• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פרויקט כל זוכי האוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר – פרק 37: "גבירתי הנאווה" (1964)

21 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
כמעט כמו הייתה זו ריאקציה לזכייה של "טום ג'ונס" הפרוע שנה לפני כן, בטקס האוסקר ה-37 חזרה הוליווד לקולנוע שמרני יותר, ממש כאילו שנות החמישים לא עזבו מעולם. הזוכה הגדול של 1964 היה העיבוד הקולנועי ללהיט ברודווי "גבירתי הנאווה" (My Fair Lady), שהיה לסרט השלישי ברציפות שעוסק בדמויות אנגליות (אם כי היה הפקה אמריקאית לחלוטין), ולמחזמר השישי – מתוך תשעה… להמשך קריאה

"לוגאן לאקי", סקירה

20 באוגוסט 2017 מאת לירון סיני
חם, חם נורא בחוץ, וצריך משהו מרענן כדי לשכוח מ-140% לחות שלא מרפים. נניח סרט שודים, זה משהו שיכול לבוא בטוב. בטח אם הוא מגיע עם כמה כוכבים רציניים וטובי מראה, כולל דיבור חביב על קאמבק, משהו בניחוח האחים כהן אבל עם פחות יומרה, ויותר מבטא. לא ש"לוגאן לאקי" (Logan Lucky) נטול יומרות, זהו סרט השיבה למסך הגדול של סטיבן… להמשך קריאה

״טירת הזכוכית״, סקירה

19 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
אחד מן האתגרים הקשים ביותר לאמן הוא המשך עשייה לאחר שיצירה שלו זוכה להערכה גדולה מן הצפוי. סרטו הארוך השני של דסטין דניאל קרטון, ״בית זמני״ (שהוקרן בארץ גם בשם ״טווח קצר 12״, שם הקרוב יותר למקור ״Short Term 12״) היה פיתוח לסרט קצר שיצר, דרמה בלי שחקנים מאוד ידועים אשר התרחשה במרכז לנוער בסיכון, תוך התמקדות בחייה של מדריכה במקום.… להמשך קריאה

פרסי אופיר 2017 – סיכום שלב המועמדויות

18 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
רשימת המועמדים לפרסי אופיר 2017 שהוכרזה לפני יומיים, לא דרשה זמן עיכול או עיבוד כמו שקורה בדרך כלל בעיקר כי, כפי שיכול להיות שהזכרתי פה ושם, מדובר בחמישיות הצפויות ביותר אי פעם. הכל קרה בדיוק כמו שחשבנו. זה לא נאמר לחיוב או לשלילה, זה פשוט המצב. ככזה, לקח לי יום וחצי לתהות האם בכלל אנחנו צריכים פוסט מהסוג שאנחנו לרוב… להמשך קריאה

סרטים חדשים: ״לוגאן לאקי״, ״טירת הזכוכית״, ״שומר הראש והמתנקש״, ״אנאבל 2״, ״בואנה ויסטה קלאב – אדיוס״

17 באוגוסט 2017 מאת אורון שמיר
חמישה סרטים חדשים מצטרפים אל לוח ההקרנות היום, אף אחד מהם לא ישראלי הפעם. כפיצוי, יש סרט אימה וגם דוקומנטרי אחד. אגב קולנוע תיעודי, כל פינת הפלוס בסוף המדור תוקדש לעניין, ואפרופו פיצוי - פספסתי בשבוע שעבר את פתיחת פסטיבל הקולנוע של בנימינה וגבעת עדה (כן כן). תחת הכותרת ״ימים של קולנוע״ מוקרנים מאז יום שלישי ה-15 באוגוסט ועד היום, חמישי… להמשך קריאה

פרסי אופיר 2017 – רשימת המועמדים הסופיים

16 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
לפני זמן קצר הוכרזו המועמדים הסופיים לפרסי הקולנוע הישראלי לשנת 2017, שהגיעו בסיומו של מרתון ההקרנות בסינמטק תל אביב. 31 סרטים התמודדו על מקומם בחמישיות הסופית - רק 13 הצליחו לנכס לעצמם מועמדות אחת לפחות. זאת, אגב, הרשימה הכי לא מפתיעה בתולדות האופיר. מעולם לא הייתי גאה בעצמי יותר על הבנת המירוץ כמו השנה - קחו הוכחה. סרטים שלא תמצאו… להמשך קריאה

לקראת רטרוספקטיבה של מקס אופולס בסינמטקים

15 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
אני מנסה להתאפק ולא לכתוב בראשית דבריי כי המחווה לבמאי מקס אופולס - אשר נפתחת היום (ה-15 לאוגוסט) ותתקיים בסינמטקים של ירושלים, תל אביב, חיפה הרצליה וחולון - היא הזדמנות לצפות על מסך הגדול באחד מן היוצרים החשובים והמרתקים בתולדות הקולנוע. אתאפק כי נדמה שאני ואחרים מעניקים את התואר הזה די בקלות. למשל, רק בפסטיבל ירושלים אמרנו דברים דומים על ז'אן… להמשך קריאה

פרסי אופיר 2017 – דמיינו אוטופיה

14 באוגוסט 2017 מאת אורון שמיר
אמש הסתיימו ההצבעות לשלב א׳ של פרסי אופיר 2017, ובהמשך השבוע נדע כולנו מי יהיו המועמדים השנה. באופן סמלי, אתמול גם הסתיים הביקור שלי בישראל, אחרי שהמראתי ארצה עם שיגורה של עונת הקרנות האקדמיה. זה לא יהיה שקר לומר שצל האופירים ליווה אותי כמעין פסטיבל קולנוע בן חודשיים, לצד שלל הפסטיבלים האחרים שהתקיימו בשדרות, חולון, תל אביב וירושלים. אבל האמת… להמשך קריאה

״הבית תמיד זוכה״, סקירה

13 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
הייתה תקופה, לא לפני יותר מדי זמן, בה סרטים בכיכובו של וויל פארל לא זכו להפצה מסחרית בישראל ובאופן קבוע. ניתן להבין מדוע: יש משהו בסגנון המשחק המוגזם של השחקן הזה בקומדיות שמהווה טעם נרכש. הסרטים בכיכובו תמיד עשויים להיראות במבט ראשון מופרזים מדי והמשחק שלו לרוב אף מוקצן יותר מהנחות היסוד המופרכות של התסריט. אבל בסופו של דבר, פארל… להמשך קריאה

״רוחות קרות״, סקירה

12 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
סיום סרטו של ג'ון פורד ״המחפשים״ (The Searchers) הוא אולי הרגע הכי מוכר בתולדות ז'אנר המערבון, למרות שהסיום הזה מרגיש קצת כמו אנטי-קליימקס (ספוילר לסרט בן למעלה מ-60 שנה): אחרי שהגיבור איתן אדוארדס מצא את הילדה/נערה אחריה חיפש במשך שנים (לא אציין בטקסט זה מה היה המניע שלו) הוא שב לעיירת המוצא. כל הדמויות שנותרו בחיים בסרט נכנסות לבית, חוץ מאיתן, בגילומו… להמשך קריאה