21 בנובמבר 2021 מאת אור סיגולי
הסרט החדש "טיק, טיק... בום!" (tick, tick… BOOM!) הוא אירוע זניט כל כך מדויק לנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים שזה כאילו מהונדס, מין אירוע שיא שמשלב בין כמה מהדברים הכי מאפיינים של התקופה. זה מתחיל בלין-מנואל מירנדה, איש התיאטרון המפורסם ביותר של העשור, שב-2021 פשוט אי אפשר להתחמק ממנו. אמנם הגרסה המצולמת של הלהיט הבימתי שלו "המילטון" יצאה בשנה שעברה,… להמשך קריאה
20 בנובמבר 2021 מאת עופר ליברגל
סרטה הראשון של השחקנית רבקה הול כתסריטאית ובמאית היה אחד מן הבולטים בפסטיבל סאנדנס בראשית שנה. נטפליקס הזדרזה לקנות את הסרט להפצה, מתוך מחשבה לא רק על הוספת סרט איכותי ומוערך לקטלוג שלה, אלא גם על עונת הפרסים שתגיע בסוף השנה, בדגש עם האפשרות לקבל מועמדויות לאוסקר. אולם, עד בוא עונת הפרסים דומה כי הסרט איבד מעט את המומנטום, או… להמשך קריאה
18 בנובמבר 2021 מאת אור סיגולי
עברו 28 שנים מאז ניפצה הבמאית הניו זילנדית ג'יין קמפיון שתי תקרות זכוכית גבוהות באופן מתסכל. הראשונה הייתה באביב 1993, אז עוטר סרטה הארוך השלישי, "הפסנתר", בפרס דקל הזהב של פסטיבל קאן. זאת הייתה הפעם הראשונה שאישה אחזה בתואר הזה (רק ב-2021, אחרי "טיטאן", אנחנו יכולים להשתמש במילה "ראשונה" ולא "היחידה"). בחורף לאחר מכן הייתה קמפיון לאישה הראשונה שהצליחה לעשות… להמשך קריאה
16 בנובמבר 2021 מאת לירון סיני
סרטים תופסים אותנו רגשית בקלות יחסית כי הם סומכים על החושים שלנו ועל הזיכרון שלנו שיעשו עבורם חלק מהעבודה. שם טמון חלק מהתענוג שהוא לשקוע בתוך סרט. אפשר להתייחס לכך כאל עניין של תודעה חושית. או בשמה התאורטי המסובך, פנומנולוגיה. תפיסה פילוסופית ואחר כך גם פסיכולוגית שמדברת על כך שאנחנו חוות וחווים את העולם והמתרחש בו באופן כמעט ישיר, דרך… להמשך קריאה
14 בנובמבר 2021 מאת אור סיגולי
גל גדות היא משהו שאני לא לגמרי בטוח אם אי פעם היה. או שאולי כדאי לסייג בצניעות מסויימת, משהו שאני לא זוכר מהתקופה שלי כמי שעוקב אחרי תעשיית הקולנוע והבידור. גדות היא אחת מהכוכבות הגדולות ביותר בעולם, ייתכן ואפילו הגדולה ביותר, וכבר משהו כמו חמש-שש שנים רק במגמת עלייה, משתתפת בכמה מהסרטים הכי מדוברים של תקופתנו. כחלק מעסקת החבילה הזו,… להמשך קריאה
13 בנובמבר 2021 מאת אורון שמיר
נוסטלגיה היא המגפה של עולם התרבות במאה ה-21. מלבד אינספור רימייקים או החייאות למיניהן של סרטי ומותגי עבר, כמות התוכן המוקדשת לעיסוק מתרפק בתקופות שחלפו הוא מהגבוהים בהיסטוריה, יש להניח. כאשר הומצא המושג במאה ה-17, הנוסטלגיה קוטלגה כמחלה, בניסיון של רופא שוויצרי בשם יוהנס הופר לתאר את התשוקה מלאת הכאב של חיילים שוויצרים לשוב משדה הקרב אל ביתם (תודה ויקיפדיה).… להמשך קריאה
12 בנובמבר 2021 מאת עופר ליברגל
שלושת הסרטים אותם אני סוקר בפוסט זה באים משלוש ארצות שונות, מתרחשים בשלוש תקופות שונות, וגם דוברים שפות שונות (אנגלית היא לא אחת מהן, למעט משפטים ספורים פה ושם). כל אחד מן הסרטים גם מתאפיין בטון שונה למדי וגם במסר שונה. אולם, שלושתם מספרים סיפור מאוד דומה: במסגרת העבודה שלו, גבר מקבל משימה הדורשת חקירה מסוימת. הוא לא נדרש לבצע… להמשך קריאה
8 בנובמבר 2021 מאת עופר ליברגל
לו הוא היה סרט של נטפליקס, ״פינץ'״ (Finch) היה הדבר הראשון שקופץ באלגוריתם ואנשים היו מדברים עליו - סרט פוסט אפוקליפיטי חדש ודי מתוקצב. כלומר, טום הנקס מככב בו. לו הוא היה מופץ בקולנוע (כמו בארה״ב, בהיותו הפקה של אולפני יוניברסל במקור), ייתכן הנופים שמצולמים יפה היו מספיקים כדי לכתוב שכדאי לנסות לתפוס אותו על המסך הגדול. אבל זהו סרט… להמשך קריאה
5 בנובמבר 2021 מאת אור סיגולי
מסופר על הבמאית הארגנטינאית לוקרסיה מרטל שהופתעה מאוד יום אחד כאשר קיבלה אי-מייל מדיסני בנוגע לבימוי "האלמנה השחורה", הסרט השני ביקום המשותף של מארוול שבמרכזו גיבורת על. מרטל, שידועה בעיקר כבמאית מהוללת של סרטי פסטיבלים ("סאמה", "אישה ללא ראש") ואיננה מגיעה מתחום האקשן והפנטזיה, לא מיהרה לבטל את ההצעה, אבל שאלה בכל זאת אם יורשה לה לוותר על כמות האפקטים… להמשך קריאה
1 בנובמבר 2021 מאת אורון שמיר
בפסטיבל קאן שהתקיים בקיץ הוקרן בבכורה סרט בשם ״ואל״ (Val), הקרוי על שם מושא התיעודי העצמי שלו, ואל קילמר. מדובר במעין סיכום של השחקן לקריירה של עצמו, בעיקר דרך עריכה של יומני וידאו אישיים שצילם באדיקות לאורך חייו. מעין סרט ביתי שהוא לכאורה מעניין יותר משום שהוא מספר את סיפורו של ידוען. כתבתי על הסרט עבור גלריה של ״הארץ״ לאחר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות