סרטים חדשים: ״יום האם״, ״אחרי ש…הגענו לסוף הטוב״, ״הוט קוטור״, ״סוכנת תחת אש״

יכול להיות שהקיץ הקולנועי נגמר? לא על פי מזג האוויר בחוץ, בהתחשב בנעשה באולמות. בארה״ב יוצרים רק סרטים עצמאיים מאוד, אולי מדי בשביל הפצה ישראלית, וקלאסיקות ניינטיז חוזרות אל בתי הקולנוע. בשבוע הבא זה יקרה גם אצלנו, אבל בינתיים שימו לב לארבעת הסרטים החדשים בקולנועים לשבוע זה – אוגוסט לא נגמר אבל אווירת הסיום כבר החלה, אולי אפילו רוחות של סתיו מנשבות. יש לנו גם פסטיבל קולנוע שנפתח כבר אתמול והרבה צפייה ביתית לחיזוק. לפני כן, אזכיר סרט אחד שלא יופץ באופן נרחב אבל מתחיל מחר את הקרנותיו הספורות בקולנוע לב – ״בת האמן״ של הזוג מרגריטה ויניב לינטון. בלינק תוכלו לקרוא את דעתו של עופר, אני מצטרף אל הקביעה שלו שאפשר לדעת כמעט כלום לפני הצפייה ולהיסחף פנימה לשעה של קולנוע ישראלי, תיעודי, מפתיע ומעורר סערת רגשות.

יום האם (Mothering Sunday) – סרטי פסטיבל קאן ממשיכים להגיע אל בתי הקולנוע, וזה לא ייפסק גם בחודש הבא. הכוונה למהדורת 2021 של קאן, שחלק ממנה גם הוקרן בפסטיבל ירושלים של אותה השנה, ממש כמו סרטה של אווה הוסון (״באנג גאנג״, ״בנות השמש״). הוא מבוסס על ספר של גראהם סוויפט, שעובד לתסריט בידי אליס בירץ׳ (״אנשים נורמלים״) ומתרחש באנגליה של אחרי מלחמת העולם הראשונה. אודסה יאנג מגלמת משרתת שחולמת להיות סופרת, ומנהלת רומן עם בן מעמד גבוה על אף ששניהם יודעים שהוא מיועד להינשא לאחרת. את מושא תשוקתה מגלם ג׳וש אוקונר, הלא הוא הנסיך צ׳ארלס מ״הכתר״, וסביבם חגים אוליביה קולמן, קולין פירת׳, גלנדה ג׳קסון ושופה דיריסו. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

הוט קוטור (Haute couture) – נחצה את התעלה אל עבר סרטה של במאית נוספת שמציגה סרט חדש השבוע, סילבי אוחיון הצרפתייה (״Papa Was Not a Rolling Stone״). היא מיקמה את העלילה בבית האופנה דיור, ומיצבה את נטלי ביי כתופרת ראשית שמתקרבת אל סוף הקריירה המספקת שלה. מפגש עם צעירה שגנבה לה את התיק במטרו, גורם לתופרת הוותיקה לחמול על הפרחחית ולרצות לקחת אותה תחת חסותה, ללמד אותה את רזי המקצוע. גם אם לא בטוח שהצד השני, בגילומה של לינה קודרי, מעוניינת בעסקה. לפחות לא בהתחלה או מבלי להבין מה יוצא מזה למורה שלה בפוטנציה.

אחרי ש…הגענו לסוף הטוב (After Ever Happy) – צריך גם סרטים אמריקאים בכל שבוע מסתבר, אבל מצעד הבמאיות נמשך. קסטיל לנדון חתומה על הסרט הזה, עיבוד של שרון סובויל לספרה של אנה טוד, ונדבך מספר ארבע בסדרת סרטי ״אחרי ש…״ הבלתי נגמרת. או שכאן היא נגמרת, אני באמת לא בטוח כי עברו רק שלוש שנים מאז הראשון ורק חודש מאז השלישי. בכל מקרה, שני הנאהבים הצעירים בגילומם של ג׳וזפין לנגפורד והירו פיינס טיפין, מגלים סודות משפחה המטילים צל כבד על הקשר ביניהם ומרחיקים ביניהם. אני קצת מקווה שהם אח ואחות אבל לא אטרח לצפות כדי לגלות היות ופספסתי את שלושת הסרטים הקודמים.

סוכנת תחת אש (Survivor) – הפעם בפינתנו ״הבושה מתה״, סרט מ-2015 שעשה את דרכו לאקרנים בישראל רק כעת. סתם שתדעו למה אתם קונים ואתן קונות כרטיסים, שנת הייצור לא מעידה על טיבו של הסרט שייתכן והוא יצירת פאר (לא צפיתי). על השנתון עליתי במקרה כי ראיתי את שמו של רוברט פורסטר על הכרזה, והוא לא איתנו מ-2019 אז התחלתי לתהות. מי שמככבת היא מילה ג׳ובוביץ׳, שהיא קודם כל ניצולה של התקפת טרור כפי שמרמזת הכותרת באנגלית. אחר-כך מתברר שהיא גם סוכנת סמויה, אמריקאית בלונדון שאחראית על מניעת אירועים מסוג זה בדיוק, מה שהופך אותה ליעד לחיסול או להפללה. פירס ברוסנן הוא המפגע המכונה ״השען״, ועל המסך מופיעים גם דילן מקדרמוט, אנג׳לה באסט ורגה-ז׳אן פייג׳. רק שהוא לא על הפוסטר כי הוא לא היה מפורסם אז, ואיש לא טרח לעדכן זאת לכבוד ההשקה בישראל. הבמאי הוא ג׳יימס מקטיג (״ונדטה״), שיש לו חמישה פרויקטים מאז, והתסריטאי הוא פיליפ שלבי (״המכונאי 2: התחיה״).

קולנוע על הקצה – כך נקרא פסטיבל הקולנוע של מצפה רמון, המתקיים זו השנה השלישית והפעם תחת החסות של פסטיבל הקולנוע ירושלים. האירוע החל כבר אתמול (23.8) עם הקרנה של ״קריוקי״ האהוב עלינו מאוד, ויינעל בשישי ה-26.8 עם ״מצרים שיר אהבה״, סרטה התיעודי של איריס זכי שהוא כמעט היחיד מהתוכניה שלא כתבנו עליו עדיין. הפיצ׳ר הנוסף היחיד שמצאתי הוא ״הומבויז״ של תמר גורן, מלבדם תוכלו לקרוא בלינקים את דעותינו על מגוון סרטי הפסטיבל: ״עקרה״, ״איפה אנה פרנק״, ״לרפא געגועים״, ״אמריקה״, ״עצבני ומהיר״. הסרטים לא רק יוקרנו בנוף המדברי אלא גם ילוו בפנאלים וכיתות אמן כיאה לפסטיבל קולנוע, שמקדיש גם משבצות לסרטים קצרים, מפסטיבל ירושלים אף הם, ממכללת ספיר או מתוכנית מיוחדת שנקראת ״מצפה – סיפור אהבה״. אתר אינטרנט לא ממש מצאתי אבל אפשר לקרוא תוכניה ולרכוש כרטיסים כאן.

סרטים חדשים ב-VOD

השפעת של פטרוב

השפעת של פטרוב (Petrov's Flu) – כמו הסרט הראשון בחלק הקודם של המדור, גם הסרט הנוכחי מגיע מפסטיבל קאן 2021. אפילו כתבתי עליו אז, כי אני משתדל לא לפספס שום דבר מאת קיריל סרברניקוב (״הסטודנט״, ״קיץ״). וכמו תמיד עם הבמאי הרוסי שנוא השלטון בארצו, מאוד אהבתי את מה שראיתי, התפוצצות יצירתית שקשה לסכם. בגדול, חבוב בשם פטרוב לא מרגיש כל-כך טוב וספק הוזה את רוב הסרט, מסע לילי ברוסיה פוסט-סובייטית מלאת דמויות מטורללות. תוכלו לדעת תוך כמה דקות אל תוך הצפייה אם זה בשבילכם או בשבילכן, אבל אני לא מבטיח שתבינו הכל גם בתום השעתיים וחצי של הסרט (אני בטח לא). הוא זמין ממחר ב-VOD של yes וסלקום tv גם.

התינוקות של קתרינה (Katrina Babies) – אותו יום (25.8) ואותם שירותי תוכן, הפעם בתוספת HOT, אבל סרט תיעודי וטרי למדי מפסטיבל טרייבקה האחרון. אותו פספסתי לצערי ואולי זו הזדמנות להשלים את הסרט של אדוארד באקלס הבן, שיצא לבדוק כיצד הוריקן קתרינה השפיע על חיי הנוער בניו-אורלינס. לצורך כך הוא ראיין לא מעט אנשים צעירים, חלקם היו פעוטות כשהסופה החריבה חלקים מהעיר וחלקם מתבגרים הזוכרים את האירועים אחרת, או מביטים עליהם באופן שונה, בדיוק 17 שנים אחרי השבוע האחרון והמקולל של חודש אוגוסט 2005.

במשמרת שלה (Help) – הפעם בלעדית אצל יס, דרמת טלוויזיה בריטית המתרחשת סביב התפרצות מגפת הקורונה. זוכרים? זוכרות? אה רגע זה עדיין קורה. בכל מקרה, ג׳ודי קומר מגלמת עובדת חדשה במעון בליברפול, בו היא יכולה להביע את כשרונה לתקשר עם החוסים. במיוחד זה שמגלם סטיבן גראהם, הסובל מאלצהיימר בגיל מוקדם ויוצא לשוטט בלי התרעה. אך כאמור, צרות גדולות הרבה יותר נופלות על הצוות והמקום, עם מותה של חולת הקורונה הראשונה בבריטניה ממש אצלם במוסד. ג׳ק תורן (״אנולה הולמס״) כתב, מארק מאנדן (״אוטופיה״) ביים.

זמן לעצמי (Me Time) – נסיים עם סרט יום שישי (26.8) של נטפליקס, שספק הזנחתי ברבעון הזה (ולא רק אני). הפעם מדובר בקומדיה בכיכובו של קווין הארט, המגלם אב למופת שמגדל את שני ילדיו בזמן שאשתו (רג׳ינה הול), מפרנסת את התא המשפחתי. מאוד מתקדם מצידם. אבל גם אבא מסור זקוק מדי פעם לחופשה והוא מחליט להיענות להצעה ולהתאחד עם חברו הוותיק והשרירי (דוויין ג׳ונסון רגע, לא, זה מארק וולברג. בטוח שלא דה רוק?). הבעיה: החבר מן העבר תמיד מסבך את גיבורנו בצרות. סרטו של ג׳וש המברג (״ואז הגיעה פולי״, ״אני אוהב אותך, גבר״).