דאבל-פיצ'ר: "אנשים כתומים", "המחברת הגדולה"

חמישה סרטי קולנוע יצאו בשבוע שעבר לאקרני ישראל, אבל אני הספקתי לראות רק שניים מהם, לכן רק שניהם יככבו בפינתנו זו. את "אנשים כתומים", הסרט הישראלי ה-3000 שיצא מאז אפריל, ואת נציג הונגריה לאוסקר הקודם "המחברת הגדולה", ראיתי כאשר הוקרנו בפסטיבל חיפה האחרון.
על "אנשים כתומים" כתבתי כחלק מהסקירה היומית של הפסטיבל (ביום שכלל במקרה לא פחות משלושה נציגים עתידיים לאוסקר), ועל "המחברת הגדולה" בסקירה מקדימה.

"המחברת הגדולה" נשמר אצל רשת קולנועי לב עד שבוע יום השואה, ובדיוק אתו יצא סרט 'מלחמת העולם השנייה דרך עיני הילדים' בשם "רוץ ילד רוץ" אותו לא ראיתי. אליו הצטרפו "אבודה במיני" שכנראה באסטרטגיה מכוונת לא הוקרן לעיתונאים בשום מקום בעולם (אם כי חברים שלי שצפו בו דיווחו שהוא חביב ואליזבת' בנקס מהנה כתמיד) ו"שכונות הפשע" שכנראה זכה לאור מקרנה בזכות היותו אחד מסרטיו האחרונים של הכוכב היפה פול ווקר, שלמרבה הצער נהרג בתאונת דרכים לפני מספר שבועות. אז כן, אנחנו עדיין במין לימבו שמקדים את סרטי הקיץ.

בדאבל פיצ'ר הזה, והראשון של מאי, אנחנו בטיול רציני מסביב לעולם עם קולנוע מישראל, צרפת, הונגריה ורוסיה. דווקא בירת הקולנוע העולמית, ארה"ב, נפקדת ממנו הפעם. אך סביר שהיא תתמודד עם ההיעדרות.

הסרט המרכזי: "אנשים כתומים"
סרט הביכורים של השחקנית-תסריטאית חנה אזואלי הספרי מתאר את שגרת חייהן של ארבע נשים משלושה דורות של משפחה מרוקאית, הנסדקת עם הופעתה של דמות המציפה את המתחים ואת כאבי העבר.
העלילה, והדמויות, די מוכרות לנו מסרטים אחרים, אבל אני כן חושב שיש איזשהו קסם ועניין בסרטה של אזולאי הספרי, בעיקר סביב השחקניות המוצלחות שמאכלסות אותו: ריטה שוקרון, אסתי ירושלמי, מיטל גל-סוויה וכמובן אזולאי הספרי עצמה (אני בטוח שלפחות שתיים מהן תמצאנה את עצמן מועמדות לאופיר). בעיניי, מה שקירקע את הסרט הוא המצלמה הכבדה שלו שלרוב ניצבת תקועה במקומה ולא מאפשרת לסרט להתרומם, בניגוד לתאורה הצבעונית והאקספרסיבית של הסצנות.

הדאבל-פיצ'ר: "מאז שאוטר עזב" (Depuis qu'Otar est Parti)
ומסרט ביכורים של במאית המשלבת בין הוויתה הישראלית והמרוקאית, אל סרט ביכורים של במאית המשלבת בין זהות גרוזינית וצרפתית, ושתיהן עושות זאת דרך סיפורן של הנשים במשפחה.
האמת שלרגע חשבתי שאולי יהיה מעניין ללכת דווקא אל מה שנראה כמו המקורות של "אנשים כתומים" כפי שאני זיהיתי בסרט, ואלו מלודרמות הטכניקולור של שנות ה-40, אבל במחשבה שנייה הבנתי שזה פחות מוצלח.
ויזואלית, "אנשים כתומים" ו"מאז שאוטר עזב" שונים מאוד. בסרט הישראלי יש התקפה של צבעים ומרקמים, ובסרט הצרפתי שביימה ג'ולי ברטוצ'לי מתוארת השגרה במינימליזם שאינו מנסה להתייפייף. אם הישראלי הוא מלודרמה, הצרפתי הוא כמעט כמו נובלה קטנה ודקה המאגדת בתוכה דרמה גדולה. הבדל מעניין נוסף הוא ש"אנשים כתומים" סובב סביב דמות שחוזרת, ו"מאז שאוטר עזב" סביב דמות נעדרת.
אותי תמיד מרתק לראות איך שני במאים (או במאיות במקרה הזה) ממקומות שונים בעולם מביאים סיפור שיש בו מן הדומה, אך כל אחד מביא עולם אחר לחלוטין. זה המצב במקרה הזה.

ברטוצ'לי הייתה אורחת פסטיבל חיפה 2010 עם סרטה השני, אז הספקתי לראיין אותה לבלוג בן החודשיים שנקרא "סריטה".

הסרט המרכזי: "המחברת הגדולה" (A Nagy Fuzet)
עד לתשיעיית הסמי-פיינליסטים של האוסקר בשפה זרה הגיע הסרט ההונגרי על פי ספרה של אגותה קריסטוף. אני כבר חשבתי שהוא עוד יגיע לחמישייה, אבל לשמחתי התבדתי. בשלב זה צפיתי ב-21 מתוך 76 הסרטים שהוגשו לאוסקר הקודם (זה שנוצח, ובצדק, על ידי "יפה לנצח" האיטלקי), ובעיני "המחברת הגדולה" הוא מהחלשים ביותר מהרשימה.
הסרט מתאר את קורותיהם של זוג תאומים הנשלח לגדול בבית סבתם המפחידה בזמן שמלחמת העולם מאגפת אותם. מתוך התקופה האפלה הזו, השניים מחליטים לשרוד ויהי מה, ולכן משכללים את נפשם וגופם לעולם הנורא שבחוץ, שוללים מעצמם כל זהות לרגש או חולשה. ואז לא קורה כלום. באמת, אולי פספסתי משהו (נשבע לכם שהייתי ער במשך כל הצפייה) אבל בעיני הפרמיס לא הוביל לשום דבר מעניין. אלא אם כן אתם מחשיבים את אולריך תומס הנהדר ("החגיגה", הסדרה "באנשי") בתפקיד קצין נאצי גיי כמשהו מעניין.
יש לא מעט שהגיבו אל הסרט בהתלהבות, אז אני לא בטוח למה הוא לא נתפס עלי. אלך ואעשה עם עצמי חשבון נפש.

הדאבל פיצ'ר: "צא וראה" (Come and See)
"טיים אאוט לונדון" הפתיע הרבה אנשים כאשר את רשימת 100 סרטי האימה הטובים ביותר בכל הזמנים שלו, החליט לפתוח עם סרט המלחמה הרוסי הזה משנת 1985. זו הייתה הפתעה כי זה לא בדיוק הז'אנר הראשון שקופץ לראש בהקשר שלו, אבל אם מסתכלים עליו דרך הפריזמה הזו, אפשר להבין מאיפה זה הגיע.
יש רבבות סרטי מלחמה דרך עיני הילדים, אבל סרטו האחרון של אלם קלימוב הוא אחד הבולטים שבהם, ואולי הטוב ביותר. הסרט היה להצלחה עצומה ברוסיה כאשר יצא והכה גלים בכל העולם. אפשר לראות את השפעותיו עד היום, כמו למשל ב"מכשפת מלחמה" (מועמד מטעם קנדה לאוסקר 2012) ואפילו "כיפור" הישראלי, אם לחשוב על כמה שעולים אוטומטית לראש. הסרט, מעל שעתיים שעוברות במהרה, מתאר את חוויותיו של ילד צעיר שמצטרף לפרטיזנים בבלרוסיה של 1943, והגיהנום הלא הגיוני שהוא חווה דרך עיניו. באמת שמדובר ביצירת מופת, שהופכת את הבטן אבל לא מאפשרת להתיק ממנה את המבט – זהו אחד מסרטי המלחמה הבודדים שהם באמת אנטי-מלחמתיים, ולא לוקחים אפילו פריים אחד כדי לפאר את הלוקחים חלק בדבר, או לעשות רומנטיזציה למנגנון, כפי שכמעט כל סרטי המלחמה עשו ועושים.
זה לא הוגן להשוות בין "המחברת הגדולה" ו"צא וראה", בעיקר מכיוון ששני הסרטים פועלים על מקומות אחרים לחלוטין. בסרט ההונגרי המלחמה ברקע, כמעט ולא נראית, והרוסי צולל אליה עמוק. ההונגרי מגיע ממקום קר יותר, אנאליטי, כאשר הרוסי לא בוחל באמצעים כדי להעביר את הזוועה כפי שהיא. אבל אם כבר בעולם הילדות המתרסק על מול פשעי האדם עסקינן, "צא וראה" הוא סרט שחייבים להזכיר, ובאופן כללי סרט שכל אחד חייב לראות בעיקר כי מדובר בקולנוע ברמתו הגבוהה ביותר.