7 בינואר 2019 מאת לירון סיני
ביקורות על סרטים שיוצאים רק למסך הקטן, כלומר, בנטפליקס כשמדובר על הפצה בישראל, היא סוג של שינוי בהגדרה של מהו סרט קולנוע. למרות כוכבי רשימות סוף שנה כמו "רומא" או "העולם שאחרי: הכחדה" שיצא לרגע לבתי הקולנוע בחו"ל, רוב הסרטים שמופקים (או מופקים עצמאית ואז נרכשים, או מופקים ואז נזנחים ואז נרכשים) על ידי גופי און דימנד (צפייה לפי דרישה,… להמשך קריאה
29 בדצמבר 2018 מאת לירון סיני
אני לא זוכרת כמה מסרטי הרובוטריקים של מייקל ביי ראיתי. זה לא בגלל סלידה מהז'אנר, די ברור שאני בעד אקשן וסרטי בידור מרהיבים. במסגרת הסיפורית המתאימה אני גם בסדר עם חוסר אמינות ויכולה ממש לאהוב רובוטים ענקיים שהולכים מכות. למשל, אני חושבת ש"פסיפיק רים" הוא אחד הסרטים הכי מהנים שנעשו בשנים האחרונות. אבל הרובוטריקים של ביי לא עובדים בשבילי, למרות… להמשך קריאה
23 בדצמבר 2018 מאת לירון סיני
לפני כשנתיים כתבתי על פסקולים עדכניים ואיך רובם מנסים אבל כושלים בניסיון לייצר רגעים בלתי נשכחים שיחברו בין שיר מוכר או חדש, לסצנה מהותית בסרט, או למהות של הסרט כולו. סיימתי בהבעת משאלה קטנה ולא מאוד ריאלית לרצון שהשנים הבאות יפיקו כמה פסקולים לפנתיאון. ובכן, שלום לך 2018 - בואי והרכיבי לנו פלייליסט. לפחות בכל מה שנוגע לשירי נושא ונספחיהם… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2018 מאת לירון סיני
לפני כמה ימים נתקלתי בשאלה שאוהבי אימה מתבקשים לענות עליה מפעם לפעם - "למה זה טוב?". סוג של "מה הקטע עם הז'אנר הזה?". לא עשיתי סקר, אבל יש לי השערה שהרמת הגבה על הז'אנר גבוהה מהממוצע. אנשים מבינים חיבה לסרטי מתח מהז'אנר השכן - בגלל הרצון לפתור תעלומה. גם לגבי קומדיות רומנטיות אין יותר מדי עוררין, אפשר לקבל את העובדה… להמשך קריאה
24 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני
רוקי בלבואה הוא אייקון תרבותי. אפשר לאהוב אגרוף או לא, לאהוב את סילבסטר סטאלון או לא, אבל על העובדה הזו אי אפשר לערער. רוקי ורמבו, גם הוא בגילומו של סטאלון, הם שני גיבורים שנטמעו היטב בתרבות שלנו, ואני יכולה לשער פחות או יותר בבטחה שאם אתם בני 35 ומעלה או שגדלתם עליהם, או שלכל הפחות אתם יודעים מי הם ויש לכם… להמשך קריאה
16 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני
על פניו, במקום לכתוב סקירה על "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" (Fantastic Beasts: The Crimes of Grindelwald) הסרט השני בסדרת הסרטים החדשה של ג'יי קיי רולינג, יכולתי להפנות אתכם לסקירה של אור על הסרט הקודם, ולהגיד שהפעם המצב קצת יותר טוב, עם יותר פוטנציאל, ולעזוב את המקלדת. ובכל זאת, לאור הציפייה שהסרט החדש מעורר אצל אוהבי המותג וגם אצל מי… להמשך קריאה
11 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני
כשהתחלתי את הנבירה ההדרגתית בסרטי אונס-נקמה ציינתי שיש אבחנה, בגדול, בין שני סוגים של נקמות. האחת כוללת נקמה של אישה אחרי התקיפה המינית הברוטאלית אותה היא שורדת. השנייה, היא זו שבה האישה לא שורדת, או לכל הפחות לא נמצאת במצב לנקום בעצמה. מי שנוקם "בשבילה" הוא גבר מרכזי בחייה. בינתיים למודל הזה התאים "הבית האחרון משמאל" ועכשיו מצטרף אליו הפרנצ'ייז… להמשך קריאה
10 בנובמבר 2018 מאת לירון סיני
בעדכון השבועי על הסרטים החדשים אורון שאל אם יש עדיין מי שמתרגש לקראת סרט ליסבת' סלנדר חדש. התרגשות זו אולי מילה גדולה מדי, אבל סקרנות, בהחלט הייתה. במיוחד לאור העובדה שהבמאי הוא פדה אלוורז (הרימייק ל"מוות אכזרי" ו"לא לנשום" המותח והמהנה מ-2016). אלוורז שיודע לייצר מתח מצמית ומפתיע שגם מרענן נשמע כמו בחירה טובה להמשך דרכה הקולנועית של ההאקרית עם… להמשך קריאה
20 באוקטובר 2018 מאת לירון סיני
הגרסה החדשה של "כוכב נולד" (A Star is Born), כמו קודמותיה, יושבת על כתפי שתי דמויות מרכזיות. בהטעיה סגנונית, היא מתנהלת בבסיסה בדומה לקומדיה רומנטית. שני אינדיבידואלים נפגשים, יש ניצוץ, סיבוך, חיבור, עוד סיבוך, שיחות עם חברים וקרובים שמחצינים בדיאלוג קונפליקט פנימי, עוד חיבור, עוד סיבוך וכן הלאה עד לסוף. בהתאם למוסכמות הדרמטיות הוותיקות, אם זו אכן קומדיה – היא… להמשך קריאה
13 באוקטובר 2018 מאת לירון סיני
דרו גודארד כועס. לפחות זה מה שחשבתי מצפייה בסרט החדש שלו. נראה שהוא כועס על "אמריקה", וכדי להוציא את התסכול הוא הפיק, כתב וביים את "זמנים קשוחים באל רויאל" (Bad Times at El Royale). זה סרט שאפתני, יהיר אפילו, שמפגיש כמה דמויות שיכולות לסמל דימויים מוכרים ב-1969 של ניקסון ושלהי מלחמת ויטנאם. כולן מגיעות למלון בעל עבר מפואר ומפוקפק, והווה… להמשך קריאה
ביקורות על סרטים שיוצאים רק למסך הקטן, כלומר, בנטפליקס כשמדובר על הפצה בישראל, היא סוג של שינוי בהגדרה של מהו סרט קולנוע. למרות כוכבי רשימות סוף שנה כמו "רומא" או "העולם שאחרי: הכחדה" שיצא לרגע לבתי הקולנוע בחו"ל, רוב הסרטים שמופקים (או מופקים עצמאית ואז נרכשים, או מופקים ואז נזנחים ואז נרכשים) על ידי גופי און דימנד (צפייה לפי דרישה,… להמשך קריאה
אני לא זוכרת כמה מסרטי הרובוטריקים של מייקל ביי ראיתי. זה לא בגלל סלידה מהז'אנר, די ברור שאני בעד אקשן וסרטי בידור מרהיבים. במסגרת הסיפורית המתאימה אני גם בסדר עם חוסר אמינות ויכולה ממש לאהוב רובוטים ענקיים שהולכים מכות. למשל, אני חושבת ש"פסיפיק רים" הוא אחד הסרטים הכי מהנים שנעשו בשנים האחרונות. אבל הרובוטריקים של ביי לא עובדים בשבילי, למרות… להמשך קריאה
לפני כשנתיים כתבתי על פסקולים עדכניים ואיך רובם מנסים אבל כושלים בניסיון לייצר רגעים בלתי נשכחים שיחברו בין שיר מוכר או חדש, לסצנה מהותית בסרט, או למהות של הסרט כולו. סיימתי בהבעת משאלה קטנה ולא מאוד ריאלית לרצון שהשנים הבאות יפיקו כמה פסקולים לפנתיאון. ובכן, שלום לך 2018 - בואי והרכיבי לנו פלייליסט. לפחות בכל מה שנוגע לשירי נושא ונספחיהם… להמשך קריאה
לפני כמה ימים נתקלתי בשאלה שאוהבי אימה מתבקשים לענות עליה מפעם לפעם - "למה זה טוב?". סוג של "מה הקטע עם הז'אנר הזה?". לא עשיתי סקר, אבל יש לי השערה שהרמת הגבה על הז'אנר גבוהה מהממוצע. אנשים מבינים חיבה לסרטי מתח מהז'אנר השכן - בגלל הרצון לפתור תעלומה. גם לגבי קומדיות רומנטיות אין יותר מדי עוררין, אפשר לקבל את העובדה… להמשך קריאה
רוקי בלבואה הוא אייקון תרבותי. אפשר לאהוב אגרוף או לא, לאהוב את סילבסטר סטאלון או לא, אבל על העובדה הזו אי אפשר לערער. רוקי ורמבו, גם הוא בגילומו של סטאלון, הם שני גיבורים שנטמעו היטב בתרבות שלנו, ואני יכולה לשער פחות או יותר בבטחה שאם אתם בני 35 ומעלה או שגדלתם עליהם, או שלכל הפחות אתם יודעים מי הם ויש לכם… להמשך קריאה
על פניו, במקום לכתוב סקירה על "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" (Fantastic Beasts: The Crimes of Grindelwald) הסרט השני בסדרת הסרטים החדשה של ג'יי קיי רולינג, יכולתי להפנות אתכם לסקירה של אור על הסרט הקודם, ולהגיד שהפעם המצב קצת יותר טוב, עם יותר פוטנציאל, ולעזוב את המקלדת. ובכל זאת, לאור הציפייה שהסרט החדש מעורר אצל אוהבי המותג וגם אצל מי… להמשך קריאה
כשהתחלתי את הנבירה ההדרגתית בסרטי אונס-נקמה ציינתי שיש אבחנה, בגדול, בין שני סוגים של נקמות. האחת כוללת נקמה של אישה אחרי התקיפה המינית הברוטאלית אותה היא שורדת. השנייה, היא זו שבה האישה לא שורדת, או לכל הפחות לא נמצאת במצב לנקום בעצמה. מי שנוקם "בשבילה" הוא גבר מרכזי בחייה. בינתיים למודל הזה התאים "הבית האחרון משמאל" ועכשיו מצטרף אליו הפרנצ'ייז… להמשך קריאה
בעדכון השבועי על הסרטים החדשים אורון שאל אם יש עדיין מי שמתרגש לקראת סרט ליסבת' סלנדר חדש. התרגשות זו אולי מילה גדולה מדי, אבל סקרנות, בהחלט הייתה. במיוחד לאור העובדה שהבמאי הוא פדה אלוורז (הרימייק ל"מוות אכזרי" ו"לא לנשום" המותח והמהנה מ-2016). אלוורז שיודע לייצר מתח מצמית ומפתיע שגם מרענן נשמע כמו בחירה טובה להמשך דרכה הקולנועית של ההאקרית עם… להמשך קריאה
דרו גודארד כועס. לפחות זה מה שחשבתי מצפייה בסרט החדש שלו. נראה שהוא כועס על "אמריקה", וכדי להוציא את התסכול הוא הפיק, כתב וביים את "זמנים קשוחים באל רויאל" (Bad Times at El Royale). זה סרט שאפתני, יהיר אפילו, שמפגיש כמה דמויות שיכולות לסמל דימויים מוכרים ב-1969 של ניקסון ושלהי מלחמת ויטנאם. כולן מגיעות למלון בעל עבר מפואר ומפוקפק, והווה… להמשך קריאה
תגובות אחרונות