במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 17

עוד שבוע-שבועיים כאלה ואפשר להתרגל מחדש לשגרה, מעין פרק ב׳ של המגפה. אם החלק הראשון התאפיין באיזה תאריך סיום עתידי ותקווה ארטילאית להשיב את המצב לקדמותו, השלב הנוכחי לוטה בערפל עוד יותר סמיך של אי ודאות. מה שבטוח החל מהשבוע הוא שכריסטופר נולאן כבר לא יציל אותנו – ״טנט״ (TENET) הוסר רשמית מלוח ההפצה העולמי, במקום להמשיך להידחות בשבועיים כל פעם. זה מבאס משום שיש מדינות שכבר חזרו לראות סרטים בקולנוע, כפי שאני קורא על סין ואוסטרליה, או שומע מחברים בצרפת ומקומות אחרים באירופה. לא שחייתי באשליה שכולנו עולם אחד מאוחד, או שמנחם אותי שישראל עשתה אחורה פנה ותקועה באותה סירה כמו ארה״ב גם מבחינת בתי הקולנוע הסגורים. ובכל מקרה יש עניינים בוערים יותר על הפרק. אז כמו תמיד, המעט שאני מרגיש שיש בכוחי לעשות הוא דווקא לשמור על גחלת האסקפיזם עבור מי שירצו בכך.

אולי יותר מתמיד, זה הזמן לתמוך ביצירה ישראלית בכל דרך אפשרית. למשל, צפייה בתוצרת מקומית בפלטפורמות המעבירות ליוצרים וליוצרות חלק מההכנסה. במהדורה השנייה של דוקוסטרים, מבית דוקאביב, שמסתיימת בסוף החודש, תוכלו למצוא מגוון תיעודיים ישראליים, כפי שהזכרתי לפני חודש עם ההשקה. בנוסף, ה-VOD של סינמטק תל אביב התמלא בסרטים דוקומנטריים תוצרת הארץ, מהשנתון הנוכחי והרבה אחורה. לדוגמה, אם פספסתן או פספסתם את ״צוללת״ של דבורית שרגל בימים הבודדים שהציג בסינמטק כשהיה פתוח לרגע, כעת הוא עוגן שם. הדבר נכון גם לסינמטקים האחרים שפועלים במתכונת אונליין ובנושא זה יש גם בשורה השבוע.

סינמטק חיפה מצטרף אל אחיו עם סינמה טייק-אווי, מעין לוח הקרנות מקוונות. כלומר, מבחר סרטי VOD אבל שזמינותם תלויית תאריך, כמו בלו״ז נורמטיבי של סינמטק. המגוון מאפשר ממש להעמיד פנים שאנחנו בסינמטק, עם טרום-בכורות וסרטים חדשים למדי מצד אחד, וגם קלאסיקות ומסגרות הקרנה מאידך. לשם דוגמה, כרגע זמינים או יהיו זמינים בקרוב גם ״לה דולצ׳ה ויטה״ וסרטים קצרים של פליני, גם ״סולה״ האיטלקי ממסגרת צ׳ינמה איטליה, וגם סרטים מפסטיבלי חיפה קודמים. במשבצת הטרום-בכורות אפשר למצוא שני סרטים צרפתיים. ״איך להיות אישה טובה״, סרטו של מרטין פרובוסט מהשנה הנוכחית, מציב את ג'ולייט בינוש במכינה לנשים צעירות המלמדת אותן להיות עקרות בית למופת, אך בדיוק אז פורצות מהומות 1968. ״המתרגמים״ של רג'יס רוינסאר מהשנה החולפת, הוא מותחן המתרחש בבונקר בו כלואים מתרגמים למגוון שפות של ספר מצופה, כאשר מתגלה שאחד מהם הדליף את רב המכר הפוטנציאלי. פרטים ותוכניה מלאה באתר הסינמטק החיפאי.

מדי פעם מגיעות אליי יוזמות קהילתית של הקרנת סרטי קולנוע, כמו זו של מוזיאון בת ים לאמנות. בקיץ רגיל, רחבת הדשא של המוזיאון מקיימת הקרנות תחת הכותרת ״סביונים״, זכר לקולנוע סביון הבת-ימי שפעל תחת כיפת השמיים בשנות ה-50 וה-60. השנה הוחלט שלא להתקהל בחוץ, אפילו לא באוויר הפתוח, אלא לעבור למתכונת אונליין. בכל יום שני ושלישי, מעתה ועד סוף אוגוסט, אפשר להירשם למיזם ולקבל לינק לסרט השבועי, שפתוח ליממה. בתום החלון יתקיים מפגש וירטואלי עם יוצרי או שחקני הסרט, כפי שהיה אתמול עם ״ימים נוראים״ זוכה האופיר. בשבוע הבא יהיה תורו של ״החבר דב״, ואת תוכניית חודש אוגוסט תמצאו באתר המוזיאון או בעמוד הפייסבוק שלו, שם גם ניתן להירשם. ראוי לציין שסדרת ההקרנות היא במסגרת 'סרט נע' של מפעל הפיס והאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, יוזמה שהחלה כדרך להביא את סרטי האופיר לכל רחבי הארץ וזכתה להצלחה עד כדי כך שהיא כבר עומדת בפני עצמה כקולנוע קהילתי הפועל כל השנה.

בימים האחרונים אני קורא עוד ועוד הספדים והתרפקויות על הספרייה המיתולוגית של האוזן השלישית בתל אביב. אם תסלחו לי, זה לא רק מוקדם אלא גם לא מדוייק. אומר את זה בתור אחד שכבר ספד לסניף הירושלמי, שמאז הפרידה ממנו התגלגל אל סינמטק ירושלים. אולם, בהחלט תמי דן (תם עידן) באוזן השלישית של ת״א, עם עזיבתו של מקים המוסד – מיקי דותן. אפשר לקרוא על כך בכתבה משולבת ראיון של נירית אנדרמן בגלריה של ״הארץ״, אבל זו לא סגירה ולא הסוף. לפי מה שקראתי אצל דותן ושמעתי מאחורי הקלעים, הבעלים החדשים של האוזן לא מתכננים לסגור לא את חנות המוזיקה ולא את ממכר הסרטים. אפילו ספריית ההשאלה עדיין נושמת לפי מה שאני מבין, וכל עוד זה המצב, אני לא מצטרף למבכים. בתור עובד לשעבר, לקוח, וגם עיתונאי שמסקר את התחום, אין לי דבר מלבד הערצה והערכה לפועלו של דותן בשלושה וחצי עשורים בהם ברא מותג תרבות ארצי. אבל דווקא בתור כל האמור לעיל, אני יודע שיש לאוזן השלישית יותר מתשע נשמות של חתול רחוב, כפי שאנדרמן תיארה זאת. ושקצת כמו הקולנוע עצמו, ממהרים להרוג את החנות רק כדי להיזכר בימים היפים שהיו. את העלאת הזכרונות של דותן עצמו אני מבין, ואם זה עושה טוב לעוד מישהו או למישהי, בבקשה. אבל אפשר אולי לחכות עם הנוסטלגיה ולראות לאיזו אוזן נתעורר בהמשך.

סרטים חדשים ב-VOD

הכפר של ברברה (Bonne pomme) – הסרט של פלורנס קנטן היה הראשון לעלות מסחרית לאקרנים אחרי הסגר, אבל כפי שכולנו יודעים זה לא החזיק מעמד וכעת תורו הגיע זמנו להיות מוקרן וירטואלית. בסינמטקים, שם הוקרן פיזית, אפשר למצוא אותו כחלק מההיצע המקוון. אבל בסוף השבוע הוא מצטרף גם אל HOT VOD אז חשבתי להזכירו פעם נוספת ואחרונה. למקרה שצריך תזכורת, מדובר בקומדיה רומנטית עם ז׳ראר דפרדייה וקתרין דנב מככבים כמוסכניק המבקש להתחיל מחדש במקום אחר ובעלת בית קפה. נחשו מי מגלם מה.

מאדאם קירי (Radioactive) – הסרט שערך את בכורתו בפסטיבלי הסתיו שעבר הספיק להיות מופץ במולדתו הבריטית ובמדינות נוספות בתחילת מרץ, אבל כולנו יודעים מה קרה אז ומדוע לא הגיע לישראל בתאריך המיועד לו. רוזמונד פייק מגלמת את המדענית המהפכנית מארי קירי, בביוגרפיה על חייה של זוכת שני פרסי נובל שהייתה חלוצה בתחום הקרינה הרדיואקטיבית. סם ריילי מגלם את בן-זוגה ושותפה למקצוע, ועל הבימוי חתומה מרג'אן סטראפי (״פרספוליס״ ועוד דברים אחרים, אבל לא בהכרח מונפשים או טובים). את הסרט תוכלו למצוא החל ממחר גם בהוט וגם בסלקום TV וכל התמונות בפוסט זה הן מתוכו.

רוזי (Rosie) – נישאר בבריטניה, אירלנד ליתר דיוק, ובקטלוג של סלקום. הפעם זוהי דרמה חברתית מ-2018 שבוששה להגיע ארצה עד כה. רוזי מן הכותרת היא אם המשפחה המנסה להחזיק את ילדיה ובן-זוגה קרוב, לאחר שבעל הבית שלהם מוכר את ביתם השכור והם מוצאים עצמם ללא קורת גג באופן מיידי. פאדי ברית'נאך (״ויוה״) ביים, ומי שכתב הוא הסופר והתסריטאי המוערך רודי דויל (״הקומיטמנטס״). כמו הסרטים שהזכרתי עד כה וגם זה הבא אחריו, הוא יהיה זמין החל ממחר.

דוהרת לניצחון (Ride Like a Girl) – התקציר של הסרט הזה מאוד ברור ופשוט ועלול להישמע כמו ספוילר, שכן זוהי ביוגרפיה של מישל פיין, האישה הראשונה לזכות בגביע מלבורן. אם אתם ואתן כמוני, חסר מושג במה מדובר, מסתבר שזה פרס לרכיבה תחרותית על סוסים. תרזה פאלמר מגלמת את הגיבורה הצעירה וסם ניל הוותיק הוא אביה. סרטה הראשון באורך מלא כבמאית של רייצ׳ל גריפית׳ס, שחקנית בדרך כלל (ברנדה מ״עמוק באדמה״ בשבילי), יהיה זמין אצל yesVOD.

דוכן הנשיקות 2 (The Kissing Booth 2) – נסיים עם הסרט המרכזי של נטפליקס לסופש זה. משום מה, ענקית הסטרימינג הותירה אותי בלי יותר מדי אלטרנטיבות לקומדיה הרומנטית שהיא המשכון לסרט מקורי שלהם מלפני שנתיים, בו טרם צפיתי. ג׳ואי קינג שבה לגלם את הגיבורה, שאחרי שהשיגה את הבחור (ג׳ייקוב אלדורי) בסרט הקודם, נאלצת לנהל איתו קשר בלונג דיסטנס כי הוא התקבל להרווארד, בעוד לה נשארה עוד שנה בתיכון. קורים עוד הרבה מאוד דברים בטריילר שלא ממש הבנתי איך הם רלוונטיים לעלילה, אבל הדבר הכי חשוב שהבנתי הוא שאני זקן. וינס מרסלו שוב על כס הבמאי וכנהוג בנטפליקס, הסרט יגיע ביום שישי.