26 בספטמבר 2017 מאת אור סיגולי
בטקס הפותח את שנות השבעים, חזר האוסקר אל שדה הקרב לראשונה מזה שמונה שנים. "פאטון" (Patton, שאיננו סרט המלחמה "פלאטון" שזכה באוסקר 16 שנה לאחר מכן. בעברית זה מבלבל נורא) היה למנצח הגדול ביותר על הערב עם שבעה פסלונים, והוא סרט המלחמה הראשון שזכה מאז "לורנס איש ערב" בשנת 1962, וכמה שהסרטים האלו מזכירים זה את זה. לא באיכות, חלילה,… להמשך קריאה
17 בספטמבר 2017 מאת אור סיגולי
אמנם קלנדרית יש לנו עוד שנה תום הסיקסטיז, אבל לפחות מבחינת האקדמיה האמריקאית, נדמה ששנת 1969 הייתה כבר שייכת לסבנטיז כפי שאנחנו מכירים אותן. אחרי עליית הוליווד החדשה לאחר נפילת קוד הייז וכניסת דור חדש של יוצרים, האוסקר גם הוא הראה פתיחות יוצאת דופן, ובטקס שנערך באפריל 1970, הוענק פרס הסרט ל"קאובוי של חצות" (Midnight Cowboy). אחרי רוב שנות השישים… להמשך קריאה
11 בספטמבר 2017 מאת אור סיגולי
אמנם יש עוד שנה אחת לפני שהסיקסטיז נגמרות, אבל מבחינת האוסקר, הטקס של סרטי 1968 (שהתקיים באפריל 1969) היה בעצם האחרון של שנות השישים, לפחות על פי מה שהתרגלנו לקבל מהאקדמיה בשנים שקדמו לו. בטקס ה-41 זכה המחזמר "אוליבר!" (!Oliver) בפרס הסרט הטוב ביותר, והיה בעצם לייצוג המובהק והאחרון של כל העשור: הוא היה הסרט השישי מתוך עשרת הזוכים שעלילתו… להמשך קריאה
1 בספטמבר 2017 מאת אור סיגולי
שנת 1967 הייתה לאחת השנים הכי משמעותיות בתולדות הקולנוע האמריקאי. צנזורת חוק הייז כבר הייתה שנייה מלהיעלם לגמרי ולפנות את מקומה לשיטת הסיווג האמריקאית על פי אותיות, הקולנוע החל להישיר מבט חודר לנושא הגזענות באמריקה, המהפכה המינית גם היא כבר השתלטה על התפיסה, והשפעות הקולנוע האירופאי החלו להיראות אצל היוצרים בהוליווד. כתבתי על כך בקצרה בפינת סרטים מן העבר שהוקדשה… להמשך קריאה
28 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
זוכה האוסקר ה-39, "אדם לכל עת" (A Man for all Seasons), הוא אחד הסרטים הבודדים בפרויקט הזה שהתחלתי לצפות בהם מבלי לדעת עליהם כלום. כלומר, ידעתי שמדובר בדרמה בריטית תקופתית, ידעתי שפול סקופילד זכה בזכותו בפרס השחקן, וידעתי שביים אותו פרד זינמן, שניצח את האוסקר לפני 13 שנה עם "מעתה ועד עולם" וזכור בעיקר בזכות "בצהריי היום". מעבר לזה, כאמור,… להמשך קריאה
25 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
בפעם היחידה בתולדות האוסקר זכו שני מחזות זמר ברציפות שנה אחר שנה. הראשון היה "גבירתי הנאווה" בשנת 1964, והשני הוא "צלילי המוסיקה" (The Sound of Music), זוכה האוסקר ה-38, זה של שנת אדונינו 1965. מעבר לזכייתו, הוא היה לסרט המרוויח ביותר בתולדות ארה"ב לתקופתו, עקף את מחזיק השיא הקודם, "חלף עם הרוח" והועמד ל-10 פרסים, מתוכם זכה בחמישה. בתחום הטריוויה:… להמשך קריאה
21 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
כמעט כמו הייתה זו ריאקציה לזכייה של "טום ג'ונס" הפרוע שנה לפני כן, בטקס האוסקר ה-37 חזרה הוליווד לקולנוע שמרני יותר, ממש כאילו שנות החמישים לא עזבו מעולם. הזוכה הגדול של 1964 היה העיבוד הקולנועי ללהיט ברודווי "גבירתי הנאווה" (My Fair Lady), שהיה לסרט השלישי ברציפות שעוסק בדמויות אנגליות (אם כי היה הפקה אמריקאית לחלוטין), ולמחזמר השישי – מתוך תשעה… להמשך קריאה
4 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
שלוש שנים מאז שהסתיימו שנות החמישים, הרגישו סוף סוף את הסיקסטיז באוסקר, גם אם לגיחה קצרה. בשנת 1963 זכה "טום ג'ונס" (Tom Jones) בפרס הסרט הטוב ביותר, והיה לא רק לסרט הפרוע, המשוחרר והמודרני ביותר שלקח את האוסקר, אלא גם נשאר עד היום אחד הזוכים הכי משונים אי פעם. הפארסה הקומית שביים טוני ריצ'רדסון, שהיה ידוע באותן שנים כאחד מהבמאים… להמשך קריאה
31 ביולי 2017 מאת אור סיגולי
חמש שנים לאחר שזכו עם "הגשר על הנהר קוואי", חזרו הבמאי הבריטי דיויד לין והמפיק האמריקאי סם שפיגל לאוסקר, שוב עם הפקה משותפת לאנגליה וארה"ב, ושוב כמנצחים בשבע קטגוריות שונות כולל פרס הסרט הטוב ביותר. הפעם מדובר ב"לורנס איש ערב" (Lawrence of Arabia), הזוכה הגדול של הטקס ה-35 בשנת 1962, עם שבע זכיות מתוך 13 מועמדויות. ואם ההפקה של זוכה… להמשך קריאה
25 ביולי 2017 מאת אור סיגולי
אחרי ארבעה ניסיונות קודמים, סוף סוף העניקה האקדמיה את פרס האוסקר למחזמר ששרד את מבחן הזמן. בערך. "סיפור הפרברים" המוזיקלי היה הזוכה ה-34 באוסקר, עם לא פחות מעשר זכיות (מקום שני אחרי "בן-חור") מתוך 11 מועמדויות. הוא הפסיד רק את קטגורית התסריט. "סיפור הפרברים" היה בעצם הספתח האמיתי של הסיקסטיז באוסקר, ובישר את הגעתו של העשור המוזיקלי ביותר בתולדות הפרס. ארבעה… להמשך קריאה
בטקס הפותח את שנות השבעים, חזר האוסקר אל שדה הקרב לראשונה מזה שמונה שנים. "פאטון" (Patton, שאיננו סרט המלחמה "פלאטון" שזכה באוסקר 16 שנה לאחר מכן. בעברית זה מבלבל נורא) היה למנצח הגדול ביותר על הערב עם שבעה פסלונים, והוא סרט המלחמה הראשון שזכה מאז "לורנס איש ערב" בשנת 1962, וכמה שהסרטים האלו מזכירים זה את זה. לא באיכות, חלילה,… להמשך קריאה
אמנם קלנדרית יש לנו עוד שנה תום הסיקסטיז, אבל לפחות מבחינת האקדמיה האמריקאית, נדמה ששנת 1969 הייתה כבר שייכת לסבנטיז כפי שאנחנו מכירים אותן. אחרי עליית הוליווד החדשה לאחר נפילת קוד הייז וכניסת דור חדש של יוצרים, האוסקר גם הוא הראה פתיחות יוצאת דופן, ובטקס שנערך באפריל 1970, הוענק פרס הסרט ל"קאובוי של חצות" (Midnight Cowboy). אחרי רוב שנות השישים… להמשך קריאה
אמנם יש עוד שנה אחת לפני שהסיקסטיז נגמרות, אבל מבחינת האוסקר, הטקס של סרטי 1968 (שהתקיים באפריל 1969) היה בעצם האחרון של שנות השישים, לפחות על פי מה שהתרגלנו לקבל מהאקדמיה בשנים שקדמו לו. בטקס ה-41 זכה המחזמר "אוליבר!" (!Oliver) בפרס הסרט הטוב ביותר, והיה בעצם לייצוג המובהק והאחרון של כל העשור: הוא היה הסרט השישי מתוך עשרת הזוכים שעלילתו… להמשך קריאה
שנת 1967 הייתה לאחת השנים הכי משמעותיות בתולדות הקולנוע האמריקאי. צנזורת חוק הייז כבר הייתה שנייה מלהיעלם לגמרי ולפנות את מקומה לשיטת הסיווג האמריקאית על פי אותיות, הקולנוע החל להישיר מבט חודר לנושא הגזענות באמריקה, המהפכה המינית גם היא כבר השתלטה על התפיסה, והשפעות הקולנוע האירופאי החלו להיראות אצל היוצרים בהוליווד. כתבתי על כך בקצרה בפינת סרטים מן העבר שהוקדשה… להמשך קריאה
זוכה האוסקר ה-39, "אדם לכל עת" (A Man for all Seasons), הוא אחד הסרטים הבודדים בפרויקט הזה שהתחלתי לצפות בהם מבלי לדעת עליהם כלום. כלומר, ידעתי שמדובר בדרמה בריטית תקופתית, ידעתי שפול סקופילד זכה בזכותו בפרס השחקן, וידעתי שביים אותו פרד זינמן, שניצח את האוסקר לפני 13 שנה עם "מעתה ועד עולם" וזכור בעיקר בזכות "בצהריי היום". מעבר לזה, כאמור,… להמשך קריאה
בפעם היחידה בתולדות האוסקר זכו שני מחזות זמר ברציפות שנה אחר שנה. הראשון היה "גבירתי הנאווה" בשנת 1964, והשני הוא "צלילי המוסיקה" (The Sound of Music), זוכה האוסקר ה-38, זה של שנת אדונינו 1965. מעבר לזכייתו, הוא היה לסרט המרוויח ביותר בתולדות ארה"ב לתקופתו, עקף את מחזיק השיא הקודם, "חלף עם הרוח" והועמד ל-10 פרסים, מתוכם זכה בחמישה. בתחום הטריוויה:… להמשך קריאה
כמעט כמו הייתה זו ריאקציה לזכייה של "טום ג'ונס" הפרוע שנה לפני כן, בטקס האוסקר ה-37 חזרה הוליווד לקולנוע שמרני יותר, ממש כאילו שנות החמישים לא עזבו מעולם. הזוכה הגדול של 1964 היה העיבוד הקולנועי ללהיט ברודווי "גבירתי הנאווה" (My Fair Lady), שהיה לסרט השלישי ברציפות שעוסק בדמויות אנגליות (אם כי היה הפקה אמריקאית לחלוטין), ולמחזמר השישי – מתוך תשעה… להמשך קריאה
שלוש שנים מאז שהסתיימו שנות החמישים, הרגישו סוף סוף את הסיקסטיז באוסקר, גם אם לגיחה קצרה. בשנת 1963 זכה "טום ג'ונס" (Tom Jones) בפרס הסרט הטוב ביותר, והיה לא רק לסרט הפרוע, המשוחרר והמודרני ביותר שלקח את האוסקר, אלא גם נשאר עד היום אחד הזוכים הכי משונים אי פעם. הפארסה הקומית שביים טוני ריצ'רדסון, שהיה ידוע באותן שנים כאחד מהבמאים… להמשך קריאה
חמש שנים לאחר שזכו עם "הגשר על הנהר קוואי", חזרו הבמאי הבריטי דיויד לין והמפיק האמריקאי סם שפיגל לאוסקר, שוב עם הפקה משותפת לאנגליה וארה"ב, ושוב כמנצחים בשבע קטגוריות שונות כולל פרס הסרט הטוב ביותר. הפעם מדובר ב"לורנס איש ערב" (Lawrence of Arabia), הזוכה הגדול של הטקס ה-35 בשנת 1962, עם שבע זכיות מתוך 13 מועמדויות. ואם ההפקה של זוכה… להמשך קריאה
אחרי ארבעה ניסיונות קודמים, סוף סוף העניקה האקדמיה את פרס האוסקר למחזמר ששרד את מבחן הזמן. בערך. "סיפור הפרברים" המוזיקלי היה הזוכה ה-34 באוסקר, עם לא פחות מעשר זכיות (מקום שני אחרי "בן-חור") מתוך 11 מועמדויות. הוא הפסיד רק את קטגורית התסריט. "סיפור הפרברים" היה בעצם הספתח האמיתי של הסיקסטיז באוסקר, ובישר את הגעתו של העשור המוזיקלי ביותר בתולדות הפרס. ארבעה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות