• הקולנוע של 2020: סיכום מחצית
  • ״חלומות רחוקים״, סקירת נטפליקס
  • סרטים חדשים: הקרנות מסחריות וצפייה ביתית
  • שובן של המלצות הסינמטקים: מהדורת יולי 2020
  • סקירת אמזון פריים וידאו משולשת
  • תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה
  • אימת החודש - יוני 2020
  • דאבל דוקו: ״מתעמלת א׳״ ו״רוי כהן: בריון. פחדן. קורבן״
  • ״ויטה ווירג'יניה״, סקירה
  • ״כדור תועה״, סקירת נטפליקס
  • הסרטים שביימה איליין מאי, חלק שני ואחרון
  • הסרטים שביימה איליין מאי: חלק ראשון מתוך שניים

"נחשים על המטוס": נורא כמו שזה נראה?

15 ביוני 2020 מאת לירון סיני

הטקסט הזה היה אמור להיות כתוב אחרת. יש סרטים שהזיכרון שלהם צרוב בתודעה גם אם לא ראית אותם, כי דיברו עליהם מספיק, כי הטריילר היה מספיק מלהיב או מוזר, או כי יש בהם משפט מפתח אחד שאי אפשר לשכוח. "נחשים על המטוס" (Snakes on a Plane), בבימוי במאי הפעלולים דייויד ר. אליס המנוח, הוא תמצית של רושם נטול צפייה ומעורר ציפייה. נכון, לא ציפייה ליצירת מופת, או אפילו לאקשן מופתי. אבל כן למשהו מבדר מאוד, מהז'אנר של סרטי האקשן שהכל בהם צעקני ומוגזם כל כך שהם עוברים למחוזות הקאמפ אם יש לנו מזל, או לפחות למחוזות הביזאר והגיחוך.
אז אחרי הפיילוט עם "קאטס", ממשיכים לעוד סרט שחטף מכל הכיוונים.

היה ברור ש"נחשים על המטוס" לא יתקרב למחוזות הספקטקל המלודרמטי המופרע של אחד, מייקל ביי. אבל בכל זאת, התסריט של ג'ון הפרנן (שלא עשה יותר מדי חוץ מזה), דיוויד דלסנדרו וסבסטיאן גוטיירז (שעדיין עובד) יכול היה להכיל מודעות עצמית או יצירתיות קטלנית שמגיעה לפעמים בסרטים עם יצורים עצבניים במיוחד. והצוות נראה שיכול לעמוד במשימה: נוויל (סמואל ל. ג'קסון) – סוכן FBI שלא מפחד מכלום בסך הכל רוצה להטיס טייל (נת'ן פיליפס מ"וולף קריק") שמוכן לעלות על דוכן העדים נגד פושע אכזרי במיוחד. בטיסה, מסתבר, הושתלו נחשים על מנת לחבל במסע ולפגוע בכמה שיותר אנשים, העד ביניהם. נוויל צריך להתמודד עם הנוסעים והנחשים, כאשר יש לפחות דיילת אחת (ג'וליאנה מרגוליס) שאפילו נראה כאילו יש לה קווי אופי של דמות. לצידם יש עוד כמה דמויות המגולמות על ידי אנשים שיודעים לשחק ברמה כזו או אחרת, והמון המון נחשים. זה היה אמור להספיק כדי להיבנות מהכשה אחת לשנייה עד שנוויל יתעצבן מספיק כדי לצעוק: ״נמאס לי מהמאדרפאקינג נחשים על המאדרפאקינג מטוס הזה!״. זה באמת לא הרבה לבקש.

האם באמת נורא כמו שהוא נראה?

הלוואי.

כמה נורא?

זה לא ש"נחשים על המטוס" נורא עד כדי כך, כי סרטים נוראיים ממש יכולים להיות גם מהנים או לפחות מעוררי בעתה או הרמת גבה, עיינו ערך "החדר" שזכה למעמד קאלט בדיוק בגלל הוד נוראיותו, או "סאקר פאנץ'" שמעורר כל כך הרבה אי נוחות שיום אחד אאזור כוח כדי לצפות בו שוב ולכתוב עליו לטובת המדור המתהווה. מה שגרוע כאן הוא שלמעט אותו משפט זכור (זה עם הרבה מילות ה-F) על איך לסוכן ה-FBI  נשבר מהכותרת של הסרט, אין בו שום דבר. כלום לא מתקרב לקאמפיות המופרכת של ההצהרה המהדהדת, ואין בו מאומה שמהדהד כמותה. הוא פשוט משעמם. ועשוי לא טוב. ובנאלי. למעט הרעיון של נחשים אקזוטיים בחלל סגור באוויר.

למה ככה?

כי הוא מעורר ציפיות. ובהן אפשר להאשים את האינטרנט. ברצינות, בגלל שמדובר בצפייה מאוד מאוחרת עבורי, כל מה שזכרתי ממנו היה שזה סרט שעשה די הרבה רעש לקראת צאתו לאקרנים, ונותר רושם עמום לכך שזו חייבת להיות חוויה ברמות של ניקולס קייג' ב"נשיקה נשיכה" (Vampire's Kiss). בזמנו הסרט ייצר באזז ברשת ברמה כזו שהמעריצים שכבר היו לו, עוד לפני שיצא רשמית, השפיעו עד כדי כך שהיוצרים הקשיבו להם. הם ככל הנראה אחראים למשפט האלמותי, ולכמה ימי צילומים שהתווספו כדי להתחשב בדעתם. וכל מה שנצרב אצלי הוא הפנטזיה שלהם על סרט מופרך.

וזה היה יכול להיות כל כך מופרך הרי. אוסף של טיפוסים הזויים יותר או פחות, כולל כוכב מתנשא ובלתי נסבל ובחורה קלולסית (באמת, היא שיחקה בסדרה שמבוססת על "קלולס"), צוות האוויר שחושב שכבר ראה הכל – כולל דייל עם חזות קווירית שמתגלה כסטרייט ושובר סטראוטיפים וטייס סקסיסט שמתבקש שנחש יכיש אותו באזור אסטרטגי. יש גם סוכן FBI קר מזג ומקצועי לצד סוכן FBI עם פחד מנחשים ברמות של אינדיאנה ג'ונס, בחור טוב שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ונבל יצירתי מספיק כדי לקנות המון נחשים קטלניים מסוגים שונים ולשחרר אותם בתוך מטוס.

מישהו שמוכן למהלך כה מוגזם כדי לחסל עד פוטנציאלי, בהנחה שהמטוס יתרסק ולא יהיו יותר מדי עדויות למזימה שלו, חייב להיות גאון מעורער, כלומר, נבל לתפארת. הוא בטח יקבל את זמן המסך הראוי לו. הוא גם בטח ישקיע חלק מזמן המסך הזה בהסברים קטנים ומדויקים על כמה מעשרות סוגי הנחשים, כדי שנדע להיות במתח לקראת המעללים שלהם. זו אחת הפעמים הבודדות שבהן מתבקשת קצת אקספוזיציה, כזו שמספרת לפני שמראים לנו מה מתרחש. הרי יש נחשים שמכישים ונחשים שחונקים, יש נחשים שהארס שלהם קטלני ומהיר, וכאלו שלוקח להם יותר זמן. זה ידע די בסיסי, ומעבר לכך הוא אפילו נאמר בשלב מאוחר יותר בסרט. אבל כשהם פשוט משתוללים להם במטוס אחרי מה שמרגיש ארוך לפחות כמו עמידה בתור לביקורת דרכונים כשעוד היו דברים כאלה, אין לנו כצופים שום מושג כמה מהר או לאט אנשים יחוסלו ומול מה הם עומדים. מתבקש לתת לנו קצת מידע מקדים, שיהפוך אותנו לצופים פעילים שמצפים לנחש מסוג כזה או אחר שיגיח ויכיש, ולתגובה גופנית מזעזעת שתתרחש. אבל כמו עוד הרבה דברים בתסריט, החלק הזה חסר, ולכן לא מתאפשר לחוש מתח אמיתי.

מתבקש להתפרע כשאלו חומרי הגלם. ניתן היה לייצר אסתטיקה של סרט סלאשרים עם איברים מדממים ושפריצים של דם מהכשות שונות ומשונות, כל כך הרבה הזדמנויות ליצירתיות יש כאן. אבל הרגעים המבדרים מתחילים ונגמרים פחות או יותר בכמה תקריות בתאי שירותים. פעם אחת זה זוג שנכנס לעשות סקס בתא (בטח, מאוד נוח) תוך כדי שהם מעשנים ג'וינט (בטח, מאוד פרוע), הנחשים מפתיעים אותם ואנחנו זוכים לכמה בדיחות מטופשות מהדיילת (לין שיי) על הביצועים שלהם בחוץ. פעם שנייה זה בחור שנכנס להשתין ולבדוק מה שלום האיבר איתו הוא חושב, שמקבל את הטיפול שמגיע לטייס הסקסיסט. נו, בסדר.

עוד בעיה היא ענייני משך והשהייה. מה לעשות שהכשות של נחשים הן פעולות זריזות מאוד, אז גם בפעם ורבע שבהן מתרחש משהו לכאורה מעניין, הוא נגמר מאוד מהר. אני מניחה שהסרט לא רצה ליפול על דירוג לקהל מבוגר מדי, ולכן נראה הרבה פעמים שהמצלמה בורחת ברגע שהנחשים נהיים קטלניים. אבל כשהם מתנהגים כמו פאלוסים מטרידים זה כמובן בסדר.
סצנה מתמשכת בה נחש מזדחל לתוך שמלה של אישה ישנה חוזרת בעריכה צולבת לאורך כמה דקות מעייפות, למקרה שלא הבנו את הבדיחה. ובזמן שהנחשים מתנהלים בצורה מהירה וקצרה מדי, שאר הסרט נמתח ונמתח בלי הצדקה. לכאורה יש הצדקה, והיא ההסבר הנרטיבי לכך שיש סוכן FBI ועד חשוב על מטוס, ואיתם מלא נחשים שאמורים להוות חיסול יצירתי. החיסול יצירתי כי הוא מגיע מהמוח של אותו נבל מופלא שתיארתי קודם. אלא שהוא מקבל זמן מסך בתחילת הסרט שמצהיר עליו כעל טיפוס אלים ומפחיד, וזהו בערך. מבזבזים לנו זמן יקר על הצהרות ותו לא. לו לפחות היינו רואים אותו עוקב בדריכות אחרי המתרחש בנקמה שתיזמר, משהו שיאפשר להזדעזע ממנו או לשמוח במפלתו. אבל לא, גם שום דבר כזה לא קורה.

אכזבה נוספת קשורה באפקטים. הם מתיישנים מהר, אפקטים, ועל זה אפשר לסלוח. על הבחירה להראות את נקודת ה"מבט" של הנחשים בשחור-ירוק מטושטש יותר קשה למחול. זה עוד אלמנט שאמור לייצר מתח, אבל בגלל שכל פעם כזו מתרחשת לכמה שניות, האפקט המתקבל מוציא מריכוז, בהנחה שמצאתם משהו ששווה להתרכז בו בכלל.

ומה עם סוכן ה-FBI, תשאלו? הוא צועק מתישהו שנשבר לו מהנחשים. זה קורה. הוא גם מייצר פתרון דרמטי שמעמיד בסכנה את כל הנוסעים ומספק שתי דקות של עניין, רגע לפני שהסרט נגמר. בשאר הזמן הוא שומר על פאסון, נעזר בקלייר הדיילת רבת התעוזה (היא מדריכה אותו איך לאלתר להביור ולמצוא את המתג שידליק מחדש את המזגן, בסדר. היא יכולה להישאר). הוא גם אומר לעד שלו לא לזוז הרבה, בזמן שברור שמתישהו הוא יזוז. לא כזה הרבה. זה הניצול הכי מינימאלי של סמואל ל. ג'קסון שראיתי בסרט.

מי כן ייהנו מהסרט?

אולי אנשים שראו אותו ב-2006. קיבלתי לפחות תגובת פייסבוק אחת שטוענת שהיה כיף איתו פעם.

מילה טובה לסיום?

יש רגע חמוד אחד שאינו קשור לסרט או לתסריט בשום צורה. קלייר הדיילת שזו טיסת הפרישה שלה לטובת לימודי משפטים מגולמת על ידי לא אחרת מאשר ג'וליאנה מרגוליס. נחמד שהיא הגשימה את הייעוד שלה בסדרה "האישה הטובה" אחר כך. ואם תשרדו עד הסוף יש בכתוביות שיר נושא קליפ פארודי על להקות אימו. הוא חייב להיות פארודי. אין מצב שהיו דברים כאלה במציאות. נכון?
נכון?

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.