סרטים חדשים: ״יונתן אגסי הציל את חיי״, ״שרוכים״, ״מייגן לוי״, ״היעד חתונה״, ״קשר קטלני״

החודש הארוך בהיסטוריה, או לפחות כך נדמה, מגיע אל סיומו בסוף השבוע. הוא מביא עימו את רוחות הסתיו של ספטמבר, חגי תשרי ועוד עונת פסטיבלים ואירועי קולנוע לרוב. אחד מהם הוא פסטיבל הקולנוע ה-75 של ונציה, הוותיק מכולם, שנפתח הערב וממנו ידווח עופר. על אירוע מקומי יותר אפשר יהיה לקרוא אחרי סרטי השבוע, אבל נתחיל איתם.

״שרוכים״, הראשון מבין שני סרטים ישראליים על יחסי הורים-ילדים לא שגרתיים, הוא גם העלילתי שבהם. מדובר בשיתוף פעולה נוסף בין הבמאי ינקול גולדווסר והתסריטאי חיים מרין, שהוליד בעבר את "מתחת לאף", "אבא גנוב", "מעבר לים" ועוד, כאשר סרטם האחרון היה ״אין לה אלוהים״ לפני תריסר שנים. דבל׳ה גליקמן מגלם את האב, המתוודע מחדש לבנו אחרי שרוב החיים גדל עם האם, שמתה באופן פתאומי. הבן, אותו מגלם נבו קמחי, מוגדר בתקציר הרשמי כ״בעל פיגור קל״, כלומר מצוי על הספקטרום האוטיסטי כפי שנהוג יותר לכתוב בימינו – מה שמזמן אתגרים לרוב. משתתפים נוספים: אוולין הגואל, אלי אלטוניו, יפית אסולין ודרור קרן. הסרט מועמד לשמונה פרסי אופיר ומגיע לאקרנים בדיוק שבוע לפני הטקס.

״יונתן אגסי הציל את חיי״, סרטם של האחים תומר וברק הימן, מגיע אף הוא אל בתי הקולנוע בתזמון מצויין מבחינתו – רגע אחרי זכייה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים, וכן בפרס העריכה. למי שאינו בקיא, כמוני למשל, יונתן אגסי הוא כוכב בינלאומי של סרטים פורנוגרפיים גאים, מושא תשוקה נערץ וגם מוערך בקרב עמיתיו. הסרט נסוב סביב הקשר שלו עם אמו, שבחרה לקבל את העיסוק של בנה, ומציג את חייו של האייקון מאחורי הקלעים בעודו בוחן את בחירותיו והפנטזיות שלו, השונות כמובן מן הייצוג והפרסונה הציבורית. באופן לגמרי לא מכוון פספסנו את הצגתו של הסרט בירושלים בזמן הפסטיבל, וההזדמנות שלנו לכפר הגיע מהר מהצפוי – וכך נעשה בסקירה המתקרבת. אגב, מי שיאהבו את הסרט וירצו עוד ממנו ומהכוכב שלו ודאי ישמחו לדעת שגרסת הסדרה תשודר במהלך דצמבר בערוץ הוט 8.

״מייגן לוי״ (Megan Leavey) אינו ישראלי למרות שם המשפחה של הגיבורה, שלא רק מבוססת על דמות אמיתית אלא גם מגיחה להתארח לרגע או שניים בסרט על פי סיפורה. מי שמגלמת אותה היא קייט מארה, הנכנסת אל מדי הצבא האמריקאי בניסיון לברוח מחייה. היא מוצאת עצמה ביחידת הכלבנים ומרותקת מכלב עצבני בשם רקס, עימו היא מפתחת קשר החורג מזה של מאמנת וחיה והוביל גם לניסיון אימוץ ולמאבק לשינוי חוקים אמריקאיים בנושא. אפשר לגמרי להבין מה משך את הבמאית של ״בלאקפיש״, גבריאלה קאופרתווייט, לסיפור נוסף על יחסי אדם ובעלי חיים, הפעם לפי תסריט שאותו כתבו פמלה גריי (״הפרקליטה״), אנני מאמולו (״ג׳וי״) וטים לובסטדט. עוד בקאסט: אידי פאלקו, קומון, רמון רודריגז, טום פלטון וברדלי וויטפורד.

״היעד חתונה״ (Destination Wedding) היה די מרגש בעיניי אילו היינו עכשיו בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת. אישית, אני מאמין שהניינטיז לא נגמרו לעולם, אז אפשר להתרגש (כפי שיעידו התמונות בפוסט זה). הכל בזכות המפגש בין וינונה ריידר וקיאנו ריבס, המגלמים שני זרים הנתקלים זו בזה בשדה התעופה ומגלים שהם טסים אל אותה החתונה. עצם רווקותם והיותם די בלתי נסבלים כל אחד בדרכו גורם להם להיות מצוותים יחדיו לאורך הימים עליהם מתפרשת ״חתונת היעד״, מונח די שגור בארצות הברית המדבר על חתונה המתפרשת על פני כמה ימים ומצויה במיקום מסויים שאליו טסות המשפחות מכל קצוות הארץ. זה גם שם הסרט באנגלית, אבל משום מה לא בעברית, אם כי אשמור את התלונות שלי בנושא לסרט הבא בתור. את הדרמה הקומית-רומנטית מסוגת ״האם שני חדלי אישים דווקא מתאימים זה לזו?״ כתב וביים ויקטור לוין (״5 עד 7״).

״קשר קטלני״ (Kin) אינו רק אקשיונר המד״ב היחיד השבוע, אלא גם ה״זוכה״ הפרטי שלי בתואר השם העברי הגרוע. לא באמת ציפיתי שיתרגמו ל״קרוב משפחה״ או חלילה ״שאר בשר״, אבל קטלני? באמת? זה הזמן לקאמבק בדיוק כשתפס כל ז׳אנר ה״בהפתעה/בהפרעה״? שיהיה. הקשר הקטלני הוא כנראה שבין שני אחים שדווקא לא חולקים קרבת דם, בגילומם של מיילס טרויט וג׳ק ריינור. הבכור בדיוק השתחרר מהכלא ומקבל תזכורת מחבריו לפשע שהוא חייב להם, בעוד הצעיר מוצא נשק חייזרי רב עוצמה המעניק להם יתרון במאבק מול העבריינים אבל גם מושיב על הזנב שלהם הן את הרשויות המקומיות והן את אלה שהרובה העתידני שייך להם. האחים התאומים ג'ונתן וג׳וש בייקר ביימו ואף כתבו יחד עם דניאל קייסי בהתבסס על סרט קצר שלהם בשם ״Bag Man״. השמות המוכרים יותר בסרט כוללים את  דניס קוויד, ג'יימס פרנקו, זואי קרביץ, וקרי קון.

וגם:

שבוע הבמאיות – האירוע השנתי, שמנסה למלא את החלל שהותיר אחריו פסטיבל סרטי נשים ברחובות, מתרחב השנה. את הלו״ז וכל הפרטים אפשר למצוא באתר סינמטק תל אביב, אבל אשתדל לדחוס הנה כמה שיותר. בין ה-1 וה-8 בספטמבר תוכלו למצוא בסינמטק מגוון סרטים ואירועים על טהרת היוצרות, שגם מנוהל אמנותית על ידי נשים – את התוכניה מנהלת מיכל סופר זמרני ואת הסרטים הקצרים אצרה נעמה רק. מבין הסרטים העלילתיים תהיה הזדמנות לראות בטרום-בכורה את ״הנשף״ של שרון מימון וטל גרניט, שבוע לפני הגיעו לאקרנים ונסיונו לזכות בכמה שיותר פרסי אופיר מבין ה-12 אליהם הוא מועמד, וכן מספר סרטים שכבר כתבנו עליהם בפסטיבל ירושלים: ״אין בתולות בקריות״ של קרן בן רפאל, ״פרה אדומה״ של ציביה ברקאי יעקב ו״אישה עובדת״ של מיכל אביעד. סרט נוסף, שטרם כתבנו עליו, יוקרן באירוע בכורה ישראלית אם אינני טועה – ״שלא יגמר לי הלילה״ של גליה ברקול ובכיכובה בתור מיה, תל-אביבית שקריירת הריקוד שלה נקטעה והיא יוצאת לחפש מפלט בניו-יורק הלילית.

בגזרה התיעודית אפשר למצוא לא מעט מסרטי דוקאביב האחרון, שגם על חלקם כתבנו. הרשימה המלאה כוללת את ״אישה של בית״ של ג'יין ביבי, ״מתנחלת״ של איריס זכי ואסנת סרגה, ״יומני אוסלו״ של מור לושי ודניאל סיון, ״הנאשמים – אל מותהמין״ של לימור פנחסוב, ״אחיות״ של דנאי אילון, ״שיר למעלות״ של סיגל רוסק גיסין, דוד אופק וגד אייזן, ואת ״סרט בורקס״ של אורית אופיר רונאל. שני סרטים תיעודיים ששוב נדמה לי ויוקרנו בבכורה הם ״כאשר העשן מתפזר״ של רבקה שור המתעד שלושה חיילים שנפצעו בעת שירותם ושרדו כדי לספר על התופת, ״רוח אחרת״ של מנורה חזני המפנה את המצלמה אל אביה, מראשי גוש אמונים ויו"ר ועד מתיישבי השומרון, ״הסוף״, סרטה של שיר אלוני אותו יצרה כחקירת מותו של אחיה החייל שנסיבות לכתו נותרו בלתי פתורות שנים רבות לאחר המקרה.

אירוע ראוי לציון הוא הקרנת ״מעל החורבות״, עיבוד דיגיטלי חדש לאחד מסרטי הקולנוע העלילתי הראשונים שכולו תוצרת הארץ, סרטו של נתן אקסלרוד שערך ועיבד מחדש יעקב גרוס, שיוקרן 80 שנה לאחר עשייתו ולציון שבע שנים לפטירתה של עורכת הסרטים הראשונה בארץ ישראל – לאה אקסלרוד. בנוסף יוצגו מספר סרטים באורכי ביניים שיוצמדו יחדיו. ״נשיקות בעברית״ של מניה לוזובסקי יוקרן בצוותא עם ״מאמושקה״ של מאי עבאדי גרבלר, שניהם על עולים חדשים מרוסיה. ״פוּטְסְטְרֶצֶ'ר״ של ענבר חגאי מתאר את נסיונה להפוך לבלרינה בגיל מאוחר יחסית, ואחריו ״המופע של תימור״ מאת תמרה ממון על זמר אופרה עם שאיפות גדולות. ״מסכת פאה״ של רחל אליצור מצתוות עם ״שאבעס כלה״ של עליזה חנוביץ, שיעניקו הצצות מסוגים שונים אל עולמן של נשים חרדיות. ״נור עינייא״ של מרים בן גיגי ו״רכבת מרחיבת אופקים״ של שרון שאחאני אלעסרי צוותו גם הם יחד בשל עיסוקם בגיבורות ממוצא מרוקאי.

אל כל האמור לעיל יש להוסיף לא מעט סרטים קצרים, שימלאו יחד מקבצי צפייה ואלה שכבר התייחסנו אליהם בסריטה יסומנו בלינק. מקבץ של קצרים בולטים מכיל את ״את מי את אוהבת יותר״ של שירה פורת, ״שניה מהבית״ של תמר גורן, ״האלטעזאכן״ של רוני בהט, ו״איך לשחות״ של נעה גוסקוב. במקבץ סרטים זוכי פרסים תמצאו את ״הגברים שמעבר לגדר״ של אינס מולדבסקי, ״תפקיד בעל משמעות״ של שירה פלורנטין, ״אינטרגלקטיק סמוראי״ של הגר בן אשר, ״אושרי״ של ליהי סבג ו״היה שווה כל שקל״, ההפקה המשותפת והמדוברת של תלמידי האנימציה במכללת ספיר. במקבץ סרטי נשים על נשים יוקרנו ״כמו בבית״ של שירה מישר, ״סיבוב״ של לורן טרבלסי, ״קרוב לים״ של אור אנגל, ״מכת חום״ של עדי שנער, ״מה שבפנים״ של דנאל אל-פלג, ו״הקול של האוטובוס״ של עינת גולן. מקבץ שיאגד קומדיות יכלול את ״גבות״ של שירי כהן, ״טאצ'״ של מרים ברון, ״סבתא חיה, רותי מתה״ של גל רוזנבלוט, ״נגה״ של אופל פרץ, ״רחוק״ של מיה רודיך ו״קח את עצמך בידיים, מייקי״ של דנה פרנק. באותו נושא, שווה להזכיר גם את אירוע צפיית הבינג׳ בסדרת הרשת ״הלסביון העליון״ של רוני צידון.

לבסוף, אחד הדברים שהופכים אירועים כמו זה לפסטיבל קולנוע הוא הפאנלים (נא לחסוך בדיחות ספונג׳ה). בפאנל על ביקורת קולנוע ישוחחו המבקרות יעל שוב (טיים אאוט), מרלין וניג (סלונה) ונעמה רק (עין הדג) עם ליאור אלפנט, ממקימות פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל. בפאנל על נושא ״Me Too״ ישתתפו הבמאיות קרן ידעיה, מיכל אביעד, הגר בן אשר, לימור פנחסוב (שהיא גם יו"ר איגוד הבמאיות והבמאים), הדס בן ארויה, לימור שמילה, אסתי מקלברג, קרן בן רפאל ועוד. ״על מה אנחנו מדברות״ על דמות האישה בקולנוע יובל בידי ישראלה שעאר מעודד, יעל מונק וחנה אזולאי הספרי ויכלול הקרנת קטע מסרט הקומפילציה של שעאר מעודד שנקרא ״אישה״ ועוקב אחר הדמויות בסרטי במאיות ישראליות מאז 1969 ועד היום. באופן דומה ייערך אירוע ״גרסת הבמאית – שיחה עם סמדר זמיר״ על חשיבות קולנוע של נשים והמשמעויות של היעדרותו, כולל הקרנת קטעים מסרטה של זמיר "על כסא הבמאי יושבת אישה", גם היא ממקימות "פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל".