• פסטיבל הסרטים חיפה 2018: המלצות ואזהרות
  • סרטים חדשים: שובו של ג׳וני אינגליש
  • מבט מחודש בסרטי האחים כהן - פרק 9
  • כל המתמודדים לאוסקר הסרט בשפה זרה - חלק ב
  • נקמה חריפה
  • מחכים לתרגום - Eight Grade
  • סיכום שנת תשע״ח בקולנוע הישראלי
  • פסטיבל ונציה 2018: דיווח תשיעי ואחרון של עופר
  • ״שרוכים״ ו״הנשף״, סקירה ישראלית כפולה
  • אוסקר 2018/19: המתמודדים לאוסקר הסרט בשפה זרה - חלק א
  • טקס פרסי אופיר 2018: ״האופה מברלין״ הוא הזוכה
  • המלצות סינמטקים - מהדורת ספטמבר 2018
  • יונתן אגסי הציל את חיי
  • אימת החודש - אוגוסט 2018
  • ״עשיר בהפתעה״, סקירה

סרטים מחוץ לזרם: מפגש ראשון – "אל הפלא" של טרנס מאליק

30 במאי 2013 מאת אורון שמיר

כמעט שלושה שבועות שאנחנו מספרים ומזכירים על ההקרנה המיוחדת ביום שישי ה-31.5, ואיזה כיף – זה כבר מחר. בשעה 11:00 נתכנס באולם 2 של קולנוע לב אשר בדיזנגוף סנטר, לצפייה חד פעמית בסרטו הנוכחי של טרנס מאליק "אל הפלא" (To The Wonder). הזדמנות נדירה שאני ממש לא מבטיח שתחזור על עצמה לצפות בעוד יצירה ייחודית של הבמאי הזה, אשר לא תוקרן באופן מסחרי על מסכינו. כלומר, כרגע לא נראה שיהיו לסרט הקרנות נוספות כלל. אחרי דברי פתיחה קצרים יחל הסרט, שאורכו 112 דקות, ואחריו אנחנו מזמינים אתכם להישאר באולם לדיון של אור, עופר ואנוכי על הסרט, בהשתתפות הקהל. כרטיסים ניתן לרכוש במחיר רגיל (38 שקלים, או במסגרת המנוי אם אתם מנויים של קולנוע לב), דרך האתר של קולנוע לב. פשוט בחרו דרך הרובריקה האדומה של רכישת כרטיסים בבית הקולנוע "לב תל אביב" ובשם הסרט נא לסמן "סרטים מחוץ לזרם – אל הפלא". רבים וטובים כבר עשו זאת, אז כדאי להזמין מראש ולא לכעוס בקופות על אופי המושבים שנותרו. הסרט יוקרן בתרגום לעברית באדיבות יניב, מתרגם הבית של הבלוג. אם יש פרטים ששכחתי, ודאי תמצאו אותם בדף האירוע בפייסבוק.

מפגש זה הינו יוזמה משותפת של קולנוע לב ובלוגינו, למען הצלת סרטים מדוברים שאינם מתוכננים לעלות לאקרנים, או כאלה הזקוקים לתיווך כלשהו כדי להגיע אל הקהל. לא בדיוק מה שאתם ואתן רגילות למצוא בקולנוע, אבל בהחלט סרטים שראויים ואף מוכרחים את המסך הגדול כדי שיהיה ניתן להפיק מהם את המירב. בחודש הבא, סרט חדש – שאת זהותו ותאריך הקרנתו נפרסם בהמשך. אבל קודם – מאליק.

איך מתכוננים לסרט חדש של היוצר האניגמטי, אשר רבים יישבעו בשמו וילכו אחריו באש, במים ובקטעי ווייס-אובר פיוטיים? אם כבר הזמנתם כרטיסים והבטחתם את מקומכן, אפשר כמובן לערוך מרתון עד ההקרנה עצמה, של כל חמשת סרטיו הקודמים של הבמאי. אפשר גם להיעזר בטקסטים שלנו על הסרטים, במקום או כתוספת:

"שביל הזעם" (Badlands) – סרטו הביכורים, אשר שם אותו על המפה, שסוקר בטקסט של עופר.
"ימים ברקיע" (Days of Heaven) – שוב עופר, הפעם על סרטו השני של מאליק והשימוש שלו בקריינות.
"הקו האדום" (The Thin Red Line) – אור בוחן את אפוס המלחמה של מאליק ומשווה לצפייתו הקודמת.
"העולם החדש" (The New World) – טקסט שלי על מאליק כבמאי של טקסים, בעיקר בסרט זה.
"עץ החיים" (The Tree of Life) – חזרתו המפוארת של מאליק אל מרכז השיח העולמי עם זכייה בדקל הזהב של קאן, מועמדויות לאוסקר וצופים שנוטשים בזעם את האולמות, לעומת כאלה שמתעלפים מרוב יופי. אפשר לקרוא עליו אצלנו באותו טקסט של עופר על סרטו הראשון.

לקריאה נוספת:
מדוע בחרנו את טרנס מאליק לאחד מאנשי השנה של סריטה ב-2011.
בעקבות ציוצים מפסטיבל קאן על "עץ החיים": כיצד משנות הרשתות החברתיות את פני ביקורת הקולנוע.

טוב, נראה שהכל מוכן. נתראה מחר!

תגובות

  1. קוראת הגיב:

    אם הוא אחראי על עץ החיים… אז לא בטוח שזה כזה שווה…

  2. Richard הגיב:

    אין מה להגיד, חוץ מתודה רבה על היוזמה המבורכת הזו. היה פשוט נהדר, נהניתי מכל רגע. אתם גדולים, באמת. היה מעניין ממש לשמוע את דעתכם ואת דעת הקהל, והסרט היה מצוין. פשוט תודה לכם (:

  3. ישראל וינקלר הגיב:

    היוזמה מבורכת והלוואי וירבו יוזמות מסוג זה. גם הדיון היה מעניין וזורם. אבל… הסרט עצמו מאכזב מאד. אילולא העובדה שמדובר בבמאי מוערך, גם אם מעורר מחלוקת, הייתי עוזב את הסרט באמצע ואולי בשליש הסרט. הסרט מונוטוני, קלישאי, שטוח ופשוט משעמם. הצילומים יפים אבל התחושה היא של קליפ למוזיקה של קליידרמן או כמו שאמר אחד הדוברים פרסומת לבושם. כל הקטע של חוויאר בארדאם מיותר ויומרני. השחקניות יפות וטובות אבל בן אפלק גרוע. הדיון שהיה מעניין והוסיף הרבה מידע לא גרם לי לשנות את דעתי לגבי הסרט. תודה למפיקי האירוע שהיה חשוב בכל מיקרה.

  4. אבי כהן הגיב:

    כבוד על היוזמה המורכת.
    באשר לסרט נדמה לי שרוב הצופים דיי פספסו את הסרט. אפשר כמובן לאהוב את הסרט או לשנוא אותו זה עניין של טעם אבל דיי ברור מהסרט ומהיכרות עם ההיסטוריה של הבמאי למה התכוון המשורר.
    מאליק ברא את הזיקוק הקולנוע הקרוב ביותר שהוא מכיר לתו מוסיקלי , לתמונה , לרגש חולף. אומנם מדובר בקולנוע אבל זהו קולנוע שהוא קרוב ברוחו הרבה יותר למוזיקה ,לשירים ואפילו יצירת מחול, מאשר הקולנוע העלילתי המוכר לכולנו.
    רובנו מזהים קולנוע כקולנוע עלילתי ולא מבינים מדוע מאליק חתר לעשות סרט שכזה. הטעות היא בפרשנות של רובנו
    ובכן מאליק לא עושה קולנוע עלילתי. העלילה רזה עד אנורקטית וברור שגם לה אין חשיבות של ממש.
    מאליק הוא במאי של רגעים, רגעים חולפים ,של תמונות ומאלו הוא עושה סרטים.

    חולשתו המסוימת של הסרט אגב היא אורכו שכן לקוחה מהתבנית המוכרת של סרטים עלילתיים. יכול להיות שזהו אילוץ שקשה להתגבר עליו אבל בסוג כזה של סרט אני חושב גם 90 דקות מספיקות לחלוטין.

    עניין ההצלחה אגב הוא עניין דיי שרירותי. אם במקום בן אפלק היה משחק בראד פיט ומריון קוטאר למשל ההצלחה הייתה שונה. הסרט הזה לא נרכש להפצה בעולם על ידי אף מפיץ בעל שם ולא במקרה כנראה.

    רק שנה אחרי עץ החיים לא נוצרה אצל חובבי הקולנוע אותה ציפייה שהייתה בעבר לסרט חדש של מאליק.
    חברו לזה את העובדה שמדובר בעבודה שבבסיסה ובאופייה הקולנועי היא המשך לעץ החיים וקיבלתם את התוצאה המאכזבת.

  5. אבירם הגיב:

    תודה תודה תודה על האירוע המשמח מכל הבחינות. חבל שאתם לא מנהלים את סינמטק תל אביב הדפוק.
    לגבי ההמשך: האיש מ"לב" סיפר בפתיחה על אפשרויות לסרט הבא. אני מציע את קים קי דוק שכן "מעבר לגבעות" (ראה זה פלא!) יוצג החודש בסינמטק תל אביב בסוף יוני (פעמים).

  6. ישראל וינקלר הגיב:

    אני כנראה אחד מאלה שפספס את הסרט אבל דבר אחד יפה שעבד בו אלו ההבדלים בין אירופה לאמריקה כמו שתופש אותם כנראה מאליק. אירופה מוצגת כיפה, טהורה וקסומה (באמצעות הנופים, הגנים והכנסיות וגם מבחינה רגשית באמצעות השחקנית הרוסייה והילדה המקסימה) בעוד אמריקה מוצגת כמזוהמת, חסרת תרבות, קפיטליסטית ואטומה רגשית (דרך דמות הגבר והכומר והחלכאים והנדכאים).

  7. איתן הגיב:

    אז כמו שאמרתי לפני שהייתי חייב לעזוב: אכן, ישראל, הסרט בעיניי הוא על ההבדלים בין אמריקה הקפיטליסטית והמזוהמת לבין אירופה הטהורה. על הקשר בין אמריקה האימפריאליסטית לבין אירופה (העולם הישן). ועל הדרכים השונות שבהן הקשר הזה מתפתח. בן אפלק (יונייטד סטייטס) חוטא ובוגד באהובתו האירופית, אבל כשהיא חוזרת ויש משבר, גם היא מנסה לאמץ את דרכיה הנלוזות של אמריקה הגדולה (גם היא בוגדת). איטלקיה אומרת לה: היי חופשיה, השתחררי משליטת האמריקה.
    אבל מאליק פותר את זה בשטחיות מתסכלת: חפשו את ישו. מצאו את ישו למעלה. מצאו את ישו מימינכם ומשמאלכם. זה יהיה התיקון שלכם.
    יש משהו מאוד מתסכל בשפה הקולנועית של מאליק: הוא מצלם נופים בצורה נפלאה, אבל השוטים קצרים מאוד, נחתכים לפני שאני מספיק לנשום נשימה ארוכה (זה גם הפריע לי ב"עץ החיים"). אבל אחרי כרבע סרט כבר התרגלית גם לזה. ואם יש סרט כזה, שמעורר דיונים שכאלו (גם אם הייתי חייב לעזוב, בקצת שהייתי היה מעניין), אז מאליק בכל זאת משהו משהו נכון.
    ————————–
    אבירם: ראיתי את שני הסרטים ש'האיש מלב' דיבר עליהם. "מעבר לגבעות" עוצמתי ונפלא (אם כי קצת ארוך מדי לטעמי, ולכן קצת פחות טוב מסרטו הקודם, זה שאורון אוהב לקרוא לו "4-3-2"). בתכניה של סינמטק תל אביב כתוב בתחתית התקציר שהסרט מוקרן בהקרנות בודדות, והוא לא אמור להיות מוקרן מסחרית.
    לגבי "רחמים" של קים קי דוק: זה סרט זוועתי, שגרם להרבה מאוד אנשים לנטוש את ההקרנה שנכחתי בה בפסטיבל חיפה. אלימות קשה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בסרט שמאבד את עצמו לדעת מהר מאוד. לא מומלץ, לטעמי.

  8. איתי הגיב:

    אירוע מצוין, הפורמט של דיון בסוף ושמיעת הדעות השונות של הקהל עשתה חשק שכל סרט מורכב יזכה למסגרת כזאת שתעודד מחשבה מעמיקה יותר עליו. אותי הסרט זרק לכל מיני מחשבות על קולנוע שפירטתי כאן ואשמח לשמוע את דעתכם עליהן: http://archaicinema.wordpress.com/2013/06/01/to-the-wonder/

    1. מבחינתי, אוסר שהחשיבה והכתיבה על סרטים תהיה מקובעת לצורת חשיבה אחת, זו הסכנה הגדולה. למשל, הקשר לסרטים של מאליק חייב להיות קודם כל דרך החוויה (את הסמלים בקולנוע שלו הוא לרוב פחות או יותר מסביר בצורה די ברורה והם לא העיקר) והחוויה צריכה להיות נוכחת ברמה מסוימת בכל טקסט על קולנוע – אבל הכתיבה צריכה להיות מבוססת גם במידה מסוימת או במידה רבה על משמעות, פורמליזם היא דרך להגיע למשמעות, אבל לא הדרך היחידה.

  9. תמר הגיב:

    תודה רבה על ההקרנה והדיון. היה מצויין. אתם סופר חמודים 🙂

    לגבי הסרט (ספויילרים):
    1. זה הסרט הראשון של מאליק שאני רואה. ההכנה המנטלית היחידה שעשיתי הייתה לקרוא בזמנו את הביקרות של דורון בעין הדג על עץ החיים, ככה שידעתי פחות או יותר לאיזה סוג של סרט אני נכנסת.
    2. ניסיתי לשלב את שתי המלצות הצפייה של אור. אני לא יודעת אם הייתי קוראת לסרט כתב חידה, אבל בהחלט מאליק משתמש בכל מיני דימויים, את חלקם הצלחתי לפענח ואת חלקם לא. כלומר השער של אולגה קורילנקו היה די ברור: פזור כשהיא חופשיה ומאושרת. קלוע בצמות כשהיא עצורה ועצובה (אני חייבת ללמוד איך לעשות את הצמות שמחילות מגבוה, זה ממש מקסים). גם המוזיקה: צורמנית כשבן אפלק נמצא עם רייצ'ל מקאדמס, קלאסית כשהוא עם קורילנקו. וגם התאורה: אור שמש טבעי שמייצג משהו טוב, כנראה סוג של אלוהות, אולי – קורלינקו כל הזמן מחפשת את אור השמש (ולכן היא כל הזמן דבוקה לחלונות) לעומת בארדם שסוגר את התריסים, ולעומת מקאדמס שמעדיפה אור ירח. וגם כל מיני שוטים של תאורה מלאכותית, אור ירח וכאלה. לעומת זאת יש כמה מוטיבים שנשארו סתומים בשבילי: המים והעלים, למשל.
    3. אני מאוד מסכימה עם עופר וחושבת שהסרט מדבר על האהבה ועל האמונה באל ובאהבה. למרות שהסרט אומר כמה דברים סותרים, ולא ברור לי מה המטרה האמיתית שלו, חוץ מלהציג דואליות, אם יש כזו. אבל האהבה היא בהחלט הנושא של הסרט, וההקבלה בין קורילנקו לבראדם היא הציר העיקרי של הסרט מבחינתי.
    4. כשמקאדמס אומרת לבן אפלק "I trust you" התגובה המיידית שלי הייתה "טעות קשה". זו הפעם היחידה שהסרט הוציא ממני תגובה אמוציונלית מילולית מיידית. אומנם זה סרט סימבולי מהורהר, אבל אני חונכתי על סיטקומים אמריקאים ואני יודעת ש"once a cheater, always a cheater". עלילתית הייתי בשוק שקורילנקו חזרה אליו, ומהנקודה הזו הסרט קצת איבד אותי. בעייני הסרט ארוך מידי, במיוחד מהרגע הזה בסרט.

    לגבי ההקרנה:
    זה בעיקר הזכיר לי שיעורי ספרות בתיכון. אומנם עברו שנים רבות ולא עשיתי דברים כאלה כבר זמן מה, אבל זה קצת הזכיר לי שהייתה סיבה למה בחרתי לעשות 5 יחידות בספרות.
    זכורה לי פעם אחרת שבה קראנו סיפור קצר שהיה הזוי לגמרי. אני לא זוכרת את שם הסיפור ואני מתעצלת לחפש, אבל הוא מתחיל במישהי שהולכת וכלב מת עוקב אחריה. משהו סוריאליסטי לחלוטין. אני זוכרת שקראנו את הסיפור בכיתה וכשהוא הסתיים הייתה תחושת "WTF, מה זה היה?". אבל המורה, חסינה לחלוטין לתהיות האלה אחרי שנים במערכת החינוך, פשוט התחילה לנהל את הדיון הרגיל, על מה הסיפור, מה הנושא, איך זה בא לידי ביטוי וכו, ולהפתעתי כי רבה, אשכרה הדברים התחברו לאיזשהו רעיון קוהרנטי, וזה בסופו של דבר היה אחד הסיפורים הקצרים המועדפים עליי בזמנו.
    בדרך כלל אני מעדיפה אחרי צפייה בסרטים לתת להם לשקוע. אבל מסתבר שכיף לנהל דיון מעמיק ישר בסוף הסרט. אהבתי איך שהדיון התנהל, אהבתי שהיה נעים ותרבותי, ושנאמרו דברים מעוררי מחשבה. במיוחד בסרטים מופשטים שיש הרבה דרכים לפרש אותם. אומנם רוב האנשים שדיברו העידו על עצמם שהם פחות אהבו את הסרט, אבל זה לא מנע מהם להגיד דברי טעם, והכל באווירה טובה. בהחלט היה נחמד.

    אני נהנתי מהסרט ועוד יותר מהאירוע כמכלול. וגם היה נחמד לראות את הפנים שמאחורי הבלוג. תודה רבה לכם, ולאנשי לב, כמובן.

    1. תודה רבה גם לך, בפעם הבאה תגידי היי 🙂
      בכלל תודה לכולם ולכולן על התגובות החמות, כאן ובאמצעי תקשורת אחרים. זה עוזר לנו להמשיך.

      אני מתחבר למה שכתבת על המוזיקה, באמת נושא שלא התייחסנו אליו בדיון עצמו. ומנקודה זו אני רוצה להציע לך פירוש למוטיבים שמצאת סתומים – אצל מאליק, לשיטתי, הכל גלוי ומאוד ישיר. הוא מודיע לצופה למה כוונתו וכיצד היה רוצה שירגיש, בין אם בסאונד או בויז'ואל, בכל רגע ורגע (זו הסיבה שאני פחות מתחבר אליו, אני רואה את המניפולציה הקולנועית בבירור מדי). המים בסרט הזה הם אהבה, כי מאליק מכריז על כך מספר פעמים. בין אם בצילום שוט של מים ודיבורים של קורילנקו על אהבה ברקע, בחיתוכים (מרגע בין אוהבים לנחל מפכפך) ובאופן ישיר מאוד בנאום הראשון של הכומר (בארדם) שמקביל בין מים לאהבה בטקסט שלו עצמו (לפעמים האהבה מציפה, לפעמים היא נובעת כמעין).
      העלים זה כבר עניין חסר סימבוליקה לחלוטין, הם פשוט מה שהם. כאשר קורילנקו ואפלק מגיעים לגן (שהזכיר לאור ועופר את הגן של "אשתקד במריאנבד"), היא מלטפת באצבעותיה עלה ירוק ומלא חיות. כאשר זמנם בפריז מוצא ואפלק מציע לעבור לארה"ב, אלו עלי שלכת שמצולמים. סוף תקופה, התחלה חדשה. ממש כמו שברגע של משבר אפלק שוקע בבוץ, וברגע של קושי הוא נראה מטפס על גבעה – מאליק לא משתמש במטפורות מורכבות, אלא בפשוטות ביותר שבנמצא. ואני לא אומר זאת לגנותו.

      1. אבי כהן הגיב:

        מתחיל להזכיר לי למה לא אהבתי את שיעורי הספרות בתיכון… למרות שזה אולי מפתה לראות את סרטיו של מאליק ככתב חידה, זו תהיה טעות גדולה לעשות את זה. מאליק הוא לא פיטר גרינאווי. או שאתה מוצא את עצמך מתחבר ונפעם או שלא. או שזה עובד ברובד הבסיסי החוויתי המיידי או שזה לא עובד. מכאן דווקא הצופה הציני – המודע יתר על המידה , זה שמפעיל את השיפוטיות הקולנועית שלו באופן אקטיבי מפספס את החוויה הקולנועית שמאליק בורא לו. סרט של מאליק צריך לראות בחלימה. בעירות ובעירנות מלאה רוב הסיכויים שתפספסו משהו…

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.