סרטים חדשים: ״אישה עובדת״, ״צעצוע של סיפור 4״, ״אנה״, ״משחק ילדים״

כדי להתחיל להתרגל לקצב של ארבעה-חמישה סרטים חדשים בשבוע, כי נדמה שזה מה שמתוכנן לנו בהמשך הקיץ על פי לוח ההפצה. אני כמובן אתגבר את המדור בכמות זהה של סרטים חדשים על המסך הביתי, שהשבוע יצטרפו אל ארבעת הטריים בבתי הקולנוע. לפני כן, שימו לב למיזם ״מנה ראשונה״ של גרין פרודקשנס וקרן גשר, הממשיך לעודד קולנוע קצר. הם מחפשים עוד סרטים קצרים (10 דקות או פחות) להקרנה בסינמטקים לפני פיצ׳רים, אם יש לכן או לכם כזה קראו את התקנון והגישו עד סוף החודש.

״אישה עובדת״, סרטה המעוטר של מיכל אביעד (״לא רואים עליך״, ״דימונה טוויסט״), מגיע אל האקרנים אחרי המוני פסטיבלים ובדיוק בזמן לפרסי אופיר. עופר כתב עליו כשהתחרה בפסטיבל ירושלים לפני כשנה, וקשה לומר שהעולם נמצא בהכרח במקום הרבה יותר טוב מבחינת נושא עיסוק מרכזי של הסרט – הטרדות מיניות או התחום האפור של יחסי מעסיק ומועסקת. לירון בן שלוש מגלמת אם, בת-זוג ומפרנסת, המתקדמת בתחום הנדל״ן. הקריירה שלה נוסקת בדיוק כשבעלה (אושרי כהן) חווה כשלון, בעוד הבוס שלה (מנשה נוי) מתחיל להתקרב לחציית קווים אדומים מבחינת מחמאות והערות. את התסריט כתבה אביעד יחד עם שרון אייל-אזולאי ומיכל ויניק (״ברש״), הצלם הוא דניאל מילר ועל העריכה חתומה נילי פלר – שזה יופי של צוות. התמונות שמעטרות את הפוסט הן מתוך הסרט, העליונה מביניהם צולמה בידי ורד אדיר.

״צעצוע של סיפור 4״ (Toy Story 4), המותג הוותיק ביותר של אולפני פיקסאר לבית דיסני, תמיד מגיע כסיום או התחלה של תקופה באולפנים. הפעם כבר ידוע שמעתה והלאה מתוכננים אצלם רק סרטים מקוריים, מיד אחרי שנקבל נדבך רביעי לעלילות הצעצועים האהובים. וודי, באז והחבורה, יחד עם הילדה-בעלים החדשה שלהם, בוני, יוצאים להרפתקה שתוכיח להם שהעולם גדול ותזכיר לחלק מהם את העבר. בין המצטרפים החדשים אפשר למנות ארנבון וברווזון מפרווה בדיבובם של הצמד קיגן-מייקל קי וג׳ורדן פיל, אופנוען פעלולים שנשמע כמו קיאנו ריבס, ומזלגון פלסטיק היסטרי אותו מגלם קולית טוני הייל. כל או לפחות רוב הקאסט הוותיק חוזר אף הוא, מטום הנקס וטים אלן דרך אנני פוטס, ג׳ואן קיוזאק, וואלאס שון וגם דון ריקלס ז״ל בתפקיד מר ראש תפוד, בהופעה ווקאלית שמורכבת מקטעי ארכיון. הבמאי הוא ג׳וש קולי, תסריטאי-שותף ל״הקול בראש״ והבמאי של הספין-אוף הקצר ״הדייט הראשון של ריילי״. את התסריט כתבו אנדרו סטנטון הוותיק (״וול-אי״, ״מוצאים את נמו/דורי״) וסטפני פולסום הטירונית.

״אנה״ (Anna) הוא הספין-אוף המצופה של ״לשבור את הקרח״, סתם, לא באמת. הלוואי אפילו. כמו במקרה של ״לוסי״ (או ״לאון״/״ניקיטה״ אם ללכת רחוק יותר), את הסרט החדש של לוק בסון אפשר לתאר בקצרה כעלילת אקשן העוקבת אחר דמות ראשית וקטלנית שהעניקה ליצירה את שמה. במקרה זה, אנה היא דוגמנית צמרת שהיא גם מתנקשת יעילה במיוחד. דוגמנית העל סשה לוס, שהתחבאה מאחורי אנימציית מחשב ב״ולריאן ועיר אלף הכוכבים״ של אותו במאי, עורכת כעת את הופעתה השניה בקולנוע והראשונה בתפקיד מרכזי. סביבה אפשר למצוא את הלן מירן, לוק אוונס, קיליאן מרפי, אלכסנדר פטרוב והרבה מטרות אנושיות לירות בהן. בעיניי זה קצת אירוני שסרט של במאי שהואשם בניצול מיני (וזוכה), יוצא באותו סופש עם סרטה של אביעד שהוזכר לעיל.

״משחק ילדים״ (Child's Play), אם אנחנו כבר בתזמונים ותאריכים, מגיע אל הקולנועים שלא במקרה יחד עם ״צעצוע של סיפור 4״ – גם הוא עוסק בצעצוע שמתעורר לחיים. אבל בניגוד לוודי ובאז, לצ׳אקי יש כוונות פחות טהורות וגם אופי רצחני. אז כן, נמאס לי מהסרט הזה עוד בשלב תעלול היח״צ שהזכרתי הרגע, אבל מחלקת השיווק איננה היוצרים אז לא שופט. למי שלא מכיר את הסרט המקורי מ-1988 שזהו הרימייק שלו (המתעלם מן ההמשכונים הרבים מספור), צ׳אקי הוא בובה אדמונית שניעורה לחיים ונוהגת לחתוך אנשים בסכין. הפעם ידבב אותו מארק האמיל, בעוד אוברי פלאזה הגיעה לשלב בקריירה בו היא מגלמת אמא לילד קטן וחסר מזל שמקבל ממנה במתנה את הבובה. את הילדון מגלם גבריאל בייטמן וגם בריאן טיירי הנרי בקאסט, אז נשמע שאני בכל זאת צופה בזה. צ׳רלס קלברברג (״פולארויד״) ביים ואת התסריט כתב בריאן טיילר סמית׳ שעד כה חתום על סרטים קצרים ומשחקי מחשב. דון מנסיני, היוצר העדיין-פעיל (מאוד) של המקור והמשכיו, לא היה מעורב הפעם.

צפייה ביתית:

סיפורו של רחוב ביל (If Beale Street Could Talk) – יצירת המופת של בארי ג׳נקינס ע״פ ספרו של ג׳יימס בולדווין לא הוקרנה על מסכי הקולנוע בארץ, אבל זמינה החל משלשום (17.6) בהוט VOD ובסלקום TV. מבחינתי זו הזדמנות נוספת להמליץ על אחד הסרטים הכי מעולים של 2018, שתפסתי בפסטיבל ניו-יורק ומאז שוכן בנשמה שלי, זיכה את רג׳ינה קינג באוסקר, ולדעתי שווה צפייה גם בלי לדעת עליו דבר.

פעימות (Beats) – נחת בנטפליקס אתמול (18.6) וקודם כל חשוב לציין שזהו איננו הסרט הבריטי בעל אותו שם שגם הוא מהשנה, אלא הפקה שיקגואית למהדרין ברוח תרבות ההיפ-הופ. בבסיס זה נראה כמו סיפור חניכה של שומר בבית ספר שהיה פעם אמרגן מוזיקה, ומזהה כשרון בלתי רגיל בנער חרדתי שחולם להפיץ את המוזיקה האלקטרונית שלו. הבמאי הוא כריס רובינסון, סיפור בפני עצמו – יש לו ברזומה עשרות פרסומות (לענקיות כמו קוקה-קולה ואפל), קליפים (לג׳יי-זי, ריהאנה, סנופ דוג וגם אריקה באדו שעליו לקח גראמי) ואפילו סדרת רשת של קווין הארט.

דמוקרטיה על סף תהום (The Edge of Democracy) – תארו לעצמכם או לעצמכן שבתוך כמה שבועות מודחת ממשלה וכל חבריה נזרקים לכלא, מוחלפים בשלטון כוחני יותר. זה בערך מה שקרה במציאות בברזיל ממש לא מזמן, והחל ממחר (19.6) אפשר יהיה לראות בנטפליקס את סרטה של פטרה קוסטה שעקב אחר תהפוכות השלטון. מה שנראה כמו קץ הדמוקרטיה במדינה אמור לשמש תמרור אזהרה מהבהב לעולם המערבי.

ברוכים הבאים לעולם שלי (Welcome to Marwen) – הסרט הגנוז בישראל של רוברט זמקיס הכבר-פחות-גדול, מגיע בסופש (21.6) אל סלקום TV והוט VOD. נדמה לי שבשלב הזה צפייה בו תהיה מסקרנות נטו וכדי להבין מה השתבש, אבל אולי יש מי שיתעניינו באמת ובתמים בדרמה קומית על חייו של קורבן תקיפה (סטיב קארל) שבורא לעצמו עולם בדיוני ובו בובות המבוססות על הנשים בחייו (לזלי מאן, ג'אנל מונה, גוונדלין כריסטי, איזה גונזלס ועוד) מצילות אותו מכל רע. בעצם, כשחושבים על זה ככה קל להניח מה השתבש.