סרטים חדשים: ״המועדפת״, ״האשמים״, ״הדור שלי״, ״אסקייפ רום״, ״עדה לרצח״

רגע לפני סוף החודש הראשון של השנה החדשה, חמישה סרטים חדשים מצטרפים אל בתי הקולנוע. במקרה היינו יעילים מדי בקשר אליהם ועל שלושת היותר מעניינים כבר כתבנו, כפי שאפשר יהיה לגלות בלינקים בהמשך, אבל לא נשאיר אתכם ואתכם בלי חומר קריאה בסופש. למשל מדריך הסינמטקים של עופר לחודש פברואר, והרחבת הדיון בכמה סרטים ששווים את זה מבין אלה שכבר התייחסנו אליהם. מבחינת אופציות לצפייה ביתית, הדבר הכי מסעיר שמצאתי שקורה בסופש הוא הגעתו של ״מסור חשמלי מקטיפה״ (Velvet Buzzsaw) אל שרתי הנטפליקס. מדובר בשיתוף פעולה נוסף של האנשים מאחורי ״חיית הלילה״, כלומר דן גילרוי מאחורי המצלמה ולפניה ג׳ייק ג׳ילנהול מתחרפן ורנה רוסו מזכירה שצריך ללהק אותה יותר. הפעם הנושא הוא עולם האמנות, דרך משקפיים סאטיריות, שהופך למותחן אימה כשאספן מניח את ידיו על ציורים מדהימים אך קטלניים, פשוטו כמשמעו. כאמור, תיתכן התייחסות בימים הקרובים, אבל קודם סרטי הסופש ובסוף המדור עוד אופציות בילוי קולנועיות.

״המועדפת״ (The Favourite) הוא הסרט המועמד להכי הרבה פרסי אוסקר לשנה זו (יחד עם ״רומא״), לא בהכרח הדבר הראשון שחושבים עליו בהקשר של יצירה חדשה מאת הבמאי היווני יורגוס לנתימוס (״הלובסטר״, ״להרוג אייל קדוש״). אבל עוד בפסטיבל ונציה, אז צפה בו וכתב עליו עופר, נוסחה המוסכמה לפיה זה כנראה הסרט הכי נגיש של הבמאי, בין היתר מתוקף העובדה שלא היה מעורב בתסריט הפעם. ההפקה בריטית ברובה ואף מתרחשת בחצר המלכה אן, בגילומה הזועק לפרסים של אוליביה קולמן. אבל תשכחו מדרמה תקופתית שגרתית, למרות שהסרט בהחלט עמוס תככים פוליטיים ומאבקי שליטה – הן העשייה רבת התחבולות והן הטון העכשווי למדי הם הכל חוץ מסבירים בז׳אנר. אמה סטון ורייצ׳ל וייס מגלמות שתי נשים אצילות המתחרות על תשומת הלב של המלכה ועל הפוזיציה של להיות יד ימינה (ביותר ממובן אחד), בעוד ניקולס הולט וג׳ו אלווין משתדלים להיות יפים. את התסריט עתיר שורות המחץ כתבו דבורה דייויס וטוני מקנמרה (״אשבי״) ומי שיכתוב על הסרט אצלנו פעם נוספת יהיה אור. נסו לתפוס את הסרט בקרוב כי אנחנו נרצה להתחיל לספיילר בקרוב, זה סרט שהרבה יותר מהנה לדון בו אחרי הצפייה.

״האשמים״ (The Guilty) הוא נציג דנמרק לאוסקרים שלא הצליח להעפיל לחמיישיה הסופית של קטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. לזכותו לא מעט פרסים אחרים והמוני פסטיבלים, מסאנדנס בו ערך את בכורתו לפני שנה בדיוק ודרך פסטיבל חיפה, שם כתב עליו אור. סרט הביכורים של גוסטב מולר הוא מותחן הנחווה דרך עיניו של מוקדן משטרתי (יעקוב סדרגרן), שאחת השיחות שהוא מקבל מציבה מולו על קו הטלפון אישה הטוענת כי נחטפה. כשהשיחה מתנתקת ונדמה כי החוטף מודע לשיחה שהתקיימה, מתחיל מירוץ נגד הזמן לאיתור וחילוץ החטופה, הכל ממטה המשטרה. התקציר אולי קצת מזכיר את ״הקריאה״ בכיכובה של האלי ברי, אבל השבחים מדברים על רמה אחרת לגמרי של מתח וטרפת.

״הדור שלי״ (My Generation), הסרט הדוקומנטרי לשבוע זה, סוקר קצרות על ידי עת הוקרן בפסטיבל דוקאביב גליל. כפי שמרמזת הכותרת האנגלית, הסרט שב אל שנות השישים של בריטניה, למרות שביני לבין עצמי אני אוהב לקרוא את המילה הראשונה בכותרת העברית כ״הדוּר״, היות ואת הסרט מוביל סר מייקל קיין רב ההוד וההדר. השחקן הקוקני הוא המדריך בסיור שעורך הבמאי דייויד באטי במהפכה התרבותית באנגליה של הסיקסטיז, עם קצת מראשית הקריירה של מייקל קיין אך מבלי לזנוח אייקונים אחרים של התקופה בכל התחומים – קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה, אופנה וכמובן סמים. ביניהם: פול מקרטני, מיק ג׳אגר, מריאן פיית׳פול, טוויגי ומארי קוונט. תמונות של מייקל קיין יעטרו את הפוסט. על לא דבר.

״אסקייפ רום״ (Escape Room) כנראה לא נקרא ״חדר בריחה״ כדי להבדיל בינו ובין הסרט באותו השם שהגיע למסכים בשנה שעברה. בכל מקרה, כל הקונספט של חדרי בריחה במציאות די שאול בעיניי מן הקולנוע, בעיקר סרטים כמו ״קיוב״ ו״המסור״. אז לעשות סרט שבו קבוצת זרים מגיע אל חדר בריחה ואז מגלה שהם באמת בסכנת חיים? לגמרי הפוך על הפוך מדי בשבילי. אולם, זה בדיוק מה שקורה בסרטו של אדם רוביטל (״הרוע שבפנים: המפתח האחרון״), שכמו ווילי וונקה שולח שש הזמנות ייחודיות לשישה חסרי וחסרות מזל המגיעים לזכות במיליון דולר ומוצאים עצמם נלחמים מול חדר הבריחה הריאליסטי ביותר שקיים. כל-כך ריאליסטי עד כי מהר מאוד הם מבינים שלא בטוח שיצאו משם בחיים.

״עדה לרצח״ (Standoff) ממוקם בסוף הפוסט מסיבות טכניות, בהיותו הסחורה הכי פחות טרייה השבוע – מדובר בסרט שערך את בכורתו לפני שלוש שנים (פברואר 2016) ובמדינות מסויימות הגיע ישר אל פלטפורמות הצפייה הביתית. בישראל הוחלט כנראה לפנק את הקהל או לעשות כבוד לסרטו הראשון כבמאי של התסריטאי אדם אלקה (״סלולרי״, ״הבית האחרון משמאל״). התקציר מבטיח עימות בין לורנס פישבורן כמתנקש חסר רחמים, לבין תומאס ג׳יין כיוצא צבא הנאלץ להגן על ילדה שפלשה אל ביתו, לאחר שהייתה עדה לחיסול האחרון של הרוצח וכעת הפכה למטרה שלו.

וגם:

ערב שירקרס – יתקיים ביום רביעי ה-30.1, בשעה 19:30 במונדו 2000 (לוינסקי 39, תל אביב). האירוע הוא יוזמת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים וכתב העת לקולנוע "אוף סקרין" – והכניסה חופשית. למקרה שכבר ראיתם או ראיתן את ״שירקרס״ בנטפליקס, לגמרי שווה לבוא רק לשיחה, שכן האורח הוא המוזיקאי והמלחין ישי אדר – מי שאחראי לפסקול הסרט האמריקאי-סינגפורי. על הסרט כבר המלצתי ארוכות, אבל לשמוע את אדר מדבר על התהליך היצירתי שלו בסרט זה או בסרטים הרבים האחרים שהלחין, או אפילו רק על כיצד הגיע להפקה הבינלאומית – נשמע מרתק. עוד פרטים באירוע הפייסבוקי של מה שאני רק יכול לקוות שיהיה אירוע אחד מתוך סדרה של מפגשים קולנועיים מגניבים שכאלה.

התזמורת חיה בסרט – מופע שכבר פספסתי כמה וכמה הזדמנויות להמליץ עליו, ייערך מחר, יום חמישי ה-31.1 בקולנוע לב תל אביב. מי שצפו פעם בסרט בליווי תזמורת חיה ודאי יסכימו איתי שמדובר בחוויה שונה לחלוטין מבחינת רגש ועוצמה, אז דמיינו שילוב בין קולנוע, מוזיקה, אנימציה ואמנות באירוע שמורכב מקטעי הנפשה ופסקול שהולחן במיוחד ומבוצע על הבמה. על הביצוע אחראית ״תזמורת המהפכה״ בניצוחו של רועי אופנהיים, ועל הניהול אמנותי והאוצרות חתומים: זהר שרון, רועי אופנהיים ותמי ברנשטיין. פרטים וכרטיסים באתר קולנוע לב.

אוזן דרום – אירוע נוסף ששכחתי להתריע עליו שגם הוא מתרחש בדרום תל אביב: סניף חדש לאוזן השלישית! לא בטוח שעדיין יש מבצעים לרגל הפתיחה אבל בטוח נחמד ללכת לבקר את החנות החדשה, שממוקמת בסמטת שוק לוינסקי (כולל גישה נוספת מדרך יפו 44 ת"א, במעמקי הפסאג', בכיכר החצר האחורית). מקסים בעיניי לחיות בעולם בו סרטים של נטפליקס מוקרנים בחינם וספריות סרטים פותחות עוד סניפים.