סרטים חדשים: ״בחורים טובים״, ״מצרים, שיר אהבה״, ״דיוויד בואי: Moonage Daydream״, ״תא מספר 6״, ״אשליות אבודות״, ״סכנה מיידית״

עוד שבוע עמוס אירועים בסריטה, כזה ששוב דחק את מדור סרטים חדשים אל יום חמישי. מי זוכר כבר את פסטיבל ונציה שהסתיים עם תחילת השבוע, וכלל השנה לא פחות משבעה דיווחים של עופר מהלידו. קשה לזכור זאת כאשר ז׳אן-לוק גודאר החליט להפסיק להיות בן-אלמוות, פרסי אופיר מתדפקים על דלתנו עם הטקס שיתקיים ביום ראשון, ושאר המדינות שכבר החלו להכריז על נציגיהן לאוסקרים. למזלנו, אור ועופר עבדו מסביב לשעון כדי להזכיר הכל והתוצאות בלינקים הפזורים בפסקה הזאת. זמן להתרכז בסרטים החדשים לשבוע זה, להשיב חוב מן השבוע שעבר לפסטיבל חיפה שכבר אפשר להתחיל לפנטז עליו בחודש הבא, ולסיים עם כמה רעיונות נוספים לטובת צפייה ביתית.

בחורים טובים – ראשון מבין שני סרטים ישראליים לשבוע זה, בחודש הקולנוע הישראלי הבלתי רשמי, שאינו רימייק מקומי לסרטו של רוב ריינר מ-92׳. מדובר בקומדיה רומנטית בעולם השידוכים של המגזר החרדי, בבימויו של ארז תדמור הבלתי נלאה, השותף בתסריט יחד עם חוה דיבון (״סרוגים״) ויקי רייסנר, שמצידו הפיק ומופיע בתפקיד משנה. מאור שוויצר מגלם את גיבור הסיפור, יד ימינה של שדכנית מדופלמת (עירית קפלן). המשימה הקרובה שלו נראית קלה בהתחשב בחתן המיועד (עמית רהב), אבל הצרה היא שהוא כבר מאוהב באחרת (ליאנה עיון) ותהום עדתית פעורה ביניהם. תפקידי המשנה הנוספים רבים מספור וכוללים בין היתר את גיא לואל, נטע שפיגלמן, רועי אסף, ריימונד אמסלם, עדי ביטי, עמית מורשת, מרני שמרוט, נאיה פדרמן, ועודד מנסטר. אגב, זה לא הסרט היחיד של תדמור עליו תוכלו לקרוא בפוסט זה.

מצרים, שיר אהבה – הסרט הישראלי האחר לשבוע זה, בהפצה מצומצמת אך בחלק מההקרנות עם שיחה לאחריו, הוא תיעודי שכבר נחשף בפסטיבל הקולנוע של ירושלים. איריס זכי (״מתנחלת״) מתחקה יחד עם אביה אחר סיפורה של סבתה, סועאד זכי, זמרת מצרית ויהודייה עם סיפור חיים שנשמע כמו סרט מצרי. היא כיכבה בסרטים לצד אום כולתום ונישאה למוזיקאי מפורסם ומוסלמי, נישואים מהם נולד להם בן (אביה של הבמאית). אך הבעל נטש את סועאד ואיים לקחת את בנם, גורל ממנו ביקשה להימנע על ידי עלייה ארצה. בישראל, היא עבדה בניקיון ושרה בלילות. סיפורה מגולל בסצנות מבוימות, בעוד את הפן הדוקומנטרי מספקים חומרי ארכיון משנות ה-40, והמסע המשותף הנוכחי של איריס ואביה, משה זכי. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

תא מספר 6 (Compartment Number 6) – נחזור אחורה קצת יותר משנה, אל פסטיבל קאן 2021, שם זכה סרטו של הבמאי הפיני יוהו קוסמאנן בפרס הגדול (והשני בחשיבותו), בתיקו עם ״הגיבור״ של אסגר פרהאדי. משם המשיך לזכייה גם בתחרות הבינלאומית של פסטיבל ירושלים, שם המלצתי עליו מבעוד מועד. סרטו של קוסמאנן (״היום המאושר בחייו של אולי מאקי״) מתרחש ברובו ברכבת הנוסעת ממוסקבה אל מורמנסק, עיר ברוסיה שבעצם נמצאת בקוטב הצפוני. את התא מן הכותרת חולקים שני זרים: סטודנטית פינית שבורת לב הנוסעת לראות ציורי סלע פרהיסטוריים (סיידי הארלה), וכורה רוסי גס אך ידידותי הנוסע בענייני עבודה (יורי בוריסוב). הקשר הנרקם ביניהם והדמויות שהם פוגשים בדרך מרימים את הסרט מעל לכל תבנית קלישאתית שנראה כאילו הוא מכיל. לא לחינם עופר מיקם אותו גבוה ברשימת סרטי השנה שעברה שלו.

דיוויד בואי: Moonage Daydream – כותרת הסרט המקורית מסתתרת בתוך זו העברית, מה שעשה לי בלאגן בסוגריים, אז מקווה שתוכלו לאתר אותה לבד. אם כי מי שהביטוי ״Moonage Daydream״ לא מוכר לו או לה, כנראה לא יפיקו תועלת מן התוספת ״דייויד בואי״. עבור מי שכן, מספיק לדעת שזה סרט תיעודי (פחות או יותר) על האליל המוזיקלי הוורסטילי בשביל לרכוש כרטיס. לפני שתעשו זאת, שימו לב שהסרט מותאם במיוחד לחוויה באולמות איימקס, ולהבנתי גם בישראל יוצג כך, אז כדי לא להתפשר על איכות המסך ומערכת השמע. הבמאי ברט מורגן (״Cobain: Montage of Heck״) רקח משהו שיותר קרוב לווידאו-ארט מאשר לביוגרפיה מוזיקלית מסורתית, מקטעי הופעה וראיונות, כדי ליצור מעין פסיפס קלידוסקופי של דייויד בואי כאמן מרובה תקופות וסגנונות. על התוצאה, שאורכה כשעתיים ועשרים, כתבתי לפני פסטיבל ירושלים.

אשליות אבודות (Lost Illusions) – נמשיך במסע בין שפות שונות, עם סרט שהוקרן בטרום-בכורה בפסטיבל הקולנוע הצרפתי. קסבייה ג'יאנולי מעבד כאן רומן של בלזק, בעיקר את חלקו השני לפי מה שהבנתי, לכדי דרמה רומנטית ותקופתית על אהבתם של משורר חסר מעמד וברונית פריזאית. בסרט מככבים בין היתר בנג'מן וואזן, ססיל דה פראנס, ג'רארד דפרדייה וקסבייה דולאן. הסרט תחרה בפסטיבל ונציה הקודם, אחריו סחף את פרסי הסזאר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, התסריט והצילום, לצד שליטה בקטגוריות המשחק של הגברים.

סכנה מיידית (Dangerous) – גם זה לא רימייק לסרט ניינטיז (של פיליפ נויס, בלי המילה ״ברורה״) אבל הסרט המסתתר מאחורי השם הגנרי אולי היה מרגיש בבית בשנות התשעים. סקוט איסטווד מגלם אסיר לשעבר ומתמודד נפש משוקם השב אל ביתו כדי לחקור את מות אחיו. בעשותו כך הוא מפר את תנאי השחרור, מה שמכניס לתמונה את המטפל שלו (מל גיבסון) וסוכנת פדרלית (פמקה ינסן). כנראה שהאח המת הסתבך עם כנופיה חמושה המגיעה אף היא למקום ההתרחשות, בהנהגתו של קווין דורנד. מנקודה זו קליעים מתחילים לשרוק באוויר, אבל קשה לומר שבאמת הבנתי אפילו את העלילה מהטריילר. שאלות נא להפנות אל התסריטאי כריסטופר בורלי (״סודות הוותיקן״) והבמאי דייויד האקל (״מתח גבוה״).

״בחורים טובים״, אחד משני סרטים של ארז תדמור במדור השבוע

פסטיבל חיפה 2022 – אירוע הקולנוע המרכזי של החודש הבא בישראל, שיתקיים בין ה-8 וה-17 באוקטובר, החל להכריז על סרטי התוכניה. בשבוע שעבר פספסתי הזדמנות להתעכב על התחרויות הישראליות, היום כבר נודע גם על סרט הפתיחה והנעילה. הפסטיבל ייצא לדרך עם ״אל תדאגי יקירתי״ של אוליביה וויילד, הסרט שעורר הכי הרבה שיח בתקשורת וברשת עם בכורתו בוונציה, ויסתיים עם ״השתיקה״ המועמד לאופיר של שמי זרחין המוערך. סרט זה לא יהיה חלק מן התחרות הישראלית, כמו גם ״מסדרונות הכוח״ של דרור מורה, ״שער הפרחים – באב אל וורד״ של חיים בוזגלו, ״שפה אחת״ של אסף בן שטרית, ובכורות לשתי סדרות טלוויזיה חדשות.
בתחרות העלילתית ישתתפו ״ולריה מתחתנת״ של מיכל ויניק (גם הוא מפסטיבל ונציה), ״בתולים״ של מאור זגורי (ע״פ מחזה הפריצה שלו), ״הבשורה על פי יהודה״ של דן וולמן (השב לעבד את עמוס עוז), ״הנפש הטובה״ של איתן ענר (היחיד השנה בשחור-לבן), ״השכן שלי אדולף״ של לאון פרודובסקי (עם כוכבים בינלאומיים), ״השמן״ של גודיס שניידר (עשור מאז שביקר בחיפה עם ״ריח פועלים״), ו״ילדים של אף אחד״ של ארז תדמור (שהוזכר לעיל עם סרט אחר משנתון זה).
את התחרות התיעודית מרכיבים: ״44 שעות״ של רותם גרוס, ״אנחנו לא ניפרד לעולם״ של אלון גור אריה, ״בידיים ריקות״ של מוריה בן אבות, ״ברונקה!״ של תומר ושלמה סלוצקי, ״הבחירה של ניצה״ של אורי ברבש, ״חיה בסרט״ של עמית מילר ומירי אורמן, ״ידיים מלאות״ של אפרת ליבי, ו״מלכודת דבש״ של עלמוורק וקובי דוידיאן. התחרות לסרטים קצרים מציגה חידוש השנה – לזוכה תוענק גם הפריבילגיה להתמודד על האוסקר בקטגוריה הרלוונטית. עוד נרחיב על הסרטים הללו אבל היה לי חשוב לציין אותם ולאחל בהצלחה, יחד עם הגילוי הנאות החוזר מן השנה שעברה (ייעצתי לפסטיבל והפעם גם במסגרת הישראלית העלילתית). התוכניה המלאה תיחשף בערב ראש השנה (25.9) ואנחנו נמשיך לעקוב, לעדכן וכמובן גם להמליץ בבוא השעה.

טראשטוק – פודקאסט הקולנוע של גילי פורת ושני קיניסו, שב לארח אחד משלנו. בפרק 31 ששוחרר היום תוכלו לשמוע אותם משוחחים עם אור סיגולי. האם הם דיברו על אימה מדממת במיוחד? לא ולא, סרטי כריסמס להט״ביים עמדו הפעם במוקד. ספציפית, דאבל פיצ׳ר מקושט במיוחד של ״רווק נצחי״ ו״סידור לחג״. האזנה מהנה.

סרטים חדשים ב-VOD

מגרש משחקים

קורעת לב / לבבות קרועים (Torn Hearts) – את החלק הזה של המדור נתחיל עם התלונה הקבועה שלי אל yes וסלקום tv שלא מכירות זו בקיומה של זו. הראשונה התחכמה, השנייה תרגמה, ולמותחן האימה הטראשי-מוזיקלי הזה יש עכשיו שני שמות. אולי לכן פספסתי אותו בשבוע שעבר, מאז שהפך זמין, אבל קשה לדלג עליו משתי סיבות. האחת היא שהתקציר מבטיח הרבה דם בעולם מוזיקת הקאנטרי, בסיפור על צמד המשיגות את הכתובת של אלילת עבר שלהן ומבקרות אותה בתקווה להקליט דואט. השנייה היא שאת הכוכבת הספק-רצחנית מגלמת פגי באנדי, כלומר קייטי סגל. אבי קווין ואלכסיס למיר הן הזמרות הצעירות, ברי גרנט (״Twelve Hour Shift״) ביימה.

מגרש משחקים (Playground) – סרט נוסף שהגיע גבוה מאוד ברשימות סוף השנה של עופר וגם שלי, ועל חיבתי כלפיו כתבתי בפסטיבל חיפה הקודם, בו זכה בפרס הבינלאומי. אחד מהמוני פרסים שהורעפו על סרט הביכורים של לורה ונדל הבלגית, שהוא באמת פנינת קולנוע שאין כדוגמתה. אם טרם צפיתם או צפיתן בו, פנו שעה ורבע כדי להיכנס אל עולמה של ילדה רגישה מאוד, המגלה כי אחיה הבחור סובל מבריונות בחצר בית הספר. האינסטינקט שלה מורה לה להתערב או לערב מבוגרים, בעוד אחיה המושפל מתחנן שלא תלשין. אפשר לצפות בו ב-VOD של yes וסלקום tv החל מהיום (15.9), ומאוד כדאי לעשות זאת.

עושות נקמה (Do Revenge) – נעלה לתיכון ונסיים אצל נטפליקס, עם סרט ששמו הוא טבח כפול בשתי שפות ויהיה זמין החל ממחר (16.6) בקטלוג. קמילה מנדס ומיה הוק מגלמות את מלכת הכיתה הדועכת ואת התלמידה החדשה, המחליטות לרקום ברית ולטפל זו בבריונים של רעותה. טייק שונה בתכלית מהסרט הקודם ברשימה, אני מניח. התסריטאית העולה ג׳ניפר קייטלין רובינסון (״תור: אהבה ורעם״, ״לילה בניו יורק״) כתבה, יחד עם סלסט באלרד, וגם ביימה. וכך יצא סגמנט שלם על טהרת הבמאיות והתסריטאיות, בחיי שלא תכננתי אבל זה משמח.