במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 12

חוזרים למסך הגדול. זו הבשורה עימה נפתח חודש יוני, על רקע כל אותם עניינים אחרים שמקשים על הנשימה. שר התרבות והאוצר החדשים סיכמו על מתווה סיוע כספי למוסדות התרבות, ובקרוב יצטרפו למקומות שכבר פתחו שערים גם חלק מאולמות הקולנוע. סינמטק תל אביב כבר הודיע רשמית על חזרה לפעילות ב-14.6, אחרים ודאי יצטרפו בקרוב ואני מאמין שבשבוע הבא כבר יחלו לצוץ תוכניות ושיבוצים ונוכל לדעת מה יש לראות, בעצם. לכן, אני גם מקווה שזה המדור האחרון במתכונת הנוכחית. תריסר שבועות שאני לא יכול לדווח על הנעשה בבתי הקולנוע המושבתים, אבל עשיתי כמיטב יכולתי לנסות לסתום את החור השבועי הזה ואולי אפילו לעזור לכוון לצפיות מעניינות. בטיפת הסבלנות שנותרה לי, חשוב להזכיר שהשיבה לאולמות תהיה ודאי הדרגתית, מבלבלת ואולי אפילו מוזרה בהתחלה. אבל איזה אושר זה יהיה אם וכאשר.

נישאר בסינמטק תל-אביב, שלרוב מקפיד לשלוח את ההיצע הווירטואלי שלו אחרי פרסום המדור. הפעם התחשבו ואפילו התכתבו (בכוונה או שלא) עם מה שהצעתי פה בצחוק לפני שבועיים, ומקרינים את ״פינוקיו״ ממש היום. אם כי מדובר עם רוברטו בניני אך לא בבימויו, שכן את גרסת 2019 הזו ביים מתאו גארונה. ההקרנה החינמית הייתה לכבוד יום הרפובליקה האיטלקית שנערך אתמול, אבל כאמור הסרט זמין גם היום. עוד ב-VOD של הסינמטק אפשר למצוא את ״מרטין עדן״ (בתמונה לעיל) ולכבוד חג השבועות הועלו סרטי ביכורים ישראליים בשיתוף עם הפורום הדוקומנטרי. בבכורה אפשר לראות את הסרט התיעודי ״קפיטל במאה ה-21״, עיבוד לספר באותו השם המבקש לאתגר את התפיסות המקובלת הנוגעות לקשר בין הון וקידמה. שתי מסגרות הקרנה שרק הגבירו את החשק לשובו של הסינמטק לפעילות פיזית, כאילו מחזירות לרגע אימפריה ישנה – מסגרת לקולנוע הונגרי ואחת לקולנוע אוסטרי. נדמה לי שטרם כתבנו על אף סרט משתי המסגרות, רק קצת על ״ואלס לולדהיים״, אז אולי זו הזדמנות להשלמות.

פסטיבל הפסטיבלים WE ARE ONE יימשך ביוטיוב ובחינם עד סוף השבוע וקצת מעבר לו. עופר ואחר-כך גם אני כבר הספקנו לדגום ולדווח, אם תרצו לדעת מאיפה להתחיל או מה זה לעזאזל. אני מסכים אם המאוכזבים והמאוכזבות, והתבלבלתי יחד עם המבולבלים והמבולבלות, אבל נדמה לי שבתור הסחת דעת מבורכת והזדמנות לראות קולנוע ממקומות לא שגרתיים בעולם – אפשר להפיק ממנו משהו. לצד זאת, אפשר גם לראות בעזרתו יצירה ישראלית, למשל התוכנית של פסטיבל ירושלים ששודרה בסופש ועדיין זמינה, או ״פרפרים״ הקצר של יונה רוזנקיאר, שהוקרן לראשונה אתמול. ואם לחזור על מה שכתבתי בפוסט שלי, הפאנלים וכיתות האמן מצדיקים לבדם את קיומו של האירוע המסורבל והראשוני הזה, בטח ובטח עד שיחזרו פסטיבלי קולנוע אמיתיים.

חודש יוני הוא חודש הגאווה העולמי, מה שעומד להתבטא גם בלוחות השידורים. ב-yes למשל יחגגו עם ״סופש גאווה״ בסוף השבוע הבא, וגם גופי השידור האחרים נערכים לבכורות לאורך החודש של סרטים בנושאים להט״ביים, קווירים ועוד. נכתוב עליהם בסריטה סמוך למועד, אבל אנחנו לרוב לא זקוקים להזמנה מיוחדת כדי להתייחס לסרטים שכאלה. רק בחודש שעבר, לשם דוגמה, אור כתב על ״משחק הדמעות״, עופר על ״דבר אליה״ ואני על ״מותר לאהוב״ הנטפליקסי. מי שחוגגים קולנוע גאה בכל יום ויום עם סרט חדש בעמוד הפייסבוק שלהם, הם החברים מ-TLVFest שלא נחו לרגע מאז פרוץ המגפה. היום, לדוגמה, הם מארחים לשיחה את הבמאי תומר הימן (״יונתן אגסי הציל את חיי״ ועוד המון) באינסטגרם ובסופש הם הפנו אל ״הרגתי את אמא שלי״, סרט הביכורים המהפנט של קזבייה דולן. בקיצור, דפדפו לאחור והמשיכו או התחילו לעקוב אחרי הפסטיבל.

יש עדיין יוזמות הקרנה פרטיות של סרטים ישראליים, על חלקן אני לא מספיק לדווח בזמן. אבל מחר (חמישי ה-4.6) תוכלו לראות את ״סיבת המוות״ של רמי כץ. הסרט יהיה זמין לצפייה בין השעות 12:00-17:00 ולאחר מכן תתקיים שיחה עם הבמאי ועם גיבור הסרט, ג'מאל ברכאת. ההקרנה באדיבות yes דוקו ומותנית רק בהרשמה מראש בלינק הבא, אין חובת תשלום.

אם תהיתם ותהיתן איך עובר הבידוד על מרטין סקורסזה, יש לזה תשובה מצולמת. יש שקוראים לזה סרט קצר, אני מנחש שמרטי לא היה קורא לזה קולנוע וזה בכל מקרה לא ממש עונה להגדרה ואף מפתח ציפיות שווא. בכל זאת, כחלק מיוזמה של ה-BBC, הבמאי הוותיק שנמצא בהכנות לסרטו הבא (ובחיפוש גוף מממן שכנראה הסתיים אצל אפל), צילם עבורם כמה דקות שלו עצמו בבידוד ביתי, מספר על הרגשתו. הוא משלב בין הצילומים העצמיים וזכרונות משיחה עם קיארוסטמי גם קטעים מסרטים קלאסיים, ספציפית ״הנאשם״ של היצ׳קוק ו״The Killers״ בגרסת 1946. אני גם מעוניין להזהיר שהצפייה לא מאוד נוחה, שכן הווידאו מחולק לשלושה חלקים ויש לצפות בו דרך טוויטר, אבל זה מה שמצאתי ולדעתי מי שאוהב את סקורסזה ישמח לראותו, גם אם בשעת מצוקה ניכרת. בעיניי זה מקסים לראותו לא רק מנסה להישאר חיובי ונחרץ לגבי היציאה לצילומים בכל תנאים שיהיו, אלא גם שואב כוח ועידוד מהקולנוע עצמו ומסרטים ותיקים (מה״סרט״ הקצר הנוסף שיצר ספייק לי בזמן האחרון, הפעם בעקבות רצח ג׳ורג׳ פלויד שהוביל למחאות העכשוויות, תסלחו לי אם אתעלם).

סרטים חדשים ב-VOD

בהמשך לאופן בו נגמר חודש מאי, גם יוני מתחיל עם מעט מאוד חדשות בתחום ההיצע הטרי בספריות המקוונות. זה עומד להשתנות, כבר מהשבוע הבא לפי מה שהצצתי בו, אבל זה לא מנחם לומר שהסופש הנוכחי אינו עמוס היילייטס. החדשות הטובות הן ש״נשים קטנות״, העיבוד היפהפה של גרטה גרוויג לספרה הקאנוני של לואיזה מיי אלקוט, וגם סרט השנה שלנו עד כה – מגיע ל-VOD לא משנה אצל מי אתם מנויים ואתן מנויות. החדשות המעצבנות, אותי לפחות, הוא ש״The Rhythm Section״ זכה לשם שלישי (!) בישראל ומעתה תוכלו למצוא אותו בסלקום TV תחת ״מדור הקצב״. אני די בטוח שזה שיא ואני לא כל-כך יודע מה לעשות או איך להבהיר לספקיות התוכן שהאצבע הקלה שלהם על הדק בחירת השמות העבריים לסרטים יכולה לא רק לתסכל קלות מבקרי קולנוע, אלא גם לבלבל צרכנים. ואחרי שהוצאתי את זה, שלושה סרטים שמצטרפים לספריות בסוף השבוע ויש להם רק שם אחד, כי נדמה לי שכולם בלעדיים לכל שירות ושירות.

היטסוויל: סיפורה של מוטאון (Hitsville: The Making of Motown) – סרט תיעודי בהפקת רשת SHOWTIME אודות חברות התקליטים האגדית ששינתה את עולם המוזיקה לפני שישה עשורים ואף הפילה מחיצות חברתיות. לצד מרואיינים מן התקופה יש גם שמות עכשוויים, דוגמת ג׳יימי פוקס וג׳ון לג׳נד שמופיעים בטריילר, ובעיקר המוזיקה של סטיבי וונדר, הסופרימז, מרווין גיי ועוד המון כשרונות. סרטם של בנג׳מין וגייב טרנר (״I Am Bolt״) זמין אצל yes דוקו.

מה שחסר לך (The Parts You Lose) – דרמת מתח מהשנה שעברה, בכיכובו של אהרון פול ובהפקתו. הוא מגלם פושע נמלט שמוצא מקלט באסם של ילד כבד שמיעה, המתיידד עימו, ספק בלי להבין את הסכנה שבהסתרת האדם הזה. עוד בקאסט: מרי אליזבת׳ ווינסטד וסקוט מקנירי. הבמאי הוא כריסטופר קנטוול, אבל מי שמפורסם יותר הוא התסריטאי דארן למקה (״שהאזאם!״, ״איש מזל התאומים״ ועוד סרטים לילדים). אפשר לצפות בסרט בסלקום TV.

הפשע האחרון (The Last Days of American Crime)– מנת הנטפליקס השבועית היא זאת שאיתה נסיים את המדור הפעם. העיבוד לנובלה הגרפית באותו השם לא יכול היה להגיע בזמן טוב יותר, שכן הסרט מתרחש בארצות הברית בה הפשע שולט ברחובות. אלא שהממשל מצא דרך להילחם חזרה, שהיא שידור אות בתדר שגורם לפושעים לחדול ממעשיהם. או משהו כזה. אדגר רמירז חובר אל מייקל פיט ואנה ברוסטר כדי לבצע, ניחשתם וניחשתן נכון, את הפשע האמריקאי האחרון לפני שהנשק הממשלתי ישבית אותם. אוליבייה מגטון הצרפתי (״חטופה״ 2 ו-3) הוא הבמאי. החל מיום שישי בנטפליקס.