סרטים חדשים: ״התבגרות״, ״אדם הגון״, ״שני פנים לינואר״, ״יחפה״

ספטמבר הגיע ואיתו הציפיות לחודש מוצלח יותר מקודמו. אני לא ממש בטוח מתי תליתי תקוות במשהו ערטילאי כמו חודש בשנה הקלנדרית, אבל זה בטח היה איפשהו בספטמבר שעבר, חודש ההתחלות החדשות האמיתי. כדי לפתוח אותו, ארבעה סרטים חדשים יעלו ויבואו. כלומר, במידה ועוד נשאר בכם ובכן כח לראות משהו אחרי אתמול, ולפני מחר.

״התבגרות״ (Boyhood) הוא המדובר שבסרטי השבוע, החודש ואולי אפילו השנה כולה עד כה. הגיוני בהתחשב בחדשנות שמציע הפרויקט, במהלכו ליווה הבמאי ריצ׳רד לינקלייטר את התבגרותו של השחקן אלר קולטריין מגיל 6 ועד 18, ואז ערך הכל לסרט קולנוע בן 165 דקות. מיזמים ארוכי שנים ומלווי תהליכים מסוג זה כבר נעשו בעבר, אבל לא בסרט עלילתי ולא ככה. את משפחתו של הילד-נער-גברבר מגלמים פטרישיה ארקט (הסיבה האמיתית לצפות בסרט בעיניי), איתן הוק (גם סיבה, בעצם) ולורליי לינקלייטר (יש קשר משפחתי). כבר רמזנו על דעתו הקולקטיבית של הבלוג בקשר לסרט כשהודענו על הקרנת טרום הבכורה, וכעת הגיע הזמן לתמלל את רגשותינו. אור יעשה זאת בצורת סקירה, שאר החברים רקחו פודקאסט ואני, היחיד שלא התעלף אלא רק אהב, כתבתי עליו לעכבר העיר.

״אדם הגון״ עולה לאקרנים בתזמון טוב – אחרי הזכייה בירושלים והעפלה לחמישיה התיעודית באופירים. סרטה של ונסה לאפא משתייך לתת-הז׳אנר התיעודי של סרטי-ארכיון, כלומר סרטים המבוססים על חומרים נדירים שהתגלו לפתע ובזכות הדיגיטציה נחשפים לראשונה לעיני הציבור בצורת סרט קולנוע. החומרים מהם מורכב הסרט הנ״ל נמצאו בביתו של הפושע הנאצי היינריך הימלר בשנת 1945, וכוללים יומנים אישיים שלו ושל משפחתו, חלופות מכתבים ותמונות שלא נראו בעבר. את כל אלה הופכת הבמאית לדיוקן מטריד באנושיותו של אדריכל הפתרון הסופי ואיש מזעזע ומעורר חלחלה אם לשפוט על פי ההיסטוריה והסרט כאחד, אבל שבעצם יש בו גם צדדים אנושיים. גם הפעם – ביקורת שלי בעכבר.

״שני פנים לינואר״ (The Two Faces of January) הוא מה שקורה כשתסריטאי רוצה לביים. חוסיין אמיני, מי שכתב בין היתר את ״כנפי היונה״, ״דרייב״ ו״שלגיה והצייד״, עובר לכס הבמאי ולא מוותר גם על הכתיבה כמובן. הסרט מבוסס על ספרה פטרישיה הייסמית׳ המנוחה, שיצירותיה הפכו לסרטים כמו ״הכשרון של מר ריפלי״ ו״זרים ברכבת״, ובמרכזו זוג נוכלים (ויגו מורטנסן וקירסטן דאנסט), המגיעים לאתונה ומתלבשים על מדריך תיירים (אוסקר אייזק) בניסיון לנצל אותו כדי לעזור להם לבצע פשע מלוכלך ללא ידיעתו. תיתכן סקירה, אבל לא שלי הפעם (פשוט כי לא ראיתי, לא כי הפסקתי להתחזר).

״יחפה״ (Barefoot) מספר על רווק נצחי (סקוט ספידמן), מעין כבשה שחורה במשפחה אמידה ומיושבת, המחליט להביא כדייט לחתונה של אחיו חולת נפש שגדלה כל חייה במוסד (אוון רייצ׳ל ווד) כדי לפגוש את ההורים (טריט וויליאמס וקייט ברטון). מה אתם רוצים ממני, זה התקציר. וזה אפילו רימייק לסרט גרמני באותו השם מ-2005, עם טיל שוויגר כבמאי-שחקן. התסריטאי זהה בשני הסרטים, סטפן זוטנובסקי, והבמאי של הגרסה הנוכחית הוא אנדרו פלמינג (״הכישוף״, ״המלט 2״) אז יכול להיות שזה יהיה הרבה יותר קומי וקליל ממה שנדמה. אני מודה שנקודות מוצא מופרכות במיוחד לסרטים גורמות לי חשק לצפות בהם כדי לראות האם זה בכל זאת אמין על המסך. אז אולי אלך על הגרמני.

פלוס – עוד מסך חדש בירושלים, מה שלום ״שומרי הגלקסיה״ ותזכורת למחר

לפני שבועיים דיווחתי כי קולנוע אורלנדו יחנוך החודש אולם חדש בבית שמואל, לרווחת תושבי הבירה שהיו בעבר ממועטי מסכים והיום כבר לא. גם השבוע אספר בקצרה על עוד מקום לראות בו סרטים בירושלים – בית הנסן, ששופץ באחרונה והפך למתחם תרבות אמיתי שרק מחזק עוד יותר את האימפריה שהיא המושבה הגרמנית בכל הנוגע לקולטורה. חברת ״התו השמיני״ מפעילה במקום סוג של בית קולנוע אלטרנטיבי, עם סרט+בירה במחיר של 25 ש״ח, ואם יש גם הרצאה המחיר מאמיר ל-35 ש״ח (עדיין פחות מכרטיס קולנוע רגיל).
תוכניית ספטמבר חושפת הקרנה של קלאסיקות כמו ״קזבלנקה״, ״יצרים״ או ״אודיסאה בחלל״, לצד בחירות פחות מובנות מאליהן כמו ״מאטה הארי״. יש גם הרבה ״הארי פוטר״ אם הכיוון הוא קלאסיקה מודרנית יותר, ואם אני קולט נכון הייחוד של המקום יהיה גם בבחירות לא שגרתיות. לדוגמה – ערב שכותרתו ״מדברים על המלחמה – בעקבות מבצע צוק איתן, שבעה דוברים שונים יספרו על חוויות אישיות מהשטח״ ילווה דווקא בהקרנת הסרט ״מבצע סבתא״. נשמח לדיווחים על איכות ההקרנה והחוויה בכללי, אם כי אני בהחלט מתחיל לשקול גיחה לירושלים רק כדי לסייר בכל הקולנועים החדשים.

"שומרי הגלקסיה" הוא לא רק המציל הרשמי של הקיץ לדעתי האישית, אלא החל מהשבוע שעבר גם הסרט מספר 1 בקופות השנה בארה״ב. במקביל, יפה לראות בעיניי איך אנשים מגיבים אליו, דרך שני מקרי מבחן – בסינמטק חולון שובץ ״פוטלוס״ (לגמרי במקרה אם לשפוט על פי התאריכים, אבל מגניב לגמרי אם ראיתם את השומרים ונהנתם מהרפרנס לקווין בייקון) ובסינמטק הרצליה מעטר את שער התוכניה האוורד הברווז (שוב מקרה של רפרנס מבודח של השומרים, הפעם בסצנת אחרי הקרדיטים). מה שמגניב כאן הוא ששני מנהלי תוכניה של סינמטקים, הלא הם אלון רוזנבלום וניר נאמן בהתאמה, התחברו לסרט ממקום מאוד אישי וספציפי והחליטו גם להתבטא על כך בעזרת הכלים העומדים לרשותם. אני מרגיש שיש כאן מסר על כוחו של הקולנוע, גם המסחרי, לגעת באנשים ולחבר ביניהם דווקא בנקודות השוני – אבל אני לא לגמרי בטוח מהו. אז בקיצור, אותי זה הגניב.

תזכורת למחר – קולנוע לב, דיזנגוף סנטר, 11:30, אולם 2. אתם, אתן, אנחנו והעורכת ג׳ואל אלכסיס צופים ומדברים על ״גט – המשפט של ויויאן אמסלם״ באירוע טרום בכורה, שכן הסרט אולי באוויר כבר זמן רב אבל עולה רשמית לאקרנים רק בעוד שבועיים. מזכיר גם שתהיה הנחה מיוחדת לחברים באיגוד העורכים בהצגת תעודת חבר. הנה כל הפרטים, יהיה נהדר אם תבואו ואם תבואו יהיה נהדר.