סרטים חדשים: מגה-מדור לכבוד שובם של בתי הקולנוע לפעילות עם 20 (!) סרטים

זה לקח רק 63 שבועות אבל הנה זה קורה – שובם של בתי הקולנוע בישראל לפעילות סדירה. ראוי לסייג ולומר שהיו אולמות הקרנה שפעלו ברחבי הארץ במתכונת כלשהי גם במהלך הקיץ, ובוודאי שמאז מרץ. כך ודאי יסכימו איתי מי שקורא או קוראת את מדור סרטים חדשים בקביעות. אבל הסיקור באתרי החדשות למיניהם מכריז בגאון על סופה של ההדממה הכפויה. בעיניי זה לא הוגן להתעלם מהסינמטקים, מבתי קולנוע שכונתיים כמו קולנוע קנדה, ומרשתות שכן בחרו בהקרנות הרצה כמו קולנוע לב, או רשת מובילנד שעמדה בגאון גם בזמן סבב הלחימה המיותר האחרון. רוצה לומר, על אף שזה נראה כך לפרקים, המילה ״קולנוע״ אינה קמה ונופלת על מצב המנעול בדלתות סינמה סיטי, יס פלאנט, הוט סינמה או כל רשת אחרת. כפי שקיבלנו בשנה ורבע האחרונות תזכורת מכאיבה לגבי מה מעניין את בעלי האולמות, כך צריך לזכור מה המקום שלהם בחיינו צופי הקולנוע. כמובן שעכשיו, משהכריזו על פתיחה כוללת, אני סולח ומוחל על הכל ובוחר לצהול במדור חגיגי במיוחד.

אז ברוכים השבים וברוכות השבות לכל מי שלא הלכו לקולנוע מאז מרץ 2020. לא פחות מ-20 סרטים חדשים (יותר או פחות) יקדמו את פנינו בשיבה אל בית הקולנוע החביב והקרוב ביותר. את ההיצע השופע חציתי לשניים – אלה שטרם הוקרנו רשמית בישראל בשום קונסטלציה, ואלה שכבר צצו בהקרנות אלה ואחרות. זה המדור הגדול ביותר שטיפלתי בו ולכן בחרתי לוותר על כל הקישוטים הרגילים. כלומר בלי שום אירועים מיוחדים והפעם גם בלי החלק המוקדש לצפייה ביתית, זה שהפך למנה העיקרית בחודשים האחרונים. הוא ישוב בשבוע הבא כשנחזור לכמויות הנורמליות יותר (כרגע מדברים על שבעה סרטים). תיאלצו להאמין לי שאין משהו סופר קריטי לראות בבית בסופש הזה. למעשה, זה כנראה ה-סופש ללכת לקולנוע, בעיקר כי המגפה והתקופה לימדו אותנו לחיות כאילו אין מחר וכי לכו תדעו איך ייראו החדשות של השבוע הבא.

אבל איך זה בכלל עובד? בחלק מבתי הקולנוע כבר בשלב ההזמנה מראש ועוד בשם הסרט, יצויין האם מדובר בהקרנת תו ירוק (מחוסנים) או סגול (תפוסה מופחתת ושאר כללים). רק באחד מהם יש אפשרות, או סכנה, לשבת לצד צופים צעירים. בהתחשב בכך שכל הצבעים הללו לא יהיו רלוונטיים בעוד שבוע-שבועיים, זה מעבר למטופש בעיניי. מי שילכו ודאי יבדקו הכל פעמיים ולמי שעדיין לא נוח ללכת ימשיך להיות לא מתאים. העניין הוא שאותי זה נורא בילבל, מה שמוביל לנושא האחרון להקדמה זו, שנכון תמיד אבל השבוע במיוחד – סליחה ומחילה על טעות מכל סוג. מה שכתוב בבית הקולנוע הוא שקובע, אני רק מלקט מידע ומעבירו הלאה לטובת מי שהחוויה הקולנועית חשובה להן ולהם. להיזכר או לחקור מאיפה כל סרט מוכר לי (או לא) היה די מפרך השבוע, וייתכן שפספסתי או לא דייקתי בתאריכי הגעה או אזכורים קודמים של כל סרט וסרט. שנתחיל?

סרטים חדשים (למדי) שטרם הוקרנו בישראל

ארץ נוודים

בגידה – מתחילים עם סרט ישראלי, כפי שהיה נהוג כאן פעם. זהו בעצם הסרט הישראלי הראשון להיות מופץ בבתי הקולנוע מאז ״מאמי״ בחודש מרץ 2020, כאשר כל השאר עדיין מתחבאים או ומעטים בחרו בהפצה ביתית (״הלילה הזה״ למשל). אקי אבני ואן קונופני מככבים כזוג נשוי ואוהב אך שליו, כאשר הבעל מחליט להתחזות למחזר מסתורי של אשתו דרך האנונימיות של הרשתות החברתיות. הדבר מטלטל את חיי הנישואין של השניים וגם מציף סודות מן העבר, כך מבטיח התקציר. הבמאי הוא דורון ערן הוותיק ואת התסריט כתב אבי עמר, על פי הספר "כשהשמיים נפלו" מאת שחר טריטופ.

ארץ נוודים (Nomadland) – סרטה של קלואי ז׳או (״שירים שלמדתי מהאחים שלי״, ״הרוכב״) מגיע אל בתי הקולנוע כחודש לאחר זכייה היסטורית באוסקר, וכמה שבועות לפני שז׳או מצטרפת אל היקום הקולנועי של מארוול עם ״נצחיים״ המסקרן. עופר כבר כתב עליו לקראת הטקס, אבל לטובת מי שלא צרכו חדשות מאז הזכייה של הסרט בפסטיבל ונציה בסתיו ועד לפני חודש, זה המצב בקצרה. פרנסס מקדורמנד, עם עוד אוסקר מוצדק לשמה, מגלמת את פרן, שבתחילת הסרט סופגת כמה מהלומות – היא אלמנה שמקום העבודה שלה, שסיפק לה גם בית, נסגר לאלתר. פרן צריכה להתמודד עם השינויים הקיצוניים במצבה ומוצאת פתרון ברכב שישמש לה גם בית ובסגנון חיים נוודי. ז׳או את מקדורמנד בעצם תוהות האם זהו מסע השחרור העצמי של הגיבורה ולא רק תהליך אבלות, בעוד דעות רבות שקראתי (בעיקר אמריקאיות) רואות בסרט משל על אמריקה הקפיטליסטית. בעיניי זה כאילו שתאגיד יצטט שירה לצרכיו וזו התסכלות צרה מאוד על סרט מיוחד – הוא מבוסס על ספר עיון של ג'סיקה ברודר, כאשר את מקדורמנד המגלמת דמות מומצאת מקיפות הדמויות האמיתיות מהספר שזהו סגנון חייהן.

נשמה (Soul) – בחודש הבא כבר יוצא בארה״ב הסרט החדש של פיקסאר, ״Luca״ המקסים למראה, אבל רק כעת אפשר לראות בישראל את סרטם הקודם וזוכה האוסקר אף הוא. ״נשמה״ עוקב אחר מוזיקאי ג׳ז בשם ג׳ו (ג׳יימי פוקס), שלא מוותר על חלומות הבמה שלו למרות שהוא כבר אינו צעיר ומלמד ילדים בבית ספר למחייתו. דווקא כאשר מובטחת לו הופעה שאולי תשנה את המצב, ספק תאונה וספק טעות של הגורל שולחת אותו אל עולם הנשמות, ממנו ינסה לשוב בזמן כדי לעלות לבמה. זה רק חלק קטן מהעלילה ומקאסט המדבבים בשפת המקור, שכולל את טינה פיי, אנג׳לה באסט, גראהם נורטון, רייצ׳ל האוס, ריצ׳רד איואדה וגם דויד דיגס וקווסטלאב הרשומים כיועצים אמנותיים. אל הבמאי הבכיר של אולפני האנימציה, פיט דוקטר (״הקול בראש״), חבר התסריטאי קמפ פאוורס (״לילה אחד במיאמי״) לטובת איזון אתני ויצירתי. גם המוזיקה זוכת האוסקר של הסרט מורכבת באופן דומה – טרנט רזנור ואטיקוס רוס על הפסקול של עולם הנשמות, ג'ון באטיסט על הצד הג׳זיסטי. זה סרט של פיקסאר אז אני מקווה שנמצא דרך לכתוב עליו, אבל אולי היא תצטרך להיות מקורית בהתחשב בכך שהדיון סביבו התקיים כבר לפני חצי שנה (תרומתי בלינק).

וונדר וומן 1984 (Wonder Woman 1984) – עוד סרט שהופץ בארה״ב בחג המולד שעבר הוא ההמשכון של צוות ״וונדר וומן״, בראשות הבמאית פטי ג׳נקינס והכוכבת גל גדות. גם עליו לא התאפקתי עד עכשיו, וטוב שכך, וכתבתי ל״הארץ״, אז סליחה מראש שאני במחנה הלא-שלילי. זה לא אומר כלום על טקסט שיהיה או לא בסריטה, נראה בעתיד. בכל מקרה, הסיבה שהסרט לא הגיע לפורמט ביתי כמו רבים מחבריו ונשמר מכל משמר למסך הגדול היא שחברת ההפצה השקיעה לא רק בתרגום לעברית אלא גם בדיבוב. זה לא סרט מונפש, למרות הרבה מאוד אפקטים, אבל מישהו זיהה פוטנציאל כלכלי שם. זה גם לא סרט ילדים בעיניי, למרות העלילה במהלכה האמזונה דיאנה/וונדר וומן (גדות) מוצאת את עצמה מול נבל שבכוחו להגשים משאלות (פדרו פסקל) וחתולה אנושית הקרויה צ׳יטה (קריסטן וויג). למרות מאורעות הסרט הקודם, כריס פיין חוזר לתפקיד אהובה של הגיבורה וכך גם אמזונות נוספות (רובין רייט וקוני נילסן, בעיקר) ודרך אגב, אנחנו באייטיז עכשיו. בשל כל התווים והדיבובים, שימו לב טוב באיזו הקרנה לבחור.

ביל וטד שורפים ת'זמן (Bill and Ted Face the Music) – מישהו אמר אייטיז? הנה סרט סוגר טרילוגיה לסדרת סרטים שהחלה ב-1989 ונמנמה בנחת 30 שנה מאז הסרט השני. אלכס ווינטר וקיאנו ריבס שבים לגלם את ביל וטד, שהם כבר לא צעירים מאגניבים אלא הורים לילדות מתבגרות (סמארה וויבינג, בריג׳ט לנדי-פיין). הן קרויות בילי ותיאה, וזה או חמוד או מקריפ לקרוא לילדה שלך על שם החבר הכי טוב שלך, אם שואלים אותי. בכל מקרה, זוכרים וזוכרות ששני הרוקרים מקליפורניה אמורים לכתוב את השיר שיציל של העולם? אז הדדליין המאוד נדיב שלהם הגיע, כי כל הבלאגן שעשו בציר הזמן בסרט הראשון ובגיהנום בסרט השני יחזור לרדוף אותם ואת הבנות שלהם. כריס מת'סון ואד סולומון, שיצרו את ״מסע הכזבים של ביל וטד״ ו״ההרפתקה המצוינת של ביל וטד״, כתבו גם את הנדבך הנוכחי. הבמאי הפעם הוא דין פריסוט (״גלקסי קווסט״).

ללא מעצורים (Unhinged) – מוקדם יותר החודש הזדמן לי לצפות בסרט הזה בטיסה, מבלי לדעת על תוכניות ההפצה שלו. הייתי משוכנע שסרט שהוקרן בארה״ב בקיץ שעבר הוא כבר חדשות ישנות, אז לא נותר לי אלא להתנצל על הסקירה המוקדמת. כך או אחרת, סרטו של דרק בורטה (״משפחת ג'ונס״) על פי תסריט של קארל אלסוורת׳ (״דיסטרביה״) יהיה חלק מן ההיצע השבוע ומשווק כסרט של ראסל קרואו. השחקן האוסטרלי-ניו-זילנדי אכן מככב, אבל בתור האנטגוניסט. הוא מה ומי שקורה לגיבורת הסיפור, בגילומה של קארן פיסטוריוס, שהיום הרע שלה עומד להפוך לסיוט לאור יום. הכל משום שהעזה לצפור לזר שלפניה שרמזור משום שהתמהמה, אלא שהתגובה שלו היא לרדוף אותה ללא לאות.

גנב עם כבוד (Honest Thief) – בדיוק כמו בסרט לעיל, גם את הליאם-ניסן החדש ראיתי בגובה רב וכתבתי עליו מבעוד מועד. אל תצפו לעוד ״חטופה״ למרות שיש כאן לא מעט אקשן, אבל הדגש הוא עלילת פשע שחציה רומנטי. ניסן מגלם גנב לשעבר, המבקש להניח את עברו מאחוריו ולהתמסד עם האישה שהשכירה לו מכולת ציוד לכל המזומן ששדד בקריירה. לפני כן הוא רוצה להסגיר את עצמו לרשויות בתמורה לעונש מופחת, אבל שני אנשי החוק שמופקדים על המקרה שלו חומדים את השלל לעצמם ומחזירים את הפושע אל דרכיו הישנות. הקאסט לא רע בכלל וכולל מלבד הכוכב הצפון-אירי גם את קייט וולש כאהובתו, ג׳יי קורטני ואנטוני ראמוס בתור המושחתים ואת רוברט פטריק וג׳פרי דונובן בתפקיד המפקדים שלהם שמנסים לברר מה באמת קורה כאן. אני נורא אוהב את דונובן ומאוד שמחתי לראות אותו צץ גם בחדש של גאי ריצ׳י, אבל זה כבר סיפור אחר. את הסרט הנידון ביים מארק וויליאמס (״גיבור אמריקאי״, יוצר ״אוזרק״) וכתב סטיב אולריץ׳.

אמאל'ה (Run) – חשבתם שהגענו אל קצה הטראש השבוע? אז חשבתן. כמה רציתי להמליץ על הסרט החדש של אניש צ׳אגנטי, מי שחתום על ״חיפוש״ המבריק, בשיתוף עם סב אוהניאן. אבל הבמאי מועד ונופל ומתרסק לגמרי במכשול הסרט השני, אם כי קראתי ושמעתי גם דעות יותר מפרגנות מזו שלי. אני מבין את זה כי יש הרבה מה לאהוב במותחן האימה הזה, בו מככבות שרה פולסון הוותיקה וקירה אלן הצעירה בתור אם ובת. הראשונה שולטת בכל אספקט בחיי השנייה, הנעזרת בכסא גלגלים ובתרופות שונות, אבל מתחילה לחשוד שאמאל׳ה מסתירה ממנה משהו. אם תרצו לראות איך נראה של שיאמלאן בזמן שהוא נופל במדרגות, אז הנה. מה שכן, אני שב אל התפילה שנשאתי בסקירה הקוטלת שלי ומקווה שאלן, השחקנית השונה ביכולתה, תהפוך לכוכבת ענקית לפחות כמו מי שמגלמת את אמה.

טרולים מסביב לעולם (Trolls World Tour) – איך אפשר בלי סרטי ילדים, הסיבה בגללה התעכבו בתי הקולנוע מלהיפתח סוף סוף. האחד הוא המשכון של ״טרולים״ המצליח, שלרגע אחד היה הסרט המדובר של השנה שעברה בגלל שהעז לשבור מוסכמות ולדלג על בתי הקולנוע בארה״ב בדרכו להפצת פרימיום ביתית (דרך לגבות תשלום גבוה על סרט בלי קשר לאיכותו). נדמה לי שהרגע ההוא חלף ונותרנו עם סיפורם הצבעוני ומלא הנצנצים של בובות טרול מונפשות ומזמרות (אנה קנדריק וג׳סטין טימברלייק), שצריכות לאחד יצורים מסגנונות מוזיקליות שונות כדי להביס את טרולי הרוקנרול המרושעים (בהנהגת רייצ׳ל ״האקסית המטורפת״ בלום). וולט דורן מהסרט הקודם שב לביים ונעזר בדייויד פי. סמית׳.

שיגועים ודרקונים (Clara) – איך התגעגענו לסרטי אנימציה ממדינות אקראיות שמגיעים ארצה בשנתיים איחור? לא, רק אני? אז בסדר. לעולם לא תדעו שהסרט הזה נוצר באוקראינה על ידי אלכסנדר קלימנקו משום שהוא מוצג בארץ בדיבוב לעברית בלבד. העלילה מתרחשת בארץ של פיות ויצורים מכושפים ומתניעה כאשר אל פתחה של קלרה מגיעה גור דרקון, אותו היא מבקשת להשיב למשפחתו. אני לא נותן עצות בענייני חינוך ילדים אבל נדמה לי שיש דרכים יותר טובות לשרוף את המוח והעיניים, שזה מה שקרה לי מצפייה בטריילר.

סרטים שמרחיבים את הפצתם אחרי טרום-בכורות

עוזרת אישית

עוזרת אישית (The Assistant) – עדיין פה? מעולה, אז נמשיך עם החלק השני במדור הפעם שמוקדש לסרטים שכבר הופיעו במדור בשנה החולפת. כדי להעלות את הרמה נתחיל עם סרטה של קיטי גרין, שעופר וגם אני בחרנו כסרט השנה שלנו. הזכרתי אותו בסרטים חדשים של לפני חודש בדיוק ומאז הקיץ לא נמאס לי להלל אותו, ואת ההופעה של ג׳וליה גארנר כעובדת זוטרה במשרד בו מתבצעים פשעים על רקע מיני.

טנט (Tenet) – לפני שבוע נכנעתי והכרזתי על בוא סרטו של כריסטופר נולאן אל ארצנו, כולל אזכור של מספר הולך וגובר של אנשים שצפו בו לראשונה כעת ובקולנוע, כמו שצריך. אני לא יודע אם זה משנה את הדעה על הסרט אבל לפחות נחמד שיש אפשרות, כולל להתייחסות עתידית אליו כאן בבלוג, מה שאנסה לעשות בדרך מעניינת. אין סיבה לדעת על העלילה אם לא גילו לכם ולכן את כולה עד עכשיו, זה סרט של נולאן ויש בו את ג׳ון דייויד וושינגטון, רוברט פטינסון, אליזבת׳ דביקי וקנת׳ בראנה, בין היתר.

סיפור חיי (La Verite / The Truth) – על הסרט הזה יש לנו טקסט של עופר מפסטיבל ונציה 2019 ואיזה דרך הוא עבר מאז. אז עוד קראנו לו פשוט ״האמת״, מאז הוא הספיק לפתוח את פסטיבל סרטים בערבה תחת שמו החדש ״סיפור חיי״ ולצוץ בכל מיני טרום-בכורות לפני המגפה. שווה להזכיר שזהו סרטו הראשון של הבמאי היפני הפורה הירוקאזו קורה-אדה מחוץ למולדתו, ומככבת בו קתרין דנב כשחקנית צרפתית ותיקה המוציאה ספר זכרונות שקצת מרגיז את הבת שלה (ז׳ולייט בינוש), המתארחת אצלה יחד עם בן זוגה (איתן הוק) והנכדה.

ואז רקדנו (And Then We Danced) – גם הסרט הגיאורגי הזה עבר דרך חתחתים דומה. הזכרנו אותו לראשונה שהיה הנציג לאוסקר 2019 מטעם שוודיה (אל תשאלו), אחרי הפסטיבלים של קאן ואז ירושלים באותה שנה. את השנה ההיא סגר סרטו של לבאן אקין בפסטיבל בערבה שהוזכר לעיל, אבל נכנס למצעד 2020 של אור בזכות טרום-בכורות למיניהן. כעת הוא נגאל רשמית וכך אפשר לחזות בסיפור על יריבות ואהבה גאה בעולם הבלט בגיאורגיה.

סתם אחד (Nobody) – מוקדם יותר החודש הגיע סרט האקשן הזה אל האקרנים, סבל מלחמה מיד לאחר מכן, ועם הסקירה של לירון מסוף השבוע אפשר לומר שהתזמון הוא חזרה לעניינים. בוב אודנקירק, בתפקיד לא אופייני, מגלם את הסתם-אחד מן הכותרת, איש משפחה יגע כפיים ששוד מזויין המתרחש אצלו בבית מפעיל אצלו אינסטינקטים רדומים של מתנקש קטלני. נשמע כמו ״ג׳ון וויק״? זה אותו תסריטאי, דרק קולסטד, שנעזר הפעם בבימוי של איליה ניישולר (״הארדקור הנרי״).

הדברים הקטנים (The Little Things) – סרטו של ג׳ון לי הנקוק (״המייסד״, ״הרודפים״) איתנו כבר מאז החזרה ההדרגתית לאולמות באמצע מרץ, אבל כעת מרחיב את הפצתו. מדובר במותחן ניינטיז במהותו, על בלש ותיק ורדוף בידי העבר, המצטרף אל בלש צעיר כדי לתפוס רוצח סדרתי או לפחות לגרום לחשוד המרכזי להודות ברציחות המחרידות. דנזל וושינגטון, רמי מאליק וג׳ארד לטו מככבים, נחשו מי הוא מי.

אפליקציה סוף (Countdown) – באותו סופש גורלי כמו הסרט לעיל, יצא לדרך גם סרט האימה הזה, שכבר הופיע באימת החודש של אור. כי הוא יסודי. הרעיון בבסיס סרטו של ג׳סטין דק, שפותח מסרט קצר שלו, הוא אפליקציה שמודיעה למשתמש מתי ימות. גיבורת הסיפור, בגילומה אליזבת׳ לייל, משום מה הולכת על זה. היא מגלה שנותרה לה שלושה ימים לחיות ושיש לאפליקציה דרכים לוודא שהתחזית תתגשם.

חיים אחרים (The Peanut Butter Falcon) – כשהסרט הזה רק יצא, וערך את בכורתו המקומית בפסטיבל חיפה, שאיה להבף היה באמצע רנסנס אישי שהוביל ״ילד דבש״. אבל כל-כך הרבה השתנה בעולם מאז, והשחקן עצמו כבר ״בוטל״ בעקבות האשמות על התעללות מצידו במערכת היחסים עם זוגתו לשעבר, FKA Twigs. מי שבכל זאת ירצו לראות את סרטם של טיילר נילסון ומייקל שוורץ, בו להבף מגלם עבריין שמחפש גאולה בליווי מסעו של צעיר עם תסמונת דאון (זאק גוטסאגן) להגשמת חלומו להפוך למתאבק.

מלחמה עם סבא (The War with Grandpa) – אי שם בסוף השנה האזרחית הוטעתי לחשוב שהסרט הזה יהיה חלק מהקטלוג של סלקום tv אך מסתבר שהוא מגיע לאקרנים השבוע. רוברט דה נירו מככב כסב המשפחה שעובר לגור את הילדים (אומה תורמן ורוב ריגל), מה שגורם לנכדו (אוקס פגלי) להכריז, ניחשתם נכונה, מלחמה על סבא שלו ובני דורו (כריסטופר ווקן, ג׳יין סימור, וצ׳יץ׳ מארין. הבמאי טים היל הוא (״בובספוג״, ״החבובות בחלל״) והתסריטאים הם טום ג׳יי אסטל ומאט אמבר (״שחק אותה סמארט״).

העד הבלתי נראה (Il Testimone Invisibile / The Invisible Witness) – נסיים בסגירת מעגל. בשבילה צריך לחזור אחורה אל תחילת הקיץ הקודם, אז היה נדמה שהמגפה מאחורינו ובתי הקולנוע עומדים להיפתח. זה היה בעצם הסרט המסחרי הראשון להיות מוקרן, אך ההמשך היה עגום עם עוד סגרים ואי-ודאות עד מרץ הנוכחי. מדי פעם היה אפשר לצוד את הסרט הזה בסינמטקים, אותו ביים סטפנו מורדיני ובו מככב ריקארדו סקאמרצ'ו כאיש עסקים שצריך להוכיח כי לא רצח את המאהבת שלו. כעת, שב הסרט לסיבוב נוסף ואחרון.