• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

סרטים חדשים: ״הפנתר השחור: וואקנדה לנצח״, ״הבן״, ״הועידה״, ״טוקיו רועדת״, ״הפסגה״

9 בנובמבר 2022 מאת אורון שמיר

פסטיבל קולנוע ראשון לנובמבר כבר תם (דוקאביב גליל) אבל יימשך אונליין, אחר מתקרב לסיומו (קולנוע דרום) ומחר כבר מתחיל פסטיבל סרטים בערבה. האם נספיק לכתוב על מי מהם בהרחבה, בנוסף לפוסט המרוכז שהכנתי בתחילת החודש, זו השאלה. בינתיים יש לנו גם פרסים לכתוב עליהם כי זו העונה, וכך אור עשה ממש אתמול עם פרסי הקולנוע האירופאי, בזמן שאירועים נוספים המתקראים מחוות ולא פסטיבלים מתרחשים גם הם. עופר כתב על אחד מהם בתחילת השבוע, המחווה לג׳ונאס מקאס בסינמטקים של תל אביב וירושלים. סרט אחד מבין החמישה שעולים לאקרנים השבוע הוא סוג של פסטיבל בפני עצמו, אז נפתח איתו כמובן ונסיים עם תת-מדור צפייה ביתית די מורחב. לפני כן, תזכורת שהפוסט השבועי הוא גם המקום לאוף-טופיק בתגובות, לא פוסטים רנדומליים שאנשים טרחו עליהם בזמנם בפנוי רק כדי לקבל תגובה בנוסח: ״ראיתי סרט שלא קשור לפוסט, היה אחלה״. כנראה שזו אשמתי שאני לא מוחק מיד או מזכיר מדי פעם את הנקודה הזו, אז הנה.

הפנתר השחור: וואקנדה לנצח (Black Panther: Wakanda Forever) – ההקרנות המוקדמות לסרט הזה מתחילות כבר הערב, אבל מעריצים ומעריצות כבר יודעות זאת, יש להניח. זהו כמובן הסרט האפנתלפים ביקום דיסני-מארוול, וחשוב מכך, ההמשכון לאחד הלהיטים שלהם ששברו מחיצות קהלים לפני כמעט חמש שנים, ״הפנתר השחור״. ריאן קוגלר חוזר לביים ולכתוב, יחד עם ג׳ו רוברט קול, ומותו בטרם עת של מי שהיה השחקן הראשי בסרט הקודם, צ׳דוויק בוזמן, שולב בעלילה כנקודת המוצא – מותו של המלך טאצ׳אלה. הוא מותיר את ממלכת וואקנדה האפריקאית (והבדיונית) אבלה ומונהגת בידי נשות הממלכה, במאבקים עם כוחות חיצוניים. הרבה יותר מזה לא ידוע, מלבד העובדה שיוצגו גם תושבי ממלכה תת-ימית בסגנון אטלנטיס ובהנהגת גיבור-על בשם נמור (הכניסו בדיחות ״הרצועה״ כאן). מגלם אותו השחקן המקסיקני טנוץ׳ הוארטה, שכבר ראיתי את שמו מועתק בדרכים יצירתיות מדי לעברית. עוד מצטרפת חדשה היא מיקיילה קול מתהילת ״להרוס אותך״, ומן הסרט הקודם שבות אנג׳לה באסט, לטישיה רייט, לופיטה ניונגו, דנאי גורירה, ווינסטון דיוק, מרטין פרימן ועוד.

הבן (The Son) – אחרי הצלחת ״האב״ לפני כשנתיים, פלוריאן זלר הצרפתי ממשיך לעבד את מחזותיו לסרטי קולנוע, בעזרת התסריטאי כריסטופר המפטון. אנטוני הופקינס שב לשתף פעולה עם היוצר אבל מפנה הפעם את קדמת הבמה ליו ג׳קמן בתפקיד הראשי. הוא מגלם איש משפחה עמוס בעבודה ובמחויבויות, אחת מהן היא התינוק שלו ושל זוגתו החדשה (ונסה קירבי). אשתו לשעבר (לורה דרן) מתדפקת על דלתו בגלל צרות עם בנם המתבגר (זן מקגראת׳), המחסיר ימי לימודים וזקוק לעזרה מקצועית או שמא רק ליחס מאבא שלו. כל זה מתרחש בניו-יורק הפוטוגנית, לא בדירה ורבע כמו הסרט הקודם של הבמאי. הוא כבר סימן וי על מספר פסטיבלי סתיו, תחילה בוונציה שם כבר כתב עליו עופר, בתקווה לנוכחות בעונת האוסקר. שווה לציין כי הסרט מגיע אל בתי הקולנוע ישראל במקביל להפצתו העולמית. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

הועידה (The Conference) – הסרט הזה הופץ לרגע בישראל במהלך יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וכעת מוצא לו תאריך של קבע בקולנוע, כפי שעשו למשל ״השורד״ או ״שיעורים בפרסית״ מאותו היבול. מדובר בהפקה גרמנית השבה אל ינואר 1942 בפרבר הברלינאי ואנזה, בו התקיימה פגישה גורלית בתוך המפלגה הנאצית, שתיקרא לימים ועידת ואנזה. שם הוחלט על הרצח השיטתי של 11 מיליון יהודים, ״הפיתרון הסופי לשאלת היהודים״ כפי שהוא קרוי בשיעורי היסטוריה. הבמאי מטי גשונק והתסריטאים מגנוס ואטרודט ופול מומרטץ בחרו לשוב אל היום הנורא 80 שנה לאחר שהתרחש, בהתבסס על כתבי אדולף אייכמן מתוך הפגישה המחליאה.

טוקיו רועדת (Tokyo Shaking) – גם הסרט הזה הבליח בישראל לכמה רגעים בערך באותה תקופה, אבל בהקשר שונה לגמרי. היה זה פסטיבל הקולנוע הצרפתי בו נחשף לראשונה סרטו של אוליבייה פיו (״החיים שמעבר לי״), המתרחש ביפן סביב הצונאמי/רעידת האדמה של 2011. קארין ויאר מגלמת מנהלת בכירה בבנק שעברה לא מזמן אל טוקיו כדי לנהל צוות בינלאומי. עם הידיעה על מימדי האסון וראשיתם של נהלי מצב החירום הזרים לה ולחלק מן העובדים, היא נקרעת בין הדרישות של החברה שהיא אמורה לייצג, מנהגי המקום, והרצון לחפש אנושיות בתוך הכאוס.

הפסגה (Uunchai) – נעבור לסרט ההודי להפעם, שנשמע יותר כמו דרמת הרפתקאות שתנסה לרגש מאשר להדהים. סרטו של סוראג' ברג'טיה מפגיש שלושה חברים ותיקים מאוד, היוצאים לטראק באוורסט. לא כדי לקרוא תיגר על הגיל, אלא משום שזו הייתה בקשתו האחרונה של חברם, שאת אפרו הם מתכננים לפזר מפסגת ההר הגבוה. את השלושה מגלמים אמיטב בצ'אן, אנופם חר ובומאן איראני, וכדי שזה לא יהיה סתם סרט על חבורת גברים מבוגרים יש להם גם מדריכה צעירה למסע, בגילומה של פאריניטי צ'ופרה.

טראשטוק – פודקאסט הקולנוע של גילי פורת ושני קיניסו משלים סרייה! מחר יעלה לאוויר הפרק שהוקלט עם לירון, מה שאומר שארבעה מתוך ארבעת חברי סריטה הנוכחיים התארחו לשיחה על טראש, קאלט והמוני הגוונים שביניהם. כיוון שהפרק עולה מחר אתן לינק לעמוד הראשי כדי שתוכלו להאזין למה שהיה לכנופיה להגיד על "אני יורקת על קברך"/"יומה של האישה" של מאיר זרחי מ-1978, שגם היה הפרק הראשון בפרויקט סרטי ״אונס-נקמה״ המטרגר אך מבורך של לירון כאן אצלנו. אני מקווה שזה אומר שמתחילים סיבוב נוסף, נכון טראשטוקרים?

סרטים חדשים ב-VOD

יש לא מעט סרטים חדשים בשירותי הסטרימינג הבינלאומיים, שהצטברו משום שאני מגלה על קיומם באיחור. לכן הפעם יסלחו לי ספקי התוכן המקומיים על ההתמקדות בתכנים שחלקם נטולי שמות עבריים, כי אפל ואמזון קרציות. אם דווקא יש לסרטים הללו שמות עבריים ועוד איך ורק אצלי הם לא מופיעים, ספרו לי ואעדכן בשמחה את הפוסט.

Causeway – ג׳ניפר לורנס, בתמונה לעיל אם לא זיהיתם וזיהיתן, מככבת בסרטה של לילה נויגבואר על חיילת קרבית החוזרת הלומת קרב אל ביתה שבניו-אורלינס. היא מתקשה להסתגל למציאות החדשה-ישנה אחרי השירות המצלק באפגניסטן, ומפתחת קשר עם טיפוס בעל התמודדויות משלו, בגילומו של בריאן טיירי הנרי. עבורי הוא סיבה בפני עצמה לצפות בסרט, ואם צריך עוד אחת או שתיים מלבד השמות שהוזכרו, מדובר בהפקה של חברת A24 ואחת התסריטאיות היא הסופרת העולה אוטסה מושפג (״איילין״ שלה מעובד בימים אלה לקולנוע). זמין באפל+ שלא טרחו אפילו לקרוא לו אפילו ״שביל״ או ״דרך״, או השקיעו בשלל ביטויים הנוגעים לסוג הנתיב הספציפי הזה (מעבר מוגבה, לרוב מעל הים ואל היבשה).

My Policeman – נעבור אל אמזון פריים וידאו ואל סרטו של מייקל גרנדייג׳ הבריטי (״גאון״). הארי סטיילס, למי שלא הספיק לו או לה האסון הקולנועי המתקרא ״אל תדאגי יקירתי״, מגלם את השוטר מן הכותרת, אם כי יש לי תחושה שהיא מתייחסת גם אל שוטר פנימי. זאת משום שהנישואים שלו לדמות שמגלמת אמה קורין עומדים למבחן, כאשר אל חייהם נכנס גבר בגילומו דייויד דוסון המפתה את השוטר. סט אחר של שחקנים מגלם את שלוש הדמויות בבגרותן, כנראה כדי לחקור את השלכות התקופה הקודמת – לינוס רואץ', ג׳ינה מקי, ורופרט אוורט. האם לסרט קוראים ״השוטר שלי״ בממשק באמזון? אולי ״איזה מין שוטר״? תעלומה.

הדרקון של אבא (My Father's Dragon) – הרבה מאוד כותרים נוחתים בנטפליקס החל ממחר ומחרתיים, אבל רק אחד מהם הוא סרט אנימציה חדש של הסטודיו האירי האהוב קארטון סלון (״שיר הים״, ״מוליכי הזאבים״). על העיבוד לספר הילדים הנודע חתומה הבמאית נורה טוואמי (״המפרנסת״), יחד עם התסריטאית מג לפב (״הקול בראש״), ורשימת המדבבים היא חגיגה. ג׳ייקוב טרמבלי מגלם בקולו את הילד שיוצא לחפש דרקון מאוד מסוים (גייטן מטאראצו). גולשיפטה פרהאני היא אמא שלו, ומלבדם תוכלו לשמוע בין היתר את: ג׳ודי גריר, דיאן וויסט, איאן מקשיין, ריטה מורנו, וופי גולדברג, ג׳קי ארל הילי, כריס או׳דאוד, אלן קאמינג ולייטון מיסטר.

זה מספיק שחור בשבילך? (Is That Black Enough for You) – המון סרטים תיעודיים מגיעים אל נטפליקס, החל בגרסה הדוקומנטרית לסיפור של ״האחות הטובה״ ועד לתיעוד של ג׳ונה היל את המטפל שלו ב״סטאטס״. בחרתי להבליט דווקא סרט שערך את בכורתו בפסטיבל ניו יורק האחרון, מאת ההיסטוריון ומבקר הקולנוע אלביס מיטצ׳ל. הוא מבקש לסקור את ייצוגי התרבות השחורה בקולנוע האמריקאי מראשיתו ודרך הסרטים המשפיעים של שנות ה-70, דרך קטעי ארכיון וראיונות עם אושיות מסך משלל דורות: מהארי בלפונט, דרך לורנס פישבורן וסמואל אל. ג׳קסון ועד זנדאיה. אפשר אולי לראות בו יצירה משלימה ל״הורור נואר״ שלירון כתבה עליו מוקדם יותר השנה.

תגובות

  1. Shai הגיב:

    אני אתפרץ לדלת שאורן פתח כדיי לכתוב על Bros, סרט שלא זכה לסקירה פה בסריטה, פרט להערת אגב של אור, שכנראה לא ממש אהב את הסרט.

    Bros מספר את סיפורן של בובי(הילי איכנר) וארון(לוק מקפארלן) שנפגשים ומתאהבים בניו יורק של ימינו. מכיוון שהסרט משתמש בז'אנר הקומדיה הרומנטית, אף אחד לא צריך להיות מופתע שהשניים יעברו כמה מכשולים, יפרדו בשלב מסויים, רק כדיי לסיים את הסרט ביחד.
    צריך להודות שזה סרט שעובד באופן כללי. הסרט לא מהסס לשלוח חיצים ביקורתיים לקהילה הלה"טבית ולדעות הקדומות שקיימות בה. הוא דיי ביקורתי לדרך בה אנשים מתקשרים דרך אפליקציית הדייטים השונות .באותה מידה הוא לא מהסס לשלוח חיצים מורעלים לעבר הוליוודוכיצד היא מתייחסת לדמויות לה"טביות. העובדה שכל השחקנים בסרט באים מהקהילה מוסיפה לאמינות של הסרט. איכנר ושותפו לכתיבה, והבמאי דניאל סטולר יצרו סוג של אגדה מודרנית. אני חייב להודות שדיי נהניתי מהסרט. צחקתי במקומות הנכונים, התרגשתי. בקיצור אין על מה להתלונן.

    אז זהו שלא, יש על מה להתלונן. כי אחרי שהסרט נגמר והתחלתי לחשוב על הסרט, הבנתי שבדרך ליצור אגדה מודרנית, וכדיי להנגיש את הסרט לקהל הסטרייטי, איכנר וסטולר קצת עיגלו פינות ודיי העלימו דברים שלא ממש מתישבים עם הדימוי שהם רצו להציג.

    איזה דברים הם העלימו, טוב ששאלתם, כי בשביל זה אני פה.
    1. הגיבורים של הסרט ומי שמובילים אותו הם שניי גברים,סיס-ג׳נדר, לבנים. כאילו חזרנו 20 שנה אחורה וזה הדימוי היחידי שקיים. ארון בובי הם אנשים שאי אפשר לא לחבב(אם כי בובי קצת מעצבן). הם עוצבו בצורהכזאת שכל סטרייט שרואה אותם יחבק אותם ויגיד לעצמו שהומואים הם דיי בסדר. העיצוב של אנשים שאפשר לחבב, גולש גם לעיצוב של דמויות המשנה. כולם ללא יוצא מהכלל מוצגים כלא מזיקים. נודניקים, אולי, אבל בהחלט לא מזיקים. כדיי לודא שהדימוי ישאר, אייכמר וסטולר העלימו את כל אותם גורמים בקהילה הלה"טבית שלא מתיישבים עם הדימוי המושלם. מישהו מקהילת העור/פטיש – לא. למה? זה קצת קיצוני ולא מתאים לסרט שמנסה להיות נגיש לסטרייטים. מישהי מהקהילה – Butch Lesbian – לא.למה?- כי אולי הם קצת יותר מידי גבריות. מישהו מקהילת הדובים- לא. למה? אולי כי הם לא בדיוק מתאימים לאסטטיקה שהסרט מנסה ליצור.אפילו מלכות דראג לא מופיעות הסרט, למרות שאלה הפכו לחלק מהמרכז אחריי רו פול. ולניו יורק יש סצנת דראג מפוארת ואף אחת מהן לא זוכה לזמן מסך משמעותי(התפקיד של סימון, לא ממש נחשב).למה? כי אנחנו מדברים על הומואים שמדגישים את הצד הנשי שלהם, וזה לא יושב טוב אצל הקהל הסטרייטי שאליו הסרט מכוון.
    בקיצור סרט שמדגיש את חשיבות ההיסטוריה של הקהילה דואג למחוק חלק מההווה רק בגלל שזה לא מתאים למה שהוא רוצה להגיד.

    2. כל הדמויות בסרט הן של אנשים ממעמד סוציו-כלכלי בינוני עד גבוה. כולם יכולים להרשות לעצמם להיות מה שהם רוצים להיות וזוכים לתמיכה מכל מי שמסביב. על פי הסרט יש קשר בין להיות הומו ולהיות איש עם אמצעים. רק שרוב האנשים מהקהילה הם אנשים שצריכים לעבוד קשה, כמו כל אדם אחר בחיים. וזה עוד לפניי שדיברנו על כל אותם חבריי קהילה שלא מקובלים ע"י המשפחה ונזרקים לרחוב. לך ספר לאנשים אלה עד כמה להיות הומו/טרנס/לסבית זה כיף וקל. זה לא.
    יש לא מעט אקספיסיזם בתאור של הקהילה בסרט, וזה בערך הדימוי היחידי שאנשים יוצאים ממנו מהסרט. כל דימוי ששונה , פשוט לא קיים.

    3. בשלב מסוים בובי מגלה שארון משתמש בסטרואידים. ארון אומר משהו כמו "זה עוזר לי להראות כמו שאני" ובובי פשוט מקבל את זה. בסצנה יותר מאוחרת בובי מזריק לעצמו סטרואידים ומראה את הצדדים השליליים של השימוש(סצנה לא ריאליסטית, כי ההשפעה של סטרואידים היא לטווח ארוך). רק שעל ארון כנראה הסטרואידים לא משפיעים כמו שהם השפיעו על בובי.
    הבעייה עם שתיי הסצנות האלה היא שאייכנר אומר דבר והיפוכו. סטרואידים זה לא טוב אבל אם מישהו שאתה אוהב משתמש בהם, זה בסדר. מסר כפול, אם למישהו היה ספק.
    ואם כבר דיברתי על שימוש בסטרואידים, הסרט לא מזכיר במילה את כל נושא השימוש בסמים בקהילה. סקס תחת השפעה של סמים, פשוט לא קיים.למה?- כי זה להראות צד לא יפה בקהילה, וזה נוגד את הדימוי החיובי שהסרט מנסה ליצור.

    4. HIV-כל נושא שקשור ל-hiv, שימוש בפרפ וסקס בטוח או לא בטוח. פשוט לא קיים בעולם של הסרט הזה.כשארון ובובי כבר עושים סקס איין שום נסיון לגעת בעניין.
    האם ידוע לנו אם השניים חיוביים/שליליים/משתמשים בקונדום או אולי משתמשים בפרפ. לא. עד כמה שאני זוכר אפילו קונדום לא רואים בסצנות האלה. כל אחד שיסיק מה שהוא רוצה,בהתאם להשקפת עולמו. כל אחד והניחוש שלו.
    HIV קיים בקהילה ובעולם. יש עדיין סטיגמה להיות חיובי. דחייה של אנשים חיוביים, קיימת. זה מכוער כמו שזה נשמע ומראה על חוסר ידע. להתעלם מזה, זה לטאטא בעיה מתחת לשטיח ולהעמיד פנים שהיא לא קיימת, וזה בדיוק מה שהסרט עושה. זה עוד לפניי שדיברנו על דחייה של אנשים שמעוניינים לעשות סקס מוגן.
    ההתעלמות הזאת מתאימה לוויב החיובי שהסרט מנסה ליצור כי לדבר או להראות משהו שקשור בנושא זה עוד עניין שעשוי להציג את הקהילה באופן שלילי. שוב סרט שמדגיש את חשיבותה של ההיסטוריה, מתעלם מדברים מסויימים בהווה שלא מתאימים למה שהוא רוצה להגיד.

    איין ספק שהסרט רוקד על שתיי חתונות. מצד אחד סרט שמדבר על החוויה הלהט"בית בצורה שדיי משקפת את החוויה ונשמעת מוכרת. רק שלא מעט אנשי קהילה לא ממש יכירו את הדימוי שהסרט מנסה למכר, כיוון שהם לא יראו את עצמם מיוצגים בסרט. מצד שני זה סרט שבפרוש מנסה להיות מאד סטרייט פרנדלי, מנסה להנגיש את הסיפור הלה"טבית ועושה כל שביכולתו להעלים כל דבר שיגרום לסטרייטים להירתע מהסרט. רק שבסופו של דבר הסטרייטים לא ממש הולכים לראות את הסרט. מה שהופך אותו לסרט מפוספס מהבחינה הזאת.

    נ.ב.
    מתנצל על האורך.

    1. אורון שמיר הגיב:

      תודה רבה על התגובה שי, ממש סקירה אורחת 🙂
      אין שום חובה לענות לאנשים ששואלים כאן שאלות שגוגל יודע לענות עליהן בפחות משנייה.
      ובעיקר, אין כאן בסריטה שום מקום לטרנספוביה והומופוביה, כל תגובה כזו תימחק מיד (או ברגע שאתוודע אליהן, כפי שהיה עם אלו שנמחקו כעת).

      1. סינפיל הגיב:

        מאכזב ומצער עד־מאוד לראות שבחרת לתת־את־ידך לדיסאינפורמציה שקרית־תועמלנית ועוד ביודעין ולסיפורי־כיסוי אידיאולוגיים ומונפצים במקום למדע שאין עליו שום עוררין ולו־בקירוב בדיסציפלינות האקדמיות הרלוונטיות.

        1. אורון שמיר הגיב:

          לא מאכזב כמו לגלות שאתה טרנספוב.
          אין ולא יהיה דיון על זה, אני לא אתן לך אפילו להפסיד בו.
          כל הפצת שנאה כזו תימחק לאלתר.

          1. סינפיל הגיב:

            הקונצנזוס המדעי בדיסציפלינות האקדמיות הרלוונטיות, פסיכיאטריה, פסיכולוגיה וסקסולוגיה, אינו שום ״שנאה.״ קראתי אינספור פרסומים מדעיים ושפיטים בנושא.

  2. george k. הגיב:

    sis gender????
    what s the meaning????

    1. Shai הגיב:

      אני אתן לוויקיפדיה להסביר מה הפירוש לק cisgender

      https://en.m.wikipedia.org/wiki/Cisgender

      1. george k הגיב:

        ברור
        thanks

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.