סרטים חדשים: ״סיפור על אהבה וחושך״, ״Straight Outta Compton״, ״סוויטה צרפתית״, ״אין לאן לברוח״, ״טרנספורטר: סכנה מיידית״

חמישה סרטים חדשים עולים לאקרנים בסוף השבוע הראשון של ספטמבר, ואיזה שינוי מורגש הם מביאים איתם. שימו לב לאחוז הזבלונים לעומת הדרמות הרציניות ובתקווה גם האיכותיות יותר, שהשתנה פלאים ממה שהורגלנו אליו בכפייה בחודשים האחרונים. פינת האקסטרה השבועית תוקדש לעוד כמה ענייני ספטמבר בוערים, מי יותר ומי פחות.

״סיפור על אהבה וחושך״ (A Tale of Love and Darkness) הוא האירוע הקולנועי המשמעותי של החודש, ויסלחו לי האירועים המשמעותיים האחרים. גם סרט הביכורים דובר העברית של נטלי פורטמן, גם המדינה הראשונה בעולם שמציגה אותו בהקרנות מסחריות, וגם עיבוד קולנועי לספרו הקאנוני של עמוס עוז, שרלוונטי לישראל של היום ביותר מדרך אחת. פורטמן בחרה להתמקד בקשר שבין דמותו של עמוס בן ה-10 (אמיר טסלר), הגדל בירושלים של סוף ימי המנדט וראשית העצמאות של מדינת ישראל, לבין אמו פאניה (בגילומה של פורטמן), שסבלה בנפשה. את השניים מקיפים המון פרצופים ישראליים מפורסמים ומוכרים, והצוות הוא מיקס בינלאומי משובח עם שמות כמו סלבומיר אידז׳ק על הצילום (הרזומה שלו מתחיל בקישלובסקי וממשיך עם ״בלאק הוק דאון״), ומאידך ערד שאואט ולי אלמביק, החביבים עלינו מרוב עונות האופירים, על העיצוב האמנותי והתלבושות בהתאמה. את חיבתי לסרט לא הסתרתי עוד מימי פסטיבל קאן, וכעת הרחבתי בעכבר העיר, אצלנו בסריטה תמצוא את דעתו של עופר.

״Straight Outta Compton״ חסך לי את הצורך בהדבקת שמו הלועזי, הוא גם האלבום המכונן של הרכב הגנגסטה-ראפ NWA והחל מהשנה גם סרט ביוגרפי אודות חבריו שסחף את ארה״ב בסערה ומצליח היטב בקופות. כל-כך היטב עד כי החליטו להקדים את יציאתו בישראל, ובאולפני יוניברסל כבר מתחילים להגיד את המילה ״אוסקר״. הסרט סוקר את עלייתו, נפילתו והשפעתו של ההרכב הקליפורנאי, החל מהקמתו באמצע שנות השמונים בידי חמשת חבריו המייסדים, ששניים מהחשובים שבהם גם הפיקו את הסרט – ד״ר דרה ואייס קיוב. פול ג׳יאמטי הוא השחקן המוכר ביותר בקאסט, וגם הלבן ביותר, המגלם את מנהלה היהודי של הלהקה, אבל שימו לב לשחקנים האלמוניים יחסית המגלמים את החבורה, כולל בנו של קיוב בתפקיד אביו. להשלמת הנפוטיזם, הבמאי הוא פ. גארי גריי, מי שביים קליפים ל-NWA והמשיך לעבוד עם קיוב בסרט הקאלט ״Friday״. אור כתב לבלוג, אני כתבתי על הסרט והתופעה לעכבר העיר.

״סוויטה צרפתית״ (Suite Francaise) מצטרף אל חבריו הדרמטיים שלעיל, ומתמקם בראשית ימי הכיבוש הנאצי בצרפת. מישל וויליאמס מגלמת צעירה שבעלה הוא שבוי מלחמה, ואת חייה ממררים לא רק החיילים הגרמניים אלא גם חמותה (קריסטין סקוט תומאס). כל זאת משתנה כשהיא מתאהבת באחד החיילים הללו, אבל קשה להאשים אותה כשמדובר במתיאס שונראטס (״חלודה ועצם״). אל הקאסט היפה מלהכיל שתואר זה עתה מצטרפים שמות כמו מרגו רובי וסם ריילי, והבמאי הוא סול דיב (״הדוכסית״), שגם עיבד יחד עם מאט שרמן את ספרה של איירין נמירובסקי.

״אין לאן לברוח״ (No Escape) מציב את אואן ווילסון בסיטואציה לא פשוטה – לא זאת בלבד שהוא נשוי ללייק בל, החברה בה הוא עובד מציעה לו רילוקיישן לדרום-מזרח אסיה. כשהמשפחה האמריקאית מחליטה ללכת על זה ולעבור זמנית למדינה הזרה, הם מגלים לתדהמתם שנחתו באמצע הפיכה צבאית שמטרתה להוציא להורג אנשים שכמותם שאינם בני המקום. בעזרתו של תייר בריטי שבמקרה נראה כמו ג׳יימס בונד ומגולם בידי פירס ברוסנן, עליהם להגיע אל השגרירות האמריקאית בתקווה למצוא בה מקלט. ג׳ון אריק דאודל (״עמוק למעלה״) ביים, על פי תסריט שלו ושל אחיו, דרו.

״טרנספורטר: סכנה מיידית״ (The Transporter Refueled) הוא רימייק לטרילוגיית האקשן בכיכובו של ג׳ייסון סטתהם, למקרה ש״היטמן: סוכן 47״ לא הספיק לכם או לכן. למי שלא מכיר את ״המשלח״, פרי מוחו של לוק בסון ובבימויהם של חניכיו השונים, מדובר בדמות המתחככת בסיכונים בשל עיסוקה, העברת חומרים חסויים ומסווגים ליעדים שהשתיקה יפה להם. אל מושב הנהג מחליק אד סקריין, שמסתבך עם צבא של נשים יפות וקטלניות בהנהגת לואן שאבנול. קמיל דלאמאר, מי שביים את ״אחוזות פשע״ ולפני כן ערך את ״המשלח 3״ לצד כמה סרטים נוספים מבית היוצר של בסון ושות׳, אחראי על הבימוי של הגרסה המחודשת. בסון הסתפק בקרדיט על התסריט לצד אדם קופר וביל קולאג׳ (״אקסודוס: אלים ומלכים״, ״Accepted״).

פלוס – חייזרים, תאילנדים ואחד באפריל

ממש הערב – אם עוד תספיקו, יתרחש אירוע חובק עולם סביב הסרט ״הביקור״, אחד מהסרטים שהכי אהבתי בפסטיבל דוקאביב האחרון. מדובר בהקרנה סימולטנית ב-20 מדינות, ולאחריה שיחה חובקת עולם עם הבמאי מייקל מאדסן (לא השחקן החביב על טרנטינו, אחד אחר), אודות סרטו שמתעד את האנשים שהיו אמונים על טיפול במקרה של נחיתת חייזרים אמיתית בכדור הארץ. הנה פרטי האירוע בפייסבוק.

שבוע הקולנוע התאילנדי – או פסטיבל אם תרצו, מתחיל גם הוא הערב בסינמטקים. הוא נפתח עם ״המוציא להורג האחרון״, מה שלא בדיוק מרמז על קראוד-פליזר לפתיחה, מאת הבמאי טום וואלר, שיציג בהמשך גם את סרטו ״מודעות ורצח״. במאי נוסף שיציג צמד סרטים, שהוא גם השם המוכר ביותר בתוכניה, הוא אפיצ׳אטפונג ווירסתקול (אם מתאמנים מספיק, אפשר להגות את זה). צמד סרטיו שיוקרן במסגרת זו הם ״בית קברות מפואר״ (שהפעם נקרא ״מהודר״) אשר כבש את עופר ואותי בפסטיבל ירושלים האחרון, וסרטו זוכה דקל הזהב ״הדוד בונמה שיכול לזכור את חייו הקודמים״ (גם לו הוחלף השם, תמצאו אותו תחת ״גלגוליו של הדוד בונמי״). אני מודה שאת שאר הסרטים בתוכניה לא הכרתי, וגם לא את יוצריהם, אבל נשמח לשמוע חוויות. אולי זה גם המקום להזכיר שנית את הרטרוספקטיבה לפייר פאולו פאזוליני, עליה עופר כתב השבוע.

קולנוע אורלנדו – שבישר לא מזמן על סגירת בתי הקולנוע הייעודיים שלו, מפצה בחדשות טובות ובעיקר מסקרנות: הפצת מקבץ של ארבעה סרטים קצרים כפיצ׳ר, בשם ״סיפורים כמעט אמיתיים״. במעשה שהוא בין הפצה לאוצרות, איגדו באורלנדו ארבעה סרטים קצרים בעלי מכנה משותף (קולנוע שבין העלילתי לתיעודי), שנוצרו עצמאית ללא תלות זה בזה, ויוצגו כמעין אסופה בבתי הקולנוע. אחרי נסיונות ההפצה של סרטים קצרים במחירים מוזלים, כפי שהיה עם ״איה״ המצליח, נדמה שקומפילציה היא הדבר המתבקש הבא.

כרגע נחשף רק שם אחד מתוך הרביעייה, ומשמח אותי באופן אישי שהוא יגיע לבתי הקולנוע – ״אחד באפריל״ סרטו של יונתן דקל, זוכה פסטיבל ירושלים ובעל צל״ש פורום המבקרים בפסטיבל סרטי הסטודנטים, שגם העפיל השנה לחמיישיית הסרט הקצר באופירים. זה גם המקום להזכיר שפרסי אופיר יגיעו לשיא לפני-אחרון בשבוע הבא, שבוע ההצבעות שיקבעו את הזוכים, שמצידם יוכרזו בטקס שיתקיים ב-21 בספטמבר. יחד עם ההודעה לעיתונות על הפצת ״אחד באפריל״, וגם כחלק מהקמפיין של שלו לאופירים, הועלתה למרשתת דקת הפתיחה המלחיצה והמפתיעה של הסרט. צפו אם לא אכפת לכם ולכן לספיילר את הפתיחה, ואת החשק לצפות בהמשך (יש עוד לא מעט הפתעות בסרט הזה) תוכלו לממש בבתי הקולנוע בקרוב.

https://www.youtube.com/watch?v=w3OWQaCgqSE&feature=youtu.be