סרטים חדשים: ״שמונת השנואים״, ״קרול״, ״מה שקורה במיסיסיפי״, ״גבר גבר״, ״אבות ובנות״

ברוך בואך ינואר, החודש בו כל סוף שבוע יעניק לנו לפחות סרט אחד גדול לדבר עליו, ובמבט קדימה אני אפילו יכול להתחייב חלקית שיהיה לנו גם קרב על תואר הסרט המדובר כמעט בכל שבוע. זהו גם אחד החודשים המרתקים ביותר בסינמטקים, כפי שציינתי בקצרה בפוסט החדשים של השבוע שעבר, ופינת הפלוס תהיה מוקדשת רוב החודש לאירוע או האירועים הכי קרובים, בכדי לא להעמיס או לדחוק חלק מהם החוצה. אבל לפני הכל, עדכונים ותזכורת – לצערי בשל מחסור במשאבים אירוע סוף שנה של סריטה הוא משהו שלא נוכל לקיים במתכונת של אשתקד, אבל יש תקווה בדמות מפגש סביב סרט ישראלי מצופה בחודש הבא (פרטים בקרוב). עוד חובות מהשנה שנגמרה כוללים הודעה על הזוכה בתחרות הביקורת הצעירה, משהו שבהחלט נעשה בתחילת השבוע הבא. ואם הגעגועים אל אור או אליי עזים במיוחד, אפשר להגיע בשעה 18:00 לסינמטק ת״א ולשוחח עימנו כחלק מהפאנל החגיגי של בלוג סינמסקופ של יאיר רוה, שעופר ואני חגגנו לו יומולדת עגול אמש. ועכשיו, סרטים:

״שמונת השנואים״ (The Hateful Eight), סרטו השמיני של קוונטין טרנטינו, חטף כמה וכמה מהלומות בטרם הגיע אלינו. התסריט שלו הודלף וכמעט גרם לביטול ההפקה, הסרט עצמו דלף לאינטרנט רגע לפני היציאה כחלק ממעשה טרור אינטרנטי נגד כל סרטי עונת הפרסים, והכי גרוע – הסרט צולם בפילם 70 מ״מ אבל יגיע ארצה רק בעותק דיגיטלי, ובגרסה קצרה ב-20 דקות ממה שהמאסטר תיכנן (ללא ההפסקה לצלילי אניו מוריקונה המשולבת ביצירה). אם כי גם 167 דקות זה לא בדיוק סרט קצר, בטח כשמדובר במלך הרפרנסים ואלוף העמסת המידע קוונטין טרנטינו, האיש שכל סרט שלו הוא אירוע. השמונה מהכותרת הם חבורת זרים המוצאת מקלט מהחורף של וויומינג בבקתה ההופכת, כמיטב המסורת, לשדה של מחלוקת וכנראה גם קטל. ברוס דרן, ג'ניפר ג'ייסון לי, דמיאן בישיר, וולטון גוגינס, טים רות, מייקל מאדסן, סמואל אל. ג׳קסון, צ׳נינג טייטום, קורט ראסל וזואי בל מרכיבים את הקאסט (כן, אני יודע שזה יותר משמונה). אכתוב על הסרט לעכבר, בעוד אור, שבחר בסרט כאחד מהאהובים עליו כבר בסיכומי השנה שעברה, יהיה אמון על הסקירה הסריטתית.

״קרול״ (Carol), סרטו החדש של טוד היינס (״הרחק מגן עדן״) משיב את הבמאי אל חיקה החם של המלודרמה ההוליוודית. מדובר בעיבוד לספרה של פטרישיה הייסמית׳ שנקרא ״מחיר המלח״, ונראה דרך עדשתו של אדוארד לחמן כמו ציור של אדוארד הופר. תוסיפו פסקול מהאגדות של קרטר בורוול הגאון (המלחין הקבוע של האחים כהן) ועכשיו דמיינו את רוני מארה וקייט בלאנשט בתפקיד שתי נשים בניו יורק של שנות החמישים המתאהבות בזמן שכל אחת מהן נמצאת בזוגיות לא טובה ובמקום מאוד שונה בחיים מבחינת מעמד ומחוייבויות. נשמע כמו חלום, וזו אולי אחת הסיבות שכמעט ונרדמתי, אבל בכל זאת ניסיתי להיות מאוזן בביקורת שלי לעכבר העיר. עופר, שהתאהב בסרט עד מעל לאוזניים, יכתוב לו מכתב אהבה כאן אצלנו.

״מה שקורה במיסיסיפי״ (Mississippi Grind), מאת הצמד אנה בודן וריאן פלק (״חצי נלסון״), מייצר מאורע נדיר למדי בעולם הקולנוע – השחקן ואהוב הבלוג בן מנדלסון בתפקיד ראשי. מי שמנגן עבורו כינור שני הוא ריאן ריינולדס, והשניים מגלמים שתי נשמות שפופות ושבורות הנפגשות במשחק פוקר ויוצאות יחד למסע במורד המיסיסיפי במטרה להרוויח בדרך מספיק כסף בהימורים כדי להיכנס לטורניר בו יוכלו להביא מכה. נשמע כמו סרט מסע עם גוון הומוריסטי וקצת ברומאנס? תחשבו יותר בכיוון של משל עגמומי, ספרותי ברוחו, על אמריקה המכורה להימורים. אני מקווה למצוא זמן לכתוב עוד כמה מילים על הסרט היפהפה הזה, בו משתתפות גם סיינה מילר ואנה-לי טיפטון.

״גבר גבר״ (Daddy's Home) מפגיש על המסך צמד גברי נוסף, וויל פארל ומארק וולברג. פארל מגלם שדר רדיו חביב שרק רוצה שילדיו החורגים יאהבו אותו, אבל הכל משתנה כאשר אביהם הביולוגי (וולברג) חוזר לתמונה, רכוב על אופנוע וחמוש בגישה קשוחה. זו דווקא כן קומדיה, בבימויו של שון אנדרס (״איך להיפטר מהבוס״, ״סקס דרייב״), שנעזר בכתיבת התסריט בשותפו הקבוע ג׳ון מוריס, וכן באיש הטלוויזיה בריאן ברנס (״הפמליה״). את הקאסט מעבים לינדה קרדליני, תומאס היידן צ׳רץ׳, ובובי קאנבייל.

״אבות ובנות״ (Fathers and Daughters) נשמע, ברמת התקציר, כמו ספין-אוף מוזר של ״נעלמת״ – בתו של סופר זוכה פוליצר, שהיא גם גיבורת ספרו המפורסם ביותר, מתקשה להכיל קשר רומנטי חדש הנרקם בחייה. אם הבנתי נכון, קו עלילה אחד יובל בידי ראסל קרואו בתפקיד האב, ובו הגיבורה תהיה ילדה שאותה תגלם קיילי רוג׳רס, בעוד את הגרסה הבוגרת תגלם אמנדה סייפריד, ואהרון פול יהיה מאהבה. הקאסט ממשיך ומתרחב עם ג׳יין פונדה, אוקטביה ספנסר, ברוס גרינווד ודיאן קרוגר, כאשר מי שיביים את תסריט הביכורים של בראד דש הוא הרומאי שאומץ בחום בהוליווד, גבריאל מוצ׳ינו (״המרדף לאושר״, ״שבע נשמות״).

קולות קוראים ושבועיים של במאים

קול קורא 1 – פסטיבל דוקאביב מזמין יוצרים ויוצרות להגיש את סרטיהם למגוון המסגרות של הפסטיבל הישראלי לקולנוע תיעודי. יש לכם ולכן עד ה-17 בינואר כדי להגיש באתר הפסטיבל, שיתקיים השנה בין ה-19 ל-28 בחודש מאי.

קול קורא 2 – שיתוף פעולה ישראלי-גרמני בשם ״Out Of Place״ מזמין יוצרים ויוצרות להשתתף ביצירת סרטים דוקומנטריים קצרים. המפיק לירן עצמור והבמאית סוהא עראף מלווים מהצד הישראלי, והיוזמה משותפת לקרן גשר, גרין פרודקשנס, ״One Two Films״ הגרמנית, והקהילה לקידום קמפיינים חברתיים באירופה (ANU). כל הפרטים אצל קרן גשר באתר, הפעם תאריך הגשת המועמדות הוא עד סוף החודש, ה-31 בינואר.

״השבועיים של הבמאים״ – המסגרת הכי מגניבה בפסטיבל קאן, מגיעה לשדרות במוצ״ש. מדובר ביוזמה של מכללת ספיר בראשות שלומי אלקבץ, להביא ארצה חלק מן התוכנית שפיארה השנה את הפסטיבל ומוקדשת לקולות מקוריים על פי רוב. יחד עם הסרטים יגיעו גם אן דלסט, אוצרת המסגרת, וחלק מן היוצרים והיוצרות. מבין הסרטים שיגיעו, בתחילה לשדרות ובהמשך לשאר הסינמטקים, כתבנו בבלוג על ״Dope״ שהגניב אותי חלקית בקאן, ועל ״חיבוק הנחש״, נציג קולומביה לאוסקרים שאור תפס כהכנות לפסטיבל חיפה. גם ״שלום לנו בחלומותינו״ (Peace To Us In Our Dreams) הליטאי התארח כבר בחיפה, בעוד ״שירים שלמדתי מהאחים שלי״ הוצג ואף זכה בפרס בפסטיבל ירושלים. מעבר לכך נדמה לי ששאר הסרטים יוקרנו כאן בבכורה ארצית, ומבין כולם שמעתי הכי הרבה בקאן ואחריו על הסרט שנבחר לפתוח את המחווה, ״פטימה״ (Fatima) של פיליפ וסמירה פוקון, אורחי המחווה.

אם הייתי צריך לבחור רק סרט אחד מבין אלה שלא ראיתי, זה היה ״אלף לילה ולילה״ (Arabian Nights) של מיגל גומש הגאון (״טאבו״). אני עדיין אוכל את הלב על שלא פיניתי זמן בקאן לטריפטיך הקולנועי החדש של גומש, במיוחד כשארצה יגיע רק החלק השני מתוכו, אבל זה לבטח עדיף מכלום. אבל האמת היא שקשה ליפול על סרט שהוא באמת נפילה במסגרת הזו, לכן העצה שלי תהיה לא להסתמך על התקצירים העבריים. ״Dope״, או ״חומר טוב״ כפי שהוא מתקרא במחווה, מוגדר כ״קומדיית סטלנים מבריקה״. אז או שמי שכתב את התקציר לא ראה את הסרט / קומדיות סטלנים, או שאני משתמש לא נכון במושג הזה כל חיי. ארבעה סרטים נוספים שלא הזכרתי עד כה, משלימים את המחווה – ״מעבר לסבי איינדה״ (Beyond My Grandfather Allende) הצ׳יליאני הדוקומנטרי-משפחתי-פוליטי, ״קאובויז״ (Les Cowboys) הצרפתי והמערבוני, ״בעולם הבא״ (The Here After) השוודי, ופרוייקט ״צ׳ילה פקטורי״ (Chile Factory) שהוא אסופת סרטים קצרים שכולם שיתופי פעולה צ׳יליאניים עם שאר העולם, כולל סרט אחד בשם ״דיסקוטק״ שהוא רבע ישראלי.

מתוך ״Dope״, או ״חומר טוב״ בעברית (בעצם זה עדיף מ״להיות מגניב״, שמו הקודם)