במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 8

חודש מאי מביא איתו תקווה לחזרה לשגרה או נורמטיביות כלשהי, אז תרשו לי גם להתחיל לפנטז על שובם של בתי הקולנוע, גם אם במתכונת מיוחדת למצב. זה כבר המדור השמיני של מהדורת החירום ואני ממש לא רוצה להגיע לעשירי, עברנו הרבה ואולי אפילו מספיק. בדרך כלל בתקופה הזו בשנה אנחנו מתחילים לדבר על פרסי אופיר. אבל היות ועונת פרסי הטלוויזיה של האקדמיה הגיע לסיומה רק לפני שבוע, וברכות לזוכים ולזוכות בהזדמנות זו, אני כבר לא בטוח מתי תורם של פרסי הקולנוע. כיוון שבכל מקרה צריך לבחור נציג ישראלי לאוסקר (ואל תגידו לי שלא יהיו אוסקרים, די כבר לנבואות הנבובות ברוח התקופה) יהיה מעניין לראות איך האקדמיה תתמודד. בעיניי יש פה הזדמנות היסטורית לתקן את כל מה שעקום באופירים, אבל קוראי וקוראות סריטה כבר מכירים את הפזמון שלי ושלנו. נשוב לשיר אותו במלוא גרון יחד כשיהיו חדשות בנושא.

חדשות בנושאים אחרים דווקא יש, למשל פסטיבלי קולנוע של החודש. מעבר לזה העולמי שהוכרז בשבוע שעבר, יש גם בשורה מקומית בתחום. קוראים לה ״דוקוסטרים״ – פסטיבל קולנוע מקוון מבית דוקאביב. כידוע, פסטיבל הקולנוע התיעודי של ישראל מתקיים בכל שנה בחודש מאי, אך הפעם נדחה לסתיו. כדי לא להשאיר אותנו נטולי קולנוע דוקומנטרי לצפות בו ולדבר עליו, צוות דוקאביב אצר מהדורה דיגיטלית שתהיה זמינה בין ה-13 ל-23 במאי. היא מורכבת מסרטים שהוצגו בפסטיבל וגם בכורה אחת מקומית, לסרט ״קינגמייקר״ (The Kingmaker) על אימלדה מרקוס, הרודנית מהפיליפינים, אותו ביימה לורן גרינפילד. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט והבמאית תתארח לשיחת וידאו כמו גם יוצרים ויוצרות נוספות. בין הסרטים אפשר להפנות לאלה שכבר כתבנו עליהם, ביניהם ״ההתגלות של הילמה אף קלינט״, ״דינה״ ו״מאורת הזאבים״ (המושלם לתקופה) מההיצע הבינלאומי, או ״זונה כמוני״ ו״האחות של מוסוליני״ מבין הסרטים הישראליים. כמובן שהרשימה חלקית ומומלץ להיעזר באתר של דוקוסטרים/דוקאביב כדי ללמוד על התוכניה המלאה, תמחור ועוד.

למי שמתגעגעים או מתגעגעות גם לשמוע על סרטים, לא רק לראות אותם, ד״ר אוהד לנדסמן וביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב אצרו סדרת הרצאות תחת הכותרת ״לא יוצאים מהבית״. בינתיים אפשר להנות מד"ר שמוליק דובדבני על "המרתף", פרופ' יגאל בורשטיין על "שקט!" וד"ר אורי לוין על גיא בן-נר. מובטחות הרצאות נוספות בקרוב, אם מתחשק לכם ולכן להפעיל קצת את השריר שאולי התנוון הכי קשה בסגר – המוח. או שאולי רק אני מרגיש כך.

בפינת הסרט הישראלי הקצר, דאבל פיצ׳ר. בשבוע שעבר חגגנו את הזכייה המשולשת של ״אסיה״, סרטה הארוך הראשון של רותי פרי-בר, בפסטיבל טרייבקה. עד שהסרט יהיה זמין גם לקהל הישראלי, אפשר להיחשף לקולנוע הקצר של היוצרת. בתזמון חגיגי נפתח לצפייה בשרתי טי-פורט סרטה ״המטפל״, אותו ביימה וגם כתבה, במשותף עם בן זוגה עמרי בורשטיין. הסרט, שהחל את דרכו בפסטיבל הקולנוע של ירושלים 2017 וערך סבב פסטיבלים שנמשך כשנתיים, מספר על עובד זר מהודו שחוזר לטפל בקשיש שלו אחרי חופשת מולדת, אך מגלה שהוחלף בידי פיליפינית. לדעתי הוא שווה צפייה כמו דבר של הבמאית שיצא לי לראות, כולל סרט הגמר שלה מ-2012 שנקרא ״שיחות אחרונות״.

הסרט הקצר הבא ששווה להזכיר הוא ״אמריקה״ של נדב ארבל, הזמין כעת לצפייה בווימאו. קוראים וקוראות עם זיכרון מרשים ייזכרו שהפנתי לתמיכה בקמפיין מימון ההמונים של הסרט הזה ממש בשלהי 2017. אז לא רק שהוא אכן קרם עור וגידים מונפשים, אלא גם ערך סבב פסטיבלים שכלל בין היתר את פסטיבל סרטי הסטודנטים התל-אביבי ואת פסטיבל הקולנוע של חיפה. עלילתו מתרחשת בתל-אביב של 1950 ומתמקדת במשפחת עולים מאודסה, אם ובנה. מרבית ההתרחשות היא ציפייה לשיחת טלפון שאמורה להגיע מאמריקה, והסרט מתאר איך באותו תקופה הדבר היה נחשב לאירוע. הבחירה באנימציה הולכת ונעשית ברורה יותר ככל שאנו צוללים אל עולם הדמיון, ראשית של האם ואז של בנה, שנראים מנותקים לפני שימצאו שפה משותפת. יבגניה דודינה מגלמת בקולה את דמות האם, בסרט שהוא כמו מלאכת יד עם מגע אישי בעולם של אנימציה מתועשת.

במגזין ״אוף סקרין״ תוכלו למצוא תרגום של הבמאי אלון סהר (״גלם״, ״אאוט״) למכתב שכתב הבמאי התאילנדי אפיצ׳אטפונג ווירסתקול בתקופת הבידוד החברתי. וויראסתקול מנסח מעין תגובה למכתב שפירסם עמיתו הסיני, ג'יה ז'אנג-קה, חולק הרהורים על מצב הקולנוע האמנותי של אחרי הסגר כמראה של מצבו בשנים האחרונות בכלל. אישית, אהבתי במיוחד את המחשבה שלו כי כאשר העתיד לוטה בערפל ההווה נעשה יותר בעל ערך עבורנו, אבל כל המכתב שווה קריאה בעיניי. התרגום נעשה באישור הבמאי כך שהפצתו חשובה לו, וסחתיין לכל המעורבים.

ולסיום החלק הזה של המדור, רוג׳ר דיקינס, הצלם זוכה שני פרסי אוסקר (״בלייד ראנר 2049״, ״1917״) והמועמד לעוד מלא פרסים על סרטים בלי מספרים בכותרת, השיק פודקאסט חדש. טרם הספקתי להאזין אפילו לפרק הראשון וכבר יש שבעה כאלה, באורכים משתנים מאוד, אבל להבנתי Team Deakins מוקדש לשיחות על קולנוע בין דיקינס, זוגתו הקולנוענית אף היא ג׳יימס אליס, ומאט וויימן (עדכון: וויימן מצטרף בפרק הראשון אבל בבאים יש אורחים אחרים או שיחה זוגית בלבד). אפשר להאזין להם מדברים על אמנות הצילום, תעשיית הקולנוע, שיתופי פעולה יצירתיים ונושאים נוספים דרך אפליקציית אייטיונז (ואולי גם בדרכים נוספים שאינני מודע להן).

סרטים חדשים ב-VOD

לארה

לארה (Lara) – סרטו של יאן אולה גרסטר ערך את בכורתו הישראלית בפסטיבל חיפה, אז כתב עליו עופר, אבל בתי הקולנוע פספסו את הדרמה המצויינת הזו, תוצרת גרמניה. הזדמנות להיחשף לקהל רחב יותר מתאפשרת כעת בזכות yes ועניות לדעתי זה אחד הסרטים החדשים היותר טובים שתוכלו לראות החודש בבית. הסרט מלווה את לארה, בגילומה של קורינה הרפאוך, ביום הולדתה ה-60 שנראה כמו ביג דיל עבורה, כולל החלטה על שינויים בחיים ופרידה מעבודתה. זהו גם ערב הבכורה של הקונצרט של בנה הפסנתרן, אבל היא לא מוזמנת. למה? על זה הסרט.

החיים השקופים של אאורידיסה גוז'מאו (The Invisible Life of Eurídice Gusmão) – מגיע גם הוא אל yes ממש היום, אך הפעם מדובר היה בבכורה בפסטיבל ירושלים (ומאוחר יותר בפסטיבל סרטים בערבה). גם במקרה זה אפשר לקרוא את דעתו של עופר, ונקודת דמיון נוספת לסרט שהוזכר לעיל הוא שגם כאן אחת הדמויות היא פסנתרנית. להבדיל, זהו סרט ברזילאי שביים קארים איינוז, סיפורן של שתי אחיות בברזיל של שנות ה-50 שאחת מהן מחפשת הגשמה מוזיקלית והאחרת הולכת בעקבות האהבה.

מראה – סרטו של רענן אלכסנדרוביץ' (״שלטון החוק״) מגיע אל HOT8 ביום ראשון ה-10.5, בסיום סבב שהחל בדוקאביב 2019 והסתיים בברלין לפני כשלושה חודשים. המסע של הסרט בעולם היה אמור להימשך, כולל הגעה מצופה מבחינתי לניו יורק, אבל כולנו יודעים מה קרה לעולם מאז חודש מרץ האחרון. הסרט הרפלקסיבי מביא את תגובותיה של צעירה אמריקאית אוהדת ישראל לסרטונים שמוצגים בפניה אודות הכיבוש. הוא עושה זאת באופן המערער את השקפת עולמה וגם חושף את הכוח שיש לקולנוע, או כל סוג של מדיה חזותית בימינו, על הצופה.

מכאן, שלושה סרטים תיעודיים חדשים בנטפליקס עם המילה ״סיפור״ בכותרת. כי עד עכשיו כנראה שהקולנוע הדוקומנטרי היה מופשט לחלוטין או משהו, לא יודע. במקרה של הסרט הראשון, אני אפילו לא מבין אם זו הייתה החלטה של אדם או מחשב.

Becoming: הסיפור שלי (Becoming) – מאחורי השם העברי התמוה מסתתר סיפורה של מישל אובמה, משתפת פעולה חדשה בנטפליקס יחד עם בן זוגה (השניים הפיקו את ״קיץ בלי הגבלה״ ו״מפעל אמריקני״ זוכה האוסקר). הסרט הנוכחי מבוסס על ספרה של אובמה, המתועדת במהלכו במסע מפגשים עם קהל קוראיה, ומתואר כדיוקן אינטימי של הגברת הראשונה לשעבר של ארה״ב. הבמאית היא נדיה הולגרן.

שרוט: הסיפור של דארל האמונד (Cracked Up) – מביא את סיפורו של, ניחשתם וניחשתן נכונה, הקומיקאי כוכב SNL לשעבר, דארל האמונד. לצד ההצלחה והפרסונה של המצחיקן, סבל האמונד מהרס עצמי שקוטלג במשך שנים כמחלות נפש משלל סוגים. כל זאת עד שמצא את הרופא הנכון שאיבחן וטיפל בבעיה האמיתית שלו, אותה הסתיר מכולם כולל עצמו מאז ילדותו. ועל זה הסרט של מישל אסטריק.

אהבה סודית: סיפורן של טרי ופט (A Secret Love) – את שמותיהן של טרי ופט דווקא לא סביר שתכירו לפני הסרט, אבל במהלכו תלמדו להכיר אותן עצמן. מדובר בזוג לסבי שהסתיר את אהבתו מפני כולם, במשך 65 שנים, אהבה גדולה וסיפור חיים משותף ונסתר, שהסרט מוציא לאור יום. בדרך, הבמאי כריס בולאן גם משוחח עם שתי הנשים על סדרי עולם שהשתנו מאז שנות ה-40. כמו עם ״חנות קטנה ועליזה״, ריאן מרפי העסוק חתום כאן כמפיק. מעניין אם הוא יוצא לפעמים להפסקה, או שלהפיק סרט תיעודי נחשב אצלו לכזאת.