7 במאי 2016 מאת פבלו אוטין
נתחיל בהצהרה שאותי פחות מעניינת אבל היא הוגנת ומתבקשת לפני הכל: "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (Captain America: Civil War) בהחלט מהנה ואף מעניין. השילוב בין אקשן, דרמה והומור מספק חוויה מלאה, ואני לא יכול לרגע לזלזל ביכולת של היוצרים להכניס פנימה כמות גדולה של דמויות מבלי שזה ירגיש מאולץ מדי, כאשר כל אחת מקבלת קו עלילתי מסוים (לפעמים רחב יותר,… להמשך קריאה
29 באפריל 2016 מאת עופר ליברגל
״הרס״ (Demolition) הוא מסוג הסרטים שנותנים את ההרגשה כי אינם סרטים רגילים. אמנם העלילה שלו מכילה לא מעט התפתחויות צפויות ומהלך פסיכולוגי מנומק של התמודדות עם אובדן וחיבור עם אנשים אחרים, אבל הקצב בו האירועים קורים, או האופן בו דמויות הופכת מראשיות למשניות ולהפך, לא נע באופן טיפוסי לסרט הוליוודי. יותר מכל, הגיבור של הסרט סובל ממשבר נפשי שגורם לו להתנהג בצורה שחורגת מכללי החברה.… להמשך קריאה
18 במרץ 2016 מאת אור סיגולי
אתם עומדים לשמוע הרבה על זוכה האוסקר "ספוטלייט" בהקשרו של הסרט החדש לשמו התכנסנו, "אמת" (Truth). ולא בכדי. בכל זאת, מדובר בשני סרטים מיבול 2015, שניהם אמריקאיים, ושניהם מביאים את סיפורם האמיתי של קבוצת עיתונאים מהעבר המאוד לא רחוק. אבל זה הופך אפילו ליותר מעניין מסתם השוואה, ואולי אומר משהו על לאן הקולנוע שלנו הולך. המסגרת הכללית של שני הסרטים… להמשך קריאה
14 בפברואר 2016 מאת אורון שמיר
היום חל החג הקפיטליסטי הכי פחות חביב עליי - ולנטיינז דיי, יום האהבה במסורת הנוצרית שנחגג בישראל למרות שכבר יש לנו את ט״ו באב. חלק מן המרצ׳נדייז הנלווה של החג הן קומדיות רומנטיות תוצרת הוליווד, מה שהוליד את טקס הצפייה הזוגית בסרטים מסוג זה. אני ממש לא הולך להכפיש ז׳אנר שלם, אבל ספציפית לגבי הסרטים המוגדרים כקומדיות רומנטיות שהונדסו במיוחד… להמשך קריאה
28 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
הצפייה ב״מכונת הכסף״ (The Big Short), סרטו החדש של אדם מקיי, טלטלה אותי פעמיים ובשני אופנים שונים לגמרי. במהלך הצפייה, מדובר ברכבת הרים של הומור משובח ופרוע לפרקים, הומור אשר מתבסס גם בטכניקה הקולנועית על מנת לייצר את האפקט הדרוש ולא בורח גם משימוש בדרמה. כך שלאורך הצפייה חיוך ענקי היה מרוח לי על הפנים. הטלטול השני חילחל לאט ותפס… להמשך קריאה
9 בינואר 2016 מאת אורון שמיר
בעוד כל תשומת הלב בסופש זה הולכת אל שני סרטים גדולים ומדוברים, מאת שני במאים אמריקאיים נודעים (ומאוד שונים זה מזה), התגנב לו סרט שלישי והפך לחביב עליי מבין ההיצע השבועי. כאן בסריטה התייחסנו לשניהם, כאשר אור הילל את ״שמונת השנואים״ של קוונטין טרנטינו, ועופר נשבה בקסמו של ״קרול״ מאת טוד היינס. תרומתי לסקירות הסופש תהיה להפנות את מעט תשומת הלב… להמשך קריאה
7 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
״קרול״ (Carol), סרטו החדש של טוד היינס, הוא אחד מן הסרטים אשר הכי אהבתי בתקופה האחרונה. אולי גם אחד מן הסרטים שהכי אהבתי בשנים האחרונות, או אי פעם, אבל על מנת לעמוד מאחורי אמירה כזו דרוש לי עוד זמן. בנוסף, הסרט הוא אחד מן הסרטים הכי מוערכים ביקורתית של השנה. באופן עקרוני, שני נתוני הפתיחה הללו משולבים אחד בשני, אבל הם… להמשך קריאה
3 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
אם לפרסי האוסקר יש ערך, אז הוא טמון ביכולת לראות כיצד תעשיית הקולנוע ההוליוודי מגדירה את עצמה, כאשר במקרים נדירים, זכייה של סרט זה או אחר מבשרת על כיוון חדש. החל מסוף שנות הששים, הוליווד נכנסה לתקופה הפרועה ביותר שלה, כאשר האולפנים לא רק כשלו לדעת מה יוביל להצלחה קופתית, אלא אילו ערכים לייצג. בהוליווד הקאלסית, ארה"ב (כמעט) תמיד הייתה… להמשך קריאה
24 בדצמבר 2015 מאת אור סיגולי
אם תאריך ההפצה של הסרט לא היה רמז גדול מספיק, צריך רק שניות אחדות מתחילתו כדי להבין לאן נכנסנו. "ג'וי" (Joy), סרטו החדש והשלישי של הבמאי דיויד או. ראסל בסדרת שיתופי הפעולה עם זוכת האוסקר (בזכותו) ג'ניפר לורנס וברדלי קופר, הוא סרט כריסטמס. אבל עוד יותר מסתם סרט הנועד להנעים את זמן הצופים הנוצריים במהלך החג, ראסל, בעזרת התסריטאית שעבדה עמו אנני… להמשך קריאה
4 בדצמבר 2015 מאת עופר ליברגל
הנה סרט שיש לו את כל נתוני הפתיחה על מנת להפוך לסרט מעניין, אולי אפילו לסרט חשוב: ״לאהוב אותה״ (Freeheld) מבוסס על סיפור אמיתי שכולל גם התמודדות עם מחלה, גם סיפור אהבה לא שגרתי וגם עיסוק בנושא פוליטי טעון ובעל חשיבות, המהווה חלק מן אחד מן התהליכים החברתיים הכי מסקרנים שעוברים במאה ה-21 על ארה"ב והעולם כולו. סיפור שכבר היווה בסיס… להמשך קריאה
נתחיל בהצהרה שאותי פחות מעניינת אבל היא הוגנת ומתבקשת לפני הכל: "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (Captain America: Civil War) בהחלט מהנה ואף מעניין. השילוב בין אקשן, דרמה והומור מספק חוויה מלאה, ואני לא יכול לרגע לזלזל ביכולת של היוצרים להכניס פנימה כמות גדולה של דמויות מבלי שזה ירגיש מאולץ מדי, כאשר כל אחת מקבלת קו עלילתי מסוים (לפעמים רחב יותר,… להמשך קריאה
״הרס״ (Demolition) הוא מסוג הסרטים שנותנים את ההרגשה כי אינם סרטים רגילים. אמנם העלילה שלו מכילה לא מעט התפתחויות צפויות ומהלך פסיכולוגי מנומק של התמודדות עם אובדן וחיבור עם אנשים אחרים, אבל הקצב בו האירועים קורים, או האופן בו דמויות הופכת מראשיות למשניות ולהפך, לא נע באופן טיפוסי לסרט הוליוודי. יותר מכל, הגיבור של הסרט סובל ממשבר נפשי שגורם לו להתנהג בצורה שחורגת מכללי החברה.… להמשך קריאה
אתם עומדים לשמוע הרבה על זוכה האוסקר "ספוטלייט" בהקשרו של הסרט החדש לשמו התכנסנו, "אמת" (Truth). ולא בכדי. בכל זאת, מדובר בשני סרטים מיבול 2015, שניהם אמריקאיים, ושניהם מביאים את סיפורם האמיתי של קבוצת עיתונאים מהעבר המאוד לא רחוק. אבל זה הופך אפילו ליותר מעניין מסתם השוואה, ואולי אומר משהו על לאן הקולנוע שלנו הולך. המסגרת הכללית של שני הסרטים… להמשך קריאה
היום חל החג הקפיטליסטי הכי פחות חביב עליי - ולנטיינז דיי, יום האהבה במסורת הנוצרית שנחגג בישראל למרות שכבר יש לנו את ט״ו באב. חלק מן המרצ׳נדייז הנלווה של החג הן קומדיות רומנטיות תוצרת הוליווד, מה שהוליד את טקס הצפייה הזוגית בסרטים מסוג זה. אני ממש לא הולך להכפיש ז׳אנר שלם, אבל ספציפית לגבי הסרטים המוגדרים כקומדיות רומנטיות שהונדסו במיוחד… להמשך קריאה
הצפייה ב״מכונת הכסף״ (The Big Short), סרטו החדש של אדם מקיי, טלטלה אותי פעמיים ובשני אופנים שונים לגמרי. במהלך הצפייה, מדובר ברכבת הרים של הומור משובח ופרוע לפרקים, הומור אשר מתבסס גם בטכניקה הקולנועית על מנת לייצר את האפקט הדרוש ולא בורח גם משימוש בדרמה. כך שלאורך הצפייה חיוך ענקי היה מרוח לי על הפנים. הטלטול השני חילחל לאט ותפס… להמשך קריאה
בעוד כל תשומת הלב בסופש זה הולכת אל שני סרטים גדולים ומדוברים, מאת שני במאים אמריקאיים נודעים (ומאוד שונים זה מזה), התגנב לו סרט שלישי והפך לחביב עליי מבין ההיצע השבועי. כאן בסריטה התייחסנו לשניהם, כאשר אור הילל את ״שמונת השנואים״ של קוונטין טרנטינו, ועופר נשבה בקסמו של ״קרול״ מאת טוד היינס. תרומתי לסקירות הסופש תהיה להפנות את מעט תשומת הלב… להמשך קריאה
״קרול״ (Carol), סרטו החדש של טוד היינס, הוא אחד מן הסרטים אשר הכי אהבתי בתקופה האחרונה. אולי גם אחד מן הסרטים שהכי אהבתי בשנים האחרונות, או אי פעם, אבל על מנת לעמוד מאחורי אמירה כזו דרוש לי עוד זמן. בנוסף, הסרט הוא אחד מן הסרטים הכי מוערכים ביקורתית של השנה. באופן עקרוני, שני נתוני הפתיחה הללו משולבים אחד בשני, אבל הם… להמשך קריאה
אם לפרסי האוסקר יש ערך, אז הוא טמון ביכולת לראות כיצד תעשיית הקולנוע ההוליוודי מגדירה את עצמה, כאשר במקרים נדירים, זכייה של סרט זה או אחר מבשרת על כיוון חדש. החל מסוף שנות הששים, הוליווד נכנסה לתקופה הפרועה ביותר שלה, כאשר האולפנים לא רק כשלו לדעת מה יוביל להצלחה קופתית, אלא אילו ערכים לייצג. בהוליווד הקאלסית, ארה"ב (כמעט) תמיד הייתה… להמשך קריאה
אם תאריך ההפצה של הסרט לא היה רמז גדול מספיק, צריך רק שניות אחדות מתחילתו כדי להבין לאן נכנסנו. "ג'וי" (Joy), סרטו החדש והשלישי של הבמאי דיויד או. ראסל בסדרת שיתופי הפעולה עם זוכת האוסקר (בזכותו) ג'ניפר לורנס וברדלי קופר, הוא סרט כריסטמס. אבל עוד יותר מסתם סרט הנועד להנעים את זמן הצופים הנוצריים במהלך החג, ראסל, בעזרת התסריטאית שעבדה עמו אנני… להמשך קריאה
הנה סרט שיש לו את כל נתוני הפתיחה על מנת להפוך לסרט מעניין, אולי אפילו לסרט חשוב: ״לאהוב אותה״ (Freeheld) מבוסס על סיפור אמיתי שכולל גם התמודדות עם מחלה, גם סיפור אהבה לא שגרתי וגם עיסוק בנושא פוליטי טעון ובעל חשיבות, המהווה חלק מן אחד מן התהליכים החברתיים הכי מסקרנים שעוברים במאה ה-21 על ארה"ב והעולם כולו. סיפור שכבר היווה בסיס… להמשך קריאה
תגובות אחרונות