהמשך הפסטיבל בבכורה עולמית ולפחות בחלקם אגע בהמשך. בינתיים,… להמשך קריאה
את הדוב פדינגטון ברא לראשונה הסופר מייקל בונד בשנות החמישים. מדובר בדוב אשר נראה קצת כמו דוב צעצוע, אבל הוא נע ואף מדבר באנגלית מנומסת ואדיבה. הדוב מאומץ על ידי משפחת בראון הלונדונית ומסתגל בהדרגה לחיים בחברה האנושית. מאז נוצרה הדמות, הפך פדינגטון להרבה יותר ממפעל חייו של הסופר. למעלה מ-20 ספרים נכתבו אבל הם רק חלק קטן מן ההצלחה… להמשך קריאה
"גודזילה" הראשון יצא לקולנוע ביפן לפני 60 שנה. הסרט שיצר את הדמות הקאלטית שהפכה לחלק מאוד משמעותי בתרבות הפופ, נודע בעיקר כריאקציה של יפן להפצצות האטום שספגה מארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה. המפלצת - מין לטאה ענקית, ששמה "גוז'ירה" מהשילוב של "גורילה" ו"לוויתן", המחריבה כל דבר שנקרה בדרכה - הייתה אמנם תוצאה של ההפצצה, אבל גם נתנה דרור לחרדה של… להמשך קריאה
כבר אין טעם לצפות לעוד יצירת מופת, או משהו שמנסה להיות יצירת מופת, מוודי אלן. בעשור השמיני לחייו, האיש כבר לא מנסה להיות מעודכן בקולנוע עולמי חדשני או לגוון סגנונית בכל סרט, כפי שעשה מאמצע שנות השבעים עד לסוף שנות התשעים (ויש אנשים שימקמו את הירידה ביצירתו עוד קודם). ובקצב של סרט אחד לשנה, יצא לו בעשור האחרון לעשות לא… להמשך קריאה
ארבעה סרטים חדשים עולים היום בבתי הקולנוע. שניים עם דיבורי אוסקר שאופפים אותם, ושניים שמגיעים יותר מהכיוון הבידורי של אקשן זול או אימה טהורה. כולם אמריקאים, ובכולם יש מספיק שמות גדולים בשביל לעורר לפחות גרם של סקרנות, אם לא יותר. "יסמין הכחולה" (Blue Jasmine) הוא התוצרת השנתית של וודי אלן, שכמעט כמו תמיד מגיעה עם התואר "הסרט הכי טוב של… להמשך קריאה
בימים אלה אני עמל על סיכומי שנה מסוגים שונים. המעניינים יותר יעלו כאן בבלוג במהלך השבוע הבא, האחרון לשנת 2011. מלבד השלמות של סרטים בולטים שפספסתי, אני מנסה לעבור על רשימת הסרטים שכן ראיתי השנה ושעשו לי משהו, בתקווה להרכיב איזו עשיריה. וכך שוב נזכרתי בעובדה לפיה אין לנו בבלוג שום סקירה או התייחסות אמיתית ל"סאבמרין" ("Submarine"), דרמת ההתבגרות הקומית… להמשך קריאה
תגובות אחרונות