המלצות סינמטקים – דצמבר 2018

חודש דצמבר סוגר את השנה והוא נפתח עם חג החנוכה ועם שני פסטיבלי קולנוע שזכו להתייחסות נפרדת בבלוג – פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים (שחלק מסרטיו גם ינדדו ברחבי הארץ) ופסטיבל אוטופיה בתל-אביב-יפו וגם בחיפה. כמו כן, סרטים שהוצגו בפסטיבלים של ירושלים וחיפה יוצגו כמו תמיד בסינמטקים, ובאופן אישי אני מתכוון להשלים את ״קיץ״ של קיריל סרברניקוב שיוקרן בחיפה ובתל אביב, לפני שאגבש את רשימת סרטי השנה שלי (התמונה בראש הפוסט לקוחה מתוך הסרט). במקרים אחרים איני מציין שוב את מה שכבר ציינתי בפוסטים קודמים, ויש לא מעט סרטים שמגיעים מפסטיבלים ומחוות השבים ומוקרנים בכל אחד מן הסינמטקים.

סיומה של שנת 2018 מביא עמה גם את סיומו של האירוע הסינמטקי הבולט של השנה – הרטרוספקטיבה המלאה של סרטי הקולנוע של אינגמר ברגמן. אלו שנועדו מראש לקולנוע, לא כולל אל כל הדברים שנעשו עבור הטלוויזיה, אם כי מקצתם מוקרנים גם הם בחלק מן הסינמטקים. סביר כי בחלק מן הסינמטקים הסרטים עוד יצוצו להקרנות חוזרות, אבל השיא מגיע עם סיום השנה. כולל, למשל, אפשרות לחגוג את הסילבסטר עם צפייה בסרט המסכם את גוף היצירה של ברגמן, ״פאני ואלכסנדר״, שיוקרן בתל אביב בין היתר ביום האחרון לשנה. הוא יוקרן גם במועדים אחרים הן בתל אביב והן ביתר הסינמטקים (התמונה בסוף הפוסט לקוחה מהסרט).

סינמטק חולון מציין עשור לפעילותו ונותן לכל אחד מחמשת מנהליו לאורך השנים לבחור סרט שיוקרן במסגרת החגיגות. בעוד הבחירה של המנהל הנוכחי, אלון רוזנבלום, נשמרת כרגע בסוד, מור אלדר בבחרה ב״גט״ של רונית ושלומי אלקבץ, רוני מהדב-לוין בחר ב״פזלנטוויל״ של גארי רוס והשימוש החדשני בצבע, ושירה כרמי בחרה ב״בריכת שחייה״ של פרנסואה אוזון. את התכנית המגוונת והאקלקטית הזו תשלים הבחירה של נועה רגב, ״עיניים גדולות״ של אורי זוהר, אולם הקולנוע של אורי זוהר יזכה למחווה מקיפה יותר בסינמטק לרגל הסרט התיעודי ״אורי זהר חוזר״. סינמטק חולון יקרין לאורך החודש עוד שני סרטים של הבמאי – ״שלושה ימים וילד״ שהפך לסוג של קלסיקה ו״כל ממזר מלך״ שחלקו האחרון הוא מכיל סצנת קרב מפתיעה באפקטיביות שלה.

הפסטיבל הפוליטי 48 מ"מ מגיע אל סינמטק תל אביב, כפר מעלול, ומועדון הקולנוע של הגדה השמאלית, והוא ישולב השנה במסגרת חודש זכויות האדם. בין היתר יוקרן בפסטיבל ״המגדל״ של האנימטור הנורווגי מאטס גרורוד, סרט שמשלב הומור וזיכרונות של הבמאי ממחנות פליטים בו אמו התנדבה. התכנית של הפסטיבל כוללת עוד הרבה סרטים תיעודים ועלילתיים שנוצרו על ידי יוצרים ישראלים, פלסטינים וזרים. המחווה לבמאי מישל ח'לייפי תתקיים במקומות ההקרנה שאינם הסינמטק.

ב-6 לחודש יתקיים ערב בחולון ערב סיום תחרות ״מרטון״ ליצירת סרטי אנימציה ויוקרן בו סרט האנימציה האהוב עלי מבין סרטי השנה ״רובן ברנדט, אספן״ – סרט שגם כולל את סצנות הפעולה הכי טובות שראיתי השנה ושפע של אזכורים לכל סרט או ציור שתוכלו לדמיין.

ב-8 לחודש בסינמטק הרצליה יוקרן הסרט השני בסדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס של סטיבן ספילברג – ״אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור״. ההקרנה ששובצה לפני הידיעה על מותה של תסריטאית הסרט גלוריה כץ. הסרט ילווה בהקדמה של מנהל סינמטק חולון, אלון רוזנבלום.

סינמטק חיפה יערוך ב-9 לחודש מחווה של יום אחד לבמאי אורי ברבש, עם הקרנה של סרטו החדש ״דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר״ ואחריה של העותק החדש של סרטו ״אחד משלנו״. שני הסרטים ילוו בשיחה עם הבמאי.

״אחד מהלב״ הסרט הכושל כלכלית אך הנהדר של פרנסיס פורד קופולה, יוקרן בסינמטק תל אביב ב-30 לחודש.

ה-31 לדצמבר בתל אביב יכלול גם הזדמנות לצפות בשניים מן הסרטים הטובים ביותר והלא בהכרח מוכרים ביותר של וודי אלן בשנות ה-80 – ״דני רוז האיש מברודווי״ (להבדיל משחקן הכדורגל האנגלי) ו״ימי הרדיו״.

בחיפה ניתן יהיה לסגור את השנה עם חוויה חושית ייחודית יותר, בהקרנת סרטו היפהפה של אלחנדרו חודורובסקי ״שירה אינסופית״.

הסרט שהפך את המפרי בוגרט משחקן משנה לכוכב ענק הוא גם הסרט שהזניק את קריירת הבימוי של ג'ון יוסטון ובאופן מסורתי נתפס כסרט הפילם נואר הראשון. הוא קצת מואר יחסית לנואר, אך ״הנץ ממלטה״ עדיין נהדר והוא מוקרן בחולון ב-17 לחודש.

לסיום, מסר מן העתיד: בשנה הבאה תיערך רטרוספקטיבה לסרטים ש-וים ונדרס ביים בשנות השבעים והשמונים, כלומר לסרטים הגדולים שלו. המחווה תחל כבר ב-27 לחודש זה בסינמטק הרצליה, עם הקרנת ״אליס בערים״ שכמו רוב סרטי ונדרס הוא סרט מסע פיזי ופנימי כמו שאף אחד אחר לא עושה.