סרטים חדשים: ״רפסודיה בוהמית״, ״סוספיריה״, ״השתלטות מהירה״, ״המסע ליושינו״, ״מפצח האגוזים וארבע הממלכות״, ו״הצד האחר של הרוח״

המדור השבועי מוגש לכם ולכן בחסות הספרה חמש: לא רק חמישה סרטים חדשים שמגיעים מחר אל בתי הקולנוע, אלא שזו כבר פעם חמישית של מדור הסרטים החדשים בחודש אוקטובר, מה שהופך אותו לחודש הארוך בהיסטוריה לפי הספירה שלי. מזל שמחר כבר נובמבר כדי לצאת מהלופ הלכאורה-נצחי הזה, אבל עוד הערב ייחגג בארצות הברית ״ליל כל הקדושים״ שקצת אומץ גם בישראל כזמן הנכון לצפות בקולנוע אימה. אור עבד קשה בחצי השני של החודש כדי לכסות את הנושא מ״האלווין״ ועד ״האלווין״, ולא זנח את אימת החודש ופרויקט סטיבן קינג. שהגיע לניינטיז.

בואו של נובמבר גם אומר שאפשר להתרגש מהגיעו של ״הצד האחר של הרוח״ (The Other Side of the Wind) אל נטפליקס, אירוע אליו עופר התכונן עם ספיישל סרטי אורסון וולס הזמינים גם הם אצל ענקית הסטרימינג. זה גם אומר שאנחנו חייבים לכם ולכן מדור המלצות סינמטקים שיגיעו בקרוב, אבל החל מאתמול אפשר כבר לדעת מה אנחנו ממליצים לראות בשני אירועי הקולנוע שנפתחים היום ומחר – פסטיבל פרינט סקרין בחולון ופסטיבל קולנוע נורדי בהרצליה, שיתפשט משם לסינמטקים ברחבי הארץ. עוד עניינים בהמשך אבל קודם על הסרטים שבקולנוע ממחר.

״רפסודיה בוהמית״ (Bohemian Rhapsody) קודם כל מחייב אותי כחובב שפות להפנות אצבע לעובדה שמאליק מגלם קווין. כלומר, רמי מאליק הוא פרדי מרקורי, סולן להקת קווין, בסרט הנושא את שמו של אחד משיריה המפורסמים אז סביר שכבר ניחשתם או ניחשתן לבד במה מדובר. הדרמה הביוגרפית והמוזיקלית הזו מלווה את מרקורי מהקמת הלהקה דרך ההצלחה והטרגדיות האישיות ועד למופע ה-Live Aid ב-1985 בו גנבה הלהקה את האירוע כולו ב-20 דקות פשוט מהממות חושים (שזמינות לצפייה ביוטיוב אגב), עליהן נכתבו כבר מאמרים ובטח גם ספר או שניים. לצידו של מאליק אפשר למצוא שמות כמו ג׳וזף מזלו, לוסי בוינטון, בן הארדי, איידן גילן, גווילם לי ומייק (לא מייקל!) מאיירס, וגם השמות מאחורי הקלעים די מעניינים. מי שחתום על הבימוי הוא בריאן סינגר, למרות שפוטר לקראת סוף הצילומים והוחלף בידי דקסטר פלטשר (שלא קיבל קרדיט לבסוף). מי שחתומים על התסריט הם פיטר מורגן (״המלכה״) ואנטוני מקארטן (״שעה אפלה״) ואת הסקירה אצלנו יכתוב עופר.

״סוספיריה״ (Suspiria) כאן כדי שלא נעביר סופש בלי חידוש לקלאסיקת אימה מסוף הסבנטיז, אם ממש תזרמו אותי שסרט הפולחן של דריו ארג׳נטו ראוי בכלל להגדרה הזו. זוהי גם יצירתו החדשה של לוקה גואדנינו (״קרא לי בשמך״, ״גלים גבוהים״) שממשיך בקצב מרשים של סרט בשנה והפעם, כאמור, מנסה את כוחו בעולם האימה. דקוטה ג׳ונסון מגלמת רקדנית אמריקאית המתקבלת ללהקת מחול אירופית בניצוחה של מדאם בלאנק (טילדה סווינטון), ועד מהרה מגלה שמסדרונות בית הספר לריקוד מלאים סודות ומסתורין. בקאסט אפשר למצוא גם את מיה גות׳, קלואי גרייס מורץ, סילביה טסטו, ג׳סיקה הרפר ושחקן קשיש ללא שום קרדיט קודם בשם לוטץ אברסדורף, שנראה ונשמע כמו סווינטון עם איפור מוגזם. אל רשימת הכשרונות הזו אפשר להוסיף גם את התסריטאי דייויד קאיגניץ׳ שנוטה לעבוד עם הבמאי וכתב גם את ״סיפור אמיתי״ בין היתר, וכן את תום יורק מרדיוהד שחתום על המוזיקה. יש לנו כבר טקסט של עופר על הסרט הזה מימי פסטיבל ונציה, ולכבוד ההגעה אל בתי הקולנוע ירחיב עליו אור.

״השתלטות מהירה״ (Shock and Awe) היה יכול להישמע קצת יותר מרגש לפני 15 שנה, אבל אולי בכל זאת יש פה סיכוי למשהו מעניין? הבמאי הוא רוב ריינר האגדי-לשעבר, שאני כבר לא זוכר מתי היה חתום על משהו ראוי (קדימה, תגידו ״מתים על החיים״, אני מחכה. ככה חשבתי). התסריטאי הוא ג׳ואי הארטסון, שותפו של ריינר לדרמה הפוליטית הקודמת שלא הגיעה לארץ לפני שנתיים (ושמה ״LBJ״), והמפיק-כותב הסדרה של ״הטובות לקרב״. העלילה מתרחשת ב-2003 ועוקבת אחר חדר עיתונאים הבוחן סברה לפיה סדאם חוסיין לא באמת מסתיר נשק להשמדה המונית ואולי הכל תירוצים והמצאות של הנשיא ג׳ורג׳ בוש הבן כדי לפלוש לעיראק. על המסך אפשר יהיה לראות, בין היתר, את וודי הרלסון, ג׳יימס מרסדן, רוב ריינר, טומי לי ג׳ונס, מילה יובוביץ׳, ג׳סיקה בייל וכן את ריינר עצמו. תודו שזה נשמע כמעט-מעניין, אם היינו לפני ״ספוטלייט״ או ״העיתון״.

״המסע ליושינו״ (Vision) שייך לקולנוענית שיכולה להתחרות מול גואדנינו בהספק בשנים האחרונות – נעמי קוואסה היפנית (״אל האור״, ״אן״). הפעם היא ממקמת את עלילתה למרגלות הרים מיוערים באיזור נארה, שם מטיילת צרפתייה המתעדת בכתב את הרפתקאותיה (ז׳ולייט בינוש) פוגשת במקומי המחובר מאוד לטבע בכלל ולמקום בפרט (מסטושי נגאסה, כוכב סרטה הקודם של הבמאית וגם המשורר היפני מ״פטרסון״ של ג׳רמוש). הקדימון לא חושף הרבה יותר מלבד סצנות של אכילה כמצופה מסרט יפני ובמיוחד של הבמאית, כמה דמויות נוספות ובעיקר ספק סיפור אהבה שנרקם ביניהם וספק זיכרון של הגיבורה ממאהב קודם. הסרט מגיע בזריזות אל בתי הקולנוע בארץ, יחסית לעובדה שהוא מצוי כעת בסבב פסטיבלים עולמי שהחל בטורונטו רק בחודש שעבר.

״מפצח האגוזים וארבע הממלכות״ (The Nutcracker and the Four Realms) מוביל אותנו אל טריטוריית דיסני, שלא אמרו עדיין את המילה האחרונה השנה. בהתחשב בכותרת הארוכה יש פה ניסיון להתחיל מותג קולנועי חדש, אבל משהו בו נראה מוכר ולא רק כיוון שהסרט מבוסס על היצירה המוזיקלית והבימתית ״מפצח האגוזים״. לא הצלחתי להחליט אם זה יותר דומה חזותית לסרטי ״נרניה״ או ל״אליס בארץ הפלאות״ גרסת ברטון/דיסני, או בכלל צולם על הסט של ״היפה והחיה״. בכל מקרה, התסריטאית אשלי פאוול והבמאים לאסה האלסטרום וג׳ו ג׳ונסטון ודאי לקחו לא מעט חירות אמנותית, בבואם להביא אל המסך את סיפורה של נערה (מקנזי פוי) המחפשת מפתח לתיבה שהורישה לה אמה המנוחה ומוצאת עולם קסום. לצידה של הכוכבת הצעירה אפשר למצוא את קירה נייטלי, מורגן פרימן, הלן מירן, מתיו מקפדן וג׳יידן פואורה-נייט אם למנות כמה. מעניין איך זה יהיה לצפות בהם מדברים עברית בגרסה המדובבת (יש גם מתורגמת, אל חשש). עיטרתי את הפוסט בתמונות להמחשת הדילמה שלי.

וגם:

אספלט – סרט אילם גרמני מ-1929 ומאת ג'ו מיי, יוקרן בסינמטק תל אביב בעותק דיגיטלי חדש ובליווי מוזיקה חיה. ולא סתם מוזיקה חיה, אלא פסקול אלקטרו-אקוסטי שרקחה המוזיקאית KAT MODIANO (יעל אקר בשמה האמיתי), שאולי שמעתם או שמעתן את שמה גם כמלחינה מחדש של יצירות אחרות. הסרט מתואר כסיפור פשע אקספרסיוניסטי על גנבת יהלומים שמנסה לפתות את השוטר שעוצר אותה, ונחשב בעצמו ליהלום קולנועי פחות מוכר אך לגמרי נוצץ של תקופתו. כיוון שהאירוע יתרחש ביום שישי ה-2/11 בשעה 21:30, עופר ביקש ממני להמליץ עליו כבר עכשיו לכל מקרה בו פוסט המלצות הסינמטקים שלו יעלה באיחור. אז יש לכם ולכן את המילה של עופר ואת הסקרנות שלי, ועוד מידע באתר הסינמטק.

משאל המבקרים השנתי של ה-BBC – ביקש לבחור הפעם את 100 הסרטים הגדולים בהיסטוריה שאינם דוברי אנגלית, ולשם כך הם נעזרו ב-209 מבקרים ומבקרות מרחבי תבל. אחד מהם הוא אור, שגם נתבקש על ידם לכתוב את הטקסט שילווה את הסרט שהגיע למקום השני, ״גונבי האופניים״ של ויטוריו דה סיקה. חשבתי שזו סיבה מספיק טובה להתגאות, לא לקנא כלל בקולגות מישראל שנתבקשו לבחור אך ורק עשיריית סרטים שעונים לתיאור הנ״ל, וכמובן לקשר אל המצעד עצמו. הנה רשימת המאה ויש גם טקסטים לכל מי שהגיע למקום ה-25 ומעלה. כתמיד, רשימות מסוג זה הם תמיד מצע לוויכוח, ובנימה אישית אני מצד אחד מסכים לגמרי עם המקום הראשון, אבל מצד אחר בכלל לא בטוח שהוא בעשירייה שלי. בעשירייה המשוקללת של הבי.בי.סי. לעומת זאת, יש ארבעה סרטים אסיאתיים, שלושה מאיטליה, צמד צרפתים ושבדי אחד. יצאתי להשלים את כל מה שלא ראיתי משיפולי הרשימה, אשוב בדצמבר.