אוסקר 2022/23: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ו'

חודש לפני שהאקדמיה האמריקאית לקולנוע וטלוויזיה תחשוף את הרשימות המקוצרות לקראת מועמדי האוסקר ה-95, ועדיין, ככל שידוע לי בנקודת הזמן הזו, עוד לא השתחררה הודעה רשמית על מתמודדי הסרט הבינלאומי.
93 מדינות נרשמו השנה (על 11 מהן תוכלו לקרוא בפרק הזה), וכעת אנחנו בשלב בו האקדמיה בודקת את כשירות הסרטים והאם הם עומדים בכל הקריטריונים. זה לרוב מייצר מיני כותרות על פסילות הגיוניות יותר או פחות, אבל בשנה שעברה, לצורך העניין, אף סרט לא נפסל. רק נציג ירדן נמשך מסיבה שאני לא בטוח לגביה. גם אז הוגשו 93 סרטים.
השנה יש כמה הגשות שאני לא לגמרי בטוח האם יעברו הלאה, על סעיף הפצה או שפה, אבל כרגע לא נאמר שום דבר רשמי. השינוי היחיד שאני יכול להגיד לכם הוא שמסתמן שנציג מלטה, "כרמן" (מהפרק הקודם) נשמט מרשימות ההגשה, אבל לא מצאתי סימוכין מוחלטים לזה, אז נמתין בסבלנות.

זהו כנראה הפרק האחרון של הסדרה השנה, אלא אם כן ברשימה הסופית של האקדמיה יהיו שינויים מרחיקים לכת. זה אומר שלא רק על 11 הסרטים האחרונים שהצטרפו למרוץ יופיעו פה, אלא גם ההימורים שלי לשלב הבא, רשימת ה-15, סתם בשביל הכיף.
ומכיוון שאנחנו נפרדים לשלב הזה של מרוץ הסרט הבינלאומי, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד תודה לכל הקוראים שאוהבים את הפרויקט המוגזם הזה. בפסטיבל חיפה האחרון ממש ניגשו אלי אנשים להגיד לי שזו פינה אינטרנטית שהם מעריכים מאוד, וזה שימח אותי ממש. תבורכו כולכם, ומקווה שתהנו גם מהחלק הזה.

את כל החלקים עד כה תוכלו למצוא אם תלחצו על הלינק הזה ממש.

המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר ה-95
חלק 6

אוסטרליה – "לא תהיי לבד" (You Won't be Alone)
איזו הפתעה נהדרת סדרה לי אוסטרליה כששלחה לאוסקר את אחד הסרטים האהובים עלי ביותר של השנה. זוהי הפקה אוסטרלית-סרבית עליה כתבתי לאימת החודש של מאי, ועד ממש לאחרונה גם החשבתי אותה כסרט האימה המצטיין של 2022 – אם כי אפשר להתווכח על השיוך הז'אנרי שלה.
זהו סרט הביכורים של גורן סטולבסקי בן ה-36 (שכבר הספיק להשלים סרט נוסף השנה), שאותו תיארתי כ"טרנס מאליק מביים את 'המכשפה'". הוא מתרחש במקדוניה של המאה ה-19, כאשר מכשפה חוזרת לקחת נערה שהובטחה לה לפני שנים, ומוציאה אותה לראשונה לעולם הגדול. שם הנערה מגלה לא רק מקומות ואנשים, אלא גם מקבלת את היכולת לשנות צורה למי שהיא הורגת, וכך עוברת מחיה לחיה, ממגדר למגדר, וחווה בדרכים שונות את הקיום. באמת סרט מדהים, מצולם מפואר, עם קצב לא פשוט אבל מתגמל, ומשחק מצוין של קאסט שהוא הפנטזיה הרטובה של כל ינשופי הפסטיבלים. מה שמזכיר לי שזה מאוד מאכזב שדווקא בישראל הוא נפקד מאירועי הקולנוע.
אוסטרליה הייתה מועמדת פעם אחת, עם "טאנה" ב-2016.
סיכוי להיכנס ל-15: נמוך מאוד, אבל ההיסטוריה תעמוד לצדנו.

לא תהיי לבד

אזרבייג'אן – "בוראים" (Creators)
סרט תיעודי שהוקרן בפסטיבל וסוויוס האיטלקי, אירוע קולנוע שכמובן לא הומצא בשביל הכניסה האזרבייג'נית בלבד, אלא משהו אמיתי שכולנו מכירים וחלילה מלפקפק בקיומו. הוא גם זכה בפרס (קחו נשימה) הבימוי התיעודי בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של המזרח התיכון בדובאי, והמקום השלישי בפרס הכותב המצטיין של פסטיבל גואה. בכל היקר לי.
בעזרת אלוהי הגוגל טרנסלייט הצלחתי לגלות שבמרכז הסרט נמצא האדריכל מיכאיל הוסיינוב, וברקע כפי הנראה התמוטטות האידיאולוגיה הקומוניסטית באזרבייג'ן של המאה הקודמת. החומרים מהם עשויים אוסקרים.
זהו סרטו של שאמיל אלייב, שכבר נשלח לייצג את מדינתו ב-2013. כמו שאר נסיונות המדינה, זה לא צלח.
סיכוי להיכנס ל-15: זה מצחיק, ספרו עוד אחת.

אנגליה – "זוכים" (Winners)
אני אף פעם לא יודע אם להתייחס למדינה הזו כאנגליה, בריטניה או הממלכה המאוחדת, וזה מאוד מבלבל אותי כי אני לא רוצה לפגוע באחי הסקוטים, הוולשים או האירים. יום אחד אמצא זמן לברר את העניין הזה. בכל מקרה, כמו בכמעט כל שנה מאז הניינטיז, שולחת תעשיית הקולנוע של האי האירופאי סרט בשפה שתאפשר לה כשירות. עד כה הצליחה פעמיים, עם דוברי הוולשית "הד ווין" ב-1993, ו"סולומון וגאנור" ב-1999.
השנה, בפעם השנייה בתולדותיה, היא שולחת סרט דובר פרסית – הפקה סקוטית שצולמה באירן, מאת הבמאי חסן נאזר. זוהי, אגב, לא הפעם הראשונה שהוא נשלח לייצג מדינה באוסקר. אתם ודאי זוכרים שב-2015 הוא ייצג את אפגניסטן עם "אוטופיה". הרי כולם זוכרים את זה.
הסרט החדש של נאזר מתרחש בכפר אירני נחשל למדי, ובו שתי ילדות קטנות מגלות במדבר פסלון משונה ומנצנץ, שנראה כמו איש מוזהב מחזיק חרב. נלהבות מהמציאה, הן חולקות את החדשות עם הבוס שלהן (בכפר הזה גם הילדים עובדים) והוא, כאוהב קולנוע מושבע, יוצא לעזור להן למצוא את הבעלים של האוסקר האבוד.
אז בואו נסכם רגע, ברשותכם. מדובר בסרט על ילדים קטנים. באירן. ממשפחות קשות יום. שמרים לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: נשמע כמו סלאם דאנק, אבל היעדרות הפסטיבלים שלו מעט מדאיגה (עם כל הכבוד לפרס חביב הקהל של אדינבורו).

הרפובליקה הדומיניקנית – "באנטו מאמה" (Bantu Mama)
קלאריס אלברכט, שחקנית שאמה קאמרונית ואביה צרפתי, כתבה לעצמה תפקיד ראשי ב"באנטו מאמה" שנשלח לייצג את הדומיניקנים. את הבימוי נתנה לאיוון הררה, שזהו סרטו השני כבמאי עלילתי, אבל צבר ניסיון לא קטן על סטים בזכות ההפקות ההוליוודיות שצולמו במולדתו, כמו "מיאמי וייס" ו"הרועה הטוב" שביים רוברט דה נירו. הררה היה גם עוזר במאי ב"דולרים של חול", שנשלח לייצג את המדינה ב-2015 אלוהים אדירים למה אני זוכר את המידע הזה?
אלברכט מגלמת את אמה, אישה קאמרונית-צרפתייה (מעניין מאיפה מצאה את ההשראה) שנמלטת מהכלא בסן-דומינגו, ופוגשת בשלושה יתומים מקומיים שעוזרים לה. יחד הם יוצאים למסע בשולי המדינה, לחפש עתיד טוב יותר או משהו בסגנון. הסרט אמור לעלות בנטפליקס במהלך נובמבר. "באנטו", אגב, היא שפה שקיימת במרכז אמריקה ודרום אפריקה.
הרפובליקה הדומיניקנית לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס ל-15: דווקא יכול להיות מאלו שמפתיעים.

מונגוליה – "ירח הקציר" (Harvest Moon)
גם בנציגות המונגולית אנחנו יכולים למצוא תסריטאי שמככב בתפקיד הראשי, אך הפעם הוא גם עם כובע הבימוי. זהו אמרסייקן באלג'יאם, וסרט הביכורים שלו מבוסס על סיפור מאת ט. בורם-ארדן. באלג'יאם מגלם שף שחוזר לכפר ילדותו בשביל לוויית אביו (חייבים לפחות שלושה סרטים כאלה כל שנה במרוץ לאוסקר הבינלאומי), ונשאר כדי לעזור בקציר. שם הוא פוגש ילד בן 10, וביניהם מתהדקת חברות, בתקווה אפלטונית, והם בטח יבינו דברים על עצמם עד סוף הסרט.
זוהי הנציגות השישית של מונגוליה, עד כה לא מועמדויות.
סיכוי להיכנס ל-15: לא.

ירח הקציר

סין – "נוף יפה" (Nice View)
שני עשורים חלפו מאז "גיבור" של ז'אנג יימו, המועמדות האחרונה של סין לאוסקר. בשנה שעברה ניסתה שוב להתחבב על האקדמיה עם סרט אחר שלו, דרמת פשע לא רעה בכלל בשם "Cliff Walkers", אבל זה לא עבד. לכן סביר להניח שגם הדרמה הקומית של וון מויה, "נוף יפה", על בחור צעיר שלוקח סיכון מקצועי כדי להצליח לממן את הניתוח היקר של אחותו, לא תעשה את זה. מצד שני, דברים מוזרים יותר קרו בעבר.
"נוף יפה" היה מועמד לשישה פרסי תרנגול הזהב, ולשבעה פרסי מאה הפרחים (שם זכה בפרס הבימוי, אבל הפסיד את פרס הסרט ל"הקרב על אגם צ'נגג'ין"). אני כבר לא בטוח בכלום יותר.
סיכוי להיכנס ל-15: כנראה שסין תצטרך לחכות לסרט הבא של ז'אנג יימו. הוא מוציא אחד כל שעתיים, אז יהיה בסדר.

עירק – "המבחן" (The Exam)
ההקרנה הראשונה של הסרט הזה בפסטיבל חיפה הייתה בשישי בצהריים, לא בדיוק שעת פריים מבטיחה במיוחד. לאחר כשעה וחצי, כשהסתיים, הוא הפך לשיחת הפסטיבל ואפילו התווספו לו הקרנות לבקשת הקהל. ממש יום לאחר מכן, הוכרז שהוא ייצג את עירק באוסקר. מאז הוא כבר הוקרן בסינמטק תל אביב (משם הבנתי שהייתה הקרנה לא מאוד מוצלחת, בשונה מהווייב המעולה בחיפה), ואולי בקרוב יהיו עוד חדשות טובות בהקשר שלו.
ייתכן ופסטיבל חיפה קצת הרים את הציפיות מהדרמה הקומית הזו, יותר כורדית מעירקית, אבל בשבילי הוא ללא ספק היה הפתעת חיפה, ואחד מהאהובים עלי ביותר מבין כמעט ארבעים הסרטים שראיתי מהתוכנייה. בטח לא ציפיתי שסרט שעוסק במבחני כניסה לאוניברסיטה יוכל להחזיק קהל ככה, אבל הבמאי שאוקט אמין קורקי (שנשלח בעבר לאוסקר עם "זיכרונות כתובים על אבן" היפה) ידע מה הוא עושה.
עירק טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: נראה לי מאוד נמוך למדי, אבל זה עדיין סרט שכדאי שיהיה על הרדאר שלכם.

ערב הסעודית – "שיר העורב" (Raven Song)
הנציגות השישית של ערב הסעודית מגיעה מאת הבמאי מוחמד אל-סלמאן בסרט הביכורים שלו. זוהי דרמה קומית על בחור שנאלץ לכתוב שיר אהבה לאישה מסתורית, וזה גם הסרט היחיד מכל הנציגים השנה שתאריך היציאה הרשמי שלו הוא 2023. בהצלחה עם לא להפסל על סעיף הפצה.
סיכוי להיכנס ל-15: בשום דרך.

צ'ילה – "בלאנקיטה" (Blanquita)
מבוסס על סיפור אמיתי שטלטל את צ'ילה בתחילת האלף, אז נחשפה שערוריית מין פדופילית שכללה כמה מבכירי המדינה. מי שהפכה לעדת מפתח בכל הסיפור הזה היא בלנקה (לורה לופז, בהופעת בכורה ככל שידוע לי), נערה שחיה בבית אומנה וצריכה להתמודד כעת עם העין הבוחנת של פחות או יותר כולם. פרננדו גוזוני הפוטוגני כתב וביים, ואף זכה על כך בפרס התסריט במסגרת אופקים של פסטיבל ונציה.
צ'ילה זכתה ב-2017 עם "אישה פנטסטית" של סבסטיאן לליו, אך מאז לא חזרה אל האוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: ייתכן.

קאמרון – "מטע הנוטעים" (The Planters Plantation)
נסיונה החמישי של קאמרון באוסקר, עד כה ללא מועמדויות. זהו סרטו של דינגה יאנג אייסטין ג'וניור, שעל פי גוגל תמונות הוא הבמאי עם חוש האופנה הכי מפותח מכל המגישים עד כה, אולי מקום שני אחרי לוקאס דונט (*אנחה מאוהבת*).
מכיוון שבאמת לא אוכל להתעלות על תקציר הסרט מה-IMDB, אגיש לכם אותו במלואו. לא נגעתי: "במטע מערב אפריקאי של שנות השישים, ילדה עיקשת חייבת להילחם במשפחה ובחברה כדי לשמר את המורשת של אביה המנוח; מטע קולוניאליסטי; ומחלוקת, בגידה וסודות. מחזמר דרמטי, אלגוריה לניאו-קולוניאליזם".
סיכוי להיכנס ל-15: על אף שזהו כנראה המחזמר היחיד שהוגש השנה (הבנגלדשים וההודים אכזבו), אני לא מאמין שזה יקרה.

קמבודיה – "חזרה לסאול" (Back to Seuol)
מוכר גם בשם האלטרנטיבי "כל האנשים שלעולם לא אהיה", זו איננה הגרסה הקמבודית ל"אנשים שהם לא אני" לצערי. למעשה, במרכזו צעירה שאומצה בצרפת ומגיעה לדרום קוריאה כדי למצוא את שורשיה ואת משפחתה הביולוגית, וכאן נכנס טוויסט כלשהו. הסרט הוקרן במסגרת מבט מסוים של פסטיבל קאן.
דיווי צ'ו כתב וביים את ההפקה עליה חתומות צרפת, גרמניה, בלגיה, דרום קוריאה, רומניה, קמבודיה וקאטר. מזל שלא ביקשו כסף גם מנרניה וארץ לעולם לא.
סיכוי להיכנס ל-15: אולי. אין לדעת. אני עייף.

כעת נותר לנו לחכות לרשימה הרשמית של האקדמיה, ולקראת סוף דצמבר נדע מיהם 15 הסרטים שיעלו לשלב הבא לפני המועמדויות.
הנה ההימורים שלי (אלפ"בתי):
אוסטריה – "קורסאז'"
אוקראינה – "קלונדייק"
איטליה – "נוסטלגיה"
אנגליה – "מנצחים"
ארגנטינה – "ארגנטינה 1985"
בלגיה – "קירבה"
גרמניה – "במערב אין כל חדש"
דנמרק – "עכביש קדוש"
דרום קוריאה – "החלטה לעזוב"
ישראל – "סינמה סבאיא"
מקסיקו – "בארדו"
נורבגיה – "מלח מלחמה"
ספרד – "אלקראס"
צ'ילה – "בלאנקיטה"
צרפת – "סן עומר"

עוד חמש אפשריות: אירן, שוודיה, צפון מקדוניה, קמבודיה, אלג'יר.

ואם אתם בקטע, אני מדרג את כל הנציגים שראיתי בלטרבוקסד. כעת נמתין לתוצאות האמת.

המבחן