סרטים חדשים: ״אתה מת רק פעמיים״, ״אנטמן והצרעה״, ״קינגס״, ״אהבתה מרתיחה את מי האמבט״, ״תופסת״, ״מילה של כלב״

חודש טוב, יום הולדת שמח לארצות הברית של אמריקה וגם חופש גדול שמח (פחות להורים). יולי נפתח עם חמישה סרטים חדשים, שהיו אמורים להיות שישה, אבל ״רוקי הסיפור האמיתי״ (Chuck / The Bleeder) נדחה ברגע האחרון למועד לא ידוע. מי שבכל זאת מרגיש חיבה או זיקה למספר שש, יכול להחשיב אולי את סיבוב הסינמטקים של ״היער שהיה״, סרטו של גיא רז שכבר הוקרן בבתי הקולנוע אבל בהחלט מגיע לו בחינה נוספת ועוד יחס אוהד מצד הקהל. מלבדו, אלה החמישה שטרם ניסו את מזלם ומרכיבים את המדור השבועי. עדכון: בעקבות התגובות שמתי לב שאכן יש לנו סרט שישי לשבוע זה, שמשום מה נעדר מכל המקורות שאני משתמש בהם – ״קינגס״, ועליו בהמשך.

״אתה מת רק פעמיים״, סרטם של יאיר לב (״הוגו״) ודוד דרעי (״סאלח, פה זה ארץ ישראל״), מגיע לאקרנים בתזמון מצויין – קצת אחרי המועמדות לאופיר וכחודש וחצי לאחר שהוצג בבכורה בפסטיבל דוקאביב, שם זכה בפרס התחקיר ובפרס חביב הקהל ואז גם כתב עליו עופר. הסרט מוגדר כמותחן דוקומנטרי ועוקב אחר מסעו של הבמאי, לב, בעקבות סוד משפחתי הנוגע לזהות סבו. החקירה מתחילה בעקבות שיחת טלפון המבשרת לאמו של הבמאי על דירה שהייתה רשומה על שם הסב, ובמהלך הסרט מתברר כי הוא חלק זהות עם מנהיג קהילה יהודית באוסטריה של מלחמת העולם השנייה, שאולי בכלל היה פושע נאצי במסתור או בזהות בדויה.

״אנטמן והצרעה״ (Ant-Man and the Wasp), הסרט השלישי של מארוול בשנה קלנדרית זו, אך יש להפרידו מעלילות ״הפנתר השחור״ ו״מלחמת האינסוף״. מדובר בהמשכון ישיר לסרט הסולו שהציג את גיבור-העל אנטמן (פול ראד) ועלילתו מתרחשת אחרי זו של ״קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים״. אני אפילו לא הולך להעמיד פנים שאני עדיין עוקב ואתמקד רק בסרט הזה, שמציב לצידו של הגיבור הקטן-גדול את הופ ואן דין המכונה הצרעה (אוונג׳לין לילי), גם היא בעלת חליפה ממזערת ושכלולים בהם מקנא הגיבור. כי זו קומדיה, כפי שהיה הסרט הראשון, ולראייה גם הפעם אחראי עליו הבמאי פייטון ריד (״מעודדות צמודות״, ״יס מן״) ואיתו מספר תסריטאים, כולל ראד עצמו. בקאסט אפשר למצוא מייקל פנייה, וולטון גוגינס, ג׳ודי גריר, מייקל דאגלס, מישל פייפר, לורנס פישבורן והאנה ג׳ון-קיימן שוב בתפקיד הנבלית (אחרי ״שחקן מספר אחת״). נסקור.

״קינגס״ (Kings), התוספת המאוחרת למדור, הוא סרטה הראשון בשפה האנגלית של הבמאית הטורקייה דניס גמזה ארגובן, אחרי בכורת הבימוי המדוברת שלה, ״ילדות פרא״. השם העברי אינו עצלנות בתרגום אלא בחירה באחת מן המשמעויות של השם, שכן הסרט מתרחש בלוס אנג׳לס רגע לפני המהומות שפרצו בעקבות פרשת רודני קינג, אותו צעיר השחור שתועד מוכה בידי שוטרים לבנים. זיכויים במשפט הוביל למאבק ציבורי אלים שגבה קורבנות בשנת 1992, וזהו הרקע להתרחשות העלילה שבמרכזה על אם חד-הורית (האלי ברי). ביתה מרובה הילדים הוא מעין מקלט לכלל נערי ונערות השכונה, בה מתגורר בשלווה רק בחור לבן אחד (דניאל קרייג), סטטוס-קוו שוודאי מופר ומושפע מן האירועים בחדשות וברחובות.

״אהבתה מרתיחה את מי האמבט״ (Her Love Boils Bathwater), נציג יפן לאוסקר הקודם והזוכה הפרטי שלי בתואר השם המצטיין לשבוע זה, מגיע אל בתי הקולנוע לאחר שכבר נחשף לקהל הישראלי בפסטיבל אקי-נו לקולנוע יפני, שאחריו עופר כתב גם על הסרט הזה. סרטו של ריוטה נקאנו נסוב סביב אם משפחה המתבשרת כי לא נותר לה זמן רב לחיות, המחליטה לתקן את סביבתה ככל יכולתה לפני הסתלקות מן העולם. זה מתחיל בהחזרת האב הנוטש אל חיק המשפחה, ממשיך בניסיון לפתוח מחדש את בית המרחץ שהיה מקור הפרנסה שלהם ומסתיים במתן דוגמה ודרך לבת המתבגרת שסובלת מהצקות בבית הספר עקב הנטיות האמנותיות שלה. רי מיאזאווה והאנה סוגישאקי מככבים.

״תופסת״ (Tag) הוא סרט שבאמת קרה, חשוב לי להדגיש זאת לאור מה שתקראו מיד. הקומדיה הזו מתגאה בהיותה מבוסס על סיפור אמיתי (וגם מאמר עיתונאי), כנראה כדי לתת תוקף לסיפור על מספר חברי ילדות הנפגשים בכל שנה כדי לשחק תופסת. את אותו משחק תופסת שהם משחקים כבר 30 שנה. אחד מהם (ג׳רמי רנר) מעולם לא נתפס ונוהג להשוויץ בכך, מה שגורם לחבריו להתאגד כדי לטמון לו פח שיהפוך אותו בפעם הראשונה בחייו לתופס. אחת שתיים שלוש? את הסרט כתבו כותבים אמיתיים (רוב מקיטריק ומארק סטיילן) וגם לבמאי ג׳ף טומסיק יש רזומה המוכיח כי הוא אכן במאי, גם אם במקרה של כל אחד משלושתם התקשתי לבחור פרויקט מייצג. הקאסט מפורסם יותר וכולל את ג׳ון האם, אד הלמס, ג׳ייק ג׳ונסון, חניבעל בורס, איילה פישר, אנאבל וואליס וליל ריי האורי. אם זה נשמע מופרך, יש את הסרט הבא שייתכן ומתעלה.

״מילה של כלב״ (Show Dogs) מגיע ארצה מדובב לעברית בלבד, למרות שאינו סרט מונפש. כלומר, אלא אם מחשיבים את הפיות הזזים של הכלבלבים המהווים לא מעט מן הדמויות המרכזיות בו, כולל הראשית – מקס הרוטוויילר המשטרתי, סוכן סמוי המסתנן אל עולם תערוכות הכלבים כדי להתחקות אחר עקבותיהם של מבריחי חיות נדירות. אמנון וולף מדבב אותו בגרסה העברית, יחד עם שמות כמו סער בדישי המדבב את שותפו של הכלבלב הראשי, שוטר בן אנוש בגילומו של וויל ארנט. אתם מבינים ואתן מבינות למה זה יכול להיות מוזר, אבל לא מוזר כמו הבחירה לציין על הפוסטר את המדבב שגיא ביטבוקס (לכבודו נעזרתי בגוגל שחשף כי אני קשיש לא מעודכן). בגרסה המקורית אפשר היה לשמוע את אלן קאמינג, סטנלי טוצ׳י, שאקיל אוניל ולודאקריס, בעוד נטשה ליאוני ואת רופול עדיין אפשר לראות (מעניין כמו מי הן יישמעו). הבמאי הוא חובב הכלבים המפטפטים ראג׳ה גוסנל (״הצ'יוואווה מבוורלי הילס״) ואת התסריט כתבו מקס בוטקין (״מה קרה ליום שני?״) ומארק היימן (״מדגסקר 3״).

וגם:

חממת סם שפיגל – תתקיים זו הפעם השביעית, אך לראשונה מחוץ לפסטיבל ירושלים. האירוע הקולנועי זז אל סוף החודש והחממה הבינלאומית, שכבר הוציאה מתוכה זוכה אוסקר (״הבן של שאול״) נותרה בלעדיו ותיערך החל מה-5 (מחר) ועד שבת ה-7 ביולי, במשכנות שאננים ובבית הספר סם שפיגל ליצירה קולנועית (זה שמו הרשמי החדש של המוסד). בין היתר יתמודדו על מענק כספי ועל תשומת ליבם של שופטים מלב התעשייה העולמית, הפעם בראשות היוצר אורן מוברמן – ניצן גלעדי (״חתונה מנייר״), אור סיני (״אנה״), יונתן דקל (״אחד באפריל״) ומשה רוזנטל (״הדרך חזרה״). החממה גם תשיק מסגרות חדשות בהן יהיה ניתן להתרשם מעבודות בשלבים שונים של תהליך מאת יוצרים כמו דני רוזנברג, יוסי עטיה ודוד אופק בפרויקט משותף, והבמאית הצ׳יליאנית דומינגה סוטומאיור. היוצרים שינסו להרשים את השופטים בפיצ׳ינג המקוצר הם דורון ג׳רסי עם סרט על תרגום הטייסים לספר ״ההוביט״, טל מילר עם סיפורו של הרב כהנא בניו יורק של הסיקסטיז, עלם וורק דוידיאן עם סרט על צעירה אתיופית המגלה כי אביה הנחשב למת למעשה חי בישראל, אבנר מצליח עם רעיון שנשמע כמו משל מדע-בדיוני על בחירה בין ילודה לבין חיי נצח, ויאיר אגמון עם סיפורו של חייל המשרת את מדינת ישראל מאז 1948 ועד היום. בהצלחה לחממה, אפילו אם רק קצת מכל הטוב הזה יהפוך לסרטים – אהיה מבסוט.