25 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
"מסקרפונה" (Mascarpone), סרטם האורך הראשון של צמד הבמאים האיטלקי אלסנדרו גידה ומתיאו פילאטי, הוא קומדיה רומנטית על גילוי עצמי שלא מנסה להמציא את החוקים בז'אנר בו היא פועלת. זהו סרט על גיבור שיוצא מזוגיות ארוכה אחרי פרידה שהוא לא יזם, עובר שלבים של אובססיה ואבל, מוצא את עצמו נהנה מחיי הרווקות, ובסופו של דבר נאלץ לבחור בסוג החיים החדשים שהוא… להמשך קריאה
22 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
18 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
לפי 20 שנה, ז'אן-פייר ז'נה היה אחד הבמאים המוערכים והמצליחים בעולם, אחרי שסרטו הרביעי, "אמלי" (Le fabuleux destin d'Amélie Poulain), הפך לאחד הלהיטים של הקולנוע האירופאי של תחילת המילניום. זה כלל הצלחה קופתית בכל מקום, חמש מועמדויות לאוסקר (והפסד מפתיע בפרס הסרט בשפה זרה), ובעיקר נוכחות ערה בשיח התרבותי הכללי, גם בקרב מי שאינם אוהדי קולנוע אדוקים. את הסינפילים ז'נה… להמשך קריאה
15 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
הדירוג שלי של הופעות המשחק בסרטים של הבמאי פול תומאס אנדרסון מגיעה לעשיריה הפותח. כלומר, טכנית יש עוד 15 שמות ברשימה, אבל כולם מרגישים עבורי כמו הופעה ברמה של עשיריה ראשונה. אנסה להמשיך להסביר במעט שורות את התפקידים של כל שחקנית או שחקן בכל סרט, או איך בדיוק מגדירים משחק ו/או ליהוק מוצלח. למי שצריכים גם הסברים על חוקי הדירוג… להמשך קריאה
14 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
בסקירה שלי על סרטו החדש של פול תומאס אנדרסון "ליקריץ פיצה", כתבתי כי ייתכן והעבודה עם שחקנים היא המקום בו הבמאי מצטיין יותר מכל, ויחד עם זאת גם המקום בו הוא לא תמיד מקבל די קרדיט. לכן, החלטתי לבחון מחדש את כל יצירתו דרך הפריזמה של עבודה עם שחקנים ומגוון ההופעות של שחקנים בסרטיו. אני עושה זאת בתבנית המגוחכת והמהנה… להמשך קריאה
5 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
חלק נכבד מן הדיון בסרטו של מוחמד ראסולוף "אין רשע בעולם" (There Is No Evil) נוגע ליחס של הסרט למצב הפוליטי באיראן. הדבר טבעי הן בשל אופיו של הסרט והן בשל סיפורו של הבמאי, שצילם אותו בסתר ובלי אישור מן המשטר. בעקבות זכיית הסרט בפרס "דב הזהב" בפסטיבל ברלין 2020 נידון היוצר למאסר בפועל על עשיית סרטים, בפעם השנייה בחייו.… להמשך קריאה
1 בפברואר 2022 מאת עופר ליברגל
-1- במהלך חודש מרץ תיערך בסינמטקים השונים מחווה לבמאי הקולנוע האיראני עבאס קיארוסטמי. עבור רבים, כולל כותב שורות אלו, לא צריך יותר מן המילים הספורות הללו, שכן די בשמו של הבמאי על מנת לעורר רגשות עזים, בלי צורך להסביר. מבלי לרשום את המובן מאליו: מדובר באחד מגדולי יוצרי הקולנוע בכל הזמנים ובכל הקשר. ייתכן גם שכל המוסיף גורע במקרה שלו,… להמשך קריאה
29 בינואר 2022 מאת עופר ליברגל
שלב מאוד מעניין בקריירה של יוצר קולנוע הוא השלב בו הוא יכול להגשים סוג של פריוקט חלומות שלו. גיירמו דל טורו, הבמאי שהסרטים שלו נראים תמיד מעט כמו חלום וכמו משהו שהוא יותר יקר להפקה מאשר יש לו פוטנציאל מסחרי, הגיע לשלב הזה. זה קרה אחרי הזכייה באוסקר על "צורת המים", סרט שאני עדיין אוהב יותר משאר העולם. מאז, דל… להמשך קריאה
22 בינואר 2022 מאת עופר ליברגל
כל ניסיון להגדיר סוגים מסוימים של סרטים כנבדלים מאחרים, נידון לחוסר דיוק או כישלון. לא פעם אני מנתח בראשי סרט, או אף כותב עליו כאן, כמונע על ידי דמויות ולא על ידי עלילה. אולם בצפייה בסרטו החדש של אהרון קשלס, "דרומית לגן עדן" (South of Heaven), הגעתי למסקנה כי הסרט הזה מונע על ידי כוח אחר: כנות רגשית. כלומר, בהחלט… להמשך קריאה
20 בינואר 2022 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
"מסקרפונה" (Mascarpone), סרטם האורך הראשון של צמד הבמאים האיטלקי אלסנדרו גידה ומתיאו פילאטי, הוא קומדיה רומנטית על גילוי עצמי שלא מנסה להמציא את החוקים בז'אנר בו היא פועלת. זהו סרט על גיבור שיוצא מזוגיות ארוכה אחרי פרידה שהוא לא יזם, עובר שלבים של אובססיה ואבל, מוצא את עצמו נהנה מחיי הרווקות, ובסופו של דבר נאלץ לבחור בסוג החיים החדשים שהוא… להמשך קריאה
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
לפי 20 שנה, ז'אן-פייר ז'נה היה אחד הבמאים המוערכים והמצליחים בעולם, אחרי שסרטו הרביעי, "אמלי" (Le fabuleux destin d'Amélie Poulain), הפך לאחד הלהיטים של הקולנוע האירופאי של תחילת המילניום. זה כלל הצלחה קופתית בכל מקום, חמש מועמדויות לאוסקר (והפסד מפתיע בפרס הסרט בשפה זרה), ובעיקר נוכחות ערה בשיח התרבותי הכללי, גם בקרב מי שאינם אוהדי קולנוע אדוקים. את הסינפילים ז'נה… להמשך קריאה
הדירוג שלי של הופעות המשחק בסרטים של הבמאי פול תומאס אנדרסון מגיעה לעשיריה הפותח. כלומר, טכנית יש עוד 15 שמות ברשימה, אבל כולם מרגישים עבורי כמו הופעה ברמה של עשיריה ראשונה. אנסה להמשיך להסביר במעט שורות את התפקידים של כל שחקנית או שחקן בכל סרט, או איך בדיוק מגדירים משחק ו/או ליהוק מוצלח. למי שצריכים גם הסברים על חוקי הדירוג… להמשך קריאה
בסקירה שלי על סרטו החדש של פול תומאס אנדרסון "ליקריץ פיצה", כתבתי כי ייתכן והעבודה עם שחקנים היא המקום בו הבמאי מצטיין יותר מכל, ויחד עם זאת גם המקום בו הוא לא תמיד מקבל די קרדיט. לכן, החלטתי לבחון מחדש את כל יצירתו דרך הפריזמה של עבודה עם שחקנים ומגוון ההופעות של שחקנים בסרטיו. אני עושה זאת בתבנית המגוחכת והמהנה… להמשך קריאה
חלק נכבד מן הדיון בסרטו של מוחמד ראסולוף "אין רשע בעולם" (There Is No Evil) נוגע ליחס של הסרט למצב הפוליטי באיראן. הדבר טבעי הן בשל אופיו של הסרט והן בשל סיפורו של הבמאי, שצילם אותו בסתר ובלי אישור מן המשטר. בעקבות זכיית הסרט בפרס "דב הזהב" בפסטיבל ברלין 2020 נידון היוצר למאסר בפועל על עשיית סרטים, בפעם השנייה בחייו.… להמשך קריאה
-1- במהלך חודש מרץ תיערך בסינמטקים השונים מחווה לבמאי הקולנוע האיראני עבאס קיארוסטמי. עבור רבים, כולל כותב שורות אלו, לא צריך יותר מן המילים הספורות הללו, שכן די בשמו של הבמאי על מנת לעורר רגשות עזים, בלי צורך להסביר. מבלי לרשום את המובן מאליו: מדובר באחד מגדולי יוצרי הקולנוע בכל הזמנים ובכל הקשר. ייתכן גם שכל המוסיף גורע במקרה שלו,… להמשך קריאה
שלב מאוד מעניין בקריירה של יוצר קולנוע הוא השלב בו הוא יכול להגשים סוג של פריוקט חלומות שלו. גיירמו דל טורו, הבמאי שהסרטים שלו נראים תמיד מעט כמו חלום וכמו משהו שהוא יותר יקר להפקה מאשר יש לו פוטנציאל מסחרי, הגיע לשלב הזה. זה קרה אחרי הזכייה באוסקר על "צורת המים", סרט שאני עדיין אוהב יותר משאר העולם. מאז, דל… להמשך קריאה
כל ניסיון להגדיר סוגים מסוימים של סרטים כנבדלים מאחרים, נידון לחוסר דיוק או כישלון. לא פעם אני מנתח בראשי סרט, או אף כותב עליו כאן, כמונע על ידי דמויות ולא על ידי עלילה. אולם בצפייה בסרטו החדש של אהרון קשלס, "דרומית לגן עדן" (South of Heaven), הגעתי למסקנה כי הסרט הזה מונע על ידי כוח אחר: כנות רגשית. כלומר, בהחלט… להמשך קריאה
הקדמה לפרויקט: היציאה לאקרנים (ובהמשך אל נטפליקס) של "כוחו של הכלב" משלימה סוג של תהליך אשר מתעצם בשנים האחרונות: עלייה במעמדה של הבמאית ג'יין קמפיון כאחת מדמויות המפתח בתרבות של העשורים האחרונים. ההערכה המחודשת לסרטיה בקרב חובבי קולנוע נובעת לא רק מן המגדר שלה, אלא גם מכך שהיא הקדימה את זמנה בסוגיות אחרות. חלקן קשורות לייצוג מורכב של מיניות ודיון בטאבואים, חלקן קשורות ליצירת… להמשך קריאה
תגובות אחרונות