• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

"סינדרלה", סקירה

19 במרץ 2015 מאת אור סיגולי

הרווחים הנאים שהכניס "סינדרלה" (Cinderella) במהלך סוף השבוע הראשון שלו לא נתפסו כהפתעה ענקית. למעשה, זה היה הכל חוץ מתדהמה, אבל לא בגלל שהעולם צמא לעוד גרסה של האגדה המפורסמת, ולא בגלל שהשחקנים המעטרים את הסרט הם כאלו שגורמים לרבבות אנשים לפקוד את בתי הקולנוע. ההצלחה המובטחת של הסרט הייתה קשורה לשבע דקות באנימציה שמוקרנות לפניו, אלו שנותנות הצצה חדשה אל שתי הגיבורות הפופולריות של השנה האחרונה – אנה ואלזה מ"לשבור את הקרח". הסנסציה המונפשת של אולפני דיסני שלחה זרועות גם אל 2015 עם סרט קצר המקדים את זה על נעל הזכוכית, וסביר שלא מעט צופים וצופות קטנים נהרו ל"סינדרלה" רק בגלל זה. לכן אני מניח שגם לסרטון הקצר צריך להתייחס, אבל ברשותכם אשמור זאת לסוף הסקירה. בכל זאת, יש שעה וארבעים של סרט נוסף במחיר הכרטיס.

"סינדרלה" ממשיך את הקו של אולפני דיסני להחיות מחדש את מותג הנסיכות באופן מצולם ולא מאויר. מעבר לשני סרטי השלגיות ("מראה מראה" ו"שלגיה והצייד") שלא היו הפקות של דיסני, קיבלנו את הגרסה הברטונית שוברת הקופות ל"אליס בארץ הפלאות" ואת "מליפיסנט" המצוין משנה שעברה. "סינדרלה" הוא התוספת הנוכחית, כאשר אליו אמור להצטרף גם "היפה והחיה", על אף שבשנה שעברה נעשתה לו גרסה צרפתית מאכזבת עם ליה סיידו שהייתה זהה למדי לסרט האנימציה (שהוא בכלל הומאז' לגרסה של קוקטו משנת 1946). גם את "דמבו" מתכננים לעבד מחדש, אבל זה כבר כאב ראש מסוג אחר.

כל הסיפור עם עיבוד מחודש ל"סינדרלה" משנת 1950 הציף תמיהות כבר מהשלבים הראשונים. בעיקר מכיוון שהנסיכה שבאה מארון המטאטאים היא אחת הגיבורות הבעיתיות של דיסני, ומוזרה כמובילת נראטיב סיפורי באופן כללי. הסיבה לכך היא שבאופן מעורר אנטגונזים לעיתים, סינדרלה פשוט לא עושה כלום מהרגע שהסיפור מתחיל ועד שהוא מסתיים. כל אירוע שהיא חווה הוא תוצאה של גורל או של דמות חיצונית שמתערבת לה בחיים ומשנה אותם לטוב ולרע. היא לא נוקטת ולו פעולה אחת אקטיבית, אלא רק דובקת בערך שהנחילו לה הוריה: תהי נחמדה. יש שיטענו שגם להתעקש על אפיון חיובי של סוג של פעולה. אני לא.
ככזה, סביר היה שהסרט החדש של דיסני, בימים שאחרי "אליס בארץ הפלאות" ו"לשבור את הקרח", ייתן לגיבורתו הזדמנות לעשות משהו, שישנה במעט את חוסר האונים הפטאלי שלה, שיהפוך אותה לגיבורה אמיתית.
בהקשר הזה יש חדשות רעות וחדשות טובות.

cinderella end

החדשות הרעות הן ש"סינדרלה" החדש לא משנה כלום. צריך לראות כדי להאמין. הגרסה החדשה לא נותנת שום טייק חדש, מנסה שינוי מגדרי, שואפת להפוך את היוצרות, לקרוץ, לרמוז על איזושהי מודעות עצמית, או מנסה לנתב את העלילה למקומות מודרניים. סינדרלה עצמה לא עושה כלום, היא מדוכאת על ידי אם חורגת, מקבלת הזדמנות מפיה וניצלת על ידי נסיך (אפשר לסכם שאין כזה דבר ספוילר לאגדה הזו, נכון?). למעשה, אפילו כשנדמה שהיא עומדת להציל את עצמה, היא עושה את זה בטעות.
כמובן שאגדת סינדרלה, כמו כל האגדות, חוותה כמה שינויים ותזוזות כאשר נדדה ממאה למאה ומתרבות לתרבות. "סינדרלה" החדש דובק בגרסה המצוירת, זו הקלינית במיוחד (אין שם ציפורים שעוקרות עיניים, למשל). זה הופך את העיבוד הזה… איך נאמר זאת… למעט מיותר.

אם להיות הוגנים, בכל זאת נכנסו כמה שינויים, בעיקר בתחום הנסיך. קודם כל העלילה מתרכזת בו גם במנותק מסינדרלה ומעניקה לו איזושהי אישיות. בנוסף, הוא וסינדרלה נפגשים פעם אחת לפני הנשף המדובר, ככה שההתאהבות הילדותית והמתוקה שלהם מקבלת איזשהו תוקף כמעט סביר.
באופן כללי נדמה שכמה מדמויות המשנה כן זכו לאיזשהו מענה לקווי האיפיון שלהם. האמא המרשעת קיבלה סיפור רקע מפורט, סינדרלה אומרת "לא" איזה פעם או פעמיים, והנסיך הוא, כאמור, בן אדם אמיתי. אבל דווקא הפעם, כאשר האגדה היא בכל זאת כל כך אגדתית, פשוטה ונאיבית (לא בהכרח באופן שלילי), האיפיונים האלה פוגמים בכל העניין. הם פשוטים ורעועים מדי, ורק מחריפים את הדלות של החומר. טוב היה, לדעתי, אם היו כבר ממשיכים עם הקו הסכמטי הרגיל.

אבל, כזכור, יש גם יש חדשות טובות. והן, שזה לא רע בכלל. נכון, מבחינת ערכים ואפקטים יש בו צ'יזיות ניינטיזית שגורמת להרמת גבה, אבל כסרט ילדים הוא נחמד מאוד, נראה נהדר, הוא ואפילו אפשר לתת לו את הקרדיט על כך שהוא מספר סיפור שכל ילד יכול לדקלם, ועדיין מצליח להסב הנאה. אין הפתעות ב"סינדרלה", אבל זה לא גורע ממנו. יש בו כמה דיאלוגים לא רעים בכלל, כמה סצנות מצחיקות ממש, סיקוונס הפיה סוחף בפני עצמו, ואפילו את משפט השנה שלי עד כה ("אני לא יכול לנהוג. אני אווז").
בתחום המשחק גם הכל הולך חלק. רוב הזמן. לילי ג'יימס מתוקה בתור סינדרלה אבל לפחות מבחינתי היא נשכחת מהזכרון די מהר. רוב סטארק (הקרוי על ידי הוריו "ריצ'ארד מאדן") חביב מאוד בתור הנסיך עם המכנסיים הצמודות ביותר בתולדות המונרכיה. לא, באמת, אני רוצה להתעכב על זה רגע, כי זה היה מעט מטריד. כדי להיות בטוח אפילו בחנתי את מכנסי הגברים האחרים בסרט, לכולם היו עוד איזה אינץ' אקסטרה בתפרים, אבל לא אצל הנסיך. עליונות גברית כנראה הייתה מאוד חשובה בעיצוב הדמות.
זוכת שני האוסקרים קייט בלאנשט מצוינת בתפקיד האמא הנוראה, כי היא קייט בלאנשט והשמיים יפלו לפני שהיא תעשה משהו שהוא פחות ממעולה. קיוויתי שהיא תיתן קצת יותר, ותיצוק מעט יותר לדמותה, אבל היא לא. אבל לא אכפת לי, כי זאת קייט בלאנשט. יש לה סצנת דיאלוג סטטית אחת עם סטלאן שקורשגורד שהיא מרשימה יותר מכל נשף או מרדף בסרט.
אפילו הלנה בונהאם קרטר מזכירה לנו כמה כיפית היא יכולה להיות, ושתי האחיות הארורות, סופי מקשרה והולידיי גריינג'ר, מוסיפות המון.

אבל האמת היא שהסיבה האמיתית לצפות בסרט היא התלבושות, אפילו בלי הג'וק-סטרפ של מאדן. השמלות, הכובעים, הנעליים, הז'אקטים, החגורות, הנעליים, הכל פשוט מרהיב באין ספור צבעים, גוונים ומרקמים. אני באמת ובתמים חושב שמעצבת התלבושות סנדי פאוול כבר סידרה לעצמה מועמדות לאוסקר הבא, ואולי אפילו זכייה. היא, כזכור, הייתה מועמדת בשנה שעברה על הסינדרלה הקודמת של "אל תוך היער", ובעבר כבר זכתה שלוש פעמים ("שייקספיר מאוהב", "הטייס" ו"ויקטוריה הצעירה").

"סינדרלה" הוא סרט שנעשה אך ורק בשביל רווחים, אבל בדרך הוא גם נתן לנו חווית צפייה נעימה שאני בטוח שילדים יהנו ממנה מאוד. למרבה האירוניה, זה כנראה הסרט הטוב ביותר של קנת' בראנה מזה הרבה זמן. מצד שני, הקודם שלו היה הבדיחה "ג'ק ריאן: גיוס הצללים" כך שהרף לא הכי גבוה. הרבה הצלחות וכבוד נזקפים לזכותו בזכות העיבוד החדש, אבל הצלחת הסרט בקופות, כאמור, תיזקף בכל זאת לשתי האחיות המלכותיות של ארנדייל.

וזה מחזיר אותנו חזרה להתחלה – אל הסרט הקצרצר של המותג "לשבור את הקרח". אני רוצה להתוודות שההתלהבות, בין אם היא של צעירים או מבוגרים, מהסרט הזה מעט נשגבת ממני. הוא מקסים, צפיתי בו פעמיים בחיוך גדול, יש לו כמה שירים אדירים, עבודה קולית משובחת ובאופן כללי הוא לא מזיק, אבל אני לא מאלו שמחזיקים ממנו אחת הפסגות של אנימציית דיסני.
ככזה, הציפייה לסרטון הקצר הייתה מבחינתי פחות מרגשת, והאמת היא שהסרט היה בהתאם. סלחו לי על הציניות, אבל אני שם כסף שכל המיזם הזה נועד אך ורק כדי למכור צעצועים חדשים. הרי כמה אולפים, סוונים ואלזות יכולה ילדה אחת לאסוף? הגיע הזמן לרענן. ולכן הנה לכם יצור חדש – הדבר הכי חמוד מאז אייק של "סאות'-פארק" – שלא רק שאפשר לקנות אותו כבובה, אפשר גם לקנות המון ממנו, כמה שיותר, למעשה. והסרט עצמו, הוא לא מצדיק את זה. השיר לא טוב, הקומדיה לא נורא מוצלחת, והיו סרטונים קצרים של "וואלאס וגרומיט" שעשו בדיוק אותו דבר רק ביותר כיף.
לסרט הארוך מ-2014 היה קסם משלו, גם אם הוא לא לגמרי חל עלי, אבל זה הקצר נשלל ממנו והרדיפה אחר הרווחים הכתימה אותו. לא נורא. כנגד הציפיות, הסרט שהגיע לאחר מכן הצדיק את שבע הדקות האלה, ולא להפך.

frozen-fever

תגובות

  1. רז פורת הגיב:

    שקורשגורד? אפילו בנורדית לא מבינים את זה

השאר תגובה