22 בינואר 2024 מאת אורון שמיר
נהוג לכתוב על סרטים, או יצירות אמנות בכלל, שהן מייצגות את הצייטגייסט או איזה תת-מודע תרבותי וקולקטיבי שמתאים ליום ההקרנה לא פחות מאשר לרגע בו נהגו בידי יוצריהם. מקובל גם לטעון שאותה רוח הזמן, בדגש על אירועים אקטואליים גדולים ומכוננים, היא מעין פילטר דרכו אנחנו חווים מחדש צפייה ביצירות שנוצרו בכל מיני תקופות. לראייה, הנטייה העכשווית והמובנת מאוד לחוות טריגרים… להמשך קריאה
21 בינואר 2024 מאת לירון סיני
היאבקות היא בידור אמנותי, מופע עם נראטיב ודמויות שמקבלות בו נתח מהותי ממה שמרכיב את הדבר עצמו. יש בו חשיבות לכישורי משחק ורטוריקה מעבר ליכולות הגופניות של מי שמבצעים אותו. אפשר לקרוא להם מתאבקים, אפשר באותה מידה כמעט לקרוא להם שחקנים, אולי רקדנים, בפעילות תחרותית אגרסיבית שמגיעה עם הסיכונים הפיזיים והנפשיים שלה, כמו כל תחום פרפורמטיבי אתגרי ואינטנסיבי. וכמו בכל… להמשך קריאה
19 בינואר 2024 מאת עופר ליברגל
מצד אחד, קל להמליץ על "הגול הבא מנצח" (Next Goal Wins) סרטו של טאיקה וואיטיטי שמבוסס על סרט תיעודי באותו בשם שביימו מרק בארט וסטיב ג'יימסון. הסרט מציג סיפור אנושי מחמם לב, משלב בין דרמה לרגעים של הומור הטיפוסי של הבמאי, שאהבת אדם נוכחת בכל פרויקט שלו, דרך נרטיב קלאסי של התגברות על אתגרים למען המטרה ותוך הבנה של הדמויות… להמשך קריאה
16 בינואר 2024 מאת עופר ליברגל
היו הרבה סיבות להוריד ציפיות לפני הצפייה בסרט "רק לא אתה" (Anyone But You). אחת העיקריות שבהן הוא דעת יתר המבקרים הישראלים, כאשר דומה כי כל טקסט שפורסם בעברית נכון לרגע כתיבת השורות אלו קטל את הסרט במידה זו או אחרת. לצד זאת, הציפיות עלו בגלל הרעב לצפייה בקומדיה רומנטית שמיועדת לקהל צעיר (ממני) בבית הקולנוע, דבר שנראה שחלף מן… להמשך קריאה
12 בינואר 2024 מאת עופר ליברגל
סרט הביכורים של אסטיבליז אורסולה סולוגורן, "20,000 מינים של דבורים" (20,000 Species of Bees) יוצא להקרנות מסחריות בישראל אחרי שזכה לביקורות מחמיאות וגם בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין לפני שנה, ומאז ביקר בארץ בפסטיבלי הקולנוע ירושלים, הערבה והגאה. הוא צבר אוהדים בכל הקרנה, בזכות שילוב של אתר התרחשות יפה ודרמה בין-דורית, בדומה לסרטים שפופולריים בארץ, לבין נושא שייתכן שהוא עדיין נפיץ… להמשך קריאה
11 בינואר 2024 מאת אור סיגולי
2023 ללא ספק מאוד מאחורינו אבל סרטי היבול שלה עדיין במרכז העניין, בעיקר כי כמו תמיד השנה החדשה לוקחת לעצמה עוד קצת זמן להתניע. מה גם שבשלב הזה של לוח השנה רוב תשומת הלב מוקדשת לעונת הפרסים שמציפה את המיטב של אשתקד (לפחות על פי דעתם של האולפנים והמפיצים). למעשה, יש כמה סרטים שאפילו אפשר להתווכח האם הם שייכים לשנה… להמשך קריאה
10 בינואר 2024 מאת אורון שמיר
סרטים תיעודיים אמנם מגיעים אל בתי הקולנוע בישראל בתדירות גבוהה יותר מבעבר, אבל עדיין נדירים מכדי לא להדגישם בסקירה משלהם במידת הצורך. מן העבר השני, אני מוצא את המשימה של כתיבה על סרט תיעודי מאתגרת אם אי אפשר לתאר את כולו או להרבות בדוגמאות. זה משהו שאני רואה את עמיתיי עושים (ואז תוהה האם חסכו לי צפייה בין אם התלהבו… להמשך קריאה
6 בינואר 2024 מאת עופר ליברגל
פדרו אלמודובר הוא אחד מן הבמאים האירופאים הכי מוכרים בעולם, כזה שהשם שלו הוא מותג. בהרבה מקומות, באופן ספציפי בישראל, די בשמו על מנת להביא חלק מן הקהל לאולמות הקולנוע כדי לצפות בסרט בשפה שאינה אנגלית. המעבר שלו לקולנוע דובר אנגלית הוא אפשרות שריחפה מעליו במשך כמה עשורים ובשנים האחרונות הוא עושה זאת בהדרגה, דרך סרטים קצרים בני חצי שעה.… להמשך קריאה
5 בינואר 2024 מאת לירון סיני
יש סוג של חלוקה גסה, אם תרצו, בין יצירות שהן "חשובות" לבין יצירות שהן "מבדרות". הראשונות ניכרות, על פניו, ברצינות ובמסר שהן מבקשות להעביר, ואלו נחשבות כמו קולנוע (ואמנות בכלל) עם ערך. משהו מעבר לבידור ולהנאה שבצפייה במשהו יפה מאוד, או עשוי לעילא, או מוזר, או מצחיק, או מפחיד, או מסעיר וכן הלאה. יצירות שמעבר לכך שהן גורמות לנו להרגיש… להמשך קריאה
4 בינואר 2024 מאת רוי יודקביץ׳
זאק סניידר הוא קולנוען שאוהב לחלום. חלומותיו תמיד גדולים ומרהיבים, והם אלו שהקנו לו את מעמדו הכמעט מיתי בתעשיית הקולנוע של ימינו. כבמאי, הוא פיתח לעצמו שפה קולנועית ייחודית המזוהה עימו מיד, כזו שייצרה לו עדר מעריצים רחב וכמעט פנאטי, אבל גם כזו שגררה אחריה לא מעט מבקרים ואף שונאים. חלומו השאפתני של סניידר ליצור את היקום הקולנועי של חברת… להמשך קריאה
נהוג לכתוב על סרטים, או יצירות אמנות בכלל, שהן מייצגות את הצייטגייסט או איזה תת-מודע תרבותי וקולקטיבי שמתאים ליום ההקרנה לא פחות מאשר לרגע בו נהגו בידי יוצריהם. מקובל גם לטעון שאותה רוח הזמן, בדגש על אירועים אקטואליים גדולים ומכוננים, היא מעין פילטר דרכו אנחנו חווים מחדש צפייה ביצירות שנוצרו בכל מיני תקופות. לראייה, הנטייה העכשווית והמובנת מאוד לחוות טריגרים… להמשך קריאה
היאבקות היא בידור אמנותי, מופע עם נראטיב ודמויות שמקבלות בו נתח מהותי ממה שמרכיב את הדבר עצמו. יש בו חשיבות לכישורי משחק ורטוריקה מעבר ליכולות הגופניות של מי שמבצעים אותו. אפשר לקרוא להם מתאבקים, אפשר באותה מידה כמעט לקרוא להם שחקנים, אולי רקדנים, בפעילות תחרותית אגרסיבית שמגיעה עם הסיכונים הפיזיים והנפשיים שלה, כמו כל תחום פרפורמטיבי אתגרי ואינטנסיבי. וכמו בכל… להמשך קריאה
מצד אחד, קל להמליץ על "הגול הבא מנצח" (Next Goal Wins) סרטו של טאיקה וואיטיטי שמבוסס על סרט תיעודי באותו בשם שביימו מרק בארט וסטיב ג'יימסון. הסרט מציג סיפור אנושי מחמם לב, משלב בין דרמה לרגעים של הומור הטיפוסי של הבמאי, שאהבת אדם נוכחת בכל פרויקט שלו, דרך נרטיב קלאסי של התגברות על אתגרים למען המטרה ותוך הבנה של הדמויות… להמשך קריאה
היו הרבה סיבות להוריד ציפיות לפני הצפייה בסרט "רק לא אתה" (Anyone But You). אחת העיקריות שבהן הוא דעת יתר המבקרים הישראלים, כאשר דומה כי כל טקסט שפורסם בעברית נכון לרגע כתיבת השורות אלו קטל את הסרט במידה זו או אחרת. לצד זאת, הציפיות עלו בגלל הרעב לצפייה בקומדיה רומנטית שמיועדת לקהל צעיר (ממני) בבית הקולנוע, דבר שנראה שחלף מן… להמשך קריאה
סרט הביכורים של אסטיבליז אורסולה סולוגורן, "20,000 מינים של דבורים" (20,000 Species of Bees) יוצא להקרנות מסחריות בישראל אחרי שזכה לביקורות מחמיאות וגם בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין לפני שנה, ומאז ביקר בארץ בפסטיבלי הקולנוע ירושלים, הערבה והגאה. הוא צבר אוהדים בכל הקרנה, בזכות שילוב של אתר התרחשות יפה ודרמה בין-דורית, בדומה לסרטים שפופולריים בארץ, לבין נושא שייתכן שהוא עדיין נפיץ… להמשך קריאה
2023 ללא ספק מאוד מאחורינו אבל סרטי היבול שלה עדיין במרכז העניין, בעיקר כי כמו תמיד השנה החדשה לוקחת לעצמה עוד קצת זמן להתניע. מה גם שבשלב הזה של לוח השנה רוב תשומת הלב מוקדשת לעונת הפרסים שמציפה את המיטב של אשתקד (לפחות על פי דעתם של האולפנים והמפיצים). למעשה, יש כמה סרטים שאפילו אפשר להתווכח האם הם שייכים לשנה… להמשך קריאה
סרטים תיעודיים אמנם מגיעים אל בתי הקולנוע בישראל בתדירות גבוהה יותר מבעבר, אבל עדיין נדירים מכדי לא להדגישם בסקירה משלהם במידת הצורך. מן העבר השני, אני מוצא את המשימה של כתיבה על סרט תיעודי מאתגרת אם אי אפשר לתאר את כולו או להרבות בדוגמאות. זה משהו שאני רואה את עמיתיי עושים (ואז תוהה האם חסכו לי צפייה בין אם התלהבו… להמשך קריאה
פדרו אלמודובר הוא אחד מן הבמאים האירופאים הכי מוכרים בעולם, כזה שהשם שלו הוא מותג. בהרבה מקומות, באופן ספציפי בישראל, די בשמו על מנת להביא חלק מן הקהל לאולמות הקולנוע כדי לצפות בסרט בשפה שאינה אנגלית. המעבר שלו לקולנוע דובר אנגלית הוא אפשרות שריחפה מעליו במשך כמה עשורים ובשנים האחרונות הוא עושה זאת בהדרגה, דרך סרטים קצרים בני חצי שעה.… להמשך קריאה
יש סוג של חלוקה גסה, אם תרצו, בין יצירות שהן "חשובות" לבין יצירות שהן "מבדרות". הראשונות ניכרות, על פניו, ברצינות ובמסר שהן מבקשות להעביר, ואלו נחשבות כמו קולנוע (ואמנות בכלל) עם ערך. משהו מעבר לבידור ולהנאה שבצפייה במשהו יפה מאוד, או עשוי לעילא, או מוזר, או מצחיק, או מפחיד, או מסעיר וכן הלאה. יצירות שמעבר לכך שהן גורמות לנו להרגיש… להמשך קריאה
זאק סניידר הוא קולנוען שאוהב לחלום. חלומותיו תמיד גדולים ומרהיבים, והם אלו שהקנו לו את מעמדו הכמעט מיתי בתעשיית הקולנוע של ימינו. כבמאי, הוא פיתח לעצמו שפה קולנועית ייחודית המזוהה עימו מיד, כזו שייצרה לו עדר מעריצים רחב וכמעט פנאטי, אבל גם כזו שגררה אחריה לא מעט מבקרים ואף שונאים. חלומו השאפתני של סניידר ליצור את היקום הקולנועי של חברת… להמשך קריאה
תגובות אחרונות