סרטים חדשים: "בורג", "סרט עם קתרין דנב", "מרדף לילי", "הזדמנות נוספת", "הון אנושי", "פול בלארט נשאר בווגאס"

שישה סרטים חדשים סוגרים את חודש אפריל בבתי הקולנוע, שניים מהם אפילו ישראליים. האחרים הם דרמות מדנמרק ואיטליה, קומדיה מארה״ב, וסרט שבו ליאם ניסן צריך להגן על הבן שלו. תודו שזה חידוש מרענן לעומת להגן על הבת שלו. בפינת הפלוס – סרטי פועלים וסרטון שיעורי בית של דיסני.

"בורג", סרטה השני של שירה גפן והישראלי הראשון לפוסט זה, מגיע אלינו שנה לאחר שנחשף לראשונה בפסטיבל קאן 2014. מאז הספיק לזכות בשני פרסים בפסטיבל ירושלים (תסריט ועריכה) ולהתמודד על שניים נוספים באופיר (צילום ועיצוב). בדומה ל״צילי״ של השבוע שעבר, גם הפעם מגלמת שרה אדלר דמות ראשית שיש לה ייצוג מוכפל על המסך, הפעם בעזרתה של סאמירה סרייה. אבל אין מה להשוות בין סרטו של גיתאי לחדש של גפן, שנע על קו התפר שבין קומדיית מחסומים על שתי נשים שמחליפות זהות, לבין יצירת אמנות מופשטת שהיא גם יופי של קולנוע-על-קולנוע. כתבתי עליו לעכבר, אור התייחס אליו בקצרה כחלק מיום הקולנוע הישראלי). באמת שזה סרט נדיר, גם אם משונה מדי עבור רוב הקהל.

"סרט עם קתרין דנב", הישראלי השני לשבוע זה, מגיע אלינו גם הוא מעונת האופיר שעברה. הבמאי הוא עמרי יבין והעלילה נסובה סביב שני גברים מזדקנים אך שעדיין צריכים להתבגר (רפי קלמר ודני שגב) היוצאים למסע אל חווה מבודדת בנגב, משום שקיבלו טיפ ששם מתאכסנת השחקנית הצרפתייה קתרין דנב. גם ולדימיר פרידמן ואסיה נייפלד הם בין המשתתפים בקומדיה, שהצליחה לעורר לא מעט זעם בעקבות יחסה אל נשים.

"מרדף לילי" (Run All Night) מפגיש בשלישית את הבמאי חאומה קולט-סרה ואב השנה ליאם ניסן (״זהות לא ידועה״, ״נון-סטופ״). הפעם מגלם ניסן מתנקש מזדקן בשירות המאפיה של ברוקלין, המנוהלת בידי אד האריס. אלא שלא האבות נמצאים במרכז התסבוכת שמובילה למרדף הלילי, כי אם הבנים שלהם – בויד הולברוק בתפקיד בן המאפיונר שרוצה להיכנס לעסק המשפחתי, וג׳ואל קינאמן כצאצא חסר המזל של ניסן שהופך למטרה מבוקשת וזקוק לעזרה מאביו. וינסנט ד׳אונופריו הוא בלש משטרתי שדולק בעקבות כולם, וקומון מגלם רוצח שכיר מיומן, כאשר התסריטאי הוא בראד אינגלסבי (״אחים בדם״). גם על הסרט הזה כתבתי לעכבר, אור עשה זאת כאן אצלנו בסריטה.

"הזדמנות נוספת" (En Chance til) מפגיש את צמד היוצרים שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה על ״בעולם טוב יותר״ – הבמאית סוזנה בייר והתסריטאי אנדרס תומאס ינסן. האטרקציה האמיתית בדרמת המתח האפלה הזו היא השחקן ניקולאי קוסטר-וולדו בתפקיד הראשי, או ג׳יימי לניסטר מ״משחקי הכס״ כפי שרוב האנשים פונים אליו. הוא מגלם שוטר ואב טרי שנחשף בעבודתו להזנחה פושעת של זוג נרקומנים לתינוקם, ומחליט לקחת את הצדק לידיים בעקבות טרגדיה אישית. ביקורת שלישית שלי בעכבר.

"הון אנושי" (Il Capitalo Umano) מגיע אלינו מאיטליה (אותה ייצג ללא הצלחה באוסקר האחרון) והוצג לראשונה בארץ בפסטיבל ירושלים הקודם. עלילתו קושרת את גורלן של שתי משפחות בערב גורלי אחד לפני חג המולד, אז ג׳יפ פוגע ברוכבת אופניים. פאולו וירזי ביים ועיבד לתסריט את סטפן אמידון. את הקאסט מאיישים בין היתר ולריה ברוני-טדסקי, פבריציו גיפוני, ולריה גולינו ופבריציו בנטיבויליו. מסתבר שהאיטלקים לא כל-כך מקוריים בבחירת שמות פרטיים. עופר סקר לבלוג.

"פול בלארט נשאר בווגאס" (Paul Blart: Mall Cop 2) הוא המשכון לקומדיה מלפני שש שנים, המציבה את קווין ג׳יימס בתפקיד שומר בקניון שלוקח את העבודה שלו יותר מדי ברצינות. הפעם הוא בסך הכל מבקש לצאת לחופשה בלאס וגאס, בליווי ביתו המתבגרת (דניאלה אלונסו) רגע לפני שהיא הולכת לקולג׳, אבל לא מצליח להתנתק מתפקידו כשהוא נדרש לכך. אנדי פיקמן (״תוכנית משחק״, ״המירוץ להר המכשפות״) התיישב על כס הבימוי שפינה סטיב קאר, בעוד את עמדת התסריטאים שוב מאיישים ניק באקאי וג׳יימס עצמו.

פלוס – תערוכה, פסטיבל וסרטון

+ עוד קצת ״בורג״:הדמות שמגלמת שרה אדלר בסרטה של שירה גפן היא אמנית וידאו בשם מיכל קיים, שחלק מיצירותיה מוצגות בחלקן במהלך הסרט. כחלק מקידום מכירות לא שגרתי, או אולי ערעור נוסף של הבמאית על המציאות, מוצגת החל מהשבוע ועד חמישי הבא תערוכה אמיתית של האמנית הבדיונית, במתחם הגלריה בקומה הראשונה של הדיזנגוף סנטר. אותי זה הגניב.

+ פסטיבל סרטי פועלים בחיפה: זו הפעם השמינית שיתקיים הפסטיבל לסרטי פועלים, שכבכל שנה מותח לעיתים את ההגדרה הלא קבועה מראש שבכותרתו. השנה יפתח את האירוע סרטו של קן לואץ', שלא הוצג בישראל, והוא יעשה זאת באופן סמלי ביום שישי ה-1 במאי, חג הפועלים, כאשר הפסטיבל כולו יסתיים ב-5 במאי. מדובר בסרט "הרוח של 45" (The Spirit of '45), דוקומנטרי היסטורי על האופן בו האחדות של בריטניה בשנות מלחמת העולם השנייה השפיעה על החברה כולה גם לאחר מכן.

יתר הפסטיבל מורכב מהקרנות לסרטים שכיכבו על המסכים ממש לאחרונה: "סלמה" על מרטין לותר קינג, צמד איטלקי מהרטרוספקטיבה של החודש ("אומברטו ד." ו"נס במילאנו") והזדמנות מעולה לתפוס שני ישראליים שלא זכו לכבוד הראוי להם – "מנפאואר" של נעם קפלן ו"שקופים" של מושון סלמונה. מה שמוצא חן בעיניי בפסטיבל הזה הוא שכל הקרנה מלווה בהרצאות, דיונים או פאנלים, כלומר שאף סרט לא מוקרן "סתם" או ללא שיחה על ההדים שלו הנוגעים לאג'נדה של האירוע.

+ הקדמה מאויירת ל"בחזרה למחר": בחודש הבא יגיע אלינו סרטו של בראד בירד "בחזרה למחר" (Tomorrowland), שעופר קיבע כסרט שהוא הכי מצפה לו הקיץ בפוסט המסורתי שלנו. אפשר להגיע אליו ללא שום הכנה מראש, אבל אולפני דיסני שחררו מעין סרטון הסברה מונפש אודות המיזם ״פלוס אולטרה״ שלו חלק משמעותי בעלילת הסרט. חביב מאוד בעיניי הרצון לקדם סרט שאינו מצוייר דווקא באמצעות אנימציה, כחלק משילוב (או אולי הפגנת) כוחות של האולפן. בכל מקרה, הסרטון מעורר סקרנות וזה תפקידו.

https://www.youtube.com/watch?v=w-USh0Womb4