סרטים חדשים: ״120 פעימות בדקה״, ״סטלין מת!״, ״מרגישה פצצה״, ״מתח גבוה״

היום הוא יום הזיכרון לחללי צה״ל ולנפגעי פעולות האיבה, לכבודו שוב נדמים את הבלוג למשך יממה (וקצת). כדי לא להשאיר אתכם ואתכן נטולי חומרי קריאה או המלצות צפייה, אשמח להפנות לשתי כתבות שלי ב״הארץ״, הסוקרות את הנעשה על המסך הקטן בכל אחד מן הימים, וגם להמלצות של עופר על המתחולל בסינמטקים החוגגים אף הם 70 שנה למדינה עם הרבה קולנוע ישראלי. עוד שווה להזכיר לפני שמתחילים שעונת הפסטיבלים נפתחת ממש בסוף השבוע הזה מבחינת סריטה, עם דיווחים שלי מפסטיבל טרייבקה הניו יורקי. בנוסף, פסטיבל דוקאביב התל-אביבי מתכונן למהדורתו ה-20 וכבר העלו לאתרם את התוכניה, בה נדון ונדוש בחודש הבאץ פסטיבל קאן הצרפתי ממשיך להוסיף סרטים לרשימה שלו, הפעם עם מסגרות ״שבוע הביקורת״ ו״השבועיים של הבמאים״, ובכל פעם שזה יקרה אעדכן את הפוסט הייעודי אז שווה לשוב אליו.

חזרה לזמננו אנו, ארבעה סרטים חדשים ילוו את צאת חג העצמאות, ועליהם אפרט מיד. הסרט הצרפתי ״הבטחה עם שחר״ (La Promesse de L'aube), ביוגרפיה של הסופר רומאן גארי בכיכובם של פייר ניני ושרלוט גינסבורג, היה מיועד אף הוא לתאריך של סוף השבוע הנוכחי, אבל אני לא מוצא לו זכר בבתי הקולנוע. במידה והמצב ישתנה אתקן, אחרת מדובר בדחייה או גניזה של הרגע האחרון.

״120 פעימות בדקה״ (120 BPM), זוכה הגרנד פרי בפסטיבל קאן 2017, אז גם כתבתי עליו, חיכה כמעט עד פסטיבל קאן 2018 כדי להגיע אל בתי הקולנוע בישראל. סרטו של רובן קמפיו, תסריטאי-שותף של לורן קנטה (״בין הקירות״, ״הסדנה״) שמביים כאן בעצמו, מתרחשת בפריז שעל קו התפר בין שנות ה-80 וה-90. העלילה מתמקדת בקבוצת המחאה החברתית-פוליטית ACT UP שמרבית חבריה הם צעירים המבקשים להעלות את המודעות למגיפת האיידס מחד וללחום למען זכויות הקהילה הגאה מאידך. הדמות שמכניסה את הצופה לעניינים היא כמובן הבחור החדש (ארנו ולואיס. או ולואה. אני חייב ללמוד צרפתית כבר). הוא מצטרף לפעולות פרובוקטיביות לצד דיונים מתורבתים ואף מתאהב בפעיל ותיק יותר (נהואל פרז־ביסקיארט), נשא של המחלה. בקאסט אפשר למצוא גם את אדל האנל, המייצגת בסרט את המיעוט הלסבי. יש עוד הרבה מה להגיד על הסרט הזה, ועופר יבקש לעשות זאת בסקירתו המתקרבת.

״סטלין מת!״ (The Death of Stalin) התאחר גם הוא בהגעה ארצה ואני מקווה שזה לא יפגע בו בקופות (נדמה לי שכל הקהל הפוטנציאלי שלו כבר צפה בו, לפחות משיחותיי עם חברים). מדובר בדרמה סאטירית, קומית באופן ארסי ואפל לפרקים, מאת היוצר חובב התככים הפוליטיים ארמנדו איאנוצ׳י, הפועל בקולנוע (״בסוד העניינים״) ובטלוויזיה (״The Thick of It״, ״Veep״ וכמעט כל מה שקשור לאלן פארטרידג׳). הערה על שמו: נהוג לתעתק אותו לעברית ינוצ'י או יאנוצ'י, אבל באנגלית יש שם שתי תנועות, אז אני בעד איאנוצ'י. הנה למה אני מתקטנן – היוצר ממשיך לעשות את הקטע שלו, כולל ניואנסים וגינונים בריטיים, אבל עוסק הפעם בנעשה ברוסיה של אחרי מות סטאלין. עם שחקנים בריטיים ואמריקאים ובאנגלית כמובן. עבורי זה היה משונה מספיק בכדי לחבל בצפייה, אבל במידה ולא אתבטא על הסרט אני חייב לציין לטובה את הופעתו של סיימון ראסל ביל, אולי אחד השמות הפחות מוכרים בקאסט שכולל את סטיב בושמי, ג׳פרי טמבור, מייקל פיילין, פאדי קונסידיין, אנדראה רייסבורו, ג׳ייסון אייזקס, רופרט פרנד, ואולגה קורילנקו (אוקראינית! הידד).

״מרגישה פצצה״ (I Feel Pretty), הקומדיה השנתית בכיכובה של איימי שומר, מכילה את הרעיון העלילתי הבא: אישה חסרת ביטחון עצמית מועדת בשיעור התעמלות ומתעוררת מהנפילה תחת האשליה שהיא הדבר המושך והמדהים ביותר עלי אדמות (ואם כך – שאפו לשם העברי המתעלה על המקור). נקודת המבט החדשה שלה משפיעה כמובן על הביטחון ומזניקה אותה מעלה, אלא שאז התקציר בוחר להתנסח כך: ״אבל מה יקרה כשהיא תגלה שהופעתה החיצונית לא השתנתה?״. לא פלא שסרט שיכול היה להיות גלולת העצמה נשית, מקבל מאז הושק הטריילר מטחים של עגבניות רקובות מפמיניסטיות זועמות. אני כמעט סקרן מספיק כדי לחבוש אטמי אוזניים וכיסוי עיניים (בשל אלרגיה חמורה לכוכבת) ולהגיע אל הקולנוע כדי לחוות לאיזה צד נוטה סרטם של אבי קוהן ומארק סילברסטין. שניהם תסריטאים (״אף פעם לא התנשקה״, ״המדריך לסינגלס״) המביימים לראשונה, אגב. אולי כדי להעצים את הרעיון המרכזי, שומר מוקפות בנשים מושלמות כמו מישל וויליאמס, אמילי ראטייקובסקי ונעמי קמפבל, אם למנות כמה.

״מתח גבוה״ (Life on the Line) נשמע כמו שילוב בין סרט אסונות, דרמה משפחתית טקסנית וסרט תדמית על עובדי חברת החשמל. ג׳ון טרבולטה מגלם איש חשמל ותיק המגדל את אחייניתו (קייט בוסוורת׳) לאחר מות אחיו מהתחשמלות (בחיי, נו). חלומו הוא לחסוך כסף עבור לימודיה פוגש את המציאות בה היא מתאהבת בעובד חברת חשמל שהוא מתעב (דבון סאווה), וכולם עומדים לצאת לעבוד בסופה ענקית המאיימת על בטיחות תושבי טקסס וכן על אספקת החשמל שלהם. בקאסט אפשר למצוא גם את שרון סטון וג׳ולי בנז, הבמאי הוא דייויד האקל (״המסור 5״) ועל התסריט חתומים ארבעה: צ׳אד דוביו, פרימו בראון, מרווין פירט ופיטר י. הורטון, היחיד שזהו לא תסריט הביכורים שלו, אבל גם עליו לא ממש שמעתי לפני כן. הסרט ערך את בכורתו ב-2015 וסיים את הפצתו בעולם ב-2016, אז אולי מזל שחיכו איתו עד עכשיו, אחרת היינו מתבלבלים עם דרמת הריקוד מלפני שנתיים באותו השם. כך נראה טרבולטה בסרט, ממנו אפשר להתרשם גם בתמונה שבראש הפוסט.