• ״הבטלנים״, סקירה לסרטו של פליני שזמין בסינמטקים
  • זוג יונים
  • ״וונדה״ והסרטים הקצרים של ברברה לודן
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 10
  • ״משבר זהות״, סקירה לכבוד שידור בהוט
  • בחזרה אל סרטי נעוריי: ״דבר אליה״
  • דירוג 25 הסרטים הכי טובים של נטפליקס על-פי סריטה

במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 7

30 באפריל 2020 מאת אורון שמיר

חודש אפריל שמסתיים היום נחווה כל כולו בצל המגפה, כמעט לא משנה איפה בעולם ביליתם או ביליתן אותו. תרשו לי להיות מהאופטימים המעצבנים האלה שבטוחים שחודש מאי עשוי להיות קל יותר ושאולי גם יהיה קיץ קולנועי, לפחות בבתי הקולנוע של ישראל. עד שזה יקרה, נמשיך עם הגרסה המוטנטית של מדור הסרטים החדשים, למרות שהפעם התזמון שלי לא משהו בכלל. פספסתי הזדמנות לכתוב על אירועי יום הזיכרון והעצמאות, והיו הרבה כאלה וגם כאלה. בטוח שהסתדרתם והסתדרתן גם בלי ההפניות שלי ובעיקר שב וממליץ לעקוב אחר הסינמטקים השונים שממשיכים להציע לינקים לצפייה ביתית. ״לה סטרדה״ של פליני זמין החל מהיום ולמשך שבוע, למשל, בזכות צ׳ינמה איטליה, הפסטיבל שהפך מקוון. באתר סינמטק תל אביב תמצאו גם את הזוכים בתחרות סינמאניה ליצירת סרטונים בזמן הסגר והבידוד.

בגזרת פסטיבלי הקולנוע, כמה חדשות טובות ואולי גם בשורה. ראשית, ברכות לזוכים ולזוכות בפסטיבל טרייבקה, שניסה לערוך אמש טקס באינסטגרם (אנחנו חיים בזמנים משונים) ויותר חשוב – העניק שלושה פרסים לסרט ״אסיה״ של רותי פרי-בר. הבמאית זכתה בפרס ע״ש נורה אפרון ליוצרת בעלת קול ייחודי (כפי שעשתה טליה לביא לפניה), שירה האס הוכתרה כשחקנית הטובה ביותר בתחרות הבינלאומית, והצלמת דניאלה נוביץ קטפה את פרס הצילום הטוב ביותר. כתבתי על ״אסיה״ לגלריה של הארץ, והתמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט ובאדיבות ״גם סרטים״. מקווה להתייחס לזוכים הנוספים כאן בסריטה, ולמעשה על אחד מהם תוכלו לקרוא בעוד כמה פסקאות. אפשר להתרשם מן הרשימה והטקס המלא באתר הפסטיבל.

מוקדם יותר השבוע, פסטיבל SXSW שיגר מיני-מהדורה וירטואלית בשיתוף פעולה עם אמזון פריים וידאו, הכוללת כמות מצומצמת למדי של סרטים. אני חלילה לא מאשים את הפסטיבל הטקסני, שהיו הראשונים להתמודד עם המשבר ולא עשו זאת בשיא ההיגיון (הודעה על ביטול, הודעה על מהדורה מקוונת, הכרזה על הזוכים, יישום של המהדורה המקוונת ללא הזוכים) וגם נדמה לי שירדו עליהם מספיק בשלל כתבות שקראתי לאורך השבועות האחרונים. ובכל מקרה, מסתבר שגם מעט הסרטים הללו אינם זמינים לצפייה בישראל, כלומר רלוונטיים רק למי שקורא או קוראת אותנו מארה״ב (או דרך VPN אבל לא מדברים על זה).

משהו שכן אפשר לצפות לו, שלא לומר לספור את הימים עד בואו, הוא פסטיבל הפסטיבלים שיושק ב-29 במאי. תחת הכותרת WE ARE ONE התאגדו אוצרות ואוצרים מ-20 פסטיבלים בינלאומיים, כולל פסטיבל הקולנוע של ירושלים, ויבנו מגה-תוכניה של פסטיבל וירטואלי שיימשך 10 ימים, ישודר בחינם ביוטיוב בכל העולם, ויאפשר תרומות למלחמה בנגיף שהורס את חיינו בשבועות האחרונים. היוזמת של המקרון 1 הזה היא ג׳יין רוזנטל מפסטיבל טרייבקה, ובאירוע יקחו חלק הפסטיבלים של אנסי (אנימציה), ברלין, BFI (לונדון), קאן, גוואדלחרה, מקאו, ירושלים, מומבאי, קרלובי וארי, לוקרנו, מרקש, ניו יורק, סן סבסטיאן, סרייבו, סאנדנס, סידני, טוקיו, טורונטו, ונציה וטרייבקה. כיוון שזה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, אצנן מעט את ההתלהבות (העצמית) ואחכה לפרסום התוכניה, כדי לגלות האם מדובר בבכורות נוצצות, שאריות מ-2019 או כל שילוב אפשרי. נגלה בשבועות הקרובים האם זה גיים צ׳יינג׳ר, או סתם הקלה חביבה מהשגרה. בכל מקרה, אין בכך כדי להעיד על המהדורות הרגילות של כל אחד מן הפסטיבלים האלה, שחלקם הודיעו על ביטול וחלק על דחייה. פסטיבל ירושלים, למשל, לא יתקיים במועד המקורי אבל גם לא בוטל.

כאמור לעיל, אנחנו מתקרבים לחודשיים בלי בתי קולנוע וכבר ברור שנגיע לשם. לדעתי זה זמן טוב להסתכל רגע בשינויים שכבר קרו וקורים, כפי שהם משתקפים בכותרות השבוע. ראשית, ענייני הפצה ומקרה המבחן שהוא הסכסוך המתהווה בין אולפני יוניברסל ובעלי האולמות, בדגש של התאגיד AMC (שלכאורה עומד פשיטת רגל). הסיפור בקצרה הוא שבעקבות סגירת האולמות, יוניברסל היו כוח החלוץ של שינוע הסרטים שלהם שהיו באותו הזמן באולמות ישירות אל פלטפורמות ה-VOD השונות במחיר מופקע של כ-20 דולר להשכרה וירטואלית. תסלחו לי אם לא אשלם מחיר הגבוה מכרטיס קולנוע בעיר כל-כך יקרנית כמו ניו-יורק, בשביל לראות את ״טרולים מסביב לעולם״ (Trolls World Tour) בתנאי הקרנה ביתיים. אבל מה שקרה הוא שדווקא הסרט הזה, המשכון ללהיט המוזיקלי והצבעוני מ-2016, היה הראשון להכריז על בכורה דיגיטלית בתחילת החודש כתחליף ליציאה לאקרנים. כל הסרטים האחרים דאז פשוט נדחו לתאריכים מאוחרים יותר או לא ידועים. יתרה מזאת, יוניברסל הכריזו שההפצה המקוונת של ״טרולים 2״ הייתה הצלחה פרועה, שבעקבותיה ישקלו להמשיך כך גם בעתיד.

התגובה של רשת בתי הקולנוע AMC הייתה להודיע על חרם על האולפנים, שזה לא רק ילדותי אלא גם מטופש כשלא ברור אם בכלל ייפתחו מחדש האולמות שלהם בהתחשב במצבם הכלכלי. גם רשת בתי הקולנוע ״ריגל״ ניסתה להיכנס לסכסוך עם תגובה מתונה יותר, אבל לאף אחד לא אכפת מהם. במקביל, סרט גדול נוסף שהודיע על כוונתו לוותר על הפצה קולנועית הוא ״The King of Staten Island״, החדש של ג׳אד אפטאו. הוא יהיה זמין לצפייה בארצות הברית ב-12 ביוני, תאריך שבו כנראה עדיין יהיו סגורים רוב אם לא כל בתי הקולנוע בארה״ב, שכונתיים כתאגידיים. אם תשאלו אותי, וזה בסדר גמור גם אם לא, אין זמן מטופש מזה לריבים פנימיים מסוג זה. תעשיית הקולנוע כבר חטפה ועוד תחטוף לא מכות בתקופה הנוכחית והקרובה, ואם יוניברסל או AMC חושבים שהם יכולים להסתדר האחד בלי האחר – מספיק שאחד מהם טועה וההשלכות יהיו עוד יותר כואבות. זה הזמן להקל, לא להקשות.

באקדמיה האמריקאית לקולנוע גם חושבים כך, כפי שניתן ללמוד מההודעה על השינויים לקראת טקס האוסקר הבא. באופן זמני, כלומר רלוונטי בעיקר לשנה זו ועשוי לשוב לקדמותו, האקדמיה הגמישה את החוקים לגבי כשירות הסרטים שיוכלו לקחת חלק בתחרות. עקב המצב, גם סרטים שלא הופצו בבתי הקולנוע יהיו זכאים להתמודד על האוסקר, אז בהצלחה ל״טרולים 2״ וג׳אד אפטאו. זה גם אומר שנטפליקס כבר לא חייבת להוציא סרטים לשבועיים בתיאטראות מסויימים בלוס אנג׳לס וניו יורק רק כדי להיות מועמדת, אלא לעמוד בקריטריונים חדשים. שינויים קבועים שהוכרז עליהם יהיו איחוד של קטגוריות הסאונד לקטגוריה אחת (חלום שמתגשם עבורי), שינוי התנאים לכשירות בקטגוריה המוזיקלית (מעתה 60% מהמוזיקה צריכה להיות מקורית או 80% במקרה של המשכונים), והזמנת כל ענפי האקדמיה לצפות בסרטים הבינלאומיים. בנוסף, זו תהיה השנה האחרונה של קמפיינים בזבזניים השולחים DVD פיזי אל חברי וחברות האקדמיה, להבא הכל יהיה דיגיטלי.

סרטים חדשים ב-VOD

רגע לפני שנגיע לכל מה שחדש בספריות ההשאלה המקוונות, אני חייב רגע להתמרמר ולומר שמה שאמורה להיות שעתן היפה מתגלה כאכזבה קלה. בכל סוף חודש אני מביט קדימה בהודעות לעיתונות, וזו כבר פעם שנייה מאז שסדר היום של כולנו השתנה מלבד זה של פלטפורמות הצפייה הביתית. בקושי הצלחתי ללקט שלושה סרטים למדור הפעם, וגם אם ההיצע של השבוע הבא נראה מבטיח, חודש מאי כולו אינו עמוס מספיק לטעמי בכותרים מעניינים שדילגו על הקולנועים או נמנעו מהם. אולי אני מחמיר יתר על המידה, אבל אמשיך להתמקד רק בסרטים שלא הופצו עדיין בארץ, ושההפצה הביתית זו גאולתם או הזדמנות לצפות בהם.

מותר לאהוב (The Half of It) – בתזמון מושלם מגיע אל שרתי נטפליקס מחר הזוכה בקטגוריה האמריקאית והעלילתית של פסטיבל טרייבקה. אני חייב שיחה עם מי שאחראי לשמות העבריים לסרטים שם, אבל עד אז אפשר לספר שסרטה של אליס וו (Saving Face) הוא דרמת התבגרות רומנטית בסגנון סיראנו דה ברז׳ראק. משולש האהבים כולל נערה ביישנית, שמסכימה לנסח מכתב אהבה לאתלט עילג, אלא שהמכתב נועד לאותה נערה שגם היא מאוהבת בה. ליאה לואיס, דניאל דימר ואלכסיס לרמייר מככבים.

לאחר מעשה (All Day and a Night) – גם הוא דרמת התבגרות עם שם עברי יצירתי מדי שמגיעה אל נטפליקס בשישי הקרוב. אשטון סנדרס מתהילת ״אור ירח״ מגלם צעיר שנאלץ להתמודד עם השלכות מעשיו, וכיוון שהטריילר מסגיר יותר מדי בעיניי אני לא אעשה זאת. כן אציין שבסרט מככבים גם ג׳פרי רייט, אנדראה אלסוורת׳ והשחקן עם השם הנפלא יאיא עבדול-מאטין השני, שצץ בכל דבר לאחרונה. הבמאי-תסריטאי הוא ג׳ו רוברט קול, כותב שותף ב״הפנתר השחור״ ובסדרה ״הרצח של ורסצ'ה: סיפור פשע אמריקאי״.

נטלי ווד: מה שנשאר מאחור (Natalie Wood: What Remains Behind) – נסיים בסרט דוקומנטרי חדש של HBO, מה שבדרך כלל אומר זמינות בכל פלטפורמות ה-VOD בישראל. אולם, מצאתי אותו בינתיים רק בקטלוג של סלקום TV החל מהשבוע הבא. ב-yes, למשל, אפשר לראות במקום את ״נטלי ווד: מוות במים אפלים״, כי כנראה שאין סוף לסרטים שאפשר לעשות על הכוכבת ההוליוודית נטלי ווד (״סיפור הפרברים״). על הסרט הנוכחי חתום לורן בוזרו הוותיק כבמאי, והבת של ווד, נטשה גרגסון וגנר, כמפיקה ומרואיינת אחת מיני רבות.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.