סרטים חדשים: ״מיסטר גלאס״, ״מרי מלכת הסקוטים״, ״שלושה זרים זהים״, ״המופע של אדי״, ״המורה למוזיקה״

לפני העניינים הרגילים ושלל סרטי השבוע, ציון דרך משמח של הבלוג – זהו הפוסט ה-3,000 של סריטה! כיוון שאנחנו באוויר מאז ספטמבר 2010 זה אומר מספר דומה של ימי פעילות, פלוס-מינוס חודש, ואנחנו מאושרים על כל טקסט שנכתב ונקרא כאן. גם אם חלק מהם אולי היו יכולים להיות יותר טובים, או קצרים, או עם פחות שגיאות הקלדה וניסוח – תודה לכם ולכן על הקריאה, בשביל זה אנחנו פה. כיוון שבגילנו המופלג כדאי מדי פעם לחדש, בסוף המדור תמצאו כמה הדגשות לצפייה צפייה ביתית, קטע חדש שאני מנסה החודש. אשתדל להתמקד בסרטים שלא נצפו על מסכי הקולנוע וזו למעשה גאולת ההפצה שלהם, אבל לפני הכל – חמישה סרטים שאפשר לראות באולמות החל ממחר.

״מיסטר גלאס״ (Glass), או פשוט ״גלאס״ למי שגר מחוץ לישראל, קושר יחד שני סרטים של מ. נייט שיאמאלן – ״בלתי שביר״ שהציב את ברוס וויליס הבלתי פגיע מול סמואל אל. ג׳קסון השביר למגע, ו״ספליט״ שהציג לעולם את הדמות מרובת האישיויות בגילומו של ג׳יימס מקאבוי. השלושה מתאחדים כאן, תחת עינה של מדענית (שרה פולסון) החוקרת אנשים בעלי כוחות על-טבעיים. מי שראה כל אחד מהסרטים המוזכרים לעיל יודע באלו יכולות על-אנושיות מדובר בהקשר של כל דמות ואני נזהר לא לגלות יותר מדי כי אפילו עצם קיומו של הסרט הזה הוא סוג של ספוילר לקודמיו. עוד בקאסט: אניה טיילור-ג׳וי שכיכבה ב״ספליט״ וספנסר טריט קלארק שגילם את בנו של גיבור ״בלתי שביר״, לפני כמעט 20 שנה. למי שעוד לא נמאס מן הבמאי-תסריטאי, זה נשמע כמו אחד הפרויקטים השאפתניים שלו. לירון תבדוק את העניין.

״מרי מלכת הסקוטים״ (Mary Queen of Scots), לכאורה דרמת האוסקר לשבוע זה אבל בפועל זה ממש לא קורה, מפגישה על המסך את מרגו רובי וסירשה רונן. הראשונה מגלמת את אליזבת׳ הראשונה, דמות שזכתה לסרטים וסדרות משלה, והשנייה היא הדמות מן הכותרת – קרובת משפחה של אליזבת׳ שהספיקה להיות מלכת סקוטלנד (בגיל שבוע), מלכת צרפת וגם אלמנה – כל זה עוד לפני שמלאו לה 20 שנים. עם חזרתה אל אנגליה היא חושקת בכתר המונח על ראשה של בת-דודתה, ובדרכה לשנות סדרי עולם מסתכנת באיבוד ראשה שלה, תרתי משמע. מדובר בבכורת בימוי קולנועית לאשת התיאטרון ג׳וזי רורק, ע״פ תסריט של בו ווילימון (״משחקי שלטון״, הסדרה ״בית הקלפים״) ובהתבסס על ספרו של ג׳ון גאי. עופר יהיה אחראי על הסקירה.

״שלושה זרים זהים״ (Three Identical Strangers) כבר נסקר בבלוג זה כשהיה אחת הסנסציות הדוקומנטריות של השנה שחלפה. הסרט הדוקומנטרי של טים וורדל התחיל את דרכו בסאנדנס והמשיך משם לפסטיבלים רבים, ביניהם פסטיבל חיפה וגם דוקאביב גליל, נחל הצלחה יחסית אצל קהל רוכשי הכרטיסים האמריקאי, והתברג אל רשימת המתמודדים לאוסקר (לא המועמדים, עדיין לא). הוא מביא את סיפורה של שלישייה שהופרדה בלידה, שלושה ילדים מאומצים שגדלו בלי לדעת זה על קיומו של זה עד למפגש מקרי בצעירותם. בניו-יורק של האייטיז הם הפכו לסיפור חדשותי ורכילותי, מעין סלבריטאים לרגע שניסו למנף את התהילה. הסרט עוקב לא רק אחרי המסע שלהם וההתמודדויות שבאו בעקבותיו, אלא גם מבקש לפתור את חידת הפרדתם שמובילה לעוד ועוד שאלות מטרידות יותר ויותר. לכו בשביל הסיפור ונסו להתעלם מן הבימוי המעט מייגע.

״המופע של אדי״ (The Clapper), אם כבר מדברים על תהילה רגעית ולא צפויה, הוא קומדיה בכיכובם של אד הלמס ואמנדה סייפריד על אדם המופיע בתפקידים קטנים בפרסומות והופך לסנסציה. לא מדובר בעיבוד לעמוד הפייסבוק ״האישה שמופיעה בכל הפרסומות״, אלא בסרט מאת דיטו דיטו מונטיאל (״ילד של אף אחד״) בו מככבים גם טרייסי מורגן, אדם לוין, ליאה רימיני, ראסל פיטרס ועוד. הלמס מגלם את אדי, אותו בחור שמתפרנס מעבודה כשתול בקהל של פרסומות סטייל ערוץ הקניות שמרים למנחה להנחתה, עד שהוא הופך בעצמו למפורסם בעקבות אייטם בתוכנית לייט נייט. אדי לא ממש בעניין של תהילה, בטח לא כשזה עומד בינו ובין האישה בה הוא חפץ – המתדלקת החביבה עליו שכבר הסכימה לצאת איתו. אם התקציר נשמע קצת מופרך, נדמה לי שלהפיץ את הסרט הזה שנה שלמה אחרי שיצא לאקרנים במולדתו זה גם לא לגמרי סביר.

״המורה למוזיקה״ (La Mélodie) לוקח אותנו אל הטריטוריה הצרפתית, בדרמה חברתית-חינוכית ומלאת מוזיקה כפי שאפשר לנחש מן הכותרת. קד מראד הנהדר הוא המורה למוזיקה, כלומר כנר מחונן המגיע ללמד ילדים מופרעים באחד החלקים הפחות מיוחסים של פריז. אחד התלמידים מגלה התעניינות מיוחדת בכינור ומתגלה כעילוי מוזיקלי, כזה שיש בכוחו גם לאסוף את חבריו ואולי לעזור למורה להוציא משהו מהכיתה הזו. אלא שאל פתחו של גיבורנו מגיע הצעת קריירה מפתה והוא יצטרך לבחור בינה ובין המשך הלימוד. סמיר גסמי ואלפרד רנלי מככבים אף הם, בסרט שביים ראשיד האמי, שגם חתום על התסריט במשותף עם ולרי זנאטי וגי לוראן.

במסך הביתי:
בסוף השבוע מגיעים כמה וכמה סרטים שכדאי לחפש בשירות ה-VOD החביב עליכם ועליכן – יס, הוט, סלקום, פרטנר וכו׳. במקרה של הסרט הראשון שאזכיר מדובר להבנתי בשיוך בלעדי לשירותי הלווין, אז כך ציינתי.

״הרצח השלישי״ (The Third Murder) – בדיוק עם ירידתו מהאקרנים של ״המשפחה שלי״ מאת הירוקאזו קורה-אדה, מגיע אל ספריית ה-VOD של yes סרטו הקודם של הבמאי היפני. כפי שאפשר לקרוא בטקסט שכתב עליו עופר בפסטיבל ונציה, מדובר בסרט שונה מבחינת החומרים והז׳אנר ממה שהרגיל אותנו היוצר, אבל אפשר לראות בו כחוט מקשר בין סרטיו השלווים על משפחות לבין יצירתו החדשה יותר שיש בה אלמנטים של פשע.

״הילד הלבן ריק״ (White Boy Rick) – ניסה את כוחו בעונת הסתיו האחרונה אבל לא הפך להיות חלק מעונת הפרסים. זאת למרות שסרטו של יאן דמאנג׳ (״71'״) מקבץ יחדיו שמות כמו מתיו מקונוהי, ג׳ניפר ג׳ייסון לי, בל פאולי, בריאן טיירי הנרי, אדי מרסן וברוס דרן (רשימה חלקית). הגיבור מן הכותרת מגולם בידי ריצ׳י מריט הטירון, ומבוסס על סיפורו של נער שהפך לסנדק פשע ואז למודיע הצעיר בתולדות הבולשת הפדרלית.

״היה היה בדדפול״ (Once Upon A Deadpool) – למעשה גרסת ״דדפול 2״ לכל המשפחה, כלומר בלי ניבולי פה ושיפוצי פרצופים. במקום זאת תוכלו להנות מריאן ריינולדס בתלבושת של גיבור-העל זריז הלשון מספר את מאורעות הסרט לשחקן פרד סבאג׳, בהומאז׳ ברור ל״הנסיכה הקסומה״. ככה זה כשאולפני פוקס-דיסני ביקשו סרט של דדפול שמותר לצפייה לילדים ולכותב-כוכב היו דרישות משונות כדי להיענות לבקשה.