28 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
במהלך סרטו החדש של נדב לפיד, שנקרא ״מילים נרדפות״, אומר הגיבור בזעם: "המוזיקה הזו מתקבלת על הדעת באופן בלתי מתקבל על הדעת". משפט זה מבטא את רוחו של יוצר הסרט - לפיד לא מנסה לייצר סרט שכולם יאהבו, או סרט שאנשים יהיו מסוגלים לדעת למה לצפות ממנו. הקולנוע שהוא בורא מסרב ללכת בתלם או לציית למה שחלק מצופי הקולנוע תופסים… להמשך קריאה
26 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
לא בטוח למה דווקא פברואר, אבל כמות סרטי האימה החדשים שצצו החודש היא משוגעת. זה מגיע למצב שבו לא רק שאינני מספיק להכניס את כל מה שראיתי לפינה החודשית, אלא שזה אפילו אפשר לי לפצל את כל הטוב הזה לכמה פוסטים. כך בסוף השבוע לפני שבועיים הייתה סקירה כפולה שכללה את "הבלתי רגיל" שמוקרן כרגע בבתי הקולנוע, יחד עם תוספת חדשה… להמשך קריאה
25 בפברואר 2019 מאת אורון שמיר
בדיעבד, כולם חכמים. כולם יודעים להמציא נראטיבים שיסבירו את הזכיות באוסקר, גם אם אלה הפוכות מן המסלולים שהוצעו במהלך העונה והובילו להימורים שהתבררו כשגויים. הרי מה מפתיע בטקס אוסקר בו זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר דווקא השמרני והפשוט מבין הסרטים, זה שהכי הזכיר לחברי וחברות האקדמיה קולנוע משנות התשעים העליזות וגם מכיל מסר מפויס של חברות והתגברות על דעות קדומות.… להמשך קריאה
23 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
למבקרי קולנוע, ואת זה כולכם יודעים, יש נטייה לערוך השוואות. זה קורה בשכיחות די גבוה. משפטים כמו "'המועדפת' הוא 'נערות רעות' פוגש את 'בארי לינדון'" או "'הספר הירוק' הוא 'הנהג של מיס דייזי' רק בהפוך" מופיעים כמעט תמיד, וסביבם בונים טיעוני עובד-לא-עובד. האמת שזה גם הגיוני, ומכמה סיבות. כאשר מדובר בסרטים שיש ביניהם מרחק רב של שנים, בהחלט יש אפשרות… להמשך קריאה
22 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
מאז שדוד פרלוב הפנה את מצלמתו מחוץ לחלון דירתו ב״יומן״ המפורסם שלו, דומה כי הקולנוע התיעודי-אישי הישראלי שב אחת לכמה שנים לעסוק בבניין המגורים המשותף, בין אם כנושא היצירה ובין עם כמוטיב בולט בה. כך היה למשל בסרט ״רסיסים״ שהיה אחד מן הסרטים התיעודיים אשר נסקר בבלוג די בראשיתו. הדבר נכון בצורה בולטת גם לגבי סרטו החדש של שי לוי,… להמשך קריאה
17 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
המורשת הקולנועית של סטיבן קינג תפסה התפנית בעקבות ההצלחות של "מיזרי" ב-1990 ו-"חומות של תקווה" ב-1994 ואת זה היה אפשר לראות כבר ב-1995. אחרי האוסקר בו זכתה קאת'י בייטס על "מיזרי", היחיד אי פעם שניתן לעיבוד של סטיבן קינג, שיתוף הפעולה הנוסף של השחקנית והסופר יצא לבתי הקולנוע. וזה קרה ממש כאשר "חומות של תקווה" הוזכר בטקס האוסקר שבע פעמים… להמשך קריאה
16 בפברואר 2019 מאת לירון סיני
אם ראיתם את הטריילר ל"אליטה: מלאך קרב" (Alita: Battle Angel), יכול להיות שהציפיות שלכם מהחזון של ג'יימס קמרון, שפיתח את הסרט במשך שנים לפני שהעביר את שרביט הבימוי לרוברט רודריגז ונשאר חתום כמפיק ותסריטאי, נמוכות כמו שלי. הטריילר לווה בשיר צייצני שאמור לרגש, עומד בסתירה להבטחה על סצנות אקשן. זה הרקע למה שנראה כמו סיפור על אליטה (רוזה סלזאר) בובת בראץ… להמשך קריאה
15 בפברואר 2019 מאת עופר ליברגל
בראשית שנות האלפיים, זוג התסריטאים-במאים ווש ווסטמורלנד וריצ'ארד גלאצר כתבו תסריט אודות הסופרת הצרפתייה קולט, אולם לא נמצא מי שירצה להפיק אותו. אחרי עשור וחצי השניים התחתנו, ביימו את ״עדיין אליס״ שהעניק לג'וליאן מור את פרס האוסקר ולבמאים הכרה והצלחה שטרם הייתה להם. זמן קצר אחר כך, גלאצר נפטר. כפרויקט הראשון של ווסטמורלנד לאחר המוות של בן הזוג, הוא בחר… להמשך קריאה
14 בפברואר 2019 מאת אור סיגולי
האימה הקולנועית של 2019 התחילה עם שני סרטים משני קצוות העשייה – האולפנית המסובסדת והעצמאית החיצונית להוליווד – שבמקרה לחלוטין שניהם עוסקים באותו נושא: אמא צעירה המגלה שבנה הקטן מפתח התנהגויות מוזרות ודמוניות לחלוטין, ומבינה שעליה לפעול במהרה לפני שיקרה לה משהו רע מאוד. באופן אפילו יותר מוזר, לשתי האימהות קוראים שרה. הפחד מילדים מלווה את הקולנוע מאז פחות או… להמשך קריאה
9 בפברואר 2019 מאת לירון סיני
לפעמים מתפשטת התחושה שיש רתיעה מתסריטים מקוריים בהוליווד. לא בחנתי את העניין כמותית, אבל נראה שהסרטים עליהם שמים את הכסף הגדול הם לרוב כאלו שמתבססים על משהו קיים. על ספר, קומיקס, מותג צעצועים, על סרטים שהצליחו באנימציה לפני 20 שנה ויותר, על סרטים שכשלו לפני שבע שנים ועל סרטים שהצליחו מסחרית או ביקורתית בשפה שאיננה אנגלית. "מרדף קר" (Cold Pursuit)… להמשך קריאה
במהלך סרטו החדש של נדב לפיד, שנקרא ״מילים נרדפות״, אומר הגיבור בזעם: "המוזיקה הזו מתקבלת על הדעת באופן בלתי מתקבל על הדעת". משפט זה מבטא את רוחו של יוצר הסרט - לפיד לא מנסה לייצר סרט שכולם יאהבו, או סרט שאנשים יהיו מסוגלים לדעת למה לצפות ממנו. הקולנוע שהוא בורא מסרב ללכת בתלם או לציית למה שחלק מצופי הקולנוע תופסים… להמשך קריאה
לא בטוח למה דווקא פברואר, אבל כמות סרטי האימה החדשים שצצו החודש היא משוגעת. זה מגיע למצב שבו לא רק שאינני מספיק להכניס את כל מה שראיתי לפינה החודשית, אלא שזה אפילו אפשר לי לפצל את כל הטוב הזה לכמה פוסטים. כך בסוף השבוע לפני שבועיים הייתה סקירה כפולה שכללה את "הבלתי רגיל" שמוקרן כרגע בבתי הקולנוע, יחד עם תוספת חדשה… להמשך קריאה
למבקרי קולנוע, ואת זה כולכם יודעים, יש נטייה לערוך השוואות. זה קורה בשכיחות די גבוה. משפטים כמו "'המועדפת' הוא 'נערות רעות' פוגש את 'בארי לינדון'" או "'הספר הירוק' הוא 'הנהג של מיס דייזי' רק בהפוך" מופיעים כמעט תמיד, וסביבם בונים טיעוני עובד-לא-עובד. האמת שזה גם הגיוני, ומכמה סיבות. כאשר מדובר בסרטים שיש ביניהם מרחק רב של שנים, בהחלט יש אפשרות… להמשך קריאה
מאז שדוד פרלוב הפנה את מצלמתו מחוץ לחלון דירתו ב״יומן״ המפורסם שלו, דומה כי הקולנוע התיעודי-אישי הישראלי שב אחת לכמה שנים לעסוק בבניין המגורים המשותף, בין אם כנושא היצירה ובין עם כמוטיב בולט בה. כך היה למשל בסרט ״רסיסים״ שהיה אחד מן הסרטים התיעודיים אשר נסקר בבלוג די בראשיתו. הדבר נכון בצורה בולטת גם לגבי סרטו החדש של שי לוי,… להמשך קריאה
המורשת הקולנועית של סטיבן קינג תפסה התפנית בעקבות ההצלחות של "מיזרי" ב-1990 ו-"חומות של תקווה" ב-1994 ואת זה היה אפשר לראות כבר ב-1995. אחרי האוסקר בו זכתה קאת'י בייטס על "מיזרי", היחיד אי פעם שניתן לעיבוד של סטיבן קינג, שיתוף הפעולה הנוסף של השחקנית והסופר יצא לבתי הקולנוע. וזה קרה ממש כאשר "חומות של תקווה" הוזכר בטקס האוסקר שבע פעמים… להמשך קריאה
אם ראיתם את הטריילר ל"אליטה: מלאך קרב" (Alita: Battle Angel), יכול להיות שהציפיות שלכם מהחזון של ג'יימס קמרון, שפיתח את הסרט במשך שנים לפני שהעביר את שרביט הבימוי לרוברט רודריגז ונשאר חתום כמפיק ותסריטאי, נמוכות כמו שלי. הטריילר לווה בשיר צייצני שאמור לרגש, עומד בסתירה להבטחה על סצנות אקשן. זה הרקע למה שנראה כמו סיפור על אליטה (רוזה סלזאר) בובת בראץ… להמשך קריאה
בראשית שנות האלפיים, זוג התסריטאים-במאים ווש ווסטמורלנד וריצ'ארד גלאצר כתבו תסריט אודות הסופרת הצרפתייה קולט, אולם לא נמצא מי שירצה להפיק אותו. אחרי עשור וחצי השניים התחתנו, ביימו את ״עדיין אליס״ שהעניק לג'וליאן מור את פרס האוסקר ולבמאים הכרה והצלחה שטרם הייתה להם. זמן קצר אחר כך, גלאצר נפטר. כפרויקט הראשון של ווסטמורלנד לאחר המוות של בן הזוג, הוא בחר… להמשך קריאה
האימה הקולנועית של 2019 התחילה עם שני סרטים משני קצוות העשייה – האולפנית המסובסדת והעצמאית החיצונית להוליווד – שבמקרה לחלוטין שניהם עוסקים באותו נושא: אמא צעירה המגלה שבנה הקטן מפתח התנהגויות מוזרות ודמוניות לחלוטין, ומבינה שעליה לפעול במהרה לפני שיקרה לה משהו רע מאוד. באופן אפילו יותר מוזר, לשתי האימהות קוראים שרה. הפחד מילדים מלווה את הקולנוע מאז פחות או… להמשך קריאה
לפעמים מתפשטת התחושה שיש רתיעה מתסריטים מקוריים בהוליווד. לא בחנתי את העניין כמותית, אבל נראה שהסרטים עליהם שמים את הכסף הגדול הם לרוב כאלו שמתבססים על משהו קיים. על ספר, קומיקס, מותג צעצועים, על סרטים שהצליחו באנימציה לפני 20 שנה ויותר, על סרטים שכשלו לפני שבע שנים ועל סרטים שהצליחו מסחרית או ביקורתית בשפה שאיננה אנגלית. "מרדף קר" (Cold Pursuit)… להמשך קריאה
תגובות אחרונות