• סרטים חדשים: ״אימה במצולות״ וגם
  • Sorry To Bother You :מחכים לתרגום
  • סקירה כפולה: ״קמט בזמן״ ו״כריסטופר רובין״
  • ״הורדוס איילנד״, סקירה
  • ״ג׳ולייט, הגרסה העירומה״, סקירה
  • אימה במצולות
  • פרסי אופיר 2018: חזרה מהפגרה אל שלב ההכרעה
  • לקראת פסטיבל ונציה 2018: 50 סרטים מסקרנים
  • ״תוכנית בריחה 2: הגיהנום״, סקירה בשידור חי
  • ״נקודת שוויון 2״, סקירה
  • ״קיר״, סקירה מפסטיבל אנימיקס 2018
  • ״המרגל שזרק אותי״, סקירה
  • פרויקט כל סרטי סטיבן קינג - פרק 11
  • פסטיבל ירושלים 2018: דיווח רביעי כולל זוכים
  • המלצות סינמטקים - מהדורת אוגוסט 2018
  • אימת החודש - יולי 2018
  • ״נקמה״, סקירה מיוחדת לכבוד הגעה לצפייה ביתית
  • ״הבלתי רשמיים״, סקירה
  • משימה בלתי אפשרית: התרסקות
  • מכשפות בקולנוע: מבט על ייצוג נשי בתרבות הפופולרית

"מתח גבוה", סקירה

20 באפריל 2018 מאת אור סיגולי

התכנסנו כאן כדי לדבר על "מתח גבוה" שעלה בסוף השבוע למסכים בארץ לאחר שנחשף לראשונה אי שם בשנת 2015, ומאז התגלגל במיני פלטפורמות הפצה עד שהגיע לישראל בסוף השבוע של יום העצמאות. זה לא דבר נורא נדיר (תתפלאו כמה מהסרטים שממלאים מקום בסינמפלקסים הם בני יותר משנתיים) וזה גם לא בהכרח דבר רע. בכל זאת, לפעמים עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. לפעמים.

כדי להקל על העומד לבוא, אתחיל בנקודה חיובית. בתחום השם העברי, "מתח גבוה" הוא דווקא חלופה דו-משמעית מצוינת לשם הדו-משמעי המקורי, כזה שבלתי אפשרי לתרגם באופן ישיר. המתח בשם הסרט כמובן מתייחס למתח חשמלי, אבל גם למתח שבו הדמויות נמצאות. לעומתו, שמו הלועזי, "Life on the Line", הוא בעל המשמעות המיידית של "חיים על הקו", כלומר קווי החשמל. עם זאת, הוא גם מתייחס לביטוי שמשמעו "לחיות על הקצה", או קיום בזמן סיכון עצמי. זאת ההברקה הראשונה, האחרונה והיחידה של הסרט, שכל כולו קורבן לרצון שלו לשים בקדמת הבמה את אנשי חברות החשמל, אלו שאחראים לתיקון קווי המתח בכל תנאי שטח או מזג אוויר, על מנת לאפשר את אפסקת החשמל לנו, האזרחים שמתנהלים בעולם מבלי לדעת כמה הדברים הכי מובנים מאליהם למעשה אינם כאלה.

ככזה, מהותו של "מתח גבוה" היא חיובית וכנה ועל כן מקשה ליפול עליו כמו שמגיע לו. זה כמובן לא ימנע ממני לעשות את זה בפסקאות הבאות, אבל בכל זאת חשוב להזכיר שיש משהו מאוד נטול ציניות בסרט הזה. למרבה הצער זה עובד לרעתו גם, כי עם הציניות הלכה כל מודעות עצמית, וסרטו של דיויד הקל ("המסור 5") הופך להיות מאלו שמביטים בהם בעיניים קרועות ומנסים להבין האם באמת כל מי שאחראי על הדבר הזה מתנהל עם אונה אחת בלבד.

אני עומד עכשיו לעשות ספויילר לתשע הדקות הראשונות של הסרט, אלו שמגיעות לפני כותרות הפתיחה. אני מזהיר כי זה משהו שראוי לעשות, אבל באמת ששום דבר לא ייפגם אם תדעו את האינפורמציה. סמכו עלי, לא תהיה שורת תסריט אחת שתפתיע אתכם בסרט הזה.
אחרי סצנה שתוחמת את הסרט כריאיון תיעודי של מישהו, אנחנו נזרקים פנימה אל חייו של איש תחזוק קווי חשמל, אשתו היפה ובתו הצעירה עד מאוד, כאשר הוא נקרא החוצה בסערה לתקן קו חשמל שנפל. בלונדיני וחתיך, הוא עולה למכונית ונוסע, משאיר את נשותיו הדואגות בבית. כאשר הוא מגיע לשם מצטרף אליו הצוות שלו, ובהם גם אחיו הגדול בו (אותו מגלם ג'ון טרבולטה) שבדיוק באותו יום חוגג את יום הולדתו. בו מטפס על העמוד בזמן הסערה על מנת לתקן את התקלה, אך כשהוא יורד למטה אחיו הצעיר והאהוב רואה שהוא לא אבטח שם משהו, ואומר שהוא כבר יעשה את זה בעצמו.
אתם יודעים בדיוק לאן זה הולך.
אחיו של בו, איש המשפחה, הקאובוי המודרני, עולה לתקן את הטעות בדיוק כאשר ברק רשע מרושע מכה בעמוד והורג אותו במקום. בו אכול רגשות האשם ממהר לרוץ לבית גיסתו ואחייניתו. מה שהוא לא יודע זה שהחדשות המרות כבר הגיעו אליהן, ואשת אחיו רצה לרכב על מנת לנסוע לבית החולים. דרכיהם של בו וגיסתו בכל זאת תפגשנה בצומת של עיירתם הקטנה, ושם יראה במו עיניו כיצד מכונית מאבדת שליטה ונכנסת בגברת הממהרת, הורגת אותה במקום.
אלו תשע הדקות הראשונות של "מתח גבוה" – הגיבור שלנו אחראי באופן עקיף למוות של שני אנשים שהוא אוהב, והפיכת ילדה תמימה ליתומה. כל זה ביום ההולדת שלו.

זאת רמת העדינות של "מתח גבוה", ומשם זה לא באמת נרגע. אבל מה שמדהים, באמת מדהים, הוא שהסרט הזה מרגיש כאילו מישהו עיכב אותו על המדף לא משנת 2015, אלא משנת 1997.
כבר מהפוסטר הייתה לי תחושה מוזרה של שיבוש כרונולוגי. רק על פי הרושם הראשוני מכרזת הפרסום זה נראה כמו משהו שבהוליווד מיהרו להוציא בין "וולקנו" ל"לכודים" (Daylight) עוד בשלב ש"מלכודת אש" (Backdraft) עדיין הדהד בתודעה. כש"גשם חזק", "הסערה המושלמת" ועוד סרטים שאיש לא זוכר רבו על תשומת הלב של הקהל, לרוב ללא הצלחה. זה נכון, סרטי האסונות מעולם לא עזבו ואפילו קיבלו בוסט לאחרונה עם "סאן אנדריאס" ו"אסון בלב ים" שהביאו לנו זמן איכות עם שחקנים קופתיים כמו דוויין ג'ונסון ומארק וולברג. "מתח גבוה" גם הוא מתהדר בשמותיהם של שניים מהכוכבים הכי גדולים… של 1996.
מדובר כמובן בקאמבק המרשים ביותר של הניינטיז ג'ון טרבולטה (בזקן צרפתי!), וסמל הסקס הרשמי של ימי ג'ורג' בוש האב, שרון סטון. אציין, רק כי אני לוחם אמת, שתפקידה של סטון מסתכם בשלוש סצנות בלבד ואף אחת מהן איננה מקדמת את העלילה. כדי לגבות את בחירת הליהוק של המלהקת שכנראה עדיין מקליטה את התוכנית האהובות עליה בוידאו, גובה הצוות בשחקן ג'יל בלואוס, שלא נצפה במחוזותינו מאז ששיבש את חייה אלי פאקינג מקביל.

אבל הניינטיז אינן על פני השטח בלבד. הו, לא. שורשי הסיפור והמבע הקולנועי שלו נטועות עמוק בתקופה בה היינו צריכים לבקש מההורים שלנו לא להרים את הטלפון כי המודם מחייג. זה פשוט לא יאומן. מהגיטרות החשמליות שמלוות את מונטאז' הפלאשבק הרומנטי של רכיבות על אופנוע ליד הים כי אחרת איך נדע שהדמויות היו מאוהבות, לעובדה שהסרט הזה עוסק במעמד הפועלים של עיירה טקסנית אבל הוא הדבר הכי לבן שראיתי מהצד הזה של "חברים". יש רק גבר שחור אחד בצוות, ועוד אחד שקיבל כמה משפטים פורמליים כמו "נראה לי שיש סערה בחוץ" או משהו כזה.

התסריט עצמו גם הוא רצף מרהיב של קלישאות מהמלודרמות הגדולות של הניינטיז. כך למשל אותה ילדה שהגיבור שלנו מאשים עצמו במות הוריה עומדת לצאת לקולג' (היא מגולמת על ידי קייט בוסוורת' בת ה-34. סוג של גיל קולג'), אך מאוהבת בגברבר שמגיע מרקע לא טוב אבל הוא בעצם אחלה בחור (דוון סאווה, מתהילת "סטן" של אמינם ו"יעד סופי". אגב, גדל להיות חתיך ממש). האפוטרופס המגונן של הצעירה וודאי לא יאשר לרומן כזה לקרות, והכל מסתבך כאשר אותו צעיר מצטרף לצוות אנשי החשמל שעומדים לצאת למשימה מסוכנת ושם יאלצו שני הגברים לשתף פעולה.
חשוב לי לציין שלא תיארתי לכם כרגע את עלילת "ארמגדון" מ-1998, אלא את של "מתח גבוה". ואגב, אם היינו נכנסים לספויילרים, ההקבלה הייתה מביכה עוד יותר.

אבל האמת היא שכל סרטי האסונות מתום האלף הקודם שמניתי עד כה לא באמת רלוונטיים, כי "מתח גבוה" איננו שייך לז'אנר הזה. אולי הוא היה רוצה, אבל באמת שאף אחד שם לא ידע איך עושים את זה. סרטי אסונות הם לרוב סרטים של שתי מערכות: ביסוס הדמויות ושלב ההישרדות. כמובן שזה יותר מורכב מזה ובטח ישנן דוגמאות איך שוברים את זה אבל על דבר אחד אפשר להסכים – כדי להיות סרט אסונות, חלק משמעותי מהסיפור צריך להיות, אתם יודעים, על האסון.
רק במחצית "מתח גבוה" מתחיל הטיזינג לסערה הגדולה שתשבש את חיי התושבים ותוציא את גיבורינו למשימת חייהם, והסופה מכה בתחילת המערכה השלישית, כלומר כ-20 דקות לפני סופו. וגם אז, בואו, ראינו דברים יותר מזרימי אדרנלין בקליפים של שנאיה טוויין.

לא ארחיב על עלילת המשנה של הלום הקרב, אשתו הבוגדנית-שבעצם-אוהבת-אותו והגבר האנס שמופיע במערכה הראשונה כדי לחטוף ירייה במערכה השלישית, על עלילת ההיריון המוקדם והבלתי רצוי (תלוי איזו דמות שואלים) שמרגישה כמו תשדיר שירות רפובליקני, על הדואט הרכרוכי שמושמע בתום הסרט פעמיים בהפרש של ארבע דקות, ועל הופעות המשחק שלעולם לא היו יכולות להתמודד עם התסריט.

בהקשר הזה נוכל לסיים עם ג'ון טרבולטה, שכמעט והפך למקבילה של ניקולס קייג', אבל האמת היא שבשני הפרויקטים האחרונים שראיתי בהשתתפותו, המערבון החיוור "בעמק האלימות" ועונת המופת "אמריקה נגד או. ג'יי סימפסון", הוא היה מצוין. טרבולטה עדיין לא איבד את זה, הוא רק צריך התפקיד הנכון. "מתח גבוה" איננו האחד הזה, אבל מכיוון שכבר עברו שלוש שנים מאז, הוא בטח כבר שם את זה מאחוריו ואין סיבה שגם אנחנו לא נעשה זאת.