• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פסטיבל ירושלים 2015: דיווח #1 – "בית קברות מפואר״, ״תחת עננים חשמליים״, ״חלומות מקושרים״, ״בצלן של נשים״, ״דולרים של חול״, ״פול שאריטס״, ״אינגריד ברגמן – במילותיה״, ״טבע העולם״

10 ביולי 2015 מאת עופר ליברגל

פסטיבל הקולנוע בירושלים נפתח באופן רשמי אתמול (יום חמישי), ובפועל ביום רביעי הודות לשערוריה השנתית. בימים הקרובים אנסה, יחד עם חבריי לבלוג, לשתף בתחושות שלי בעקבות הצפייה בסרטי הפסטיבל. אם תקראו היטב את פוסט זה, ודאי תשימו לב כי הוא כולל התייחסות לא רק לסרטים אשר הוקרנו עד כה, אלא גם למספר סרטים נוספים. הספקתי לצפות בהם טרם הפסטיבל, אך לא הספקתי לכתוב עליהם בפוסט ההמלצות השנתי. בגלל שיש כמה וכמה סרטים כאלו, אנסה לשזור את ההתייחסויות אליהם בדיווחים השונים מתוך הפסטיבל.

בית קברות מפואר
Cemetery of Splendor

cemeteryofsplendour

קשה לכתוב על סרטיו של הבמאי התאילנדי אפיצ'אטפונג וויראסתקול. יותר פשוט לחוות אותם, לנסות לתת להם לסחוף את הגוף לחוויה רוחנית. מודה, לא תמיד אני מתחבר ליצירות של הבמאי, הכוללת לרוב התייחסות טבעית לאלמנטים לא בהכרח גשמיים כמו גלגול נשמות, וכמעט תמיד כוללים לצד סיקוונסים שברור מה מתרחש בהם גם חלקים אשר יוצאים מן המסגרת הנראטיבית אל קולנוע פיוטי המנסה לגעת בנשגב. אבל בכל הנוגע לסרטו החדש, הייתי בלב היצירה לכל האורך, ו-וויראסתקול סחף אותי לחוויה קולנעית שקשה לחשוב על דברים דומים לה. זה לדעתי אחד מן הסרטים הטובים ביותר בפסטיבל השנה וללא ספק אחד מן הסרטים המאתגרים ביותר, אשר יפלג צופים שהתשעממו ולא הבינו דבר עם צופים אשר עברו חוויה רוחנית של ממש. ייתכן אגב כי אותו צופה יחוש את שתי התחושות, בכפוף למצב הרוח.

עלילת הסרט מתרחשת בבית ספר שהפך לבית חולים בו מאושפזים בעיקר חייילים הסובלים ממחלה מוזרה הגורמת להם לישון הרבה. הגיבורה היא מתדנבת המנסה לרקום קשר עם חייל המצוי במצב של שינה (וגם עם בן זוג אמריקאי שפגשה באינטרנט). גיבורה נוספת היא מתקשרת מחוננת, אשר יכולה לדבר עם אנשים במצב של שינה, תרדמת או מוות – ולא רק על הגלגול הנוכחי שלהם. לא צריך לנסות למצוא הסבר למתרחש בסרט, אלא לקבל את העולם שמציג הבמאי כפי שהוא. זאת משום שיש בכוחו לסחוף אותנו לתוך הסרט בהדרגה, בדרך לכמה רגעים של קולנוע גדול – כאשר השיא מבחינתי הוא ביקור בקומפלס קולנוע מודרני, אשר דווקא בו מגיע הסרט לשיא הפיוט. זה סרט על ניסיון לתקשר עם הזולת – זה שלכאורה ניתן לדבר עמו וזה השקוע בשינה, או ברמת מציאות אחרת. סרט בו בית קברות הופך לבית ספר ומשם הופך לבית חולים – אבל אף גלגול של המקום לא חדל מלגדול.

זמני הקרנה נוספים:
שישי 10.7 | 12:15 | סינמטק 2
חמישי 16.7 | 17:45 | לב סמדר
שישי 17.7 | 15:00 | סינמטק 2

תחת עננים חשמליים
Under Electric Clouds

electriclouds

הו, התחושה הנפלאה והבלתי נסבלת בו זמנית של יציאה מסרט שאני חשתי כי הוא נהדר, אך כנראה שרוב הקהל מסביבי לא אהב. סרטו החדש של אלכסיי גרמן הבן הוא יצירה קולנועית מורכבת ומפוארת, הדורשת לא מעט סבלנות מן הקהל, הבנה בהרמזים תרבותיים הלקוחים ממקורות שונים ומעקב אחר נראטיב בו הגיבור שונה בכל חלק. אבל זו גם יצירה עשירה בהומור ובאהבת אדם, כשם שהיא מבקרת את המציאות בעידן המודרני. עיקר עלילת הסרט מתרחש בשנת 2017, אבל הסיבה העיקרית שהבמאי בוחר בשנה זו היא לא על מנת לגעת בעתיד הקרוב, אלא על מנת למקם את הסיפור כ-100 שנה לאחר מהפכת אוקטובר, כאשר הסרט דן במהפכת אחרות שאכזבו – הגלובליזציה לא קירבה את העולם, אלא יצרה סוגים חדשים של ניתוק; הטכנולוגיה מובילה לאפשריות חדשות, אך גם לניכור.

בניין פאר שבנייתו הופסקה באמצע הוא הציר עליו נעה עלילת הסרט. הדימוי של הבניין מרחף מעל כל אחד מפרקי היצירה, המציגים גיבורים שונים בכל פעם וגם נודדים לעתים לתקופות אחרות. הסרט מתמקד בדרמה האישית ורוב הזמן הטון שלו פסימי. אין בסרט הרבה רגעים של אלימות, אבל כאשר זו מתפרצת, היא מצמררת ממש. אחד השיאים מגיע סמוך לפתיחה, בסצנה אלימה על רקע של שמשיות מוקפות בשלג, אבל הסצנה האלימה הזו היא גם מפגן של הקרבה וחמלה כלפי הזולת. לא מדובר ביצירה מטיפנית לכל כיוון שהוא, אלא בפאר חזותי המעורר את המחשבה, בין היתר בעזרת כמה דיאלוגים מצויינים, הן בהיבט הקומי והן מן הפן הדרמטי. הסרט הזה הופך את הבטן בעדינות, בעזרת מגוון דמויות בנויות היטב ושימוש מושכל במזג האוויר הרוסי לצרכי אווירה והגברת תחושת הקור והחיפוש אחר קירבה של ממש. הסרט אמנם מתאר הרבה מן הכיעור שבקיום האנושי, אבל הוא גם מהלל את התקווה. גרמן יודע את הכוח של הדימוי, כמו גם את הכוח של מה שאינו נראה על המסך, דבר שהוא לא פעם חזק לא פחות.

זמני הקרנה נוספים:
שלישי 14.7 | 22:15 | סינמטק 2
שישי 17.7 | 9:15 | סינמטק 2

חלומות מקושרים
Dream Rewired

dreams-rewired

הסרט הזה מוקרן במסגרת "אמנות בצומת" המוקדשת לקולנוע ניסיוני. גם היותו מורכב בעיקר מחומרי ארכיון של סרטים מראשית הקולנוע לא תורמת לאטרקטיביות של הסרט עבור הצופה הממוצע – יש יותר מדי סימנים אשר עלולים לגרום לקהל לוותר על סרט זה. אבל בחיי שמדובר ביצירה נגישה וסוחפת רוב הזמן, עם כמה רגעים שהם תענוג לצפייה, לדעתי גם ללא ידע מוקדם בקולנוע או יכולת לזהות סרטים של אליס גי. הסרט דן בשתי תקופות – התקופה של ימינו אנו וסוף המאה ה-19 בואך ראשית המאה העשרים, תקופה בה המצאות חדשות כמו קולנוע, טלפון, רדיו ומאוחר יותר טלוויזיה הפכו את העולם לקרוב יותר ויצרו רשתות חברתיות. הקריינות של טילדה סווינטון מקשרת בהומור בין התקופות ומקלה על הצופה את המעבר בין קטעי הסרטים השונים.

שלושה במאים חברו ליצירת הסרט המיוחד הזה, שהוא שילוב של מסה חברתית על העידן המודרני (כל עידן חושב שהוא העידן המודרני, כך נאמר בסרט) ולפרקים שיעור מזורז על פרקים בתולדות הקולנוע. עבורי הסרט לא היה אחיד ברמה – בסביבות האמצע הרגשתי קצת ירידה במיקוד, אולם לקראת הסיום הסרט שב ומתניע בעזרת כמה קישורים מבריקים בין סרטים מוכרים יותר ופחות. חובבי קולנוע אילם יתענגו במיוחד, אבל הסרט יכול לעניין גם הדיוטות בתחום.

זמני הקרנה נוספים:
ראשון 12.7 | 12:45 | סינמטק 3
שבת 18.7 | 20:15 | סינמטק 2

בצלן של נשים
In The Shadow of Women

shadow-of-women

חובבי הבמאי פיליפ גארל ימצאו בסרטו החדש בדיוק את מה שמצאו בסרטיו האחרים מן השנים האחרונות. לעת זקנה, הבמאי הצרפתי הוותיק זיקק את הקולנוע שלו למרכיבים פשוטים, אשר מצליחים לרגש כל פעם מחדש. בסצנות קצרות, אשר כל אחת מהם בעלת חשיבות נראטיבית אבל גם בעלת קצב משלה ודגש גם על הרגעים הפשוטים בחיים ולא רק על המפנה או הריב הדרמטי. גארל מספר סיפור פשוט על משולש של אהבה ובגידות, נושא בו הרבה לעסוק בעבר. בסרט זה, במאי העובד על סרט תיעודי על המחתרת הצרפתית מתחיל לבגוד באשתו ושותפתו ליצירה, כאשר גם האישה וגם המאהבת מעוררות הזדהות רבה.

גארל משתמש במעט קריינות בנקודות קריטיות, בנגיעות של מוזיקה בלייט-מוטיב לאחר שינויי מצבים, ולא על מנת לתאר את מה שתמונה יכולה להעביר. הצילום בשחור-לבן לא מנסה להאדיר את המציאות, אלא ללכוד פיסות חיים קטנות. לרגעים דומה כי הסרט דורך במקום, אבל אז מגיע דיאלוג מושחז או צילום יפהפה. זהו קולנוע צנוע מאוד, מינימליסטי, כזה אשר שואף רק לספר את הסיפור הלא-מקורי ולא-מורכב, אבל מודע היטב לכל פעולה. כל סצנה ב-73 הדקות של הסרט ממלאת פונקציה.

זמני הקרנה נוספים:
שישי 10.7 | 18:15 | סינמטק 1
חמישי 16.7 | 12:45 | לב סמדר

דולרים של חול
Sand Dollars

sand-dollars

צמד הבמאים הארגנטינאים לורה אמליה גוזמן וישראל קרדנס יצרו סרט אשר ממבט ראשון על התקציר שלו נראה כי הוא עוסק בפערים חברתיים והיחס שבין עשירי העולם למדוכאי העולם השלישי. הסרט מתרחש ברפובליקה הדומיניקנית והגיבורה שלו היא נואלה, צעירה יפהפיה אשר משתמשת בחזותה על מנת לנהל קשרים רומנטיים-לכאורה עם תיירים עשירים. היא עושה זאת על מנת לקבל מהם כסף, מתנות או מזכרות שהיא מוכרת וחולקת את הכסף עם בן זוגה לחיים. אבל ישנה תיירת אחת אשר נשארת לפרק זמן ארוך יותר – זוהי אן, אשר מוכנה לקחת עימה את נואלה, אותה היא באמת אוהבת, בחזרה לצרפת. נואלה מוכנה לנסוע ולשלוח לבן זוגה כסף מעבר לים, אך מספר תפניות קלות בעלילה מעיבות קשיים על התוכנית, בעיקר לבטים רגשיים בקרב כל הדמויות.

אן היא הרבה יותר מאישה תמימה – היא מבינה כל הזמן כי ייתכן ואהובתה מנצלת אותה ולא מגלה לה את כל האמת. אך הדבר לא עוצר את המשיכה, את המגע אשר נוצר בין שתי הנשים, מגע שיש בו גם לא מעט כנות, משתי הצדדים. הסרט חומק מכל דיון פשטני או מגלישה עזה מדי למלודרמה, ומציג התרחשות כואבת ואמינה. צוות השחקנים נהדר, בעיקר ג'רלדין צ'פלין הבלתי נגמרת בתפקיד אן, וגם יאנט מוחיקה בהופעת בכורה מדהימה. קרדנס גם מצלם את הסרט בסגנון יפהפה ועוצר נשימה לפרקים, מבלי שהוא נותן לגחמות צילום להשתלט ותוך שמירה על סגנון אחיד לכל אורך היצירה.

זמני הקרנה נוספים:
שבת 11.7 | 19:45 | לב סמדר
רביעי 15.7 | 19:30 | לב סמדר

פול שאריטס
Paul Sharits

Paul-Sharits

כאשר באים לעשות סרט על קולנוען ניסיוני, תמיד עומדים בפני הדילמה – כיצד לספר את סיפורו בצורה שמצד אחד תשמור על רוחו של היוצר ומצד שני תנגיש את היצירה שלו לרבים ותבהיר את חשיבותו, ייחודו ומקומו מול הקולנוע הניסיוני ומול הקולנוע הקונבנציונאלי יותר? פול שאריטס הוא במאי (ואמן רב תחומי) אשר פירק את הקולנוע לגורמים. הוא הציג את הפילם כמוצג במוזיאון וגם ניגן אותו, ערך ניסויים בתפיסה החושית על ידי כך שרצף 24 הפריימים בשנייה שלו לא ניסה לייצר אשליית תנועה, אלא הקשרים אחרים, או ניגודים בין צבעים, צורות ולעיתים דימויים אנושיים. הבמאי פרנסואה מירון בוחר להציג רוב הזמן סרט תיעודי בטכניקה מסורתית, הכולל ראיונות עם מוחמים בתחום, אמנים ניסיוניים ובנו של שאריטס. אבל הוא גם לא שוכח לפתוח את הסרט בכמה שניות של מתקפה על החושים, מתוך סרטו הידוע ביותר של האמן, ״T,O,U,C,H,I,N,G״. לא מדובר בסרט מבריק, אבל כן במבט מעניין על אמן ייחודי שמספק הרהור על הטבע של היצירה בכלל והיצירה הקולנועית בפרט, הן מצד האמן והן מצד צרכן האמנות.

זמני הקרנה נוספים:
שישי 10.7 | 16:30 | סינמטק 4
שבת 18.7 | 15:30 | סינמטק 4

אינגריד ברגמן -במילותיה
Ingrid Bergman – In Her Own Words

Ingrid-Bergman-In-Her-Own-Words

רגע השיא בדיוקן אשר יצר הבמאי השבדי סטיג ביורקמן מגיע כבר בדקה הראשונה- קטעי יומן מילודתה של ברגמן חושף משהו שודאי ליווה אותה כל חייה. אולי זה לא מסביר את הפיכתה לאחת מן השחקניות הגדולות בתולדות הקולנוע, אולי לא מסביר את אישיותה, אבל בהחלט שובר את הלב בעזרת מילים פשוטות. ואולי בעצם הקטע הזה מסביר לא מעט.

לא תמצאו בסרטו של ביורקמן פרשנויות של מומחים לתולדות הקולנוע או מבקרים. מעט מאוד קטעי סרטי קולנוע משולבים בו, כאשר יש יותר מקום לסרטי חובבים שצילמה ברגמן עצמה. גם לב הדיון כלל אינו הקריירה המרשימה ורבת התפניות שלה, אלא חייה האישיים, הסבוכים והמורכבים לא פחות. מילותיה של אינגריד ברגמן – מקטעי יומן, ועד מכתבים וראיונות – הם חומר הגלם העיקרי של הסרט. רוב הראיונות האחרים נערכים עם ילדיה של ברגמן, את כולם נטשה בשלב זה או אחר של הילדוּת, אבל הם מוספים לאוהב אותה בדרכם. לכן, יותר משזהו דיוקן על כוכבת, זהו דיוקן על אמהוּת של אישה אשר לא הציבה את המשפחה במקום גבוה בסדר העדיפויות, אבל הייתה אמהית כשם שהייתה זוהרת. לכן, הסרט מרגש לא בגלל ההיזכרות בסרטים המפוארים המוזכרים בו, אלא בגלל המבט על אישה מלאת סתירות ורגשות, כמו כל בני האדם.

זמני הקרנה נוספים:
ראשון 12.7 | 20:00 | סינמטק 3
שבת 18.7 | 12:00 | סינמטק 3

טבע העולם
Out of Nature

out-of-nature

נסיים עם אכזבת הפסטיבל עד כה. סרטם הנורבגים אולה יאר ומרטה וולד מבקש לבדוק באופן ביקורתי את משבר אמצע החיים של גבר אירופאי עמיד, ואת הקשר בין האדם הבורגני לטבע. אבל הסיפור הפשוט והפשטני שלו על יציאה חצי-מאולתרת לחופשה בהר הסמוך למקום המגורים, בין היתר על מנת לברוח מן השהייה בחברת משפחתו ובעיקר אשתו – לא ממש מצליח להתרומם. זה קורה בעיקר בגלל התחושה של היעדר אמפתיה לדמות הראשית, או לכל דמות בעצם. השימוש הנרחב בווייס-אובר, המציג את המחשבות העלובות ביותר של הגיבור לא ממש עובד, שכן אין משהו מקורי באמת העובר בראש שלו – בעיקר פנטזיות מיניות ומבוכה. הסרט אמנם כולל מספר צילומים יפים, כמה סיטואציות אבסורדיות משעשעות ופתיחה די מוצלחת הנוגעת בחוסר היכולת של הגיבור לתקשר עם חברו לעבודה, אבל הזלזול בדמות מונע לטעמי סאטירה אמיתית או משהו שיישאר עם הצופה לאחר הסרט.

זמני הקרנה נוספים:
שבת 11.7 | 11:00 | לב סמדר
חמישי 16.7 | 16:00 | סינמטק 1

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.