סרטים חדשים: ״כאב ותהילה״, ״מהיר ועצבני: הובס ושואו״, ״תשאלו את ד"ר רות״, ״שכחו אותי בגלקסיה״, ״מיה והאריה הלבן״
31 ביולי 2019 מאת אורון שמירמכירים ומכירות את הבדיחה על הילדים שחוזרים הביתה ומקבלים את התשובה ״פיצה״ לשאלה מה יש לאכול, כל יום ובדרגות התלהבות משתנות? אז ככה אני מרגיש שעברו הימים האחרונים בסריטה. מה יש היום? דיווח מפסטיבל ירושלים! למעשה יש לנו כבר חמישה כאלה ברצף, שניים של אור ועוד שלושה מצד עופר, אז המדור השבועי יהיה הפסקונת מן הנעשה בחגיגת הקולנוע הקדושה. אבל לא התנצלות חלילה, בהתחשב בכמות הקוראים והקוראות חבל לי שאין פסטיבל ירושלים כל שבוע. עוד נשוב לדווח מן הבירה, אבל לפני כן יש גם סרטים במקומות אחרים, ועם בואו של חודש אוגוסט נשברת הקללה – והסרטים לכל הפחות מעניינים חלקית. למעשה, שניים מהם כבר סוקרו על ידינו, בזכות פסטיבל ירושלים. כן, שוב זה.
״כאב ותהילה״ (Pain and Glory / Dolor y Gloria), סרטו החדש של פדרו אלמודובר, מגיע לאקרנים אחרי בכורה בירושלים, שם כתב עליו עופר, וזכייה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן של אנטוניו בנדרס. הכוכב הספרדי, מחביביו הוותיקים של אלמודובר, מגלם בסרט מעין גרסה שלו – יוצר קולנוע בשם סלבדור שנקלע למשבר אישי ומקצועי, ומהרהר על הבחירות שעשה בעברו. פנלופה קרוז מגלמת את אמו הדומיננטית של הגיבור בפלאשבקים לילדותו, ולצידה צצים פרצופים קבועים נוספים בסרטי הבמאי. מי שנחשב לגנב ההצגה הוא לאונרדו סבארליה הארגנטינאי (״סיפורים פרועים״). נדמה שלא צריך לדעת הרבה יותר מזה, חובבי וחובבות אלמודובר כבר ודאי נטשו את הפוסט כדי להזמין כרטיסים.
״מהיר ועצבני: הובס ושואו״ (Fast & Furious Presents: Hobbs & Shaw) הגיע בדיוק בזמן כדי להציל את הקיץ ההוליוודי מעצמו, אלא אם המצב הקיצוני בו אנחנו נמצאים נמשך ורק סרטים של דיסני זוכים לשבור קופות בתקופה האחרונה. כפי שמרמזת בעדינות ובאלגנטיות הכותרת, מדובר בספין-אוף של סדרת ״מהיר ועצבני״, ספציפית של הדמויות היחסית-חדשות לוק הובס (דוויין ג׳ונסון) ודקארד שואו (ג׳ייסון סטתהם). אז זה לא בדיוק ״מהיר ועצבני 9״ כפי שראיתי שטועים לחשוב במקומות אחרים, אלא הרפתקת צד רועשת ובומבסטית של איש החוק הובס ופורע החוק שואו, שצריכים לשתף פעולה כדי לבלום נבל-על (אידריס אלבה). נזכיר שהסרטים מתרחשים אמנם בעולם בו מכוניות מתעופפות באוויר, אבל כוחות-על זה משהו חדש. עוד בקאסט: ונסה קירבי, איזה גונזלס והלן מירן, שיאזנו את רמת הטסטוסטרון. דייויד ליץ׳ (״פצצה אטומית״, ״דדפול 2״) הוא הבמאי, ועל התסריט חתומים כריס מורגן מהסרטים הקודמים ודרו פירס (״מלון ארטמיס״). סקירה בקרוב.
״תשאלו את ד"ר רות״ (Ask Dr. Ruth) ערך אף הוא את בכורתו בירושלים, בליווי מושא הסרט התיעודי הזה, שאף כתבתי עליו מבעוד מועד בפוסט ההמלצות המשותף של סריטה. הסקסולוגית ד״ר רות וסטהיימר חוגגת בסרט דוקומנטרי זה את יום הולדתה ה-90 אבל נותרה חסרת מנוח כפי שהייתה כשלימדה את אמריקה לדבר בחופשיות על מין במאה שעברה. סרטו של ריאן ווייט (״Serena״ על הטניסאית סרינה וויליאמס) עוקב אחר וסטהיימר בהווה הפעלתני שלה, שב בעזרת קטעי ארכיון אל שנות ה-80 אז הנחתה תוכנית פורצת דרך בנושא מיניות, ואף חוזר אל ילדותה בגרמניה של שנות ה-30 ובבריחה שלה אל שוויץ מפני אימת הנאצים. כמובן שגם הקשר לישראל עולה לדיון כמו גם כל הנושאים הברורים.
״שכחו אותי בגלקסיה״ (Astro Kid) מוביל אותנו אל פינת סרטי הילדים המדובבים לעברית. כך שגם במקרה של הפקה צרפתית כמו זו, לא תרגישו בכך. הבמאי מתהדר בשם מעורר התיאבון אריק טוסטי (״צוות ג'ונגל – כח הצלה״) והעלילה מספרת על ילדון שספינת החלל שלו ושל הוריו חובה קשיים, מה שגורם לו להתרסק על כוכב פראי וזר כשלצידו רק רובוט ידידותי. ״מיה והאריה הלבן״ (Mia and the White Lion), אם אנחנו כבר בשוונג, גם הוא סרט ילדים מצרפת אבל אינו מונפש. זהו סיפורה של ילדה לונדונית העוברת עם הוריה לאפריקה ומתיידדת עם אריה לבקן, בסרט שמגיע בדיוק בזמן כדי לנצל את אהבת החתולים הגדולים שאולי ניצתה בילדי ישראל בעקבות ״מלך האריות״. או שזה פריקוול מאוד משונה ל״ילדות רעות״, ימים יגידו.
וגם:
אתר הצלילה בים האדום (The Red Sea Diving Resort) – נשמע כמו משהו שאני ממציא על המקום, אבל זה לגמרי סרט אמיתי והוא זמין בנטפליקס כבר היום. אז כריס אוונס מגלם סוכן מוסד שחובר אל מייקל קנת׳ וויליאמס בסודן של 1977 כדי להבריח ולהעלות פליטים אתיופים יהודיים לישראל, דרך מלון פיקטיבי. וזה לגמרי משהו שקרה בהיסטוריה תחת הכותרת ״מבצע אחים״. הבמאי הישראלי-הוליוודי גידי רף ניצח על ההפקה, שכוללת גם את היילי בנט, מיכיל האוסמן, אלסנדרו ניבולה, בן קינגסלי, גרג קיניר ומארק איווניר. כתבתי עליו לגלריה, תיתכן סקירה גם פה.
עם כל האהבה שלי לכריס אוונס והסיפור על המבצע הישראלי, משהו דוחה אותה בצפייה בסרט. לא יודע אולי הטריילר לא היה מספיק משכנע.
מודה שכמעט נרדמתי בטריילר, אשכרה איבדתי ריכוז והתחלתי אותו שוב.
גם לסרט לא חסרות בעיות מיקוד וקצב, אבל אותו ראיתי בעניין (ויתרון של נטפליקס הוא שאפשר להפסיק באמצע בלי רגשות אשם).
לא סרט חובה בשום צורה, מה שאישית מרתק אותי זו המשיכה האמריקאית לסיפורי גבורה ישראליים (שבמקרה הזה יש לה הסבר).